עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 968/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 968/11

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשות:

1. נוגה הרפו

2. ליזה בן יאיר

3. מורן הרפו

4. שירלי הרפו

5. סיון הרפו

נ ג ד

המשיבים:

1. יצחק הרפו

2. עו"ד יעקב קופנהגן בתפקידו ככונס הנכסים

3. עו"ד ציון גבאי בתפקידו ככונס הנכסים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.1.2011 בע"א 37324-10-10 שניתן על ידי כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, י' מרזל, אריה רומנוב

בשם המבקשות:

עו"ד אברהם רוט

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים: ג' כנפי-שטייניץ; י' מרזל וא' רומונוב) בע"א 37324-10-10, במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 6366-07 לפיו דחה את תביעת המבקשות למתן סעד הצהרתי להכיר בזכויותיהן במשק במושב במועצה אזורית מטה-יהודה (להלן: המשק) וכן מתן צו מניעה קבוע כלפי משיבים 2 ו-3 שיאסור עליהם לבצע כל פעולה, כולל בהליכי כינוס נכסים כלפיהן וכלפי הזכויות שלטענתן יש להן במשק.

2. להלן תוצגנה בתמצית העובדות הרלוונטיות, כפי שתיאר בית המשפט המחוזי. חיים הרפו ז"ל (להלן: חיים), החזיק בזכויות במשק. הוא התקשר בחודש אוגוסט 1978 בעסקה למכירת המשק לאסתר ומיכאל בורקו ז"ל (להלן: הקונים). יצחק הרפו, בנו של חיים, הוא משיב 1 (להלן: יצחק) היה צד להסכם. הסכם זה ברבות הימים בוטל במסגרת הליכים משפטיים וכתוצאה מביטולו חויבו חיים ויצחק בחיוב כספי כלפי הקונים. בהמשך לחיוב זה, נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל ומכוחו מונה משיב 3 ככונס נכסים. בשנת 1987, לאחר הליך בוררות עם האגודה השיתופית, ניתן פסק דין כלפי חיים, אשתו ז"ל (להלן: הסבתא), יצחק בנו ואשתו לשעבר נגה – היא מבקשת 1 (להלן: המבקשת) בדבר חובותיהם למושב. בגין חוב זה, ניתן פסק דין של משקם מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי ומונה כונס נכסים נוסף, הוא משיב 2.

המבקשת ובנותיה (מבקשות 2-5) הגישו תביעה לסעד הצהרתי לבית משפט השלום להכרה בזכויותיהן במשק. בית משפט השלום דחה את תביעותיהן בנימוק שלא הוכחו הזכויות הנטענות. נקבע כי למבקשת אין זכויות מכוח חזקת השיתוף שעה שהמשק מעולם לא נרשם על שמו של יצחק. הלה לא ירש כל זכות במשק מאביו ולהיפך – אף הסתלק מהעיזבון, אשר הועבר לרשות אמו (הסבתא של מבקשות 2-5). זו הורישה את זכויותיה רק לנכדותיה אלו. טענות המבקשת כי עוד בהליכים המשפטיים בין הקונים לבין חיים ויצחק נקבע בפסק דין של בית המשפט המחוזי מפי השופטת ד' דורנר (ת.א 670/85) שלמבקשת יש זכויות במשק (להלן: פסק הדין הראשון) וכי בפסק דין אחר של בית המשפט המחוזי שניתן על ידי כב' השופט שפירא (ה.פ 3411/04. להלן: פסק הדין השני) נקבע כי ליצחק יש מעמד של "בן ממשיך" - נדחו. לא הובאה כל אסמכתא לפיה יצחק הוכר אי פעם כ"בן ממשיך". צוין, כי הטענה למעמד של "בן ממשיך" עומדת בסתירה לטענה החלופית לכאורה, לפיה יצחק ירש את זכויותיו של אביו במשק. בכל הקשור לזכויותיהן של מבקשות 2-5, נקבע, כי אין מקום לקבל טענות אלו של זכויות מכוח ירושה הואיל והן לא התייצבו כלל בבית המשפט. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי אין במכלול החומר שהובא לפניו תימוכין לזכויות הנטענות. ב"כ המבקשות הצביע רק על שני פסקי הדין האמורים כמקור לזכויות אלו, אולם מאז, קבע בית המשפט, "חלו הסתעפויות והתפתחויות עובדתיות ומשפטיות...מצב דברים זה חייב את המערערות (המבקשות) להביא ראיות בתמיכה לטענותיהן לזכויות במשק, בלא להסתפק "בהכרה" בזכויות מבלי לקבוע אותן. כזאת לא עשו ולא הובאו ראיות לזכותם הנטענת" (ראו עמ' 4 לפסק הדין). עוד הדגיש, כי אין בשני פסקי הדין האמורים לבסס את זכותן של המבקשות במשק. באשר לפסק הדין הראשון, מדובר בפסק דין שניתן לפני קרוב ל-24 שנים ולא הייתה במסגרתו הכרעה פוזיטיבית בכל הקשור לזכויותיהן של הסבתא והמבקשת במשק. באשר לפסק הדין השני, בית המשפט המחוזי גם שם לא קבע ממצא פוזיטיבי לגבי היות יצחק "בן ממשיך". כמו כן, לא הובאה כל ראיה לפרוצדורה הקודמת להכרזה על פלוני "כבן ממשיך", שיש בה להעיד על יצחק ככזה. משכל תביעתה של המבקשת להכרה בזכויותיה נסמכה אך על שני פסקי הדין האמורים, הרי שבדין דחה בית משפט השלום את התובענה לסעד הצהרתי.

