עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8464/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד צביקה שטוירמן

בשם המשיבה 1:                    עו"ד תום עופר

 

 

1.        המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא חסויה המאושפזת מאז שנת 2007 במרכז גיראטרי בבית חולים תל השומר ובתה מונתה כאפוטרופא יחידה לגופה ולרכושה. המשיבה, באמצעות בתה, הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה בה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות שטר משכנתא שנחתם על ידי המשיבה ועל ידי בעלה המנוח בשנת 2003 לטובת המערערת, ככל שהוא נוגע לזכויות המשיבה בדירה הרשומה בחלקים שווים על שמה ועל שם בעלה המנוח (להלן: הדירה). מדובר במשכנתא שנרשמה כערובה לחובות שחבו המשיבים 3,2 (בנה של המשיבה וחברה שבבעלותו) למערערת.

 

2.        בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח) את התביעה וקבע   לאחר שמיעת ראיות כי שטר המשכנתא בכל הנוגע לחלקה של המשיבה בדירה בטל ומבוטל ולכן יש למחוק את המשכנתא הרשומה על חלקה של המשיבה בדירה ולייחדה רק לחלקו של המנוח. בית המשפט עמד על כך שמאז שנות ה- 70' הייתה המשיבה מאושפזת מספר פעמים עקב מחלה נפשית וקבע כי מצבה הנפשי של המשיבה בעת חתימה על שטר המשכנתא לא אפשר לה להבין את מהות המסמך עליו היא חותמת ואת תוצאותיו. בית המשפט עמד על כך שכדי לקבל טענת "לא נעשה דבר" יש לעמוד ברף גבוה וכי בענייננו "[המשיבה 1] עמדה בנטל הרף הגבוה המוטל עליה, והוכיחה את שלילת רצונה החופשי ואת חוסר יכולתה להגיע למצב של גמירות דעת בשל מצבה הנפשי".  בית המשפט עמד על כך שהנתון בדבר מחלת הנפש ארוכת השנים אינו עומד לבדו אלא מצטברים אליו גורמים נוספים וכל אלו מביאים יחד "למסקנה כי כאשר חתמה [המשיבה 1] על שטר המשכנתא לא היה ביכולתה להבין את אשר היא עושה וזאת בשל מצבה הנפשי ובשל התלות המוחלטת בבעלה".

 

3.        פסק הדין ניתן ביום 31.10.2011. המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והבקשה נדחתה ביום 10.11.2011. לאחר מכן ביום 16.11.2011 הגישה המערערת את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי ובהמשך, ביום 17.11.2011 הוגש הערעור על פסק הדין. אעיר במאמר מוסגר שבנסיבות העניין שלפנינו נוכח לוחות הזמנים שתוארו לא היה מקום להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע בטרם הוגש הערעור. אוסיף כי ככלל הגשת בקשה לעיכוב ביצוע ללא ערעור מטילה נטל כבד יותר על המבקש שהרי ללא ערעור קיים קושי להעריך את סיכויי הערעור – עניין בעל חשיבות בהחלטה האם לעכב ביצוע – והדבר פועל לחובת המבקש (ראו והשוו בש"א 3378/11 דעאס נ' אלרחים (טרם פורסם, 5.5.2011)). בענייננו הוגש הערעור יום לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. נוכח הגשת הערעור איפשרתי למערערת לתקן את הבקשה לעיכוב ביצוע או להודיע כי היא מסתפקת באמור בבקשה המקורית. המערערת הודיעה כי היא מסתפקת בטענותיה בבקשה שהוגשה. בהתאם להודעה זו קבעתי כי יש לראות בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בטרם הוגש הערעור כבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור, וכי אין צורך בהגשת בקשה נוספת. על פי החלטתי הגיש בא כוח המשיבה תגובה לבקשה והמערערת הגישה תשובה לתגובה.

 

