עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8529/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ירון ברזילי                              

 

 

 

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן על-ידי כב' השופטים א' טל-סג"נ, א' שטמר ו-ב טולקובסקי, בעפ"ג 51380-06-12 מיום 18.11.2012. בפסק דינם קיבלו כב' השופטים באופן חלקי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ד' מרשק-מרום, ביום 28.5.2012.

 

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל עליו. בהחלטתי, מיום 26.11.2012, קבעתי כי ביצוע עונש המאסר יעוכב עד להחלטה בבקשה.

 

רקע והליכים

 

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של גניבה על-ידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

 

3.             בכתב האישום נטען כי בתקופה שבין השנים 2008-2003, הועסק המבקש כמתאם שירות וכרפרנט מחשוב בסניף קופת החולים "מכבי שירותי בריאות" בנתניה (להלן: הסניף). במסגרת תפקידו, היה המבקש מורשה לבצע, בין היתר, החזרים כספיים למבוטחי קופת החולים עבור שירותים שקיבלו. לשם ביצוע עבודתו בסניף, הוקצתה למבקש עמדת מחשב, שנפתחת רק לאחר הזנת סיסמא אישית, ובה מערכת לניהול כספים (להלן: המערכת הממוחשבת).

 

           בכתב האישום נטען, כי המבקש הזין למערכת הממוחשבת מאות פניות פיקטיביות ממבוטחי קופת החולים, ביניהם קרובי משפחתו ומבוטחים שנפטרו, תוך שהוא עושה שימוש בפרטי זהותם. בהמשך, אישר המבקש שלא כדין פניות אלה, ובהתאמה ביצע עבורן החזרים כספיים במזומן מהקופה הפיזית שהייתה ברשותו. את ההחזרים הכספיים במזומן, אשר הגיעו לסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים, נטל המבקש שלא כדין לכיסו, ולא העבירם למבוטחים.

 

4.             ביום 24.5.2012, הרשיע בית משפט השלום בכפר סבא את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

 

           בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת העבירות שביצע המבקש; על האפיון המיוחד של עבירת הגניבה ממעביד; על העובדה כי מעשיו בוצעו בשיטתיות ובתחכום משך שלוש שנים; ועל העובדה כי המבקש לא החזיר את כספי המרמה. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של מאסר על תנאי, וקבע כי אין מקום להתייחס בסלחנות למי שמבצע עבירות, בנסיבות המתוארות, בתירוץ של מצוקה כלכלית והפעלת שיקול דעת מוטעה. מנגד, בית המשפט נתן דעתו לשיקולים לקולא, שעניינם העובדה כי המבקש נעדר עבר פלילי; היותו בעל משפחה העובד למחייתו; מנהל אורח חיים נורמטיבי; חלוף הזמן; והעובדה כי המבקש לקח אחריות על מעשיו.

 

           לבסוף, גזר בית המשפט על המבקש 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים; פיצוי לקופת חולים "מכבי" בסך של 30,000 ₪; וחיוב בקנס בסך 7,500 ₪.

 

5.             המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי מרכז, וטען כי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה וסוטה ממדיניות הענישה המקובלת. לטענת המבקש, בית משפט השלום שגה כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן; לא הטיל עליו של"צ או עבודות שירות; ושעה שהסתמך על עונש שהוטל במקרה אחר, מבלי שהיה מודע לכך שבית המשפט העליון הקל בו במידה משמעותית (רע"פ 2390/07 בנליצ'י נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.2008) (להלן: עניין בנליצ'י). כמו כן, נטען כי בית משפט השלום טעה, עת קבע סכום פיצוי מבלי להכריע מהו הסכום אשר נגנב.

          

6.             ביום 18.11.2012, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את ערעורו של המבקש באופן חלקי, לאחר שמיעת טענות הצדדים, וקבע כי בצדק לא אימץ בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן, לנוכח חומרת התנהגותו של המבקש. עוד צויין, כי בית משפט השלום הזכיר בגזר דינו מספר פסקי דין, כאסמכתאות לעונש המאסר שהטיל על המבקש, ועל כן אין לומר כי עניין בנליצ'י הוא הגורם היחיד שהביא להטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. מה גם, שבעניין בנליצ'י הסכימה המשיבה להקלה בעונשה של המערערת לנוכח היותה אם לשלושה ילדים המגדלת אותם לבדה, נימוק שאיננו קיים לגבי המבקש. יחד עם זאת, נקבע, כי לאור השתלשלות העניינים באשר לעניין בנליצ'י מוצדקת הקלה מסוימת בעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש, באופן שהוא ירצה 8 חודשי מאסר בפועל, חלף 10 החודשים שהשית עליו בית משפט השלום.

