עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 853/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 853/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. פארס טאהא

2. מוהנד טאהא

3. ראמי חואגרי

4. מחמוד חואגרי

5. פאהד חואגרי

בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: ז' בשבט תשע"ב (31.1.2012)

בשם המבקשת: עו"ד א' בן-ארויה

בשם המשיב 1: עו"ד א' אביטל

בשם המשיב 2: עו"ד י' בן-דוד

בשם המשיב 3: עו"ד ל' כהן

בשם המשיב 4: עו"ד ד' שחק

בשם המשיב 5: עו"ד נ' פוגל

החלטה

לפני בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

עובדות והליכים קודמים

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 7981/11 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 15.12.2011) (השופט ס' ג'ובראן). בתמצית יאמר כי נגד המשיבים ואדם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) הוגש כתב אישום מתוקן ומאוחד הכולל שלושה אישומים.

לפי עובדות האישום הראשון, ביום 25.1.2011 פרצה קטטה בין א' לי' שהינו קטין (להלן: הקטין) במהלכה הגיעו למקום המשיבים 1 ו-4 כשהם נושאים עימם סכינים. בסמוך לכך, נודע לאיוב אבו אלכבאש (להלן: איוב), אחיו של הקטין, כי מכים את הקטין והוא נטל אלה והגיע לזירת האירוע. בהגיעו למקום רצו לעברו המשיבים 1 ו-4 כשהם אוחזים בידיהם סכינים, אחזו בו ותקפו אותו. איוב שמט את האלה מידו והמשיב 4 הרימה וחבט באמצעותה ברגלו של איוב. איוב ניסה להימלט מהמשיבים 1 ו-4, אולם המשיב 4 התקרב לעברו כשבידו סכין והכה באמצעותה בפניו של איוב, כאשר בד בבד המשיב 1 מכה באיוב מכות אגרוף בצלעותיו. המשיבים 1 ו-4 משכו את איוב לסמטה בקרבת מקום שם המשיכו להכותו עד שנפל ארצה. במהלך הקטטה הכה המשיב 1 גם את הקטין. בסמוך לאחר מכן הגיע המשטרה למקום והמשיבים 1 ו-4 נמלטו.

לפי עובדות האישום השני, בהמשך לאירוע מושא האישום הראשון ובאותו היום, נעשה ניסיון לערוך סולחה בין הצדדים. ניסיון זה הוביל לקטטה בה תקפו המשיבים את המתלוננים ובהם הקטין, איוב ושלושה מחבריו ואביהם של הקטין ואיוב בחבטות, בבעיטות וכן באמצעות אלות, מקלות, סכינים, גרזן ואבנים, וקודם לכן אף איימו עליהם בכוונה להקניטם או להפחידם. כתוצאה מהאלימות הקשה נגרמה לקטין חבלת ראש קשה והוא אושפז במצב קשה ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. עד למועד הגשת כתב האישום טרם שוחרר הקטין ומצבו הוסיף להיות קשה. אביהם של הקטין ואיוב אף הוא נחבל, אושפז בבית החולים ואובחן כסובל משטפי דם בראשו, שפשופי עור ופצעים בפניו ובקרקפת. גם לאחד מחבריו של איוב נגרמה חבלה של ממש ואיוב עצמו נפצע במרפקו פצע דקירה.

לפי עובדות האישום השלישי, לאחר קרות המקרים המתוארים ניסה המשיב 2 ליצור לעצמו אליבי באמצעות הנעת אדם למסור הודעת שקר לפיה היה עם המשיב 2 בעת קרות האירועים.

2. נוכח האמור הואשמו המשיבים 1 ו-4 במסגרת האישום הראשון בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין; המשיבים כולם הואשמו במסגרת האישום השני בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והחזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; במסגרת האישום השלישי הואשם המשיב 2 בלבד בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי דן בהתקיימותן של ראיות לכאורה ועילות מעצר והורה בשורה של החלטות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם ודחה את הבקשה לשחררם לחלופות מעצר.

