עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9088/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 9088/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פאדי בן שקיראת

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: ו' בטבת התשע"ג (19.12.2012)

בשם המבקשת: עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב: עו"ד מחמוד רבאח

ה ח ל ט ה

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ביחד עם ארבעה נאשמים נוספים. על-פי הנטען, בעקבות סכסוך בין המתלונן למשיב ונאשם 2 ויתר הנאשמים, תקפו הנאשמים את המתלונן באמצעות ברזל וחפצים חדים ואף רדפו אחריו והמשיכו להכותו ולדוקרו לאחר שניסה לברוח מפניהם. למתלונן נגרמו חתכים בראשו, גבו, ידו וצווארו והוא עבר ניתוח בגבו ואושפז בבית החולים.

רקע והליכים קודמים

2. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד המשיב ושאר הנאשמים בקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו. ביום 25.3.12 במסגרת דיון בבקשה ביקש בא כוח נאשמים 5-3 לדחות את הדיון. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אפעל גבאי) הורה על מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת ודחה את הדיון ליום 29.3.12.

3. ביום 29.3.12 הסכימו באי כוח הנאשמים על קיומן של ראיות לכאורה תוך שמירת הזכות לטעון לעוצמת הראיות. על יסוד הסכמת הצדדים על הסתייגויותיה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשם, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר לבחינת חלופות מעצר וקבע את המשך הדיון ליום 25.4.12.

4. ביום 24.4.12, התקבל תסקיר בעניינו של המשיב על פיו המשיב הינו בעל יכולות וכוחות לתפקוד תקין, עם זאת, במשך השנים אימץ דפוסי התנהגות תוקפניים, אימפולסיביים ואלימים במצבים בהם הוא חש איום או פגיעה רגשית. אלה בנוסף לעובדה שביצע את העבירות המיוחסות לו בזמן שממתין לגזר דינו בעבירות דומות הביאו את שירות המבחן לקבוע כי רמת הסיכון גבוהה להישנות העבירות וכי החלופה המוצעת אינה יכול לאיין את מסוכנות המשיב.

5. ביום 25.4.12, הורה בית המשפט על שחרורם של נאשמים 5-2 למעצר בית בתנאים. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ובמקביל הורה על הכנת תסקיר נוסף.

6. ביום 3.5.12, התקבל תסקיר משלים ששלל את החלופה המוצעת שאין בה כדי לאיין מסוכנות המשיבים.

ביום 7.5.12, בהסכמת המשיב הורה בית המשפט (כב' השופטת אורית אפעל גבאי) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים תוך שמירת הזכות לעיון חוזר במידה ותמצא חלופה מתאימה אחרת.

7. ביום 4.4.12 החל הדיון בתיק, בית המשפט דחה את הדיון למתן מענה ליום 14.5.12, שאז הודיע בא כוח הנאשמים שחלק מחומר החקירה טרם הועבר להגנה. בית המשפט הורה על העברת כל חומר החקירה לא יאוחר מ-17.5.12 ודחה את מתן המענה ליום 23.5.12. בשל אילוצי יומן בית המשפט קמא נדחה הדיון ליום 31.5.12.

8. ביום 31.5.12, כפרו המשיב והנאשמים האחרים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. ביום 25.6.12, התקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט קבע דיון הוכחות ליום 22.11.12 שעה 9:00.

9. ביום 22.11.2, החלה שמיעת ההוכחות, נשמעה עדות המתלונן ועדותה של חוקרת המשטרה. בית המשפט קבע שעד ליום 28.1.13 תסתיים פרשת התביעה. משחלפו תשעים הימים ומשלא הסתיים משפטו של המשיב שבה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

הבקשה הנוכחית

10. המבקשת מודעת לכך שמשפטו של המשיב לא התנהל עד כה בקצב המיטבי, ומציינת בבקשתה כי התקיימה ישיבת הוכחות אחת בלבד והתיק קבוע לדיון ליום 23.1.13. מועדים נוספים שהוצעו על ידי בית המשפט לא היו נוחים לבא כוח הנאשם. עוד ציינה כי לישיבה הקרובה הוזמנו כל העדים, וסביר להניח שיהיה צורך בישיבה נוספת אחת וכי בישיבה הקרובה יתבקש בית המשפט לקבוע מועדים נוספים.

המבקשת מדגישה את חומרת מעשיו של המשיב אשר בצוותא חדא עם עוד ארבעה אנשים נטל חלק בתקיפה אכזרית שבוצעה באמצעות מקלות ברזל וחפצים חדים. גם לאחר שהמתלונן החל לנוס על נפשו חבורת התוקפים לא פסקה ממעשיה, אשר בעקבותיהם נגרמו למתלונן חבלות חמורות; דקירות בראשו, גבו צווארו, הוא נותח בגבו ונזקק לאשפוז בבית החולים. מעשים אלו מעידים על מסוכנותו הגבוהה של המשיב אשר מתעצמת עם קריאת תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו. המשיב ביצע את העבירות עת שהה במעצר בית חלקי וכאשר מתנהל נגדו הליך פלילי בגין עבירות דומות. המשיב מרצה עונש של 9 חודשי מאסר, כאשר מועד שחרורו יחול ביום 15.5.13 ומועד השחרור המנהלי הוא ביום 25.1.13.

באת כוח המבקשת מטעימה שאין מקום להשוואה בינו ובין הנאשמים האחרים ששוחררו בינתיים שכן האחרונים הם נעדרי עבר פלילי והתסקירים לגביהם שונים במהותם מאלו של המשיב ומשכך הסכימה המדינה לשחררם לחלופת מעצר.

11. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי משתמו תשעה חודשים אין עוד הצדקה להחזיקו במעצר זאת במיוחד לאור העובדה שקשה לצפות, בעתיד הנראה לעין, את מועד סיום ההליכים המתנהלים כנגדו. הסנגור מדגיש שכרגע קבוע רק מועד אחד להוכחות בתאריך 28.1.13. מדובר ב-5 נאשמים שקרוב לודאי יעידו להגנתם ויהיה צורך לשמוע גם עדי הגנה, ומוסיף שישנם גם 5 סנגורים החוקרים את העדים. להערכתו במקרה הטוב התיק יסתיים בעוד חמש ישיבות הוכחות וגם זה בספק. המשיב מנגד מפנה לכך שהעבירות בוצעו אמנם בתקופה שהמשיב היה במעצר בית אך בשעה שהיה משוחרר מחוץ לביתו על פי תנאי המעצר. אכן הוגשו לגביו תסקירים בהם נמנע שירות המבחן מהמלצה לגביו, אלא שמאז עברו מספר חודשים ונקודת האיזון השתנתה ויש מקום לשוב ולבחון אותה שוב.

בא כוח המשיב מסכים להארכת המעצר עד ליום 25.1.13, שאז יתייצב המשיב בפני ועדת השחרורים כשהוא משוחרר. הוא מבקש במקביל להורות על הכנת תסקיר שרות מבחן משלים ולשקול מחדש את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר כמו יתר הנאשמים שבכתב האישום.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר נוסף לבחינת חלופה מתאימה.

כידוע, נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים כי נאשם הנתון במעצר בשל כתב אישום שהוגש נגדו ומשפטו לא הסתיים במשך תשעה חודשים, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 מאפשר במקרים המתאימים להאריך המעצר כל פעם בתשעים ימים נוספים. ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכוונו, וגובר ערך החרות האישית אל מול ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. לשם עריכת האיזון הראוי, על בית המשפט לשקול שני שיקולים מרכזיים. הראשון, מסוכנות הנאשם והאפשרות להמשיך ולנהל את ההליך במידה והנאשם ישוחרר בעיקר נוכח חשש להימלטות או שיבוש מהלכי חקירה. (ראו בש"פ 6895/12 מדינת ישראל נ' פארס טהה ואח' לא פורסם 24.9.12). והשני קצב התנהלות ההליך המרכזי והצפי לגבי מועד סיומו, כאשר לא פעם במסגרת זו נדרש בית המשפט גם לשאלה מיהו הגורם האחראי להימשכות ההליכים.

13. בכל הנוגע לשיקול הראשון, מסוכנותו של המשיב נלמדת מהמעשים נשוא כתב האישום שהוגש נגדו. מהאלימות האכזרית והמאורגנת שנקט יחד עם חבריו, מהתנהגותו הקשה כלפי המתלונן, והמעבירות הנוספות אותן ביצע. אשר לשיקול השני ניתן להסכים עם הסנגור שסיום התיק נראה עדיין רחוק. העובדה שנותרו עוד כ-8 עדי תביעה, וכן עדותם של חמישה נאשמים כמו גם עדי הגנה נוספים מרחיקה את סיום התיק. העובדה שלא נקבעו מועדים נוספים לאחר שמועדים מוקדמים לא התאימו לבאי כוח הנאשמים יוצרת קושי להתקדם בהליך ולסיים את שמיעת התיק במועד הנראה לעין.

14. הנה כי כן בחינת השיקולים המרכזיים בהחלטה על הארכת מעצרו של המשיב מעלה כי נקודת האיזון השתנתה ויש לתת עתה משקל משמעותי יותר להימשכות ההליכים בעניינו של המשיב. ככל הנראה סיום התיק עדיין לא נצפה בזמן הקרוב בהתחשב במספר עדי התביעה ועדי ההגנה (חמישה נאשמים ועדי הגנה נוספים) שאמורים להעיד. בית המשפט מתקשה לקבוע מועדים נוספים והמשיב עדיין מצוי במעצר. לכך יש להוסיף את העובדה שארבעה נאשמים שותפים לכתב האישום שוחררו לחלופת מעצר.

איני מתעלמת מהאבחנה שעשתה באת כוח המדינה בין הנאשמים האחרים לבין המשיב בהפנותה לכך שהאחרון מרצה עונש מאסר וכי ביצע את העבירה במסגרת מעצר בית. שבתי ועיינתי בתסקירי שרות המבחן של הנאשמים כולם ובתסקיר המשלים של המשיב. אכן, כטענת הסנגור שירות המבחן לא שלל בתסקירו שחרורו של המשיב לחלופה אלא שלא מצא את החלופה שהוצעה מתאימה. התסקיר המשלים ניתן ביום 3.5.2012 ומאז עברו שבעה חודשים נוספים. בינתיים העיד המתלונן וגם לעובדה זו יש משמעות לגבי החשש לשיבוש הליכים אשר במובן מסויים נחלש. לאחר הגשת התסקיר וככל שבית המשפט המחוזי יקבע כי נמצאה עבורו חלופה ראויה, ורק אז יקבע בית המשפט את יתר תנאי השחרור בעניינו.

התוצאה היא שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 25.12.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 41990-03-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים זאת כפוף לאמור בסעיף 14 לעיל קרי הגשת תסקיר מעצר בנוגע למשיב לעניין בחינת חלופת מעצר לגביו בבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ‏ז' בטבת התשע"ג (‏20.12.2012).