עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 866/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 866/13

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

זועבי תאיר

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: כ"ז שבט התשע"ג (07.02.2013)

בשם המבקשת: עו"ד רחלי זוארץ-לוי

בשם המשיב: עו"ד רויטל בן שבת; עו"ד מיכל רייכמן

החלטה

1. לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להאריך בפעם העשירית את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, החל מתאריך 12.02.2013, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 7/10 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם מביניהם.

להלן יובאו בתמציתיות הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה, וזאת מאחר ופרטי הפרשה, מושא הבקשה שבפני, פורטו בהרחבה בהחלטות בית משפט זה (בש"פ 2545/10 (29.03.2010), ו-בש"פ 8372/10 (25.11.2010)).

עובדות כתב האישום, ותיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי

2. נגד המשיב ואדם נוסף (שעניינו איננו עומד בפני) הוגש בתאריך 28.02.2010 כתב אישום, המייחס למשיב עבירה של רצח בכוונה תחילה (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), עבירה של החזקה והובלה של נשק (לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין), עבירה של הדחה בחקירה (לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין), וכן שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

3. על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום (שהוא האישום המרכזי, הכולל את עבירת הרצח ולכן אתרכז בו), נטען כי בתאריך 09.10.2009 ארבו המשיב, יחד עם אנשים נוספים שזהותם איננה ידועה למבקשת, כשהם נוסעים בתוך רכב, לרכב מסוג טנדר, בו נסעו באותה עת אמיר דראושה (להלן: אמיר), אשר הורשע בעבר בהריגת אחיו של המשיב, יחד עם עלי יחיא (להלן: המנוח). כאשר הבחינו המשיב והאנשים שהיו עימו – בנסיעת הטנדר בו נסעו אמיר והמנוח, הם החלו בנסיעה אחרי הטנדר ובעקיפתו. כאשר שני כלי הרכב נסעו במקביל זה לזה, ירה המשיב על פי הנטען באמצעות אקדח לעבר הטנדר, במטרה להרוג את אמיר. כתוצאה מן הירי נפגע המנוח, ואילו אמיר נמלט מן הטנדר וברח רגלית מן המקום. בשלב זה על פי האמור בכתב האישום, ירד המשיב מן הרכב, התקרב לטנדר, וירה שוב לעבר המנוח. כתוצאה מן הירי נגרם מותו של המנוח.

4. יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת גם בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזו התקבלה בתאריך 18.03.2010 בהסכמת בא-כחו של המשיב דאז. מאחר שמשפטו של המשיב לא הסתיים לאחר תשעה חודשים מיום שהוגש נגדו כתב האישום, הוארך מעצרו תשע פעמים על ידי בית משפט זה מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. יודגש, כי למעט בקשת ההארכה הראשונה, כל יתר הבקשות הוגשו בהסכמת מי ששימש כסניגורו של המשיב באותם מועדים (הבקשה התשיעית הוגשו בהסכמתן של באות-כחו הנוכחיות).

כאמור לעיל, עתה מונחת בפני הבקשה העשירית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

5. אשר להליך העיקרי, הרי שעד לתאריך 16.06.2011 התנהלה פרשת התביעה, ונתקיימו מספר ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו מרבית עדי התביעה. בתאריך 16.06.2011 הודה המשיב בכל עובדות כתב האישום, והורשע בכל העבירות המיוחסות לו. נוכח הרשעת המשיב, התמקד הדיון בשאלה האם מתקיימים בעניינו של המשיב התנאים הקבועים בסעיף 300א לחוק העונשין, ובהתאם הוכנו והונחו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד מספר חוות דעת פסיכיאטריות.

6. בתאריך 15.10.2012 הגיש בא-כחו הקודם של המשיב בקשה לשחררו מייצוג, נוכח העובדה שהחל להתנהל כנגדו הליך פלילי. בתאריך 03.12.2012 הודע כי באות-כחו הנוכחיות של המשיב ייצגו אותו במשותף מנקודה זו ואילך. בתאריך 20.12.2012 הגישו באות-כח המשיב בקשה לאפשר למשיב לחזור בו מהודאתו, ובתאריך 13.01.2013 התיר בית המשפט המחוזי הנכבד למשיב לעשות כן, ביטל את הכרעת הדין, וקבע כי המשפט ימשיך מהנקודה שבה נתקבלה הודאת המשיב. נוכח ביטול הרשעתו של המשיב, קבועים כעת ארבעה מועדי הוכחות לצורך השלמת פרשת התביעה (בתאריכים 14.02.2013, 17.02.2013, 17.03.2013 ו-24.03.2013).

טענות הצדדים

7. המבקשת טוענת כי מסוכנותו הרבה של המשיב עולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו – וכי היא איננה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

עוד טוענת המבקשת כי אף על פי שמיום הגשת כתב האישום ועד היום חלפו כשלוש שנים, הרי שנוכח נסיבותיו המיוחדות של התיק – אין מדובר במצב שבו ההליך העיקרי לא התנהל בקצב משביע רצון. לשיטת המבקשת, התמשכות ההליך העיקרי נובעת מנסיבות שאינן תלויות בה (כגון: אילוצי יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מצבם הבריאותי של הסניגורים, ושביתת הפרקליטים), ובעיקר מכך שנוכח הודאתו של המשיב, ורצונו לטעון להתקיימות התנאים הקבועים בסעיף 300א לחוק העונשין, נערכו לו בדיקות פסיכיאטריות מקיפות, אשר נדרש זמן ממושך לצורך גיבוש חוות הדעת בעקבותיהן.

