עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8801/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד ענת גוטמן; עו"ד טל שפירא; עו"ד ארן אמיר

בשם המשיבה 1:                    עו"ד יעקב אבימור; עו"ד מרגלית אלכסייבה

בשם המשיבה 2:                    עו"ד רינת גיל

 

 

 

1.        זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ה' גרסטל) שלפיה לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת 2 (להלן: המבקשת) לבין החלטתה שלא להפסיק את ההיריון שבו נולד בנה, המבקש 1.

 

           המבקשת ובן-זוגה, המבקש 3, הם הורים לשבעה ילדים. בשנת 2002, לאחר שכבר ילדה שישה ילדים, פנתה המבקשת, שהייתה באותה עת בהיריון, לוועדה להפסקת היריון ועברה הפלה יזומה בשל מצב כלכלי קשה ומצב נפשי קשה. בשנת 2004, שוב הרתה המבקשת ושוב עברה הפלה יזומה, לאחר שהתברר כי העובר סובל ממומים שונים. ביום 3.4.2005 ביקרה המבקשת אצל רופאת נשים מטעם המשיבה ונתגלה כי היא בהיריון. רופאת הנשים המליצה למבקשת לעבור בדיקת חלבון עוברי ובדיקת מי שפיר, אך היא סירבה. בהמשך עברה המבקשת בדיקת חלבון עוברי וזו לא הייתה תקינה, אך בתיעוד הרפואי של המשיבה נרשם כי המבקשת מסרבת לעבור הפלה בשל ייסורי מצפון על הפסקות ההיריון הקודמות שביצעה. בסופו של דבר, נולד בנה של המבקשת, הוא המבקש 1, כשהוא סובל מתסמונת דאון. המבקשת, בן-זוגה ובנה (להלן: המבקשים) תבעו את המשיבה בטענה כי התרשלה באבחון מצבה הנפשי הקשה של המבקשת אשר הוביל לטענתם לכך שבחרה שלא להפסיק את ההיריון. על כן, טענו המבקשים בתביעתם כי המשיבה אחראית לנזקים שנגרמו בשל החלטת המבקשת להמשיך את ההיריון בו נולד המבקש 1.

 

2.        לשם ייעול הדיון, הסכימו הצדדים כי בית המשפט המחוזי יכריע תחילה בשאלה האם מצבה הנפשי של האם הוא הסיבה לכך שלא הפסיקה את ההיריון. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת הייתה שרויה בדיכאון בזמן ההיריון, שנבע כתוצאה משתי הפסקות ההיריון הקודמות שביצעה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הדיכאון בו הייתה שרויה המבקשת לא פגם ביכולתה לקבל החלטות ולא היה הגורם לכך שהחליטה להימנע מביצוע הפלה. בית המשפט המחוזי ביסס מסקנה זו על חוות דעתם של מומחי הצדדים, על טיב ההחלטות שקיבלה במהלך תקופת ההיריון ולאחריה, ועל הרשומות הרפואיות המתעדות במפורש את סירוב המבקשת לבצע הפלה בשל ייסורי מצפון ובשל טעמים דתיים. מעבר לכך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת נמנעה מלפנות לטיפול פסיכיאטרי גם לאחר הלידה, ויש להניח כי כך הייתה עושה אף אם המשיבה הייתה מפנה אותה לטיפול שכזה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי התובעת היא אישה אינטליגנטית אשר קיבלה את החלטותיה כתוצאה משיקוליה שלה. על כן, נפסק כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המבקשת ובין החלטתה שלא להפסיק את ההיריון. נוכח החלטה זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים יודיעו בתוך 30 יום האם הם סבורים כי ניתן לדחות את התביעה.

 

3.        המבקשים טוענים כי היה די בתשתית העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי כדי להראות כי המבקשת לקתה בדיכאון חמור אשר השפיע על יכולתה לקבל החלטות. בפרט, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו כי משקלה של המבקשת לא פחת במהלך ההיריון, כי המבקשת לא סבלה מאובדן התעניינות והנאה, וכי היא לא סבלה מנדודי שינה. המבקשים טוענים כי אלמלא שגיאות עובדתיות אלה, בית המשפט המחוזי היה מסכים כי אכן לקתה המבקשת בדיכאון חמור אשר השפיע על יכולתה לקבל החלטות. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי הכריע על בסיס אינטואיטיבי ולא נימק מדוע העדיף אינטואיציה על פני התשתית המדעית האובייקטיבית שנפרשה בפניו. לבסוף, טוענים המבקשים כי לא ניתן משקל מספק לעובדה שהמבקשת לא הופנתה להערכה פסיכיאטרית אף שמספר רופאים מטעם המשיבה הכירו בכך שמצבה הנפשי הוא בעייתי.

 

4.        המשיבה טוענת כי אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בשלב זה, שכן מדובר בהחלטת ביניים בלבד, ובית המשפט המחוזי טרם הכריע בשאלת האחריות; קל וחומר שלא בשאלת הנזק. עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר התבססו על התרשמותה מן העדים ועל העדפתה את מומחה המשיבה על פני מומחה המבקשים. לגופם של דברים, פירטה המשיבה את התשתית העובדתית ששימשה בסיס להחלטת בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא סבלה מהיעדר יכולת לקבל החלטות.

 

5.        דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים מופנות כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובראשם הקביעה כי לא נמצאו תסמינים לדיכאון חמור במהלך ההיריון. ממצאים אלו נקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר ששמע את העדים והתרשם ממהימנותם. בין השאר, קבע בית המשפט המחוזי כי במספר עניינים הייתה עדות המבקשת בלתי אמינה. בית המשפט התרשם מעדויותיהם של מומחי הצדדים והעדיף את חוות דעתו המדעית של המומחה מטעם המשיבה. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהכרעות עובדתיות ממין זה. אין חולק כי המבקשת סבלה ממצב נפשי מעורער במהלך ההיריון, ויתכן כי מוטב היה אילו הייתה מקבלת טיפול נפשי ראוי באותה עת. יחד עם זאת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה כי זוהי הסיבה לכך שלא ביצעה הפלה. אשר לטענות המבקשים בדבר היעדר ההפניה לפסיכיאטר, הרי שטענות אלה רלוונטיות לבחינת התרשלות המשיבה ואילו בית המשפט המחוזי דן בשאלת הקשר הסיבתי בלבד.

 

           סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ז' בתמוז התשע"ב (27.6.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11088010_P08.doc   גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il