עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8652/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 8652/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

יגאל חג'ג'

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנה ביום 28.11.2012 ע"י כב' השופט נ' אבו-טהה בתיק מ"ת 6623-04-11, ובקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריכי הישיבות: ט"ו בכסלו התשע"ג (29.11.12)

כ"א בכסלו התשע"ג (5.12.12)

בשם העוררת: עו"ד איתמר גלבפיש

בשם המשיב: עו"ד ירון ברזילי; עו"ד חן בן-שלום

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מתאריך 28.11.2012 ב-מ"ת 6623-04-11, בגדרה נקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. כפי שיוסבר בהמשך, החלטה זו ניתנה בעקבות החלטת חברי, השופט א' שהם, ב-בש"פ 8129/12 (לא פורסם, 12.11.2012). נוכח העובדה שטרם למעצרו הנוכחי היה המשיב עצור במשך למעלה מ-9 חודשים, הגישה המדינה, לצד הערר, גם בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שימנו החל מתאריך 28.11.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 6596-04-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות הנדרשות להכרעה

2. תוכנו של כתב האישום שהוגש נגד המשיב, וכן פירוט הליכי המעצר השונים שהתקיימו בעניינו, תוארו בפירוט בהחלטתו של השופט א' שהם מתאריך 12.11.2012, ולכן אציג פה רק את תמציתם:

נגד המשיב, ונגד אחרים, הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של החזקה וניהול מקום למשחקים אסורים, ארגון הגרלות והימורים, קשירת קשר, סחיטה באיומים, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וכן מספר עבירות מס. נוכח העובדה שעניינם של יתר המעורבים בפרשה איננו עומד להכרעה בפני, יתמקד הדיון להלן במשיב בלבד.

3. בתאריך 23.05.2011 נעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביני לביני התקיימו מספר הליכי מעצר, לרבות בפני בית משפט זה, ובתאריך 26.02.2012 שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שונים. בחלופת מעצר זו שהה עד לתאריך 08.11.2012. במועד זה, ובעקבות הפרות לכאורה מצד המשיב את תנאי שחרורו, נעצר המשיב מחדש. נוכח העובדה שהמשיב היה עצור במשך למעלה מ-9 חודשים טרם שוחרר לחלופת מעצר, הובא עניינו של המשיב (לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד הורה על "מעצר גישור" מכוח סעיף 62א לחוק המעצרים) בפני בית משפט זה (השופט שהם) בתאריך 12.11.2012. השופט שהם נמנע מלהכריע בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, וחלף זאת קבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעודכן בעניינו של המשיב, וכי לאחר שיוגש התסקיר "בית משפט קמא יבחן את טיב ההפרות ואת עוצמתן, ויחליט אם יש מקום להחזיר את המשיבים למעצר, אם לאו". כמו כן, נקבע כי עד להחלטה הנ"ל, ישאר המשיב במעצר.

4. תסקיר המעצר בעניינו של המשיב התקבל בתאריך 20.11.2012. לפי התרשמות שירות המבחן, המשיב מודע עתה לחומרה שבהפרות שביצע, ומבין כי פגע באמון שניתן בו על ידי בית המשפט. שירות המבחן הוסיף וציין כי "כיום, בניגוד לעבר, [המשיב] מתחיל להכיר בבעייתיות בהתנהלותו", ולכן המליץ "כי נוכח הסנקציה שכבר ננקטה במעצרו החוזר, ניתן לשקול שוב את שחרורו, בכפוף להקשחת התנאים ופיקוח הדוק".

5. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 26.11.2012, הסכים בא-כח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגדו, ואף לא כפר בביצוען של ההפרות הנטענות. יחד עם זאת, המשיב טען כי חרף ביצוען של ההפרות הנ"ל ניתן להסתפק בשחרורו בתנאים מגבילים, תוך שהוא מפנה גם לתסקיר שירות המבחן, שהמליץ, כאמור, על שחרור המשיב לחלופת מעצר הדוקה יותר.

6. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את טענת המשיב, וקבע כי ההפרות הנטענות לא היו מהותיות, והן אינן "מסוג ההפרות שטיבן ונסיבות ביצוען, מצדיקות מעצרו של המשיב עד תום ההליכים". בהתאם, ולאחר שהורה על חילוט של 35,000 ש"ח, המהווים מחצית מסכום ההפקדה הכספית מצד המשיב, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בתנאים המגבילים הבאים:

א) "מעצר בית" בבית ברח' מגידו 13/1 שבעיר אשקלון, בפיקוח שישה משמורנים (הוספת שני משמורנים, נוסף לארבעה שנקבעו קודם לכן), תוך אפשרות ליציאה לעבודה במשך 8 שעות בימים א', ב', ד' ו-ה', ו-5 שעות בימי ו'.

ב) הפקדה נוספת בסך 35,000 ש"ח, חלף הסכום שחולט, וכן הגדלת ערבות צד ג', מצד שני המשמורנים שנוספו, בסך 150,000 ש"ח כל אחד.

ג) פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של 6 חודשים, תוך שיתוף פעולה והתייצבות לפגישות מצד המשיב.

לצד החלטתו זו, נענה בית המשפט המחוזי הנכבד לבקשת המדינה, והורה על עיכוב ביצוע השחרור ב-48 שעות, כדי לאפשר הגשת ערר בפני בית משפט זה.

מכאן הערר שבפני.

טענות הצדדים

7. בבסיס הערר, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר, וזאת לנוכח שתי ההפרות שביצע, לכאורה, מהן עולה כי לא ניתן ליתן אמון במשיב או במשמורנים שמונו. ההפרות המיוחסות למשיב הן:

ראשית, נטען כי בתאריך 13.09.2012 התייצב המשיב לבדיקה פסיכולוגית במכון בתל-אביב, וזאת באישור בית המשפט בכפוף לכך שילווה על ידי אחד מן המשמורנים. המשיב אכן הגיע למכון יחד עם המשמורן מאיר מלול, אך בסמוך לאחר מכן עזב המשמורן הנ"ל את המקום והותיר את המשיב לבדו. בנוסף נטען כי בפרק זמן זה נשא המשיב מכשיר טלפון סלולארי, בניגוד להוראות בית המשפט.

שנית, בתאריך 06.11.2012, ובעת שאושר למשיב לצאת לפגישה עם עורכי דינו, נסע המשיב לטיילת בעיר אשקלון, לצורך צילומים לקראת בר המצווה של בנו, כשהוא נושא עימו טלפון סלולארי. בנוסף, במשך כשעה שהה המשיב בלא שילווה על ידי משמורן, אלא בחברת בנו בלבד.

לשיטת המדינה, אמנם נקבע בעבר כי התמשכות ההליך העיקרי בעניינו של המשיב מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. ואולם, ההפרות המיוחסות למשיב, בצירוף תסקירי שירות המבחן ועברו הפלילי של המשיב, מטות עתה את הכף לעבר החזרתו למעצר עד תום ההליכים נגדו. לחילופין, העוררת טוענת כי לא ניתן להשלים עם שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בה שהה עד מעצרו המחודש, וזאת משום שהוכח כי התנאים המגבילים שהושתו על המשיב, וכן המשמורנים שמונו כדי לפקח עליו, הינם "בלתי אפקטיביים בעליל".

8. המשיב טוען מנגד כי ההפרות המיוחסות לו, שעל עצם קיומן אין למעשה מחלוקת, הינן מינוריות יחסית, ובית המשפט המחוזי אף קבע כי המשיב לא ביצע את ההפרות כדי ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, כדי לעבור עבירות פליליות כלשהן, או כדי לנסות ולשבש את הליכי משפטו.