4. ביום 20.2.2011 בוצעה הקראה של כתב האישום. בתחילה התנהל הדיון בהליך העיקרי בעצלתיים נוכח בקשות דחייה של באי כוח המשיבים, בין היתר משום שטענו שלא קיבלו את מלוא חומר החקירה. רק ביום 30.6.2011 השיבו המשיבים 2, 3, 5 והנאשם הנוסף לכתב האישום וביום 7.7.2011 השיבו לכתב האישום המשיבים 1 ו-4. מאז ועד היום נסתיימו עדויותיהם של שני עדים, עד תביעה 3 והקטין, וכן החלה להישמע עדותו של עד תביעה 1.

5. ביני לביני, משלא נסתיים משפטם של המשיבים בתוך תשעה חודשים, הגישה המבקשת ביום 31.10.2011 בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. נוכח מאמצי הצדדים לקבוע מועדי דיונים נוספים להוכחות בבית המשפט המחוזי והליך גישור שהתקיים בניסיון להגיע להסדר טיעון נדחה הדיון בבקשה. בסופו של דבר, ביום 15.12.2011 הורה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בהחלטה המאוזכרת בראשית הדברים על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים החל מיום 6.11.2011.

6. בתום תשעים הימים ומשלא הגיע לסיומו ההליך בבית המשפט המחוזי עותרת המבקשת בבקשה הנוכחית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

נימוקי הבקשה

7. המבקשת טוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ארז בן-ארויה – כי מסוכנותם המובהקת של המשיבים עולה מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום. כן נטען כי קמה בעניינם של המשיבים חזקת מסוכנות נוכח השימוש שלכאורה עשו בנשק קר לשם ביצוע עבירות האלימות בהן הם מואשמים.

8. נוסף לכך מפרטת המבקשת את עברם הפלילי המכביד, כך לטענתה, של המשיבים 4-1, הכולל: ביחס למשיב 1, שלוש הרשעות קודמות בעבירות של תגרה במקום ציבורי, סמים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; ביחס למשיב 2, הרשעה אחת בעבירות של הסגת גבול פלילית ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. כמו כן תלוי נגד המשיב 2 עונש מאסר בן שלושה חודשים על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות או איומים; ביחס למשיב 3, ריצוי מאסרים בגין עבירות של חבלה כשהעבריין מזויין, פריצה, החזקת אגרופן או סכין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת עובד ציבור וגניבה מרכב. כמו כן תלוי נגד המשיב 3 עונש מאסר בן 18 חודשים על תנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; ביחס למשיב 4, ריצוי מאסרים בגין עבירות של חבלה חמורה, תגרה במקום ציבורי, החזקת נכס החשוד כגנוב, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד לרכב וכן הרשעות בעבירות נוספות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב והחזקת סכין או אגרופן. כמו כן עומדים נגדו שלושה מאסרים מותנים, כדלקמן: 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירה שמהותה שימוש בכוח נגד הזולת; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע; ושבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע.

9. עוד טוענת המבקשת כי אופי העבירות המיוחסות למשיבים מקים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מאימת הדין במידה שישוחררו. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי ביחס למשיב 2 חשש זה גובר נוכח עבירת ההדחה המיוחסת לו במסגרת האישום השלישי.

10. לבסוף מציינת המבקשת כי היא ערה לכך שעד עתה נסתיימו עדויותיהם של שני עדי תביעה בלבד וכי עדותו של עד תביעה נוסף צפויה להסתיים בישיבה הקרובה (שהתקיימה ביום 1.2.2012, בין מועד הגשת הבקשה למועד פרסום החלטה זו – י.ד.). עם זאת סבורה המבקשת כי המשך מעצרם של המשיבים חיוני ומוצדק, וזאת בשים לב לכך שמדובר בתיק הכולל שישה נאשמים, כאשר כל אחד מהעדים נחקר על ידי שישה סניגורים; עובדה שהובילה לכך ששמיעת שלושת עדי התביעה הנ"ל נמשכה על פני שמונה ישיבות. המבקשת עומדת על המאמצים שנעשים מצדה כדי להחיש את בירור התיק ומציינת כי קבועים בתיק שבעה מועדי הוכחות נוספים וכי להערכתה יידרשו כעשרה נוספים, אשר לא ניתן היה לשריינם ביומן בית המשפט בישיבה האחרונה שכן חלק מבאי כוח המשיבים לא התייצבו לדיון. לבסוף ציינה המשיבה גם את איחוריהם של באי כוח המשיבים ואי-הופעתם לחלק מהדיונים שאף הם לא תרמו להתקדמות ההליך בעניינם של המשיבים. לפיכך, סבורה המבקשת כי יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

