עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8912/12

 

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

 

 

                                          

 

 

 

 

 

 

 

 

1.        בפניי שני עררים שנדונו במאוחד, מאחר שהם מתייחסים להחלטות בעניינם של נאשמים באותו כתב אישום (מ"ת 20794-11-12 ומ"ת 29544-11-12 השופט ר' כרמל). ערר אחד (בש"פ 8912/12) נסב על החלטה מיום 3.12.2012 המורה על מעצרם של העוררים, אלכס סלפיתי (להלן: אלכס), כאתב ח'לדון (להלן: גמאל) ואשרף קילאני (להלן: אבו ג'מאל) עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ערר נוסף (בש"פ 9001/12) נסב על החלטה מיום 12.12.2012 אשר מורה על שחרורו של אחמד נתשה (להלן: אחמד) לחלופת מעצר. לצורך פשטות הדיון, מתייחסת ההחלטה בהמשך ל"מדינה" מצד אחד, ול"נאשמים" מצד שני (באותם מקרים שבהם לא נדרשת הבחנה ביניהם).

 

רקע עובדתי

 

2.        ביום 15.11.2012 הוגש נגד הנאשמים שעניינם בפני ונגד שניים אחרים כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות רבות במסגרת חמישה אישומים – חלקן עבירות הנוגעות לסחר בנשק וחלקן עבירות רכוש. ביום 25.11.2012 הוגש נגדם כתב אישום מתוקן בשנית.

 

3.        על-פי האישום הראשון, במהלך התקופה שבין החודשים אוגוסט ואוקטובר של שנת 2012 ביצעו הנאשמים עסקאות בלתי-חוקיות בכלי נשק שונים, ובנוסף לכך אלכס הסתיר בבניין מגוריו רימון הלם וכדורי ציד. על-פי האישום השני, במהלך אותם חודשים קשרו אלכס, אחמד, וגמאל ביחד עם נאשם נוסף קשר לביצוע פשע. בין היתר שוחחו הארבעה על השגת אמצעי ראיית לילה, מכשירי פריצה וכיוצא באלה. על-פי האישום השלישי, ביום 23.8.2012 לקח אלכס מאחמד אקדח שנגנב שנה קודם לכן וכדור אחד. סמוך לאחר מכן נסע אלכס לרמאללה כשברשותו, מבלי שיש לו רישיון לכך, אקדח מסוג יריחו ו-16 כדורי אקדח. לאחר מכן, על-פי הנטען, הוא אף ירה בנשק זה בסמוך לביתו של ראש הרשות הפלסטינית ברמאללה. על-פי האישום הרביעי, אלכס, אחמד ושני נאשמים אחרים קשרו קשר לביצוע פשע, הגיעו לבית בבית חנינה, פירקו את צילינדר הדלת, נכנסו לבית וגנבו ממנו רכוש. על-פי האישום החמישי, קשרו אלכס, אחמד ונאשם נוסף קשר לביצוע פשע, הגיעו לבית הממוקם בבית חנינה החדשה, הסיטו את מצלמות האבטחה שהיו במקום, נכנסו אליו וגנבו רכוש רב וכסף מזומן. למחרת, ניסה אלכס למכור את המחשבים הניידים שנגנבו מן המקום. בשל כל אלה, כתב האישום ייחס לנאשמים את העבירות הבאות: סחר או עבירה אחרת בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (כשלאחמד יוחסו שתי עבירות כאלה); החזקת תחמושת, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין; החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין (עבירה שיוחסה לאלכס בלבד); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין (עבירה שיוחסה לאלכס בלבד) וירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין (עבירה שיוחסה לאלכס בלבד); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין (עבירה אחת יוחסה לגמאל ולנאשם 5; שלוש עבירות יוחסו לאלכס, לאחמד ולנאשם 3); כניסה והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין (עבירה שיוחסה לאלכס, לאחמד, לנאשם 3 ולנאשם 5); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין (עבירה אחת יוחסה לנאשם 5; שתי עבירות יוחסו לאלכס, לאחמד ולנאשם 3); והתפרצות, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין (עבירה שיוחסה לאלכס, לאחמד ולנאשם 3). בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.

