עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8200/11

 

 

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי ומ' לוי) בתפ"ח 8617-06-10 מיום 25.9.11. הערעור הוגש הן נגד ההרשעה והן נגד חומרת העונש שהוטל על המערער. לעניין ההרשעה, ממקד בא כוח המערער את טיעוניו נגד הרשעתו בעבירה של ניסיון למעשה סדום בלבד.

 

1.        על-פי עובדות כתב האישום שהוגש, המערער הינו תושב הרשות הפלסטינאית ומעולם לא הורשה להיכנס לישראל. המערער עבד במועד הרלוונטי בצרכניה במושב בערבה, שם הכיר את המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1994 ושאל לגילה. זו השיבה לו כי היא בת 13 והשניים החליפו מספרי טלפון. במספר מועדים שאינם ידועים במדויק בין חודשים אוגוסט לדצמבר 2007 נהג המערער להיפגש עם המתלוננת, לנשק אותה ולגעת בישבנה ובחזה מעל בגדיה. ביום 2.12.07 התקשר המערער אל המתלוננת בזמן ששהתה עם אחיה בגן שעשועים, וקרא לה לעלות לשירותים של מזכירות הישוב. בהגיעה למקום, המערער נישק אותה, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, ובתגובה המתלוננת סירבה ואמרה לו שאינה רוצה. המערער סובב את גופה של המתלוננת כך שגבה הופנה אליו, פניה צמודות לקיר, פיסק את ישבנה, החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת וחיכך את אבר מינו בישבנה. המערער סובב את גופה כך שפניה היו מולו, ואמר לה לנשק אותו. המערער שם ידיו על אבר מינה וליטף את שפתי אבר מינה. לאחר מכן הוריד את מכסה האסלה הושיב את המתלוננת על האסלה ואמר לה ש"תרד לו" ו"שתרגיש סוכרייה בפה". חרף סירובה, ניסה המערער להוריד את ראשה לכוון איבר מינו, המערער חיכך את איבר מינו בבטנה התחתונה קרוב לאבר מינה כשהוא יושב מעליה ופניו מופנות אליה. בהמשך, קם המערער מעל רגליה של המתלוננת, ואונן בנוכחותה עד שהגיע לסיפוקו, ניגב את הזרע שפלט בנייר ניגוב, בדק אם נמצא מישהו מחוץ לשירותים והורה למתלוננת "לצאת מהר" מהמקום. בשל הטענה כי הנאשם החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת של המתלוננת יחסה לו המשיבה עבירה של מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק. בשל ניסיונו לגרום למתלוננת לקיים עימו מין אורלי יחסה לו המשיבה עבירה של ניסיון למעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיפים 345(א)(3) וסעיף 25 לחוק. כמו כן, יוחסו לו מספר עבירות של מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים לפי סעיף 348(א) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק ועבירה של כניסה ושהיה שלא כדין לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

 

2.        המערער כפר במיוחס לו למעט בעבירה של כניסה ושהייה שלא כדין בישראל. הוא אישר בחקירתו כי עבד בצרכניה בישוב בדרום הארץ וכי עזב את עבודתו כאשר הגיע שוטר וחיפש אותו בגלל שאין לו אישור שהייה בארץ. הוא אישר כי הוא מכיר את המתלוננת אך הכחיש כל קשר מיני עימה. הוא טען כי היא ביקשה ממנו מספר פעמים לקיים איתה יחסי מין אך הוא נמנע מלעשות כן בשל היותו אדם דתי. כן אישר כי התקשר אליה טלפונית מספר פעמים כשהיה צורך בשחקן למשחקי כדורגל בהם השתתף.

 

3.        בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו נוכח ההתרשמות הבלתי אמצעית מהמתלוננת עת עמדה על דוכן העדים, כי עדותה מרשימה ביותר בציינו שהיא "מדייקת בדבריה, מדווחת על הדברים כהוויתם, מבדילה בין תחושותיה לאירועים עצמם, לא מפריזה ולא מגזימה בדבריה ומבינה את רצינות מעמד מסירת העדות והתוצאות הנובעות מכך". בית המשפט קבע שמדובר "בעדות אמת מדויקת גם בפרטי הפרטים". עוד הוסיף בית המשפט כי גם חוקרת הילדים ציינה שלהערכתה המתלוננת חוותה את אשר דיווחה. בית המשפט תיאר בפירוט את עדותה של המתלוננת לפיה הכירה את המערער בצרכניה בישוב, לדבריה המבטים שלהם הצטלבו. באחד הימים עת הייתה בצרכניה הלכה מאחורי הצרכנייה למקום שם יש ירקות ואז המערער בא נישק אותה ואמר שלזה חיכה הרבה זמן. בפגישה נוספת כששאל לגילה אמרה לו המתלוננת שהיא בת 13. היא תיארה מקומות מסתור בהם נפגשו, וספרה שהמערער נגע בה על גבי הבגדים ורצה להכניס את אבר מינו לאחוריים שלה אך היא סירבה. במקרה האחרון ישבה עם אחיה בגן שעשועים, המערער התקשר וביקש שתבוא לשירותים שבמרכז. שם התנשקו הוא הוריד לה את המכנסיים, משסירבה נישק אותה, סובב אותה, הוריד לה את התחתונים ונגע בפי הטבעת, סובב את ראשה נישק אותה, סובב אותה חזרה ונגע בה באבר המין, אחר כך הוריד את המושב של האסלה הושיב אותה על מכסה האסלה ו"אמר שתרד לו" וש"תרגיש סוכרייה בפה". המתלוננת סירבה, אך חרף סירובה, ניסה המערער להוריד את ראשה אל עבר איבר מינו חיכך את איבר מינו בבטנה. בהמשך קם מעל רגליה ואונן בנוכחותה עד שהגיע לסיפוקו.

