עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9680/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

עע"ם 9680/10

בפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקש:

זיאד שכיב בלעוס

נ ג ד

המשיבה:

המועצה המקומית מג'אר

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעת"מ 289/09 שניתן ביום 7.7.2010 על-ידי כב' השופט ת' כתילי

בשם המבקש: עו"ד ג'מאל ח'יר

בשם המשיבה: עו"ד עלי שקיב

החלטה

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו יעוכבו הליכי גבייה עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (סגן הנשיא השופט ת' כתילי), בו נדחתה עתירה שהגיש נגד המשיבה, המועצה המקומית מג'אר (להלן: המועצה המקומית), להורות על ביטול הליכי גבייה הננקטים נגדו.

1. החל משנת 2000 הטילה המועצה המקומית ארנונה על נכס הנמצא בתחום שיפוטה והמשמש מאז 1998 כמרכז רפואי (להלן: הנכס). דרישות תשלום הארנונה נשלחו אל המבקש אשר לטענת המועצה המקומית יש לראותו המחזיק בנכס, אך המבקש סירב לשלם תשלומים אלו וטען כי אין לו כל זיקה לנכס, כי הנכס מצוי בחזקתה של חברה השוכרת אותו - ע.מ. מוקד רפואי לילה בע"מ (להלן: החברה), וכי אין לו כל קשר אליה. נוכח סירובו של המבקש לשלם את תשלומי הארנונה בגין הנכס כדרישת המועצה המקומית החלה היא במהלך שנת 2009 לנקוט נגדו הליכי גביה, ובהם עיקול משכורתו של המבקש, המועסק בחברת החשמל.

משכך עתר המבקש בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת לצו מניעה קבוע המורה למועצה המקומית להימנע מנקיטת הליכי גביה נגדו. בעתירתו טען המבקש כי הליכי הגביה ננקטים נגדו שלא מטעמים ענייניים וכי מדובר בהתנכלות פוליטית מצד ראש המועצה המקומית נגדו.

2. תחילה נעתר בית המשפט לעניינים מינהליים לבקשת המבקש וניתן על-ידו צו זמני המורה למועצה המקומית להימנע מנקיטת הליכי גביה נגד המבקש עד להכרעה בעתירה, אך ביום 7.7.2010 דחה בית המשפט את העתירה וכפועל יוצא מכך נתבטל גם הצו הזמני. בפסק-דינו דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את טענת המבקש לפיה הליכי הגביה ננקטים נגדו מטעמים פוליטיים, ועוד קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שאין לו כל זיקה לנכס. בעניין זה ציין בית המשפט, בין היתר, כי עוד בשנת 2001 פנה המבקש למועצה המקומית וביקש לקבל פטור מתשלומי ארנונה בגין הנכס, וכי הוא הסתיר את פניתו זו, כמו גם פניות נוספות מצידו למועצה באותו עניין, בלא שנתן הסבר לכך. כן ציין בית המשפט כי בחקירתו העלה המבקש טענה חדשה ולפיה אשתו היא בעלת מניות בחברה, וכי חרף החלטותיו לא הציג המבקש את הסכמי השכירות אשר מכוחם פועל המרכז הרפואי בנכס.

3. המבקש ממאן להשלים עם תוצאה זו וביום 29.12.2010 הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. כעשרה חודשים לאחר הגשת הערעור, ביום 5.10.2011, הוסיף המבקש והגיש לבית משפט זה את הבקשה דנן בה הוא עותר למתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי הגביה הננקטים נגדו על ידי המועצה המקומית עד להכרעה בערעור.