 

4.        ביום 3.12.2012 הורה בית המשפט קמא על מעצרם של שלושת הנאשמים שהם העוררים בבש"פ 8912/12 (אלכס, גמאל ואבו ג'מאל). בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם בנוגע לכלל האישומים שיוחסו להם. באופן כללי, הראיות לכאורה שעליהן התבססה התביעה בכל הנוגע לעבירות הקשורות בנשק, היו שיחות שהושגו בהאזנות סתר רבות למכשיר הטלפון הנייד של אלכס. האזנות אלה תיעדו שיחות שבהן נשמע קולו לצד קולם של אחרים. אלכס אישר בחקירתו כי בשיחות אלה אכן הקול הנשמע הוא שלו וכן שמספר הטלפון של המכשיר שלו האזינו שייך לו. בחלק מהשיחות נשמעים גם קולם של גמאל (שזיהה את עצמו ואת כינויו בחקירתו) ושל אבו ג'מאל. רבות מן השיחות אינן מתייחסות לכלי נשק במפורש אך לבית המשפט קמא הוצג מזכר משטרתי לפיו המלים שהופיעו בשיחות אלה מוכרות כ"קודים" שנפוצים בקרב עבריינים בכל הנוגע לנושאים כגון נשק וסחר בו (למשל, התייחסות לכלי נשק כ"רכב").

 

5.        לעניין האישום השלישי, תשתית הראיות לכאורה כללה גם חוות דעת מומחה בעניין הדגימות שנלקחו מרכבו של אלכס ומגופו שהעידו על שרידי ירי. בנוסף, הוצג אישור מהרשות הפלסטינית כי היא תפסה רכב שרשום על שם אלכס וכן הודעות שמסרו שני עובדי המשמר הנשיאותי של הרשות הפלסטינית אשר סיבכו את אלכס באירוע נשוא האישום.

 

6.        לעניין האישומים הרביעי והחמישי תשתית הראיות לכאורה התבססה אף היא על השיחות שתוכנן כלל פרטים הקשורים לבתים שנפרצו.

 

7.        בית המשפט קמא הורה על מעצרם עד תום ההליכים של אלכס, גמאל ואבו ג'מאל. בהחלטה זו נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת וכי מסוכנותם מצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים – בשים לב לפרטיו של האישום הראשון ובשל העובדה שהמדובר במי שפעלו בשיתוף פעולה בביצועה של פעילות עבריינית. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי עבירות מן הסוג המיוחס לנאשמים ניתן לבצע גם בין כתליו של בית מגורים ולכן קבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם במסגרתה של חלופת מעצר.

 

8.        עניינו של אחמד נדון בנפרד לאחר שנשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. ביום 12.12.2012 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של אחמד לחלופת מעצר. בכל הנוגע לתשתית הראיות לכאורה התבססה ההחלטה על הסכמת בא-כוחו של אחמד באשר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים הרביעי והחמישי, וכן על קביעתו של בית המשפט קמא כי בכל הנוגע לאישומים הראשון, השני והשלישי התשתית הראייתית לכאורה המבוססת על תוכן השיחות היא חלשה. בית המשפט קמא קבע בעניין זה שתוכן השיחות לא קשר באופן ברור את אחמד לנשק. ההחלטה על שחרורו של אחמד לחלופת מעצר התבססה במידה רבה על שקילת נסיבותיו האישיות ועל ההתרשמות מתסקיר שירות המבחן שתיאר את אחמד כבחור נורמטיבי והתרשם באופן חיובי מחלופת המעצר שהציע. אשר על כן, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של אחמד לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הוריו, בנסיבות שבהן בכל רגע נתון ישהה עמו אחד מהוריו; המצאת ערבות של שני הוריו, כל אחת בסך 15,000 שקל; הפקדת פיקדון בסך 12,000 שקל.

 

בש"פ 8912/12

 

9.        עררם של שלושת הנאשמים שנעצרו עד תום ההליכים – אלכס, גמאל ואבו ג'מאל – השיג על קביעותיו של בית המשפט קמא הן באשר לתשתית הראיתית והן בכל הנוגע לאי-בחינתה של חלופת מעצר בעניינם.

 

10.      בכל הנוגע לתשתית הראייתית, טען בא-כוחם של נאשמים אלה כי אין די בתמלילי האזנות הסתר כדי לבססה. לשיטתו, בית המשפט קמא שגה בכך שליקט וברר משפטים מפלילים לכאורה מתוך שיחות שלמות, באופן שהוציא אותם מהקשרם הנכון והתמים. בא-כוחם של הנאשמים הוסיף וטען כי האישומים המתייחסים לעבירות בנשק, המהווים את ליבו של כתב האישום, דלים מאד בפרטים בכל הנוגע לציון  מקומות, חלוקת תפקידים, תאריכים, ופירוט של סוגי נשק או עסקאות, באופן שמחליש במידה ניכרת את האפשרות להתבסס על השיחות. בעניין זה הוא הוסיף כי לא נתפס נשק בחזקת העוררים, ומכל מקום, ניתן לומר לכל היותר שהיתה התעניינות מצידם בנשק, או דיבורים על נשק, שאינם מקיימים את יסודותיהן של העבירות המיוחסות להם, ואף לא את יסודותיהן של עבירות הכנה הקשורות בעבירות אלה.

