עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8795/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו-טהה) מיום 3.12.2012 במ"ת 20935-11-12 בגדרה הוחלט לשחרר את המשיבים למעצר בית בתנאים מגבילים.

 

1.       כנגד המשיבים (להלן: בוטביקה ואבוטבול) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים לפי סעיפים (בהתאמה) 499(א)(1), 329(א)(1), 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, בין המשיבים לבין המתלונן קיים סכסוך על רקע השתייכותם לארגוני פשע יריבים. במועד לא ידוע בחודש יוני 2012 (עובר ליום 10.6.2012) הגיעו המשיבים ביחד עם אדם נוסף (להלן: וענונו) לקיוסק בשכונת רמות בבאר שבע, שם הבחינו במתלונן וקשרו קשר לפצוע את המתלונן או לגרום לו חבלה חמורה. לשם כך הצטיידו המשיבים באלה ובחפץ הנחזה להיות אקדח כדי להפחיד את המתלונן. בוטביקה ניגש אל המתלונן וביקש ממנו ללכת לצד, באמתלה שהוא ואבוטבול מבקשים לברר עימו דבר מה, והשניים הלכו לצד הקיוסק תוך שבוטביקה מניח ידו סביב כתפו של המתלונן. בהמשך, לפת בוטביקה בחוזקה את צווארו של המתלונן כדי שלא יוכל לזוז ואבוטבול הגיע מאחור והכה את המתלונן בחוזקה באמצעות אלה בצלעות. המתלונן התכופף מעוצמת המכה ואבוטבול הכה אותו בראשו באמצעות האלה ובוטביקה בעט בראשו. וענונו אחז בידיהם של הנאשמים ואמר להם "בואו נזוז", בוטביקה נטל מהמתלונן את מכשיר הטלפון הסלולארי והשלושה השאירו את המתלונן שרוע במקום. המתלונן התרומם וביקש מאבוטבול להשיב לו את המכשיר, אבוטבול השיב למתלונן ש"הכל בסדר" בעוד בוטביקה הראה למתלונן חפץ הנחזה כאקדח.

           

2.       בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. במישור הראיות לכאורה הצביעה המדינה, בין היתר, על הקלטות של המתלונן בשיחות עם עד מדינה במהלכן נשמע המתלונן מספר אודות האירועים מושא כתב האישום; הודעתו של עד המדינה שראה את החבלות בראשו של המתלונן; המתלונן סיפר לחוקרים את שאירע אך סירב למסור את שמות התוקפים (לבסוף רשם את שמות המשיבים על פתק); בוטביקה שמר על זכות השתיקה ואבוטבול הכחיש את המיוחס לו. לעניין עילת המעצר, הצביעה המדינה על עברם הפלילי של המשיבים - לבוטביקה 5 רישומים פליליים רובם בעבירות אלימות והוא ריצה עונש מאסר בן 28 חודשים. לחובתו של אבוטבול 8 רישומים פליליים רובם בעבירות אלימות וסמים והוא ריצה 3 חודשי מאסר. 

 

          המשיבים טענו לכרסום בעוצמת הראיות, שעל פיהן ניתן לכל היותר להאשימם בעבירות של תקיפה בהיעדר כל סימן אובייקטיבי לחבלות שנגרמו למתלונן, לגרסתו. לטענתם, לא ניתן להסתמך על דברי המתלונן שביקש להתרברב בפני עד המדינה כמי שהותקף כביכול על ידי שלושה, ואף לא ברור מדוע יש להפלותם לעומת וענונו, שכנגדו אף לא הוגש כתב אישום בגין הפרשה. המשיבים הצביעו על כך שחלפה כחצי שנה מההתרחשויות נשוא כתב האישום, המתלונן לא הגיש תלונה ואף  התקיימה פגישה בין המתלונן לבוטביקה בה יושרו ההדורים.

