עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 963/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 963/13

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

"הפול" חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 23604-10-10 שניתנה ביום 21.01.2013 על-ידי כב' השופטת ברכה בר-זיו

בשם המבקש: עו"ד י' ריינפלד

בשם המשיבה: עו"ד נ' לביא; עו"ד ע' שובל

החלטה

1. בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 2.10.2010 (ת"א 23604-10-10). התאונה נגרמה עת שהמבקש נהג ברכב שהתהפך. כתוצאה מכך נפצעו, פרט למבקש, עוד שלושה נוסעים. לאחר התאונה אושפז המבקש לחמישה ימים. בין היתר אובחנו אצלו שבר בגולגולת ושברים בעמוד השדרה. בגדר התביעה הגיש המבקש בקשות למינוי מומחים רפואיים על-ידי בית המשפט. בית המשפט המחוזי מינה שלושה מומחים: בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והכירורגיה הפלסטית. בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה נדחתה ביום 21.1.2013, ומכאן בקשת רשות הערעור.

2. כרקע לדיון בבקשה יצוין, כי המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, ד"ר וולר, קבע בחוות דעתו כי נכותו הנוירולוגית של המבקש, הנובעת מתסמונת שלאחר חבלת ראש ותסמונת בתר חבלתית "כאשר לא ניתן להפריד ביניהן", היא בשיעור של 10 אחוזים. כאמור, לגרסת המומחה, הנכות כוללת הן את המרכיב הנוירולוגי והן את המרכיב הנפשי. המומחה הוסיף שאין צורך במינוי מומחה בתחום הנפשי, וחזר על עמדתו זו גם במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה.

3. המבקש ביסס את בקשתו למינוי פסיכיאטר על מספר מסמכים רפואיים אותם הגיש לבית המשפט, כמפורט להלן:

ביום 1.2.2011 ביקר המבקש אצל ד"ר רשף, מומחה לנוירולוגיה, והתלונן, בין היתר, על כאבי ראש, קשיים בהירדמות, סחרחורות וטשטוש. הרופא המטפל רשם למבקש כדורי אלטרול. ביום 4.4.2011 הופנה המבקש, ככל הנראה על ידי רופא משפחה, לרופא פסיכיאטר, תוך ציון אבחנה משוערת של חרדה ודיכאון. ביום 11.7.2011 הופנה המבקש למרפאה לבריאות נפש, כאשר נרשמה אבחנה של PTSD, וצוין שגם הנוירולוג ד"ר רשף המליץ להפנות את המבקש למרפאה האמורה. נרשם כי המבקש מתלונן, בין היתר, על הרגשת פחד. ביום 21.9.2011 נערכה למבקש שיחת קבלה במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים "העמק". השיחה נערכה על ידי עובד סוציאלי אשר ציין לגבי המבקש את הדברים הבאים: "נראה כי סובל מתסמונת פוסט-טראומטית מלאה, בדגש על רגשות שונים של פחד וחרדה, בושה ואשמה, המניעים את הקליניקה המתוארת". כמו כן נרשם כי המבקש מעוניין בטיפול. ביום 11.1.2012 ביקר המבקש אצל ד"ר בלוך מהמרפאה לבריאות הנפש, אשר ציין כי מתקבל הרושם שהמבקש סובל מ- PTSD. ד"ר בלוך התווה תוכנית טיפול הכוללת "טיפול שיחתי ממוקד" ביחידת הטראומה, טיפול תרופתי, הכולל ציפרלקס, ומעקב פסיכיאטרי.

4. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למינוי מומחה. תחילה נקבע בהחלטה, כי אין בידי המבקש "ראשית ראיה כלשהי למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי". עוד מצא בית המשפט, כי ככל שהמבקש התלונן בפני עובד סוציאלי כשנה לאחר התאונה, "מדובר בניסיון להשיג 'רווח משני'". בית המשפט ציין גם, את עמדתו של המומחה בנוירולוגיה, כמפורט לעיל, לפיה הנכות שקבע מומחה זה כוללת גם את המרכיב הנפשי. בית המשפט הוסיף וציין, כי העובדה שהמבקש לא נטל בפועל תרופות, על אף שנרשם לו טיפול תרופתי, "מעידה כי מדובר על תלונות לשמן ולא בממצאים פסיכיאטרים אמיתיים הדורשים טיפול". לכך הוסיף בית המשפט, כי מחוות דעתם של המומחים שמינה עולה כי נזקיו של המבקש קלים.

בקשת רשות הערעור

5. בבקשתו מפנה המבקש אל המסמכים הרפואיים שפורטו לעיל, כמו גם אל ההלכות הפסוקות שעניינן הגישה הליברלית שיש לנקוט בה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט במסגרת תביעות שעל יסוד חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לטענת המבקש, בידו "למעלה מראשית ראיה" למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה ולא היה מקום לקבוע כי מעבר לנכות הנפשית החופפת את הנכות הנוירולוגית אין הוא סובל מכל נכות נפשית אחרת. מכל מקום, שעה שהנוירולוג ד"ר וולר מצא כי קיימת נכות נפשית, יש להותיר למומחה בתחום זה לקבוע את שיעורה.

6. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות כיוון שהנכות הנפשית כבר נקבעה על ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה, וגם משום שאין בידי המבקש כל תיעוד רפואי או רצף טיפולי מעבר לזה שהוצג למומחה הנ"ל, אשר יצדיק מינוי מומחה כמבוקש. עוד נטען, כי המבקש לא נזקק לטיפול התרופתי שנרשם לו, כי במסגרת התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי הוא לא התלונן על בעיות נפשיות, כי החומר הרפואי שעל יסודו מבסס המבקש את בקשתו נולד לצרכי התביעה (בין היתר כיוון שהביקור הראשון במרפאה לבריאות הנפש התקיים רק כשנה לאחר התאונה) וכי הלכה למעשה המבקש כלל לא קיבל טיפול נפשי.

7. לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל.

הערת ביניים – הגשת התביעה טרם זמנה

8. בטרם אתייחס לגוף הסוגיה שבפניי ראיתי לציין, כי קשה להלום מצב בו תביעה זו, בנסיבותיה, הוגשה לבית המשפט עשרה ימים בלבד(!) לאחר תאונת הדרכים. על פני הדברים, וללא קשר לשיעור הנכות הצמיתה, הפגיעה הראשונית במבקש לא היתה של מה בכך, ונדרש פרק זמן סביר עד להתייצבות המצב ועד שניתן יהיה לדעת מהי נכותו הצמיתה. פניה לבית המשפט אך לאחר חלוף ימים ספורים מאז התאונה אינה ראויה, בלשון המעטה, שכן ברור כי נזקו של המבקש עדיין לא התגבש והתובענה עדיין אינה בשלה לבירור ואף לא למינוי מומחים. מהלך זה מחייב בהכרח הגשת עדכונים לבקשה למינוי מומחים ויוצר רושם, כפי שאכן נוצר במקרה דנא, שהתובע מייצר מסמכים רפואיים אך לצורך התביעה ובאופן מלאכותי. מהלך כאמור מצריך, לעיתים מזומנות, תיקונים חוזרים ונשנים של כתבי הטענות, וגורם לסרבול ולריבוי מחלוקות. הגשת תביעה טרם זמנה אינה ראויה גם מבחינת הנתבע, שאינו יודע אל נכון מה היקף הסיכון בפניו הוא ניצב ומה טיב הטענות בעניינים הרפואיים עימהן הוא צריך להתמודד. יש בכך כדי לפגוע גם בכלל ציבור המתדיינים, שכן בית המשפט מתחיל לטפל בהליך שאין הוא יכול לקדמו כראוי ועל פי הקצב הנכון, שכן הצורך בהמתנה להתפתחויות מאוחרות להגשת התביעה הוא צורך המובנה בהליך. תובע הפונה לקבלת סעד שיפוטי חייב לצאת מההנחה שעניינו בשל להכרעה לאלתר. יש להתריע מפני הגשת תביעות בלתי בשלות, ואיני שולל את האפשרות שבמקרה המתאים הילוך כאמור יצדיק נקיטה בסנקציות מתאימות, אף ביוזמת בית המשפט, כגון הפסקת התובענה תוך חיוב בהוצאות.