 

11.      בכל הנוגע למסוכנותם הנטענת של הנאשמים שנעצרו עד תום ההליכים, טען בא כוחם כי המשטרה התמהמהה במשך חמישה חודשים לפני שעצרה אותם, ומכאן ניתן ללמוד שמסוכנותם אינה כה גבוהה אף לשיטת המדינה. הוא הוסיף וטען בעניין זה כי למצער ראוי היה לשקול את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

 

12.      במישור העקרוני, טען בא-כוחם של הנאשמים שטרם הוצג לו ההיתר לביצוען של האזנות הסתר שבוצעו. בנוסף, הוא טען כנגד הצגת מזכר משטרתי רגיל לשם ניתוח הקודים שבהם נעשה שימוש בשיחות, לפי הנטען, להבדיל מחוות דעת מומחה.

 

13.      מנגד, טענה המדינה כי התשתית הראייתית הלכאורית נגד הנאשמים דווקא מושתתת על בחינת השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר כמכלול, וכי דווקא הנאשמים חוטאים בהוצאת משפטים בודדים מהקשרם על מנת ליצור רושם שהשיחות יכולות לקבל גם פרשנות תמימה. היקף השיחות וטיבן יוצרים, לשיטת המדינה, תשתית ראייתית לכאורית מספקת ומלמדים על עומק הפעילות ועל המומחיות של הנאשמים בתחום. המדינה אף סמכה ידיה על קביעתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לדחיית האפשרות לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר. בנוגע לאלכס טענה המדינה כי הוא מעורב בכל האישומים באופן שמלמד על פעילותו האינטנסיבית בתחום עבירות הרכוש והנשק. בנוסף הציגה המדינה את הרישום הפלילי של הנאשמים אשר מעיד על מעורבותם הקודמת בפלילים.

 

בש"פ 9001/12

 

14.      לטענת המדינה, שגה בית המשפט קמא בהחלטה לשחרר את אחמד לחלופת מעצר. לטענתה, בית המשפט קמא טעה בקובעו שעוצמת הראיות לכאורה באישומים הראשון, השני והשלישי היא חלשה. המדינה הפנתה לשיחות שבהן השתתף, לטענתה, גם הוא והצביעה על כך שאף בהן זוהו קודים המאפיינים שיחות על נשק. לחיזוק טענתה, הציגה המדינה את השעות שבהן התבצעו השיחות בין אחמד ואלכס, את סמיכות הזמנים בין השיחות "החשודות" לחלק מהמקרים המתוארים בכתב האישום ואת תוכן השיחות שלא עלה בקנה אחד עם הנושאים שעליהם לכאורה דיברו אחמד ואלכס. בנוסף קשרה המדינה בין עוצמת הראיות לכאורה שקבע בית המשפט קמא בעניינם של הנאשמים האחרים – אלכס, גמאל ואבו ג'מאל – לבין הראיות שהוצגו בעניינו של אחמד, וטענה כי לאמיתו של דבר המדובר בתשתית ראייתית אחת של שיחות השזורות בקודים עברייניים ושבוצעו באותה תקופה. המדינה אף טענה כי התנהגותו של אחמד במהלך חקירתו העידה על מעורבותו בעבירות, בהתחשב באופן שבו ניסה לנתק עצמו לחלוטין מהשיחות וטען כי אינו מזהה את הדוברים ובוודאי שלא את עצמו. באשר לשאלה של מסוכנות, סברה המדינה כי העבירות שבהן הואשם אחמד מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שתישלל רק במקרים חריגים. לשיטתה, אין לומר שנסיבות אלה מתקיימות בעניינו, בהתחשב בקשריו עם גורמים עבריינים ויכולתו לדבר בקודים עבריינים.

 

15.      מנגד, בא-כוחו של אחמד סמך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא. לטענתו, כלל לא עלה מן השיחות המוקלטות כי הדובר בהן הוא מרשו. כמו כן, הוא הדגיש הדגשה מיוחדת את נסיבותיו האישיות של אחמד, שמגיע מבית נורמטיבי, נמצא לקראת סיום לימודים גבוהים ונעדר עבר פלילי, ואת חלופת המעצר הראויה שאושרה על ידי בית המשפט קמא.