 

3.       בהחלטתו מיום 3.12.2012 הורה בית משפט קמא על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים. בהחלטה נקבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה ביחס למעשים המתוארים בכתב האישום, אך קיימים פערים בין גרסת המתלונן, עדותו של עד המדינה, התיעוד הרפואי, הודעות אימו של המתלונן והודעותיו של הרופא שטיפל בו, ומשכך עוצמתן של הראיות מופחתת. באשר לעילת המעצר, ניתן משקל לחלוף הזמן ויישוב ההדורים בין בוטביקה למתלונן.

 

לאור האמור, הורה בית המשפט לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר בית מלא (בוטביקה בבית הוריו בבאר שבע ואבוטבול בבית אחותו באשקלון), בצירוף איזוק אלקטרוני, הפקדה עצמית, ערבות עצמית וערבות צד ג'.

 

4.        מכאן הערר שלפניי. לטענת העוררת, שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל מספיק למסוכנותם של המשיבים כפי שעולה מהמעשים המיוחסים להם, ומעברם הפלילי הכולל עבירות של הטרדת עד, הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר (בוטביקה) ועבירות של שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר, בריחה ממעצר ובריחה ממשמר חוקי (אבוטבול). בנוסף, נטען כי החלופות אליהן שוחררו המשיבים אינן ראויות ואין בהן כדי לאיין את מסוכנותם של המשיבים.

 

5.        המעשים המיוחסים למשיבים בצירוף עברם הפלילי, מעידים לכאורה על מסוכנות. עם זאת, וכפי שעולה מהחלטתו של בית משפט קמא, עוצמת הראיות אינה ברף הגבוה. הראיה העיקרית מבוססת על דברי המתלונן שנאמרו לעד המדינה בשיחה שהוקלטה ביניהם, ומנגד, אין כל תיעוד רפואי אשר יכול להעיד על כך שהמתלונן הוכה ונחבל בראשו. כך, המתלונן סיפר לרופא קופת חולים כי נפל ונחבל בצד ימין, מבלי להזכיר כלל כי נחבל בראשו כפי שסיפר לעד המדינה, וגם הרופא שנחקר במשטרה העיד כי מלבד רגישות בצלעות הוא אינו זוכר שהמתלונן סבל מחבלות נוספות, ואם היה מבחין בחבלה בראש או בשינוי בהתנהגות היה רושם זאת. נוכח זאת, טענו הסניגורים המלומדים, כי קיים ספק אם יש יסוד להאשים את המשיבים בעבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין (לקשר בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר ראו החלטתי בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 4 (לא פורסם, 8.8.2011)).

 

          ועיקרו של דבר. מאז העבירה חלפה כחצי שנה, המתלונן נתקל כבר במשיבים ובאותם מפגשים לא אירע דבר. בכך יש להקהות עוקצה של המסוכנות הנטענת. המתלונן אמנם אמור להעיד כנגד המשיבים, אך כבר בשלב זה הבהיר כי אין בדעתו להעיד כנגדם, כך שהחשש לשיבוש הליכי משפט אינו ממשי בנסיבות העניין.

 

6.         חלופת המעצר עליה הורה בית משפט קמא אכן אינה אופטימלית, והדברים אמורים במיוחד בנוגע לבוטביקה לגביו נקבעה חלופת מעצר בבית הוריו בבאר שבע. עם זאת, בהתחשב בכך שאמו של בוטביקה כבר פיקחה עליו אך לאחרונה בהיותו במעצר בית (החלטת השופט אבו-טהה מיום 23.11.2011 במ"ת (שלום ב"ש) 40428-11-11), ובהתחשב בנכותו של האב שאינה מאפשרת כעת למשפחה לעקור לעיר אחרת, איני רואה להורות על חלופה אחרת. מובן כי המשטרה רשאית בכל עת לערוך ביקורת בבית הוריו של המשיב 1 ואחותו של המשיב 2, על מנת לוודא כי המשיבים אינם מפרים את תנאי מעצר הבית.

 

          סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.

 

 

           ניתנה היום, כ"ה בכסלו התשע"ג (9.12.2012).

ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12087950_E03.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il