מכאן למחלוקת שבבסיס הבקשה דנא.

דיון והכרעה

9. ידועה ההלכה לפיה על בית המשפט להישמר פן תחסם דרכו של תובע להוכיח את נכותו במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 ולפיכך ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהליכים אלו. לעניין זה ראו, למשל, רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012), וההפניות שם. נדמה, כי במקרה דנא לא היה מקום לקבוע כי אין בידי המבקש ולו ראשית ראיה אשר תצדיק מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. לעיל נסקרו המסמכים הרפואיים עליהם מבסס המבקש את בקשתו ויש בהם כדי להוות ראשית ראיה לצורך המינוי האמור. המבקש הופנה על ידי שני רופאים מטפלים לקבל טיפול נפשי, נערך לו "אינטייק" במרפאה לבריאות הנפש והומלץ על טיפול, הן שיחתי והן תרופתי. נדמה כי בכך עמד המבקש בנטל להצביע על קיומה של ראשית ראיה שתצדיק מינוי מומחה בפסיכיאטריה.

טעם נוסף שעמד ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי הוא, שנכותו הנפשית של המבקש כבר נקבעה על ידי המומחה שמונה בתחום הנוירולוגיה אשר אף חיווה דעתו שאין צורך במינוי מומחה בפסיכיאטריה. אכן, המומחה קבע כי בנכות שנקבעה על ידו כלולה גם הפגימה הנפשית הקשורה לאותה נכות. אלא, שאין בידו של הנוירולוג לקבוע האם בכך מתמצית נכותו הנפשי של המבקש. כך, למשל, מצאנו במסמך הרפואי מיום 21.9.2011 של המרפאה לבריאות הנפש כי המבקש סובל מתסמונת פוסט-טראומטית הכוללת גם רגשות פחד, חרדה, בושה ואשמה. רגשות אלה יכולים לנבוע גם מעצם תחושת האחריות לפציעתם של חבריו, ולא רק מהפגיעה שהוא עצמו נפגע בתאונה. זאת ועוד, עם כל ההערכה למומחיותו של הנוירולוג שמונה, ועל אף הקרבה ולעיתים החפיפה שבין תחומי ההתמחות הנדונים, במצב בו מציג הנפגע ראשית ראיה בדבר קיומו של טיפול נפשי, ובמקרה דנא ראינו שהמבקש עמד בדרישה זו, נראה כי ככלל יש מקום לבחון את נכותו בתחום זה באמצעות מומחה בתחום רפואת הנפש. אגב, גם אם לא יהיה בכך כדי להוסיף לשיעור הנכות הכוללת, המומחה שימונה יוכל להתייחס, למשל, לסוג הטיפול לו זקוק המבקש, נתון שיכול ויהיו לו השלכות גם על קביעת סכומי הפיצוי.