 

החלטתי

 

16.      לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומרי החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי דין שני העררים להדחות.

 

17.      בש"פ 8912/12 – כפי שציינתי לעיל, את עיקר טענותיו מיקד בא-כוחם של הנאשמים בתשתית הראייתית התומכת לכאורה ועל-פי הטענה בעבירות המתוארות באישומים הראשון, השני והשלישי. על מנת להעריכן, נדרשתי לעיון בתמלילי השיחות שהוגשו לי. לאחר שעיינתי באלה, אני סבורה שדי בהם כדי לומר, בהתאם לרף הנדרש בשלב זה, כי עולה מהן מעורבות לכאורה של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. לשם כך, יש להקדים ולומר, כי לפחות ביחס לחלק מן השיחות אין צורך להידרש לפרשנות השיחה בהתאם למשמעויותיהם של קודים, מאחר שיש בהן גם אזכור מפורש של שמות כלי נשק. כך למשל, בשיחה מספר 27 בין אלכס לגמאל נזכרים תחילה אקדחי לייזר לילדים, אך בהמשך נזכרים שמותיהם של כלי נשק "אמיתיים", כדוגמת "אם-16" ו"גלוק". בשיחה שואל אלכס אם יש אם-16 וגמאל משיב שיש רק אקדחי גלוק. בהמשך, אלכס אומר שאם אבו חליל יבוא "יש ילדים שיקנו". בשיחה מספר 29 יש התייחסות ל"יריחו" ולכך ש"היריחו יקר". בשיחה מספר 86, מתייחס אלכס ל"רכב 14 אינץ". בשיחה מספר 3233 אבו ג'מאל נשמע שואל אם הכדורים חדשים או ישנים, ואלכס משיב לו שחדשים. בשיחה מספר 2115 יש התייחסות ל"צינור של היריחו". תקצר היריעה מלפרט את הדוגמאות הרבות. שיחות רבות אכן מתחילות בנושא תמים לכאורה אך מסתיימות בדרך זו או אחרת בהתייחסות לכאורה לנשק. אין בלבי ספק שניתן לקבוע על סמך חומר השיחות כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשמים שהגישו ערר זה בכל הנוגע לאישום הראשון והשני.

 

18.      בעניין האישום השלישי די בשיחות 433, 440 ו-483 על מנת לספק ראיות לכאורה למעורבותו של אלכס במיוחס לו, בשים לב לכך שבשיחות אלה הוא מציין את חקירתו במשמר הנשיאותי של הרשות הפלסטינית ואת השתלשלות העניינים באותו לילה.

 

19.      לעניינם של האישומים הרביעי והחמישי אינני נדרשת להתייחס בפירוט, משלא הועלו לגביהם טענות לפני. אני מאמצת בעניין זה את קביעתו של בית המשפט קמא על האסמכתאות שהביא מתוך השיחות המוקלטות בעניינם של אישומים אלה (בפסקה 19 להחלטה).

 

20.      לתשתית הראייתית הלכאורית שפורטה לעיל נוספת בעניינם של הנאשמים בערר זה גם מסוכנות המצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים. עבירות נשק בכלל מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית אשר נסתרת במקרים חריגים בלבד (השוו: בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011), בפסקה 9, (להלן: עניין יחזקאל); בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.1.2012), בפסקה 16; בש"פ 5086/12 מדינת ישראל נ' הורוביץ (לא פורסם, 1.7.2012), בפסקה 6).  השתכנעתי כי עניינם של הנאשמים בערר זה אינו אחד מאותם מקרים המצדיקים סטייה מהכלל. מעורבותו של אלכס עוברת כחוט השני בכל האישומים – מהשיחות המוקלטות עולה כי לכאורה, מעורבותו רבה ועמוקה. בכל הנוגע לגמאל ולאבו ג'מאל אני מוצאת לנכון להדגיש גם את עברם הפלילי העשיר. לגמאל שש הרשעות קודמות (ביניהן בעבירות של הריגה וסיוע לשוד מזוין) ולאבו ג'מאל חמש הרשעות קודמות (ביניהן בעבירות גניבת רכב ותקיפת שוטר). לא מצאתי אפוא כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בעניינם.