טענות המשיבים

11. לטענת המשיב 1 – באמצעות בא כוחו, עו"ד אייל אביטל – נקודת האיזון בעניינם של המשיבים השתנתה באופן דרמטי לעבר הזכות לחירות של המשיבים. לטענת עו"ד אביטל בתיק מורכב כגון זה שלפנינו ובהתחשב בכך שבתיק שישה נאשמים אך טבעי הוא שההליכים יארכו זמן רב, ואולם לא ניתן להסכים עם מעצר עד תום ההליכים בנסיבות אלה. עוד טוען עו"ד אביטל בעניין זה כי אם יש צד שיש לזקוף לחובתו את התמשכות ההליכים הרי שזו המבקשת, אשר למרות השלב המתקדם של ההליך לא מסרה לסניגורים את מלוא חומר החקירה (כך, לדוגמא, מציין עו"ד אביטל את מסדר הזיהוי שבוצע והוסרט בוידאו, עליו למד מחקירתו של עד תביעה 3, ואשר לא נמצא בחומר שהועבר לסניגורים). עוד טוען עו"ד אביטל כי לא קיים חשש לשיבוש הליכים משום שעדי התביעה המרכזיים, המתלונן ואביו, כבר העידו. באופן ספציפי בנוגע למשיב 1 טוען עו"ד אביטל כי עברו הפלילי אינו כה מכביד כפי שניסתה המבקשת לצייר בבקשתה. לבסוף טען עו"ד אביטל כי לפי העדויות עולה שהמשיב 3 הוא שאחראי לפציעתו הקשה של הקטין באמצעות הגרזן וחלקו של המשיב 1 באירועים לא היה משמעותי.

12. המשיב 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד יריב בן-דוד – טוען כי המשיבים עושים מאמצים ניכרים כדי להחיש את ההליכים, וכך לדוגמא חלק מהסניגורים ויתרו על חקירתו של עד תביעה 2 וזאת, בין היתר, על מנת לייעל את ההליך. עוד טען כי חקירתו של עד תביעה 1 צפויה להתמשך מעבר לאמור בבקשה. באופן ספציפי ביחס למשיב 2 טוען עו"ד בן-דוד כי חלקו באירוע הוא מינורי ולא מיוחסות לו הדקירה או הפגיעה באמצעות גרזן וכן כי עברו הפלילי זניח. לטענתו, עובדות אלה צפויות לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בגזירת עונשו של מרשו אם יורשע או אם יוסכם על הסדר טיעון. בהקשר זה ציין עו"ד בן-דוד כי במסגרת הליך גישור שהתנהל בין הצדדים הוצע למשיב 2 עונש מסויים, ואולם הליכי הגישור לא עלו יפה, בשלב זה, נוכח דרישתה של המבקשת כי הסדר הטיעון ייחתם עם כל המשיבים. באשר לטענה כי לא התייצב לאחד הדיונים, הסביר עו"ד בן-דוד כי לאי-התייצבותו לדיון בשל מחלה לא הייתה כל השלכה על התמשכות ההליך משום שמשך הישיבה ממילא איפשר רק לחלק מהסניגורים לחקור את העד וממילא נדרשה ישיבה נוספת לחקירת אותו עד.

13. המשיב 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ליאור כהן – טען כי הסניגורים עושים כל מאמץ כדי להחיש את ההליכים, מסכימים למועדים נוספים שמוצעים לעיתים באופן ספונטאני ונשארים לחקור עדים מעבר לזמן שהוקצב לדיון תוך שהם דוחים דיונים אחרים בהם היה עליהם להופיע. עוד עומד עו"ד כהן על כך שרשימת עדי התביעה מונה 31 עדים, מתוכם נסתיימה חקירתם של שני עדים בלבד. בנסיבות אלה סבור עו"ד כהן עתיד ההליך להתמשך עוד זמן רב באופן שמצדיק כי לכל הפחות תיבחן האפשרות לחלופת מעצר על ידי שירות המבחן בתסקיר שיוגש מטעמו.

14. המשיב 4 – באמצעות בא כוחו, עו"ד דובב שחק – מצטרף לטענות יתר המשיבים וטוען כי אין כל עיכוב בהליכים אותו ניתן לייחס לסניגורים. כן מבקש כי אורה על בחינת חלופת מעצר והכנת תסקיר בעניינו.

