עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5126/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) מיום 29.6.2011 במ"ת 23468-05-11, שבמסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

 

 

 

 

כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, הדחה בחקירה והיזק במזיד. לפי המתואר בכתב האישום, העורר קשר עם אחרים קשר במטרה לפרוץ לביתו של המתלונן, בעת שבני משפחתו ישנו, ולשדוד אותם באיומי סכינים, מקלות ואקדח מפלסטיק. לצורך ביצוע הקשר, הצטיידו הקושרים בסכינים, בכובעי גרב ובכפפות. ביום 8.10.2007 הגיעו הקושרים לביתו של המתלונן בשעה 1:45 בלילה. העורר, ושניים מהאחרים, נכנסו לבית דרך חלון המטבח ונכנסו לחדר השינה כשהם רעולי פנים. המתלונן, לאחר שהתעורר, הבחין בשניים מהם והחל לצעוק. בעקבות זאת, הכה אותו אחד מהקושרים באגרופים עד שנפל לרצפה. המבקש, תפס את בתו של המתלונן, שהגיעה למקום, אחז בידיה מאחרי ידיה, הכה אותה בפניה, וחסם את פיה בידו. לאחר ששניים מהקושרים קשרו את המתלונן לכסא, הם לקחו את הטלפונים הניידים של בני המשפחה ודרשו מהמתלונן שיגיד להם איפה יש כסף בבית. לאחר מכן, איימו השנים על המתלונן שיאמר להם איפה הכספת, בכך ששלפו סכין ואמרו לו שאם לא ישתף אתם פעולה הם יחתכו לילדיו את אצבעות הידיים והאוזניים. בעקבות זאת, אמר להם המתלונן איפה הכספת ואיך לפתוח אותה. בכל אותו הזמן שמר העורר על אשתו של המתלונן וילדיו בסלון הבית ודרש מהם להיות בשקט. בשלב מסוים הורה אחד מהקושרים לעורר לקשור אותם. לאחר שהבחינו בכך שהגיע לחצר הבית סייר של חברת האבטחה, ברחו הקושרים מהבית באמצעות רכב מילוט.

 

 

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 5.6.2011 קבע בית המשפט כי עומדת נגד המשיב תשתית ראייתית ממשית להוכחת האישומים נגדו וכי אופי המעשים המיוחסים לו והמסוכנות הקשה העולה מהם מהווים עילת מעצר מובהקת. מבחינת הראיות הקיימות בתיק ציין בית המשפט, את בדיקת ה-DNA שהעלתה כי DNA שנמצא על כפפות שנמצאו בשביל הבריחה ועל בדל סיגריה שנמצא בבית, תואם את פרופיל ה-DNA של העורר. בנוסף, מאיכון הטלפון של העורר עולה, כי הוא היה בשעה הרלבנטית באזור נתיבות, הסמוך למושב בו בוצע השוד. בנוסף, זוהו שתי שיחות מאדם נוסף שהודה במעורבות באירוע (להלן: איברהים), ואשר נמצא בשעה הרלבנטית במושב בו אירע השוד, אל הטלפון של העורר. איברהים זוהה על ידי אשתו של המתלונן במסדר זיהוי, כמי שהיה הדמות המרכזית בשוד. באמרותיו במשטרה, אמר העורר, כי לא נמצא כלל באזור המושב באותו היום. בנוסף, הודה העורר כי הוא מכיר את איברהים וכן אדם נוסף שהודה במעורבות בשוד (להלן: עבדאללה), אך הכחיש כי שוחח עם איברהים בטלפון ביום האירוע. בהחלטתו, קבע בית המשפט, כי כל הראיות שהוצגו כנגד העורר הן ראיות נסיבתיות, המתבססות על ה-DNA ועל איכון מכשיר הטלפון, אך לטעמו יש בהן כדי להוות פוטנציאל להוכחת האישומים המיוחסים לו. ביום 29.6.2011, החליט בית המשפט כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. על אף המלצתו של שירות המבחן, קבע בית המשפט כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר וזאת לנוכח מסוכנותו הרבה המתבטאת במעשים האלימים המיוחסים לו בכתב האישום.

 

 