טענות הצדדים

4.        המערערת טוענת כי בית המשפט ביסס את פסק דינו על רף הוכחה ראייתי נמוך מהנדרש. לטענת המערערת, על פי הפסיקה כדי לקבל טענת "לא נעשה דבר" היה על התביעה להציג ראיות חזקות וברורות ולהביא עדות חותכת בנוגע למצבה הנפשי של המשיבה בעת חתימתה על שטר המשכנתא אך היא לא עשתה כן ולכן לא היה מקום לקבל את התביעה. המערערת הוסיפה וטענה כי בית המשפט ביסס את פסק דינו על טענות עובדתיות סותרות כאשר מחד קבע כי מצבה הנפשי של המשיבה מנע ממנה להבין את מהות המסמך עליו היא חתמה. ומאידך, קבע כי המשיבה חתמה על המסמך בשל תלותה במנוח. כן טוענת המערערת כי היה מקום לזקוף נגד התביעה את בחירתה שלא להעיד את המשיבה במשפט. אשר על כן, לטענת המערערת סיכויי הערעור גבוהים. המערערת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובתה. זאת מאחר שאם תימחק המשכנתא עשויה המשיבה לשעבד את חלקה בדירה מה גם שחלקה בדירה יהיה חשוף לעיקולים אשר יגברו על רישום המשכנתא מחדש, אם יתקבל הערעור. המערערת טוענת כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע שהרי היא אינה מתגוררת כלל בדירה ולכן הותרת המשכנתא על כנה לא תגרום לה לכל נזק.

 

5.        בא כוח המשיבה מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, סיכויי הערעור אינם טובים נוכח פסק הדין המנומק שניתן בבית משפט קמא ואשר נשען על אדנים איתנים עובדתית ומשפטית כאחד. בית המשפט קבע כי התביעה עמדה ברף הראייתי הנדרש ממנה ולא נפלה כל סתירה בין קביעותיו העובדתיות של בית המשפט. באשר לכך שהמשיבה לא העידה. בית המשפט עצמו קבע כי מאחר שמדובר בחסויה מאושפזת עדותה לא הייתה מעלה או מורידה וממילא המערערת היא שהתנגדה להעדת המשיבה. מבחינת מאזן הנוחות נטען כי אין כוונה למכור את הדירה מאחר שדמי השכירות משמשים למימון שהות המשיבה במוסד. מכל מקום, המשיבה היא חסויה ובהתאם לצו מינוי אפוטרופוס קבוע כל דיספוזיציה בדירה ממילא טעונה את אישורו של בית המשפט. גם החשש כי יוטלו עיקולים הוא חסר בסיס שהרי המשיבה כחסוייה מפוקחת ואינה צוברת או צפויה לצבור חובות כלפי מאן דהוא יש מאין. בהקשר זה הודגש כי בשום שלב לא נרשמו על הדירה שעבודים מכוח התחייבויות של המשיבה עצמה. בא כוח המשיבה טוען כי המערערת פנתה אליו כדי שיסכים למימוש מיידי של הדירה כך שהמשיבה תקבל מחצית מהכספים ועלויות הכינוס יחולו על המערערת בלבד. על כן, כך לטענתו, מדובר מבחינת המערערת בפסק דין כספי לכל דבר ועניין ואין לעכבו אלא אם תונח תשתית עובדתית בדבר היעדר יכולת או קושי משמעותי בפרעון החוב אם יתקבל הערעור. תשתית שכזו לא הונחה.

 

הכרעה

6.        כידוע אין בהגשת הערעור כשלעצמו כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק דין. "הכלל הוא כי בית משפט לא יענה בנקל לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, וכי צד שזכה בדין זכאי לבצע את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר. על הצד המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכויו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של  פסק הדין ימיט עליו נזק רב ובלתי הפיך, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור" (ע"א 2803/01 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 28.11.2001)). בענייננו המערערת לא עמדה בנטל מצטבר זה. מבחינת סיכויי הערעור נראה, לכאורה, כי טענות המערערת הן בעיקר במישור הראייתי ובשאלה האם עמדה התביעה בנטל הראייתי המוטל עליה. בית המשפט המחוזי שמע את העדויות והגיע לכלל מסקנה כי התביעה עמדה ברף הנדרש. על פניו קשה לומר כי קיימים סיכויים טובים כי בית המשפט יתערב בקביעה זו. באשר להעדת המשיבה טוען בא כוח המשיבה כי המערערת היא שהתנגדה לכך. המערערת לא התייחסה לכך בתשובה לתגובה. מכל מקום, לא אקבע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור מן הטעם שהמערערת לא עמדה בנטל להראות שייגרם לה נזק בלתי הפיך או למצער כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. בכך די כדי לדחות את הבקשה.