 

21.      אני מבקשת להוסיף ולהתייחס לטענות העקרוניות בנושא האזנות הסתר ובנושא העדרן של ראיות אחרות לביצוע העסקאות בנשק. בכל הנוגע להאזנות הסתר טענה באת-כוח המדינה כי אלה אושרו על-ידי בית משפט, וכי העיכוב בהעברת ההחלטות המעידות על כך להגנה נבע מן הצורך לבדוק את החומר המועבר במסגרת הכנת בקשה להוצאת תעודת חיסיון. באת-כוח המדינה הוסיפה ועדכנה כי כבר הוצאה תעודת חיסיון כאמור וזו תועבר לידי ההגנה בהקדם יחד עם מכלול ההחלטות הרלוונטיות באמצעות פרקליטות המחוז. בכל הנוגע להעדרן של ראיות אחרות המבססות את ביצוען של עסקאות הנשק – עניין זה הוא להליך העיקרי. לעת הזו, קיימות ראיות לכאורה היוצרות פוטנציאל לכאורי להרשעה. יצוין, כי בית משפט זה כבר הכיר בכך ששיחות הכוללות "קודים" המאזכרים ביצוע עבירות, על דרך שימוש בשמות "תחליפיים" לטובין אסורים כדוגמת כלי נשק או מנות סם, מהוות ראיות לכאורה שניתן לסמוך עליהן. ראו והשוו: בש"פ 3390/09 אלעביאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.2009), בפסקה 7; בש"פ 5472/11 מדינת ישראל נ' מוסיראתי (לא פורסם,11.8.2011), בפסקה 4; בש"פ 3613/12 מכלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.2012), בפסקה 7.

 

22.      בש"פ 9001/12 – בעניינו של אחמד, עיקר המחלוקת נגעה לשאלה של ראיות לכאורה בגין שלושת האישומים הראשונים שעניינם עבירות הנשק, לאחר שלא היתה מחלוקת בכל הנוגע לראיות לכאורה בגין האישומים הרביעי והחמישי. בית המשפט קמא סבר שהראיות לכאורה קיימות אך "חלשות". אני סבורה שבכך הוא הקל עם אחמד יתר על המידה. כך למשל, מהשיחות שנקלטו בין אלכס לאחמד, ביום 23.8.2012 (בשעות הקטנות של הלילה), ניתן לראות את אחמד כמי שמעורב לכאורה בפעולות בחפצים שניתן להבין כי הם כלי נשק. לדוגמה, בשיחה 186 מופיעה שאלה של אחמד לאלכס אם הוא רוצה "רכב מכוסה או רגיל גלוי".

 

23.      עם זאת, לגופו של עניין, סברתי שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע להחלטה האופרטיבית בעניינו של אחמד, בשים לב לנסיבותיו האישיות, לתסקיר שירות המבחן בעניינו ולאיכותה של חלופת המעצר שהוצעה. אחמד הוא  בחור נורמטיבי, בן 23, ללא עבר פלילי. הוא סיים 12 שנות לימוד שבסיומן נקלט בשוק העבודה ובמקביל למד ונמצא כעת לקראת סיום לימודיו. אומנם, שירות המבחן ציין בעניינו כי קיימת רמת סיכון מסוימת להישנות התנהגות בעייתית, אך במקביל הוא ציין שהוא "בעל כוחות חיוביים מתפקדים ובעל מערכת תמיכה משפחתית" והמליץ לשחררו לחלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה בעניינו היא חיובית ביותר. משפחתו מנהלת אורח חיים נורמטיבי, אמו עוסקת בהוראה לילדים בעלי מוגבלויות בגיל הרך ואביו הוא אקדמאי, בעל תואר דוקטור. שניהם מעוניינים לפקח עליו ולתמוך בו. בנוסף, שירות המבחן סבר שההורים מהווים דמויות דומיננטיות, סמכותיות ומציבות גבולות עבור אחמד. שחרור לחלופת מעצר בעבירות נשק הן חריג, אך חריגים מסוג זה הוכרו במקרים מתאימים (ראו: בש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 8.3.2009), בפסקה ט"ו ואילך; בש"פ 6154/10 מדינת ישראל נ' אבו ליל (לא פורסם, 6.9.2010), בפסקה 10; עניין יחזקאל, בפסקה 11; בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2012)). התרשמתי שעניינו של אחמד נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים, וכי על כן הפתרון המידתי והמאזן בין חירותו לבין אינטרס הציבור הוא שחרורו לחלופת המעצר המוצעת.

 

24.      התוצאה היא ששני העררים נדחים. העוררים בבש"פ 8912/12 יישארו אפוא במעצר עד תום ההליכים נגדם או עד מתן פסק דין בעניינם בת"פ 20778-11-12, לפי המוקדם. המשיב בבש"פ 9001/12 ישוחרר למעצר בית לפי התנאים שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו.

 

           ניתנה היום, ז' בטבת התשע"ג (20.12.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12089120_A01.doc   אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il