מכאן הערר שבפניי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, הראיות היחידות הקושרות אותו למקום האירוע הינן ראיות נסיבתיות אשר אינן מבססות תשתית ראייתית לכאורית מספיקה. לטענתו, לא ניתן להסתמך על ראיית ה-DNA כראייה וודאית, שכן לא ניתן לשלול גם קיומו של DNA של איברהים על הכפפה ו-DNA של עבדאללה על בדל הסיגריה. עוד טוען העורר בהקשר זה, כי מחוות הדעת הראשונה שהוגשה בעניין ה-DNA, עולה כי השכיחויות המחושבות בה אינן מתייחסות לקרובי משפחה בקרבת דם מוגדרת של מקור ה- DNA, וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מכך. עוד טוען העורר, כי על מנת לשלול את האפשרות שמא אחד מקרובי משפחתו ביצע את העבירות, היה על המשיבה לבצע בדיקות DNA לכל קרוביו מדרגה ראשונה, וזאת לא נעשה. לטענתו, הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו בפני בית המשפט עשויים להשתנות אילו הייתה נלקחת בחשבון ההשפעה של נישואי קרובים במשפחתו של העורר ועובדת היותו של העורר בן העדה הבדואית. עוד טוען העורר, כי החוקרים בפרשה בעצמם אינם בטוחים למי לשייך את ממצאי ה-DNA אשר נמצאו בזירה ומשייכים אותם לשני חשודים אפשריים. לעניין חלופת המעצר, טוען העורר כי מסוכנותו, ככל שישנה, ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, שהוצעה ונבחנה על ידי שירות המבחן. לטענתו, יש לאמץ את המלצתו של שירות המבחן בעניינו, וזאת, בין היתר, לאור נסיבותיו האישיות החריגות. עוד טוען העורר בהקשר זה, כי חלקו הלכאורי בפרשה המתוארת בכתב האישום מזערי וכי הוא לא היה מבצע עיקרי ולא נהג באלימות.

 

 

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, קיימות בתיק זה ראיות לכאורה, בדמות שני ממצאי ה-DNA ואיכוני מכשיר הטלפון של העורר. עוד טוענת המשיבה, כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים, וכי חלקו בביצוע השוד היה משמעותי מאד. לאור זאת, ולאור עברו הפלילי, סבורה המשיבה כי צדק בית המשפט בכך שדחה את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו.

 

 

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי ובחנתי את החומר הראיות שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

 

 

לשם מעצרו של אדם, לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

 

 

 

 

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)).

 

 

 

 

בענייננו, די בראיות הקיימות המפורטות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.6.2011 לספק תשתית ראייתית לכאורית. ראשית, מבדיקת המעבדה עולה כי על שתי כפפות ועל בדל סיגריה שנמצא בבית יש פרופיל חזק של DNA התואם לפרופיל ה-DNA של העורר. בבדיקה זו נלקחה בחשבון תת האוכלוסיה אליה משתייך העורר, וכן האפשרות של חיתון יתר בתוך אותה תת אוכלוסיה. בהקשר זה שונה המקרה שלפנינו מפסק הדין עליו מסתמך העורר (ע"פ 8755/09 מדינת ישראל נ' אבו קישק (לא פורסם, 16.3.2000), מה גם ששם עמדה להכרעה שאלת אשמתו של הנאשם ובמקרה זה עסקינן בראיות לכאורה. אמנם, נכתב בחוות הדעת כי השכיחות לא התייחסה לקרובי משפחה, ואולי היה מקום לתת לנתון זה משקל. אלא, שבניגוד לתשתית העובדתית שהונחה בעניין אבו קישק, בענייננו, ראיית ה-DNA אינה הראייה היחידה הקושרת את העורר לאירוע המתואר בכתב האישום. לראיה בדבר ה-DNA מתווספת ראיית האיכון, שלפיה בשעה הסמוכה לשעת ביצוע השוד שהה העורר בנתיבות, באזור קרוב למושב בו בוצע השוד. בנוסף, באותה שעה, יצאו שתי שיחות מהטלפון של איברהים, שהודה בביצוע השוד, אל מכשיר הטלפון הנייד של העורר. העורר לא סיפק הסבר סביר לנוכחותו במקום או לשיחותיו עם איברהים ולכן לא סתר את המסקנה הסבירה העולה מראיות נסיבתיות אלו. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו המבוססת של בית המשפט המחוזי, שלפיה ישנה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום שהוגש נגדו.

 

 

 

 

אף את טענותיו של העורר בעניין האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, אין בידי לקבל. העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר של מסוכנות. אמנם, נכונה הטענה שלפיה גם כאשר קיימת עילת מעצר יש לשקול את האפשרות לחלופת מעצר, אך בנסיבותיו של מקרה זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, וזאת אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהמלצתו של שירות המבחן. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר, כי המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, המלצה בלבד, ואין בית המשפט מחויב לפעול על פיה (ראו למשל: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005)). בענייננו, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאור מסוכנותו, אשר נלמדת הן מתסקיר שירות המבחן, הן מהמעשים החמורים המיוחסים לו, והן מכך שביצע עבירה חמורה נוספת זמן קצר לאחר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בתיק זה.

 

 

 

 

לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי והערר נדחה.

 

 

 

 

ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"א (20.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורום רשלנות רפואית הוא זירה לדיון בנושא תביעות רשלנות רפואית. פורום רשלנות רפואית מנוהל בד"כ ע"י עורך דין העוסק בתחום זה.

לשאלות היכנסו אל פורום רשלנות רפואית

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051260_H02.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il