 

7.        השאלה המרכזית בקשר למאזן הנוחות בענייננו היא האם תוכל המערערת להיפרע מן המשיבה אם המשכנתא על חלקה של המשיבה בדירה תימחק אך לבסוף יתקבל הערעור. המערערת למעשה לא העלתה כל טענה בדבר היעדר יכולת פירעון של המשיבה אלא רק הביעה חשש בעלמא ליצירת חובות. חשש זה אין בו די כדי להצדיק עיכוב ביצוע. היעדר יכולת פירעון יש להוכיח בראיות מתאימות והמערערת לא עשתה כן (ראו ע"א 966/08 נגה גלידות שותפות מוגבלת נ' בן חמו, פסקה 4 (טרם פורסם, 13.4.2008) והאסמכתאות שם). כך, למשל, לא נטען וממילא לא הוכח כי למשיבה חובות לנושים כלשהם או כי בכוונתה "להבריח" את הדירה. כמו כן לא הוכח כי למשיבה אין נכסים נוספים ומהו בכלל מצבה הכלכלי. בא כוח המשיבה הוסיף וטען כי המשיבה מעולם לא יצרה חובות מטעמה על הדירה וקשה להניח כי דווקא עתה כאשר מונה לה אפוטרופוס היא תיצור לפתע חובות חדשים. יתר על כן, מאחר שהמשיבה חסויה ומונה לה אפוטרופוס דיספוזיציות בדירה ממילא כפופות לאישור בית המשפט. בא כוח המשיבה הציע כי במקרה של פנייה לבית המשפט לאישור שעבוד או מכר חלקה של המשיבה בדירה (שלעת הזו אינם צפויים) יובא הדבר לידיעת המערערת מבעוד מועד. אכן יש מקום לצרף את המערערת להליכים שכאלו, אם יפתחו, וכך אני מורה כדי שתישמר זכותה של המערערת להתנגד לכל דיספוזיציה ובמידת הצורך לפנות בבקשה חדשה לעיכוב ביצוע. על כן, בכפוף לעניין זה של צירוף המערערת כצד לאותם הליכים לא ניתן לומר כי מחיקת המשכנתא תגרום למערערת לעת הזו נזק בלתי הפיך או נזק שלא ניתן לתקנו.

 

8.        ודוק: ענייננו במחיקת משכנתא אך אף כאשר דובר במכר מקרקעין חזר וקבע בית משפט זה כי ככל שעסקינן במקרקעין למטרות כלכליות מכירתם אינה מהווה עניין בלתי הפיך המצדיק עיכוב ביצוע שהרי מדובר בעניין כלכלי הניתן לפיצוי כספי (ראו: ע"א 1612/11 עזבון המנוחה איטה ברנהולף נ' אוחנה, פסקה 8 (טרם פורסם, 8.5.2011); ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 20.11.2008) והאסמכתאות שם). הדברים נכונים גם בענייננו שהרי אין מחלוקת כי המערערת פנתה לבא כוח המשיבה וביקשה את הסכמתו למכר המקרקעין דהיינו שאין ספק כי מדובר מבחינת המערערת בעניין כספי בלבד (ראו והשוו ע"א 1143/09 מגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ נ'אליאש (טרם פורסם, 24.5.2009)). מחיקת המשכנתא לא תגרום אפוא למערערת נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי אם לבסוף יתקבל הערעור ולא הוכח כי המשיבה באמצעות אפוטרופא לא תוכל לשלם למערערת פיצוי שכזה. בנוסף, נקודת המוצא היא כי בידי המשיבה פסק דין תקף והדבר מביא לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הצדדים (ראו והשוו ע"א 11767/05 מייזליש נ' גבע, פסקה 7 (טרם פורסם, 28.5.2006)). על כן אין לקבל את בקשת המערערת.

 

9.        בטרם סיום אפנה את תשומת לב הצדדים לסעיף 129 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 המאפשר לכל צד מעוניין לרשום במרשם המקרקעין הערה לגבי הגבלת כשרותו של בעל מקרקעין. מעיון בנסח המקרקעין שצורף לתגובת המשיבה נראה שאכן דבר מינוי האפוטרופוס למשיבה נרשם במרשם המקרקעין. רישום הערה זו מקהה לכאורה עוד יותר את חששותיה של המערערת לגבי אפשרות ביצוען של דיספוזיציות במרשם המקרקעין אך מאחר שהצדדים לא טענו לעניין זה לא אקבע לגביו מסמרות.

 

10.      אשר על כן, בכפוף לכך שאפוטרופא של המשיבה תצרף את המערערת כצד להליכים שיפתחו, ככל שיפתחו בבית המשפט לגבי בקשות שיוגשו לאישור שעבוד חלקה של המשיבה בדירה או מכירתו או יצירת כל חוב אחר, החלטתי לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות אך הצדדים יוכלו לטעון לעניין ההוצאות בערעור.

 

           ניתנה היום, ‏ג' בכסלו התשע"ב (‏29.11.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11084640_C06.docעע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il