עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8910/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

1.       בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.12.2009 שניתנה במ"ת 31185-10-12 (השופטת ג' כנפי-שטייניץ), הדוחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

 

2.       כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ושל נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר הגיע לבית משפחת סלאח באבו-גוש לאחר שחברו עמרן סלאח (להלן: עמרן) התקשר אליו וביקש ממנו להגיע לשם, בשל עימות שהתגלע בינו לבין המנוח. בהמשך הגיעה למקום גם אמו של עמרן, ובשלב כלשהו העורר התרשם כי המנוח פונה אליה באופן תוקפני. או-אז, אחז העורר באקדח שנמצא במקום וירה פעמיים לעבר הקרקע סמוך למנוח, אשר נרתע וקפץ לאחור. העורר ירה לעבר הקרקע פעם שלישית, וזו הפעם ניתז הקליע מהקרקע לעבר המנוח, פגע בו בבית החזה וגרם למותו. 

 

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 19.10.2012, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען שהעבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען מעידות עליו כי הוא מסוכן לציבור ועל כן מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), כמו גם לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק זה (מאחר שהעבירה בוצעה תוך שימוש בנשק חם). במעמד הדיון בבקשה הסכים בא-כוח העורר כי קיימות ראיות לכאורה לאישום בעבירת ההריגה, ושלל קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה של נשיאת הנשק. לבקשתו, בית המשפט קמא הורה על עריכת תסקיר בעניינו של העורר.  

 

4.        מהתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא עלה שהעורר, רווק כבן 29 העובד כחשמלאי, מוכר לשירות המבחן ממעורבות קודמת בעבירת אלימות (ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד לרכב), שבגינה אף ריצה מאסר בן 18 חודשים (ממנו השתחרר בשנת 2000). באותה עת, שירות המבחן התרשם שהעורר נוטה לפעול מתוך מחויבויות משפחתיות וחברתיות, לעיתים ללא חשיבה בוגרת ועצמאית על המשמעויות וההשלכות האפשריות של מעשיו. בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא צוין שרושם דומה עולה גם מהאופן שבו תיאר העורר את מעורבותו באירועים נשוא כתב האישום הנוכחי. כאשר שקל את נטייתו זו של העורר, מחד גיסא, אל מול תפקודו החיובי במסגרות אישיות, לימודיות ותעסוקתיות, מאידך גיסא, העריך שירות המבחן את מסוכנותו של העורר להישנות עבירות אלימות חמורות, כבינונית.

 

5.        שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, במתכונת של מעצר בית בפיקוח בני משפחתו של העורר, והמליץ שלא לאמצה. בעניין זה, הצביע שירות המבחן על כך שבני המשפחה אמנם מחויבים לסייע לעורר, אך לא בהכרח מבינים את הנדרש מהם כמפקחים. כמו כן, הוא הסתייג ממיקומה של החלופה המוצעת באבו-גוש, סביבתו החברתית הרגילה של העורר ומקום ביצוע העבירות המיוחסות לו.  

 

6.        ביום 22.11.2012 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה צוין שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת שתי העבירות המיוחסות לו, אף כי די למעשה בקיומן של ראיות לכאורה לעניינה של עבירת ההריגה, שלגביהן אין חולק, על מנת להקים עילת מעצר מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.

 

7.        בבואו לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הדגיש בית המשפט קמא שאף אם כוונותיו המקוריות של העורר בהגיעו למקום האירוע היו חיוביות והשימוש שעשה בנשק חם נבע מקלות דעת גרידא, הרי שדווקא התנהגותו האימפולסיבית והבלתי שקולה, כפי שהיא עולה מכתב האישום ומתסקיר המעצר, מעצימה את מסוכנותו. נוכח האמור, ובשים לב לעברו הפלילי של העורר ולעמדתו של שירות המבחן בעניינו – הורה בית המשפט קמא על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

 

8.        ביום 27.11.2012 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, ובגדרה ביקש לבחון פעם נוספת, באמצעות עריכת תסקיר מעצר משלים, את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. ביסוד הבקשה עמדה הטענה שעלה בידי העורר להציע שתי חלופות מעצר חדשות, מחוץ לאבו-גוש ובפיקוחם של משמורנים שאינם בני משפחתו של העורר, אשר יש בהן כדי ליתן מענה הולם למסוכנותו.

 

9.        ביום 3.12.2012 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון מחדש, בהסבירו כי ההחלטה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לא התבססה רק על דחיית חלופת המעצר הראשונה שהוצעה על ידו, אלא גם על הערכת מסוכנותו הגבוהה, על נסיבות המעשים שביצע ועל עברו הפלילי. נסיבות אלו, הדגיש בית המשפט קמא, מתייחסות לאי-התאמתו של העורר לשחרור לחלופת מעצר, ולא חל בהן שינוי.  

 

10.      כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני. בא-כוחו של העורר הצביע על כך שהעורר הוא, בעיקרו של דבר, צעיר נורמטיבי. אין חולק על כך שלא מיוחס לו מעשה מכוון של אלימות קשה או אכזריות. לשיטתו, תסקיר שירות המבחן אינו שולל את התאמתו של העורר לחלופת מעצר באופן עקרוני, אלא רק את יעילותה של חלופת המעצר הקונקרטית שנבחנה על ידו.

 

11.      המשיבה מצידה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא, והצביעה על כך שהעורר שב לסורו כאשר נמצא מעורב באירוע אלימות נוסף, גם אם לא תכנן לעשות כן מלכתחילה. לטענתה, ההחלטה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נבעה בראש ובראשונה מחוסר היכולת לתת בו אמון, ולא רק מאי-התאמתה של חלופת מעצר כזו או אחרת. 

 

12.      לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להתקבל. אכן, העורר נכשל זו הפעם השנייה במעורבות באירוע שכרוכה בו אלימות. עם זאת, ניתן להתרשם, אף מן האמור בתסקיר שירות המבחן, כי מעורבותו העבריינית נובעת ברובה מאימפולסיביות ומהפעלת שיקול דעת לקוי. אין להקל ראש, כמובן, במסוכנות העולה ממעשיו, על תוצאותיהם הקשות והטראגיות. אולם, דווקא בשל אופיים של המעשים, שנעדרו מאפיינים של תכנון או יוזמה, ניתן להתרשם כי חלופת מעצר מתאימה, במתכונת של פיקוח הדוק ואפקטיבי מחוץ לסביבתו החברתית הרגילה של העורר, עשויה להפחית ממסוכנותו. אני מורה אפוא על החזרת הדיון לבית המשפט קמא, לשם בחינה נוספת של האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן יגיש לבית המשפט קמא תוך 21 יום תסקיר משלים שיבחן את חלופות המעצר שמציע העורר מחוץ לאבו-גוש. עם קבלת התסקיר, יכריע בית משפט קמא בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על-פי שיקול דעתו.

 

           ניתנה היום, ג' בטבת תשע"ג (16.12.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12089100_A01.doc   אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il