עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8963/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 8963/12 - א'

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.11.12 בעפ"ג 19341-08-12 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה-כ"ץ – סג"נ, י' צלקובניק וי' רז-לוי

ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:

בעצמו

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 19341-08-12, כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים י' צלקובניק ו-י' רז-לוי) מיום 07.11.2012.

נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 384(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום הראשון, ביום 28.05.2003, המבקש נכנס לביתו של המתלונן א' (להלן: א'), קטין שהיה שכנו בעת התרחשות האירועים מושא כתב האישום, באמתלה כי איבד את מפתח דירתו. המבקש תפס את א' בכח, הושיבו על ברכיו והחל מניע את גופו לצדדים. א' ביקש מהמבקש כי יחדל ממעשיו, נמלט לחדרו וטיפס על הספרייה. המבקש רדף אחריו, תפס בכוח בגופו, השליכו על גבי ספה והשכיבו על גבו. בשלב זה, נשכב עליו המבקש, התחכך בגופו וכן חיכך את איבר מינו באיבר מינו של א'. זאת, חרף ניסיונותיו של א' להדוף אותו. לפי המתואר בכתב האישום השני, במהלך שנת 2007 כאשר שהה בבית אחותו, נכנס המבקש לחדר השירותים אחר המתלונן ת' (להלן: ת'), שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. המבקש התיישב על רצפת החדר אל מול האסלה ונגע במשך זמן מה באיבר מינו, ללא הסכמתו של ת'.

ביום 13.02.2011 הרשיע בית משפט השלום בבאר שבע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וזאת על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 4145/09, ת"פ 2419/08, כבוד השופט ג' גדעון). על פי הסדר הטיעון, המבקש נשלח לוועדה להערכת מסוכנות, והוסכם כי המשיבה תגביל עצמה בטיעוני גזר הדין לבקשת עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ופיצוי עבור המתלוננים והמבקש יוכל לטעון ללא הגבלה. כן הופנה המבקש אל הממונה על עבודות שירות ואל שירות המבחן.