בבקשתו טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים והוא מדגיש כי החברה היא המחזיקה בנכס, כי אין לו מניות בה או כל זיקה אחרת אליה, וכי היה על המועצה המקומית להפנות את דרישותיה לחברה או לבעלים של הנכס. המערער מוסיף וטוען כי מניות החברה מוחזקות אמנם על-ידי אשתו, אך לגישתו בקרבה המשפחתית אין די כדי לחייב אותו אישית, והוא מוסיף כי בכל מקרה לא הוגשה על ידי המועצה המקומית בקשה להרמת מסך ההתאגדות של החברה. המבקש מוסיף ומציין כי בית משפט קמא שגה בפרשנות שהעניק למסמכים שהוצגו בפניו, והוא מדגיש כי פנייתו למועצה המקומית להנחה בתשלום הארנונה נעשתה עבור ובשם החברה וכי בכך אין כדי להופכו לאורגן שלה. המבקש מוסיף וטוען כי מתצהירו של בעל הנכס עולה כי הסכם השכירות בינו לבין החברה נעשה על-פה ולכן לא היה מקום לזקוף לחובתו את העובדה שלא הציג את הסכם השכירות בין הצדדים. עוד שב המבקש וטוען כי אמצעי הגביה ננקטים נגדו ממניעים זרים, בציינו כי הוא יו"ר האופוזיציה ויו"ר ועדת הביקורת במועצה המקומית וכי בשל כך המועצה המקומית פועלת נגדו "לגבייה מינהלית בצורה מוגברת". לבסוף מדגיש המבקש כי הפקיד בבית משפט זה ערבות בנקאית בסך של 15,000 ש"ח ובכך יש לטענתו משום בטוחה לפרעון החוב אם ידחה הערעור שהגיש.

4. המועצה המקומית מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה על הסף כיוון שהיא הוגשה בשיהוי ניכר, סמוך למועד הדיון בערעור, וכן כיוון שהמבקש לא פנה לבית משפט קמא טרם פנייתו לבית משפט זה. עוד טוענת המועצה המקומית כי הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים שכן עד היום המבקש לא טרח לשלם לה את חובותיו בגין הנכס או את ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית משפט קמא, והיא נאלצה לפתוח בהליכי הוצאה-לפועל לשם גבייתן. המועצה המקומית מוסיפה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין, וכי המבקש לא העלה בבקשתו כל טענה לפיה אם ישלם לה את הסכומים הנדרשים על ידה ולבסוף יזכה בערעורו לא יוכל להיפרע ממנה, וממילא לא תמך זאת בראיות כנדרש. עוד טוענת המועצה המקומית כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש קלושים, בהדגישה כי הערעור מופנה נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.

דיון

5. תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כי לאחר שהוגש לבית משפט זה ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינם מינהליים, בית משפט זה הוא המוסמך להורות על עיכוב ביצועה וכן על מתן סעד זמני בנוגע אליה. על כן אין לקבל את טענת המועצה המקומית כי היה על המבקש להקדים ולהפנות את הבקשה לסעד זמני בערעור אל בית המשפט לעניינים מנהליים. אולם, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות שהעלו הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות לגופה.

כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש עיכוב ביצוע של פסק-דין או מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט שסיכוייו להצליח בערעור טובים וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם ההכרעה בערעור, תקשה מאוד על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו. עקרונות אלו, הנוהגים לעניין מתן סעד זמני בערעור האזרחי, יפים גם לעניין סעד זמני בערעור על עתירה מנהלית (ראו עע"ם 8805/07 הלברשטם נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 3 (לא פורסם, 13.11.2007)). במקרה דנן לא הוכיח המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הוא לא ציין בבקשתו נתון כלשהו בדבר מצבו הכלכלי או בדבר מצבה הכלכלי של המועצה המקומית ולא העלה כל טעם מבורר מדוע לא ישלם למועצה המקומית את חובות הארנונה בגין הנכס, צעד אשר יוביל לביטול הליכי הגביה, ואם יזכה בסופו של יום בערעור יפרע ממנה. כמו כן לא ציין המבקש טעם כלשהו המסביר את השיהוי בהגשת הבקשה והמצדיק מתן סעד זמני בשלב זה, כחודש לפני הדיון בערעור גופו (הערעור קבוע לדיון ביום 8.12.2011). די באמור לעיל כדי להוביל לדחיית הבקשה ועל כן, לא ראיתי צורך להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למועצה המקומית שכר טרחת-עורך דין בסך של 4,500 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ד' בחשון התשע"ב (‏1.11.2011).