עוד טוען המשיב כי אין ממש בטענות המדינה לפיהן לא ניתן ליתן אמון בכל המשמורנים שמונו. לדבריו, לכל היותר יש לגרוע את אשתו ממצבת המשמורנים, אך אין מקום לטעון כנגד מידת האפקטיביות של כל היתר.

התפתחות ההליך

9. למען שלמות התמונה, אציין כי בהחלטתי מתאריך 29.11.2012, נענתי לבקשת המשיב להשתחרר זמנית ממעצר, כדי שיוכל להשתתף במסיבת בר המצווה של בנו, מהטעמים שפורטו שם. בהתאם להחלטתי, שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתאריך 30.11.2012, ושב למעצר בתאריך 02.12.2012.

עוד אזכיר, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בתאריך 05.12.2012, הצעתי לצדדים לנסות ולהסכים על הסדר מסוים, אך הדבר לא הסתייע. לפיכך, יש להכריע בערר ובבקשה לגופם, וכך אעשה מיד בסמוך.

דיון הכרעה

10. לאחר עיון במכלול החומר, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר והבקשה להתקבל בחלקם בלבד, והכל בשים לב לאמור בפיסקה 15 שלהלן. ההנמקה לדברים תובא בתמציתיות בהמשך.

11. המסגרת הדיונית שבה נמצא הליך זה הינה ערר, מכח סעיף 53 לחוק המעצרים, על החלטת בית המשפט המחוזי מתאריך 26.02.2012, אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בצירוף בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. הטעם לערר המדינה ולבקשת המדינה הינו, כאמור, שתי ההפרות המיוחסות למשיב, אשר אין חולק על ביצוען ועל נסיבותיהן. לפיכך, השאלה הממוקדת העומדת להכרעה היא האם שתי ההפרות אותן ביצע המשיב יש בכוחן להצדיק את מעצרו המחודש, או שניתן להסתפק בשחרורו לחלופת מעצר מהודקת, כפי שהורה בית המשפט המחוזי הנכבד.

12. אין מחלוקת, שההלכה היא ש-"אי הקפדה על תנאי השחרור תוביל, ככלל, לחזרתם [של נאשמים] למעצר מאחורי סורג ובריח, בשל אובדן אמונו של בית המשפט בהם" (בש"פ 7853/12 אלעואדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 08.11.2012); כן ראו החלטתי ב-בש"פ 8588/12 מדינת ישראל נ' זרבאילוב (לא פורסם, 29.11.2012), להלן: עניין זרבאילוב). יחד עם זאת, בעניין זרבאילוב הוספתי וקבעתי כי "ככל הלכה, יש לבחון את הכלל המשפטי על רקע הנסיבות הספציפיות של ההליך העומד להכרעה".

13. בענייננו, ומבלי להמעיט מהבעייתיות שבהפרות אותן ביצע המשיב, סבורני כי ההפרות המיוחסות למשיב אינן חמורות במיוחד (בין השאר בשים לב לכך שההפרה הראשונה לא הולידה בקשה מצד המדינה למעצרו מחדש של המשיב). מקובלת עלי איפוא החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בהקשר להפרות אלה – אשר ניתנה, כזכור, על רקע תסקיר חיובי מצד שירות המבחן. לכן, ובשים לב לכך שבעקבות ההפרות שביצע המשיב הוא נמצא כבר במעצר במצטבר כחודש ימים, ניתן, בשלב זה, להסתפק בשחרורו לחלופת מעצר, תוך הקשחת התנאים המגבילים, לעומת אלה שנקבעו בהחלטה מתאריך 26.02.2012, ובהחלטה, מושא הערר שבכאן.

14. לצד החלטתי כי ניתן עקרונית לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, יש לקבוע את תנאיה של חלופה זו. בדיון שנערך בפני, נראה כי בכל הנוגע לתנאי שחרורו של המשיב, עיקר המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלת עצם יציאתו של המשיב לחלופת מעצר, וכן בשאלה האם יש בכוחם של המשמורנים שמונו למשיב לפקח עליו באופן אפקטיבי.