 

           בית המשפט דחה את טענות ההגנה נגד אמינות עדותה של המתלוננת, שלא הגזימה בתיאוריה ולא חוותה לדבריה אירועים מיניים אחרים. נוכח מהימנותה הרבה והאמון בעדותה לא מצא לפקפק בדבריה. מנגד בית המשפט לא נתן אמון בעדות המערער ודחה את גרסתו. בית המשפט בחן בזהירות אם קיימות עדויות מסייעות או לפחות כאלו המחזקות את עדותה של המתלוננת. פסק הדין מפנה אל עדות אחות המתלוננת, הוריה, יועצת בית הספר וחוקרת הילדים. בית המשפט קיבל את תיאורה של האחות וקבע שהינו תיאור אמיתי, לפיו עת המתלוננת הגיעה לביתה ביום האירוע, היא הייתה נסערת וביקשה להתקלח בדחיפות. בית המשפט מצא שתיאור האחות הינו תיאור אמיתי אולם בהיעדר התייחסות לאירוע על ידי המתלוננת לא מצא שיש בו לסייע או לחזק. בית המשפט מצא חיזוקים לגרסת המתלוננת בעדות אמה שהוזמנה אל יועצת בית הספר, שסיפרה לה שהמתלוננת הייתה בקשר עם בחור בן 17 שעובד בצרכניה והוא נגע בה מינית. כשהמתלוננת הגיעה הביתה ונשאלה לגבי נכונות הדברים פרצה בבכי וסיפרה בפירוט את סיפורה. אבי המתלוננת אישר בעדותו כי המתלוננת פרצה בבכי מר כאשר נשאלה במהלך ארוחת הצהריים על ידי אמה אם מה שאמרה לה היועצת נכון. היועצת סיפרה על פנייתה של המתלוננת אליה בעצת חבריה. בתרשומת שרשמה תיארה את אי הנוחות של המתלוננת לפרט את מלוא המעשים שהמערער ביצע בה, היא הייתה נבוכה וביקשה מהיועצת שתספר על האירוע לאמה. המתלוננת בכתה ובתחילה ביקשה שהיועצת לא תערב את הוריה. כאמור, בית המשפט מצא שיש בעדויות אלה כדי לסייע או לפחות לחזק את עדות המתלוננת. הדרך בה חשפה המתלוננת את האירועים, פנייתה ליועצת בית הספר וההיסוס לשתף את ההורים מקעקע על פי פסק הדין את גרסת המערער, לפיה המתלוננת איימה כי תעליל עליו ותספר להוריה.

 

           על יסוד האמור, אימץ בית המשפט את העובדות שתיארה המתלוננת והרשיע את המערער ברוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט זיכה את המערער מהעבירה של מעשה סדום מאחר שמתיאוריה של המתלוננת לא עלה כי המערער החדיר את אצבעותיו או את איבר מינו לפי הטבעת שלה. תחת זאת הורשע בעבירה נוספת של מעשה מגונה. אשר לעבירה של ניסיון למעשה סדום, צוין כי עבירה זו יוחסה לו בשל כך שביקש מהמתלוננת לבצע בו מין אוראלי ואף דחף את ראשה לעבר איבר מינו ומשכך הוכחו יסודותיה של עבירה זו. בגין הרשעתו הושת על המערער עונש של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו וכן שנתיים מאסר על תנאי כי במשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירת מין שהיא פשע. כן חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 50,000 ₪.