ביום 20.05.2012 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 6,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט להתמשכות ההליכים בתיק וקבע כי רוב הדחיות נגרמו בשל סיבות הקשורות למבקש. בית המשפט התייחס לחומרת העבירות וציין כי בנסיבות ביצוען יש משום חומרה יתרה שכן הן נעשו בקטינים רכים בשנים ובמקרה הראשון אף נעשה שימוש בכוח ממשי. כן התייחס בית המשפט לכך שהמבקש ביצע עבירת מין נוספת בזמן התקיימות ניהול משפטו בגין העבירה הראשונה. בית המשפט פירט את תוכנה של הערכת המסוכנות שניתנה בעניין המבקש שבמסגרתה נקבע כי המסוכנות המינית הנשקפת ממנו היא ברמה בינונית, ולא ניתנה לגביו המלצה טיפולית. כן התייחס בית המשפט להמלצת הממונה על עבודות השירות שלפיה המבקש אינו כשיר לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, נוכח מסוכנותו כפי שזו עולה מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות ומתסקיר שירות המבחן. מבחינת השיקולים לקולה, התייחס בית המשפט להעדר עבר פלילי, לנסיבותיו האישיות של המבקש ולחרטה שהביע. כן נתן בית המשפט משקל לזמן שחלף מאז ביצוע העבירה השנייה, חמש שנים, שבמהלכן לא נחשד המבקש בביצוע עבירה כלשהי. בית המשפט קבע כי הסדר הטיעון שהוסכם בין הצדדים הוא מקל, אולם אינו חורג ממתחם הסבירות. עם זאת, קבע כי יש לגזור עונש מאסר בפועל, בשל שיקולי גמול והרתעה כללית ובשל חומרת המעשים שביצע המבקש. כן ציין בית המשפט את הצורך ביצירת הרתעה אישית.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו. בית המשפט קבע כי על אף שהדעת אינה נוחה מכך שרק בשנת 2012 המבקש נותן את דינו על מעשים שבוצעו בשנים 2003 ו-2007, הדחיות הרבות בתיק נעוצות בעיקרן בו. בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות בהפניית המבקש לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, כהבטחה כלשהי לגזר דינו, כפי שטען המבקש בפניו. בשל הערכת המסוכנות המינית ותסקירי שירות המבחן המעידים על הסכנה הנשקפת לציבור מהמבקש, קבע בית המשפט כי העונש שנגזר בבית משפט השלום הוא מוצדק. בית המשפט המחוזי ציין כי בגזר הדין ניתן משקל לנסיבות הרלוונטיות, ביניהן הזמן שחלף מאז התרחשות האירועים ומצבו המשפחתי של המבקש, ונקבע כי אין בהן להטות את הכף עד כדי ענישה ללא מאסר בפועל. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי אלמלא הסדר הטיעון שבמסגרתו ניתן משקל לחלוף הזמן, עונשו של המבקש היה חמור בהרבה.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי יש להיענות לבקשתו למתן רשות ערעור. לטענתו, המלצת הממונה על עבודות השירות שלפיה הוא אינו מתאים לביצוע עבודות שירות התבססה על אי הסכמתו לעבור הליך טיפולי ולטענתו, מעולם לא התנגד לעבור הליך שכזה. לגרסתו, גורמי הטיפול ביקשו להעבירו הליך סירוס וזהו הטיפול היחיד אותו הוא אינו מוכן לעבור. כן טוען כי הוא נשוי, אב לשני תינוקות ורעייתו סובלת מבעיות רפואיות. לבסוף, טוען כי עובדות כתב האישום בעניינו אינן מעלות חומרה מיוחדת.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בנספחיה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה, ואך מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות. בנוסף, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008). העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה ואף מטעם זה דין בקשתו להידחות על הסף.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש. המעשים שביצע המבקש הם חמורים ויש בהם הבעת זילות בגופם ונפשם של המתלוננים הקטינים, כפי שכתבתי זה מכבר בעניינים כגון דא:

"אין חולק כי המערער ביצע מעשים חמורים מאוד. עבירות המין הן מבין העבירות הקשות שמופיעות בין סעיפי החוק ובצדק. אדם הגומר בדעתו להשתמש בזולתו ככלי לסיפוק יצרו המיני, כמוהו כמי שהפשיט אותו מאנושיותו, מהאוטונומיה שלו, ומכבודו כאדם בעל רצונות, שאיפות וחופש להחליט על גופו. הנפגע הופך לאובייקט בעיני התוקף ובאותם רגעים תכלית קיומו הופכת לרצות את צרכי התוקף. כל הפגיעות שצוינו לעיל מתווספות כמובן לפגיעות ולנזקים הגופניים הנגרמים כתוצאה מתקיפה מינית הכרוכה בכפייה אלימה ובמאבק. חמור יותר הדבר ככל שמדובר בקרבן קטין, הסובל מבעיות נפשיות מלכתחילה כבמקרה דנן. ברור הדבר כי חברה המקפידה על שלום חבריה, ביטחונם וכבודם האנושי נדרשת לשקוד על מניעת ביצועם של מעשים שיש בהם פגיעה כה קשה בערך האדם כאדם, תחילה דרך חינוך בניה ובנותיה וקביעת האיסורים ההולמים, ובמקרים שבהם החינוך נכשל והאיסור לא כובד, אזי דרך מערכת אכיפת החוק והענשת החוטאים" (ע"פ 3163/11 פילאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.4.2012)).

על המבקש לתת את הדין על מעשיו הקשים ועל הנזק שודאי גרם למתלוננים הרכים בשנים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ודעתו מקובלת אף עליי, אלמלא הסדר הטיעון, סביר כי עונשו של המבקש היה חמור מזה שהוטל בפועל.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, כ"ט בכסלו התשע"ג (13.12.2012).