עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9048/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) בת"פ 48166-05-11, אשר השית על המערער 24 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

 

העובדות הצריכות לעניין

 

1.        המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בלילה שבין 22.5.11 ל-23.5.11 שהה המתלונן בבית קפה סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב. בעת שהמתלונן שילם בעבור מה שרכש בבית הקפה, הבחינו המערער ואדם בשם אחמד אידרס (להלן: אידרס), אשר שהו אף הם בבית הקפה, כי למתלונן סכום כסף רב. עובר לשעה 03:00 עקבו השניים אחר המתלונן ועלו עמו למונית שירות. כאשר ירד המתלונן מהמונית המשיכו המערער ואידרס לעקוב אחריו. בעת שהמתלונן ביקש לפתוח את דלת ביתו התנפלו עליו המערער ואידרס, הכוהו באגרופים בפניו וגנבו ממנו סך של 2,100 ש"ח במזומן, מכשיר טלפון נייד ומסמכים שונים. כתוצאה ממעשיהם של המערער ואידרס נחבל המתלונן בראשו והוא סבל מכאבים ברגלו. בעקבות הודאתו, הורשע המערער בעבירה של תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2) בנסיבות סעיף קטן (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

2.        הסדר הטיעון בין הצדדים הושג על רקע קשיים ראייתיים בשל כך שהמתלונן הינו תושב זר ונוצר קושי לאתרו ולהביאו לעדות במשפט. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תעתור לעונש שלא יעלה על 24 חודשי מאסר בפועל, ואילו הסנגור יטען באופן חופשי.

 

3.        בגזר דינו ציין בית המשפט כי נסיבות המקרה הן חמורות ביותר ומצדיקות השתת עונש ברף הגבוה של טווח הענישה שעליו הוסכם. כמו כן צוין כי מקרים מסוג זה מתרחשים לעיתים שכיחות באופן המצדיק השתת עונשים מחמירים כדי להרתיע מפני ביצועם.

 

טענות הצדדים

 

4.        בא כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער ולהודאתו המהירה. לטענתו, המערער ציפה כי בית המשפט יתחשב בקושי הראייתי בתיק גם בשלב גזירת הדין ולא יגזור עליו את העונש המירבי שאותו דרשה המשיבה. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער, נטען כי הוא פליט סודני שהגיע ארצה ללא עבודה ועזרה כלשהי והוא נאלץ לגור ברחוב תקופה לא קצרה. נסיבות חייו הובילו אותו לשתייה מופרזת ביום האירוע, ובעקבות כך הוא איבד שליטה ושיקול דעת.

 

5.        המשיבה טוענת כי היא הגבילה את עצמה לדרוש עונש מתון יחסית של עד 24 חודשי מאסר בפועל, וזאת בהתחשב בקושי הראייתי שנוצר בתיק ובשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער. בנוסף, נטען כי נסיבות המקרה חמורות אף לאחר שתוקן כתב האישום, וכי העונש לא נבע רק מהעבירות המיוחסות בו אלא גם מנסיבות האירוע.

 

דיון והכרעה

 

5.        לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא שערכאת הערעור לא תתערב בעונש המאסר שהושת על ידי הערכאה הדיונית. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים בלבד בהם העונש הנגזר על ידי הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פס' 8 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 3.7.2006)). זאת, על אחת כמה וכמה כאשר העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית אינו חורג מהרף העליון שלגביו הסכימו הצדדים להסדר הטיעון. במקרים מסוג זה, נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את התערבות בעונש שנגזר (ראו למשל: ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל,  פס' 4 לפסק הדין (לא פורסם, 29.5.2011)). לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים הנזכרים.

 

           אין לקבל את הטענה כי היה על בית המשפט להקל בעונשו של המערער בשל הקושי הראייתי, שהרי הקושי הראייתי הוא שהוביל לתיקון כתב האישום ולהסכמה על תקרת העונש שלו עתרה המשיבה. יש לזכור כי במסגרת הסדר הטיעון שהושג על רקע הקושי הראייתי האמור, תוקן כתב האישום ויוחסה למערער עבירה מקילה יותר מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי ונמחקו ממנו מספר נסיבות מחמירות.

 

           מעבר לכך, לא מצאנו טעם להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המערער וחברו עקבו אחרי המתלונן עד לפתח ביתו, האמור להיות מבצרו, תקפו אותו באופן שגרם לו לחבלות, וגנבו ממנו את רכושו. מקרים אלימים מסוג זה מציפים לאחרונה את מקומותינו ופוגעים קשות בתחושת הביטחון האישי של כל אזרח. על בתי המשפט להשית בגינם עונש הולם ומרתיע שיהיה בו כדי להרתיע את העבריין הספציפי כמו גם עבריינים פוטנציאליים. זאת, כמובן בהתייחס לכל מקרה ונסיבותיו. בשים לב לנסיבות החמורות של המקרה מחד גיסא, ולנסיבותיו האישיות של המערער מאידך גיסא, לא התרשמנו כי עונש המאסר שהושת עליו חורג מרף הענישה המקובל באופן קיצוני (ראו למשל: 8757/06 דבוייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2008)).

 

           הערעור, אפוא, נדחה.

 

           ניתנה היום ג' בסיון תשע"ב (24.5.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11090480_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il