 

הבקשה

 

7.             בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, הוא חזר על טענותיו, והוסיף כי עניינו של תיק זה מצדיק בחינה חוזרת, משום שעסקינן במקרה בו בית משפט השלום ביסס את גזר דינו על פסק דין אשר בסופו של יום התגלה כשגוי, ואשר בו הומר עונש מאסר של 10 חודשים לריצוי בפועל בעונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי באומרו כי בית משפט השלום ראה לנגד עיניו פסקי דין נוספים, שעה שבפועל בית המשפט התייחס לפסק הדין השגוי, ואליו בלבד. עוד טוען המבקש, כי אף על פי שבית משפט השלום נמנע מלקבוע מהו סכום הכסף אותו גנב המבקש, הוטל עליו תשלום פיצויים; כי בין העונש שהוטל על המבקש לבין העונש עליו המליץ שירות המבחן קיים פער בלתי מידתי; וכי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש. לאור האמור, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בערעור לגופו.

 

 

דיון והכרעה

 

8.             לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי נסיבותיו של המקרה אינן מצדיקות מתן רשות לערעור נוסף. זאת, בהעדר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ושעה שאין מדובר במקרה חריג של חוסר צדק (ראו, לעניין זה, רע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.10.2012); רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012)); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.2012)). יתר על כן, סבורני כי אין בטענות המבקש, הממוקדות בחומרת העונש שנגזר עליו, כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, משאין בו סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, לעניין זה, רע"פ 6431/12 הרוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.11.2012); רע"פ 8527/12 ששון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.11.2012)).

 

9.             למעלה מן הצורך, אציין, כי אינני סבור כי העונש שהושת על המבקש מצדיק התערבות כלשהי, וזאת בהתחשב בחומרת מעשיו של המבקש ובעובדה כי מעל באמון שניתן בו, הן על-ידי מעבידו והן על-ידי מבוטחי קופת החולים, וניצל את נגישותו למקורות מידע ולכספים. אין להקל ראש בחומרת העבירות אותן ביצע המבקש, אשר במשך שלוש שנים פעל באופן מתוחכם ושיטתי, תוך שימוש בפרטי זהותם של 31 מבוטחים שונים, אשר רובם לא היו עוד בין החיים, וזאת ב-56 מקרים שונים. לנוכח נסיבות אלה והאינטרס הציבורי ההרתעתי, עונש המאסר שהוטל עליו אינו חמור מדי. וזאת, גם בהתחשב בעברו הנקי של המבקש, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ובעובדה כי הודה בעובדות כתב האישום.

 

10.          כמו כן, סבורני, כי אין בטענות המבקש באשר להסתמכותה של הערכאה הדיונית על עניין בנליצ'י כדי להועיל לו. זאת, היות שבית משפט השלום אכן נתן דעתו לפסיקה נוספת לצורך בחינת מדיניות הענישה הראויה, בציינו כי "עתירת המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מוחשית הכוללת מאסר בפועל, היא אכן מבוססת על מדיניות הענישה שהותוותה על-ידי בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בעבירות גניבה ומרמה שבוצעו על-ידי עובד ממעבידו". לאחר דברים אלו, הפנה בית משפט השלום לפסיקת בית משפט זה המבססת את קביעתו (פס' 7 לגזר הדין מיום 28.5.2012). אל זאת, מצטרפת העובדה, עליה עמדה ערכאת הערעור, כי הסכמת המשיבה להקלה בעונש בעניין בנליצ'י ניתנה בשל נסיבות שאינן קיימות בענייננו. מכאן, כי אין ממש בטענת המבקש בהקשר זה.

 

           אשר לקיומו של פער, זה או אחר, בין העונש עליו המליץ שירות המבחן לבין זה אשר השית בית משפט קמא על המבקש, אזכיר כי "על אף ההערכה הרבה לעבודתם של הגורמים המקצועיים, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו" (רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2012), וראו גם, ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.2012). רע"פ 8176/12 ראהב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.11.2012)). כשם שקבעו בתי המשפט הקודמים אף אני סבור כי אין לאמץ, בנסיבות המקרה דנן, את המלצת שירות המבחן, וכי היה ראוי להשית על המבקש עונש מאסר מרתיע, ההולם את חומרת מעשיו.

 

           לפיכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

 

           לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

          

           המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר, ביום 2.1.2012, עד לשעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז.

 

           ניתנה היום, ה' בטבת התשע"ג (18.12.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12085290_I02.doc   אק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il