15. המשיב 5 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ניר פוגל – מצטרף לדברים שנטענו על ידי יתר המשיבים וטוען כי הוא נעדר עבר פלילי וכן כי החלק המיוחס לו בכתב האישום מושא ההליכים דנן הינו מינורי. אף הוא מבקש כי אורה על הזמנת תסקיר שירות מבחן ובחינת חלופת מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

16. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבלה, אולם החלטתי להורות על עריכת תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2 ו-5 כמפורט בסעיף 21 להלן.

17. כידוע, נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם, הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג בו נמצא כי חרף המאמצים שנעשו לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור. במקרים אלו מוסמך בית משפט זה להאריך את המעצר בכל פעם עד תשעים ימים נוספים. בשלב זה ובמסגרת בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לזכור כי ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו, וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור. ככלל, השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר הינם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, חומרת העבירה או העבירות המיוחסות לנאשם ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו [ראו, למשל: בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009), סעיף 6].

18. במקרה דנן סבורני כי מסוכנותם של המשיבים הנלמדת מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום (אשר לגביהם נמצאו כאמור לעיל ראיות לכאורה) היא רבה במידה כזו שאף הצפי להתמשכות המשפט אף מעבר לאותם 90 ימים המבוקשים במסגרת הבקשה הנוכחית אינו מטה בשלב הזה את הכף לטובת שחרורם.

19. אכן, לעיתים קרובות נדרש בית משפט זה גם למידת תרומתו של כל צד להתמשכות ההליכים [ראו, למשל: בש"פ 5392/03 מדינת ישראל נ' גלזר (לא פורסם, 23.6.2003), סעיף 6; בש"פ 3567/11 מדינת ישראל נ' אורמן (לא פורסם, 22.5.2011), סעיף 27; בש"פ 3462/11‏ מדינת ישראל נ' אבו עליון (לא פורסם, 12.5.2011), סעיף 14]. ואולם, על אף חילופי הדברים בין באי כוחם של המשיבים לבא כוח המבקשת בדבר ה"אשם" בהתמשכות ההליכים, מצאתי כי לא ניתן לגלגל לפתחו של אחד הצדדים את האחריות הבלעדית להתמשכות ההליכים. מצאתי כי הסניגורים גילו בבית המשפט גמישות רבה מתוך מטרה לייעל את ההליכים וכי גם מצד בית המשפט והמשיבה נעשו ונעשים מאמצים רבים כדי לקדם את הדיון. עם זאת, סבורני כי ככל שישנן עוד מחלוקות בנוגע לחומרי חקירה, כפי שטען בא כוחו של המשיב 1, עליהן להיפתר בהקדם האפשרי כדי שלא יביאו להתמשכות נוספת של ההליכים.

20. על אף האמור לעיל, השתכנעתי כי יש מקום לבחון בשלב זה את אפשרות שחרורם של שניים מן המשיבים לחלופת מעצר – כוונתי למשיב 2 שעברו הפלילי דל יחסית ולמשיב 5 שנעדר כל עבר פלילי, ואשר חלקם במעשים המתוארים, כעולה מטענות באי כוחם ומבלי להכריע בדבר, פחות משל המשיב 3. עברם הפלילי העשיר יותר של המשיבים 1, 3 ו-4 הכולל מספר עבירות אלימות מדגיש את המסוכנות הרבה הנשקפת מהם ואינו מצדיק בשלב זה בחינת חלופת מעצר.

21. לפיכך, הנני מורה על הארכת מעצרם של חמשת המשיבים בתשעים ימים החל מיום 4.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 9967-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

ודוק, בעניינם של המשיבים 2 ו-5 יערכו תסקירי מעצר אשר יונחו על שולחנו של בית המשפט המחוזי תוך 21 ימים מיום מתן החלטתי זו. בית משפט המחוזי הנכבד יבחן את אפשרות שחרורם של המשיבים 2 ו-5 לחלופת מעצר בין היתר בהתחשב בתסקירים אלו.

22. אשר על כן, הבקשה התקבלה בכפוף לאמור בסעיף 21 לעיל.

23. החלטתי תובא לידיעת שירות המבחן ובית המשפט המחוזי הנכבד.

ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ב (2.2.2012).