אשר לעניין יציאת המשיב לעבודה במסגרת חלופת המעצר, שאף עליה השיגה העוררת, אעיר כי המסגרת הדיונית בה אנו נמצאים היא למעשה ערר על החלטה בדבר עיון חוזר לגבי שחרור המשיב לחלופת מעצר, בעקבות שתי ההפרות אותן ביצע. נוכח העובדה כי ההפרות הנ"ל אינן קשורות כלל לכך שאושר למשיב לצאת לעבודה בשעות מסוימות – לא מצאתי לנכון לקבוע, א-פריורית, כי יש למנוע מן המשיב אפשרות לעבוד במסגרת חלופת המעצר שאושרה לו, ולהורות על שהייה בתנאי "מעצר בית" מלא.

עם זאת, בנוגע לזהות המשמורנים, מקובלת עלי במידה רבה טענת העוררת כי שתי ההפרות שביצע המשיב מעידות על כך שחלק מהמשמורנים המקוריים שמונו לו –לא עשו את מלאכתם כנדרש, ולא הקפידו על מילוי מלוא התנאים המגבילים שהושתו על המשיב. לכן, ראוי לבחון את שחרורם ממטלה זו, ובחירת אחרים תחתיהם.

15. בהתאם לכל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

א) המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, במתווה הכללי ובתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו מתאריך 28.11.2012, לרבות אפשרות עקרונית ליציאה לעבודה (ב-"חלונות הזמן" שפורטו שם).

ב) התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יקיים דיון מחודש בעניין, במסגרתו יזומן המשמורן ארנון אברהם, אשר אמור לפקח על המשיב בשעות עבודתו בחנות בשם א.א. ירקות פירות וסופר בע"מ, ואשר לא נבחן בעבר על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד. לאחר הדיון הנ"ל, יחליט בית המשפט המחוזי הנכבד האם ניתן לאפשר למשיב להמשיך ולעבוד באותה חנות, או בכלל, במסגרת "חלונות הזמן" שבחלופת המעצר האמורה. אם התרשמותו של בית המשפט המחוזי הנכבד ממידת פיקוחו של מר ארנון אברהם תהיה שלילית, יהיה על משיב להציע חלופה אחרת לעניין יציאתו לעבודה – בין אם הצעות בנוגע להגברת יכולת הפיקוח בעבודה זו, ובין אם לגבי מקום עבודה שונה, ככל שימצא כזה, אם בכלל.

ג) בנוסף לאמור בסעיף קטן (ב) שלעיל, בית המשפט המחוזי הנכבד יבחן בדיון המחודש, פעם נוספת, את כל המשמורנים שמונו למשיב. היה ובית המשפט המחוזי יסרב לאשר מי מהמשמורנים, ידרש המשיב להציע משמורן חלופי תחתיו. אקדים ואומר, כי אשתו של המשיב (שהיתה אמורה לפקח עליו בעת שיצא לצילומים לקראת בר המצווה), וכן מר מאיר מלול (שפיקח על המשיב כשיצא לבדיקה במכון הפסיכולוגי, ועזב אותו במהלך אותה בדיקה) – לא יוכלו להמשיך ולשמש כמשמורנים עליו, שכן כשלו, לכאורה, בהבנת תפקידם.

ד) עד אשר יתן בית המשפט המחוזי הנכבד את החלטתו, על פי סעיפים (א)-(ג) שלעיל, מוארך בזאת מעצרו של המשיב כדי 90 ימים, שימנו החל מתאריך 07.11.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 6596-04-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, או עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד על פי סעיפים (א)-(ג) שלעיל – הכל לפי המוקדם.

16. סוף דבר: הערר והבקשה מתקבלים בחלקם. המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, הכוללת אפשרות ליציאה לעבודה, כשיבשילו התנאים לכך, במתווה אותו קבעתי בפיסקה 15 לעיל.

ניתנה היום, ‏כ"ו בכסלו התשע"ג (‏10.12.2012).