גם איני סבור כי העובדה שהמבקש נמנע, לכאורה, מליטול תרופות שנרשמו לו, או לקבל טיפול בפועל, צריכה לחסום את דרכו. יש לזכור, כי מדובר בתחום רגיש. כאשר מדובר באפשרות לקיומה של נכות נפשית, העובדה שהפניה לקבלת טיפול נעשית רק לאחר שחלף פרק זמן, ולעיתים פרק זמן משמעותי, ממועד התאונה, אינה בהכרח עילה לדחיית הבקשה. כאשר מדובר בפגיעה נפשית, לעיתים אחד הסימפטומים של פגיעה זו הוא חוסר המודעות באשר לצורך בקבלת טיפול, או אף לעצם קיומה של הפגיעה, או התנגדות פנימית לקבלת הטיפול. זאת ועוד, בקרב אוכלוסיות שונות קיימת רתיעה מפני פניה לקבלת טיפול נפשי, או מפני נטילת תרופות פסיכיאטריות, והעובדה שמי שנזקק לטיפול כזה השהה את פנייתו לקבלתו או נמנע מלקבל את הטיפול בפועל, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ בבואו לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ובלבד שעלה בידו להניח בפני בית המשפט תשתית ראויה שתצדיק את המינוי. מכאן שאיני סבור שהיה מקום לזקוף לחובת המבקש את העובדה שפנייתו הראשונה למרפאה לבריאות הנפש נעשתה רק כשנה לאחר התאונה או כי לא נטל בפועל תרופות שנרשמו לו.

אוסיף, כי בעיניי קיים קושי לקבוע קטגורית כבר בשלב זה כי מדובר בניסיון להשיג "רווח משני", או כי דרגות הנכות שכבר נקבעו למבקש, שאינן ניכרות, מצביעות על כך שאין הוא סובל מנכות נפשית. מדובר במסקנות הנוגעות לשאלות רפואיות מובהקות, הצריכות להיבחן על ידי מומחה רפואי, ויש קושי להגיע למסקנות האמורות בטרם תיבחנה שאלות אלה על-ידי מומחה. אכן, יתכן שבסופו של יום יסתבר שמסקנותיו אלה של בית המשפט נתמכות גם בחוות דעתו של המומחה, אך לטעמי לא ניתן להגיע אליהן ללא חוות דעת זו. אין לשכוח, שנסיבות התאונה כשלעצמן אינן מחייבות את המסקנה שלמבקש לא נגרמה בעטיה כל פגיעה נפשית, שהרי לא מדובר בתאונה קלה ביותר, אלא בתאונה שהיו מעורבים בה מספר פצועים, שנגרמה עת שהמבקש נהג ברכב שהתהפך ונוסעיו הועפו ממנו, ושגרמה למבקש לפציעה לא קלה. שיעורי הנכויות "הפיסיות" שנקבעו למבקש אינם יכולים, במצב דברים זה, לשלול מניה וביה את האפשרות שנוספה להם גם נכות נפשית, שכן נכות בתחום זה אינה בהכרח רק פונקציה של הנכויות בתחומים האחרים, ויכולה להיגרם גם ללא קשר לנכויות האחרות, מה גם שלעיתים פגיעה פיסית קלה מהווה טריגר להתפרצות בעיה נפשית של ממש (במצבים של "גולגולת דקה" וכד'). לדידי גם אין יסוד להנחה ששאלת קיומה או היעדרה של נכות נפשית תלויה בחומרת הנכות הצמיתה, ולא, למשל, בחומרת הפגיעה הראשונית, אף אם זו נרפאה בהמשך בצורה טובה. עוצמת הטראומה אינה משתנה אם בהמשך חל שיפור במצב הפיסי של הנפגע, וככל שהנכות הנפשית נובעת מהטראומה שגרם אירוע התאונה עצמו, לא בהכרח יהיה משקל להטבה הפיסית במצב הרפואי.

10. הערעור מתקבל, אפוא, והחלטת בית המשפט מיום 21.1.2013 מבוטלת. בית המשפט המחוזי ימנה מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבחינת השאלה האם נגרמה למבקש נכות נפשית, מעבר לזו שנקבעה על ידי המומחה בנוירולוגיה, כתוצאה מהתאונה. בכל יתר העניינים הקשורים במינוי, לרבות זהות המומחה ומימון ביניים של שכר טרחתו, יחליט בית משפט קמא.

המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקש בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ג (‏23.5.2013).