באשר לזכויותיהן של מבקשות 2-5, הרי שטענה זו מבוססת כולה על הזכויות שירשה הסבתא בחיים. טיבן של זכויות אלו לא הוכחו. הסבתא לא רשמה את הזכויות הנטענות. לא ברור אם הזכויות שעברו כביכול בירושה כוללות את המשק, בשים לב לטענה הנוספת של המבקשת לפיה ליצחק היה מעמד של "בן ממשיך".

3. בבקשה שלפניי טוענות המבקשות כי בית המשפט המחוזי התעלם מעדותו של יו"ר ועד האגודה של המושב לפיה יצחק הוא אכן "בן ממשיך". פסק הדין הראשון הכיר בזכויותיהן של הנשים - המבקשת והסבתא אשר בנעליה נכנסות מבקשות 2-5 – להגנה מפני פינוי וקביעתו כי זכויותיהן משותפות לבעליהן היא קביעה פוזיטיבית ומהווה "השתק פלוגתא". משכך, אף בוטל ההסכם עם הקונים וניתן על ידה סעד כספי וכנגד הבעלים בלבד. לטענתן, שומה היה על בית המשפט עת נתקל באי בהירות באשר למצב הזכויות במשק, כלשונו, להחזיר את התיק לבית משפט השלום.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות הערעור שמה דגש בשני פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי קודם להליך דנא. אומנם פסקי דין אלו לא צורפו על ידי המבקשות, אך תוכנם מתברר מפסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי ומטענות המבקשות. לצורך הכרעה בבקשה זו, ובנסיבות העניין, נתונים אלו יהוו את המסגרת לבחינת טענותיהן.

פסק הדין הראשון קבע ממצאים המחייבים את יצחק וחיים. המבקשת מבקשת להקיש מחיוב זה כלפי מעמדה כבעלת זכויות במשק, בחינת "מכלל לאו אתה שומע הן". היא עותרת כעת, לאחר למעלה מ-20 שנה להצהיר עליה כבעלת זכויות במשק על בסיס פסק דין זה. ברם, פסק הדין הראשון לא קבע לגופו של עניין מהו מעמדה במשק באופן שבכוחו להכריע במחלוקת הישירה שנידונה בתיק זה. אין במחלוקת העובדתית שנוצרה בפסק הדין האמור כל הכרעה פוזיטיבית לגביה ולא הוכחו זכויותיה במשק. לכך יש להוסיף, כי בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי בפסק דינו כי ליצחק אין זכויות במשק (ראו עמ' 10 לפסק הדין). על כן, אין מקום לבחינת תחולתה של חזקת השיתוף.

באשר למבקשות 2-5, תביעתן נדחתה על ידי בית משפט השלום בגין התנהלותן הפרוצדוראלית. המבקשות בחרו 2-5 שלא להתייצב לדיון. מעבר לכך, וכפי שנכתב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא הוכחו רישום הזכויות ותוכן הזכויות נשוא הירושה. משכך, לא מצאתי הצדקה להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום שהעניק משקל למרכיב הדיוני האמור.

באשר לפסק הדין השני, מהחומר עולה שאין בו כל קביעה פוזיטיבית לעניין היות יצחק "בן ממשיך". בית המשפט אף מבקש שלא להכריע בעניין וכאשר נדרש, למעלה מן הצורך, שאל: ממה נפשך? כך או כך, ניתן לממש את המשק כחוב. אין באמור ללמד דבר על מעמדו של יצחק במשק. כמו כן, במסמך הזכויות האחרון שהונפק על ידי מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1996, רק האב חיים מצוין כבעל זכויות, כאשר לגבי זכויות אלו מונה כונס נכסים כתשע שנים קודם לכן (ראו סעיף 4.ב.1 לפסק הדין). אין די בעדות של נציג ועד האגודה של המושב אליה מפנה המבקשת לבסס את המסקנה כי יצחק הוא "בן ממשיך". קיימת פרוצדורה קודמת למינוי "בן ממשיך" הדורשת אישור של כל המוסדות הרלוונטיים - אגודת המושב, הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל. רק לאחר מתן האישורים והחתימות (המוכר בשמו "החוזה המשולש") מסתיים הליך המינוי. המבקשת לא עמדה בנטל הוכחה זה.

העולה מן המקובץ, שהמבקשות לא הצביעו על טעות משפטית שנפלה בערכאות קמא בדיונן בסוגיה המשפטית שהתעוררה והתשתית העובדתית שהוצגה. ניתן אף לסכם ולומר, שהמבקשות לא עמדו בנטל הראייתי המוטל עליהן. לכך יש להוסיף, שהבקשה למתן רשות ערעור איננה עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס "לגלגול שלישי". השאלות המשפטיות שהוצגו בבקשה מלמדות על מחלוקת פרטנית בין הצדדים נטולת היבט עקרוני או משפטי. אף מנימוק זה דין הבקשה להידחות.

4. הבקשה נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א בחשוון התשע"ב (8.11.2011)