עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 91/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 91/13

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותרת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. בית הדין הרבני הגדול

2. פלוני

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרת:

עו"ד איתן ליפסקר

בשם המשיב 2:

עו"ד שמואל גרוס

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרת לביטול החלטות בית הדין הרבני הגדול מיום 19.12.2011 (להלן: ההחלטה הראשונה) ומיום 30.10.2012 (להלן: ההחלטה השניה) (תיק 767041). במסגרת ההחלטה הראשונה הובהר פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 26.2.2008 (להלן: פסק הדין השני), ונקבע כי פסק הדין ביטל את חיוב המשיב 2 (להלן: המשיב) במזונות העותרת בתקופה שבין 31.12.1993 לבין 19.1.1995 מכוח פסק דין של בית הדין הרבני האזורי מיום 24.1.2007. זאת, שכן פסק הדין השני קבע שפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי סותר פסק דין קודם שניתן בעניינם של הזוג על ידי בית הדין הרבני הגדול (להלן: פסק הדין הראשון). ההחלטה השנייה היא דחיית בקשה ל"תיקון טעות" בהחלטה הראשונה. במסגרתה קבע בית הדין כי הבקשה היא למעשה ניסיון עקיף לערער על פסק הדין המקורי שניתן בעניינם של העותרת והמשיב, מיום 6.2.2007, אשר עליו לא השיגה העותרת ושהיא אף לא ביקשה בקשות הבהרה בנוגע אליו.

העותרת הגישה עתירות קודמות נגד ההליכים בבית הדין הרבני בעניינם (ראה השתלשלות מפורטת של ההליכים בתיאור העובדות של השופט י' דנציגר בבג"ץ 2833/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (25.6.2008)). משפורטו נסיבות ההליך בהליכים קודמים, אזכיר בקצרה בלבד את העובדות שברקע להם. העותרת והמשיב נישאו בשנת 1971, וכעשרים שנים לאחר מכן, בשנת 1993, הגיש המשיב תביעה לגירושין. כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1997, קבע בית הדין הרבני הגדול כי הוכחו "מעשי כיעור" של העותרת, ולכן יש לחייב אותה במתן גט למשיב, ופטר אותו ממתן מזונות לעותרת. עתירה שהוגשה לבית משפט זה כנגד פסק הדין נדחתה בבג"ץ 2833/08 המוזכר לעיל.

טענותיה של העותרת מתמקדות כאמור בהחלטה אשר קבעה כי אין העותרת זכאית למזונות בתקופה שבין 31.12.1993 לבין 19.1.1995. במסגרת זאת, טוענת היא שבתקופה שבין תביעת המשיב לגירושין ועד לחיובה בגט על ידי בית הדין הרבני, זכאית היא לדמי מזונות. מדובר במזונות שהועברו לה מימים ימימה, ודרישת השבתם מהווה עיוות דין חמור. עוד היא טוענת, כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, וזאת לאור כך שהיא ביקשה אך ורק הבהרה לעניין החיוב במזונות משנת 1994, בעוד ההחלטה התייחסה לתקופה ארוכה יותר, וקבעה חיוב רטרואקטיבי כבד מנשוא על כתפיה.

כמו כן, טוענת היא כי יש לבטל את ההחלטה משום שלדידה פסקי הדין שניתנו בעניינה בבתי הדין הרבני, קבעו כי הפטור ממזונות חל מיום חיובה במתן גט, ולא קודם לכן. פסק הדין עליו התבקשה הבהרה, ובעקבותיו ניתנה ההחלטה, התייחס אך ורק לשנת 1994, היות ולגבי השנים 1996-1995, אין מחלוקת בין הצדדים, וזאת ניתן ללמוד מכך שהמשיב לא הגיש ערעור בגין חיובו זה.

מנגד, טוען המשיב כי מדובר בעותרת סדרתית, אשר עד היום מסרבת להעניק לו גט. כמו כן, היא מפרה שנים ארוכות הסדר איזון משאבים בהתאם להחלטת בית משפט, ואין להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול אלא במקרים חריגים, אשר זה אינו נמנה עימם.

דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני. מערכת בתי הדין הרבניים מהווה ערכאת שיפוט עצמאית, חיצונית לערכאות האזרחיות, ובעלת עצמאות בקביעת הדין הדתי המהותי וסדרי הדין החלים בה. התערבותו של בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בפסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים, תעשה רק במקרים של חריגה מסמכות או משיקולי צדק משמעותיים (ראו: בג"ץ 1923/91 רוזנצוויג נ' בין הדין הרבני, פ"ד מו(2) 1 (1991); בג"ץ 1873/07 פלונית נ' בית הדין הרבני (22.3.2007); בג"ץ 1786/13 פלונית נ' פלוני (1.5.2013) והשוו: בג"ץ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)).

במקרה הנוכחי אין בהחלטה של בית הדין הרבני הגדול כדי להוות חריגה מסמכות. זאת, מקל וחומר מקום בו נבחן פסק הדין השני על ידי בית משפט זה, ולא נמצאה עילה להתערבות בו. ההחלטות עליהן מבקשת העותרת להשיג הן הפרשנות המתחייבת של פסק הדין השני, ולא ניתן להשיג על פסק הדין עצמו על ידי הגשת עתירה חדשה כנגדן (וברי, כי לא ניתן בדרך של הגשת עתירה חדשה לערער על פסק דין שניתן על ידי הרכב שופטים של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5870/09 פלונית נ' בית המשפט העליון (19.7.2009); בג"ץ 7692/12 פלוני נ' שופט בית המשפט העליון (28.10.2012))).