8. בדיון שנערך בפני, טענו באות-כח המשיב כי נוכח חלוף הזמן הממושך מיום מעצרו של המשיב ועד לנקודת הזמן הנוכחית, השתנתה נקודת האיזון, באופן המצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. באות-כח המשיב הדגישו כי נוכח ביטול הרשעתו של המשיב, שבה ועומדת לזכותו חזקת החפות. עוד טענו באות-כח המשיב כי מסוכנותו, ככל שזו קיימת, היא נקודתית – כלפי משפחתו של אמיר בלבד, ולכן חלופה מהודקת, אשר תרחיק אותו ממקום מגוריה של משפחה זו, יש בכוחה להוות תחליף הולם למעצרו. לחיזוק טענותיהן, צירפו באות-כח המשיב מספר החלטות בהן דחה בית משפט זה בקשות להארכת מעצרם של נאשמים בעבירות רצח לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

9. בתום הדיון הארכתי את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת ועתה אלבן הדברים.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר הרב שצורף לה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. להלן יובאו בקצרה הנימוקים להחלטתי זו.

11. כידוע, בבואו של בית משפט זה להכריע בבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, כקבוע בסעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש איזון בין מכלול של שיקולים שונים (ראו לדוגמה החלטתי ב-בש"פ 6348/12 מדינת ישראל נ' עודה (13.09.2012)): מן העבר האחד, יש לבחון את עוצמת עילת המעצר כנגד הנאשם, כפי שזו עולה מנסיבות כתב האישום, ממכלול הראיות לכאורה וממסוכנותו. מן העבר האחר, יש להביא בחשבון את העובדה כי הנאשם, המוחזק כחף מפשע, שוהה במשך תקופה ממושכת במעצר. מטבע הדברים, ככל שחולף זמן רב יותר, ומשפטו של הנאשם טרם הסתיים, כך הולכת ונוטה נקודת האיזון לעבר שחרורו של הנאשם ממעצר. כך או כך, כל החלטה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא לעולם תלויה בנסיבות – העבירות המיוחסות לנאשם, הסיבות להתמשכותו של הליך הכרעת הדין בעניינו, ההערכה לגבי קצב התקדמות ההליך העיקרי בעתיד, וקיומה וטיבה של חלופת מעצר רלבנטית. כפי שעולה מן ההחלטות שצירפו באות-כח המשיב, שיקולים אלה חלים גם כאשר מדובר בעבירת רצח – ותתכנה נסיבות מיוחדות וחריגות מתאימות בהן ישוחרר ממעצר אף מי שנאשם בעבירה חמורה ביותר כמו זו.

12. מן הכלל אל הפרט: למשיב מיוחסת, בין השאר, עבירת רצח בכוונה תחילה – אותה ביצע, לכאורה, לאחר תכנון מוקדם ומדוקדק, ועל רקע סכסוך ממושך בינו לבין אמיר. מעשים אלה מעידים לכאורה על מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר (ודוק: מסוכנות זו איננה "נקודתית", כפי שטענו באות-כח המשיב), ומקשים הם מאוד, בעת הזו, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר כלשהי – תהא מהודקת ככל שתהא. אבהיר:

חרף העובדה שכתב האישום נגד המשיב הוגש לפני כשלוש שנים, ושמאז הוא נתון במעצר, לא התרשמתי כי יש בחלוף הזמן כדי להביא, בנסיבות, בנקודה בה אנו נמצאים, לשינוי נקודת האיזון באופן המצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. אכן, כפי שטענה המבקשת, נראה כי עד למועד שבו הודה המשיב במיוחס לו (הודאה ממנה חזר, כאמור, בשלב מאוחר יותר) – התנהלה פרשת התביעה בקצב סביר, והדחיות השונות, אשר התרחשו מעת לעת, לא נבעו מסיבות הנעוצות במבקשת. ביחס לשנה ומחצה שחלפו בין מועד הודאתו של המשיב במיוחס לו, לבין חזרתו מן ההודאה, הרי שנראה כי בפרק זמן זה נערכו למשיב מספר חוות דעת פסיכיאטריות, אשר נועדו למצות באופן מקיף את בדיקת התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 300א לחוק העונשין לגביו. לפיכך, לא נראה כי אופן ניהול ההליך העיקרי היה לקוי .

דין דומה ניתן להחיל גם באשר לצפי התקדמות ההליך העיקרי מנקודה זו ואילך. כאמור לעיל, בשלב זה נקבעו ארבע ישיבות הוכחות נוספות, ויש להניח כי בית המשפט המחוזי הנכבד יוסיף ויקבע, ככל שהדבר ידרש, ובהתאם לאילוצי יומנו, מועדי ישיבות נוספים.

13. נוכח כל האמור לעיל, נראה כי בנסיבותיה המיוחדות של הבקשה שבפני, עדיין לא ניתן לומר, בעת הנוכחית, כי יש בכוחן של חזקת החפות, והתקופה הממושכת בה שוהה המשיב במעצר – כדי להביא לשחרורו לחלופת מעצר, וזאת מחמת מסוכנותו הלכאורית הרבה, המשתקפת בעיקר מהנסיבות של ביצוע העבירות המיוחסות לו.

14. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 12.02.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 7/10 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, ‏י' באדר התשע"ג (‏20.02.2013).