 

4.        בא כוח המערער משיג הן על הכרעת הדין לעניין העבירה של ניסיון למעשה סדום והן על גזר הדין. לטענתו, אין בסיס להרשעת המערער בעבירה של ניסיון לביצוע מעשה סדום. המתלוננת מתארת בעדותה את המערער כמי שניסה לדחוף את ראשה לכיוון איבר מינו, אך משהתנגדה נמנע הוא מהמשך המעשה ולמעשה גם לא התחיל. תחילת מעשה הביצוע של הניסיון צריכה להתבטא בהתנהגות העושה הנמנית עם שרשת מעשים או מחדלים רצופים, בהם היה אמור להשלים את ביצוע העבירה. קיים מרחק בין ראשה של המתלוננת לבין איבר מינו של המערער ומשלא התחיל בהורדת ראשה של המתלוננת המעשה רחוק מלהתבצע. על פי התיאור, המערער התחרט ולא המשיך את מעשיו. הנסיבות המתוארות על ידי המתלוננת לא מהוות אפוא בסיס לעבירת הניסיון למעשה סדום. בא כוח המערער מפנה בהקשר זה לע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2), 687, 694-687 (2002) (להלן: עניין קובקוב) לפיו עבירת הניסיון מושלמת אם ליסוד הפיזי של תחילת ביצוע נלווה יסוד נפשי כאמור. כאן על פי התיאור של המתלוננת המערער הוריד את ידו והניח לה ולכן לא ניתן לראות זאת כתחילת ביצוע. לחלופין טוען הוא כי המערער פטור מחמת החרטה מלבצע את המעשה.

 

           לעניין העונש, טען בא כוח המערער כי בית המשפט החמיר בעונשו של מרשו יתר על המידה ובכך חרג ממדיניות הענישה הראויה בעבירות מן הסוג הזה. מדובר בנסיבות מיוחדות ולכן היה על בית המשפט לסטות מרמת הענישה לקולה ולא לחומרה. מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בית המשפט לא נתן ביטוי למסקנות קצינת המבחן ולתמיכה החיובית העולה מהתסקיר. דו"ח הערכת מסוכנות שממנו עולה כי המערער מדווח על מקרי לילה, דהיינו על מחשבות מיניות, אינו נכון וכנראה נפלה אי הבנה בין המערער לבין עורך הדו"ח. לסיכום, בא כוח המערער עותר להקלה בעונשו של המערער.

 

5.        בא כוח המדינה מבקש לדחות את הערעור על ההרשעה כמו גם את הערעור על העונש. מדובר במעשה חמור. המערער ניצל מינית את המתלוננת בהיותה קטינה. על פי מבחן הקרבה, לעניין עבירת הניסיון למעשה סדום, הורדת ראשה של המתלוננת מעט בכוח מגלה את כוונתו לבצע אקט פיזי בתוך תא השירותים כשהוא מורה לה מה לעשות. המערער הפסיק את ביצוע המעשה לא משום חרטתו אלא בשל התנגדותה הפיזית של המתלוננת. הוא מפנה לע"פ 9849/05 מדינת ישראל נ' ברואיר (לא פורסם, 23.11.06). להלן: פרשת ברואיר).

 

           הוא סבור שיש לדחות גם את הערעור על העונש שכן העונש ראוי והולם את חומרת מעשיו של המערער. הוא הדגיש כי המערער ניצל מינית את המתלוננת, שנתנה בו אמון, ביודעו את פער הגילאים שביניהם. המערער היה בן 19 כמעט כשביצע את העבירות בעוד שלמתלוננת טרם מלאו 14 שנים. מדובר במערכת מעשים שהסתיימה ברף הגבוה של העבירות. הן מתסקיר שירות המבחן והן מדו"ח הערכת מסוכנות עולה כי המערער לא נוטל כל אחריות על המעשים שביצע. העונש ראוי גם בהתחשב בפגיעה הקשה במתלוננת ובמעגל המשפחתי הסובב אותה, ובעובדה שהמערער ביצע את המעשים בעת שהוא שוהה באופן לא חוקי בישראל.

 

6.        שמענו גם את נציגת שירות המבחן. לדבריה, המערער מתפקד בצורה חיובית בכל הרמות ולצד זה קיימת בעייתיות בנושא הטיפולי, שכן הוא אומר שיש לו מוכנות לטיפול יעודי, עם זאת הבסיס לטיפול צריך להיות בכך שהוא מכיר שיש לו בעיה. גורמי הטיפול קבעו שהמערער לא מתאים לטיפול ומשכך יש לשיטתה להמתין עוד פרק זמן עד שהמערער יבין שיש לו בעיה.

 

דיון

 

7.        במוקד הערעור שלפנינו השאלה האם המערער עבר עבירה של ניסיון למעשה סדום?

 

           סעיף 25 לחוק העונשין המבחין בין מעשה "הכנה" "לניסיון" מתווה קו גבול בין השניים וקובע לאמור:

 

 

           פסיקת בית המשפט והכתיבה המשפטית ביקשו לצקת להגדרת הניסיון תוכן ואף הוצעו מספר דרכים להבחנה בין מעשה "הכנה" "לניסיון". נקבע כי לשם הרשעתו של אדם ב"ניסיון" לבצע עבירה "די בכך, שנעשה מעשה גלוי "המקרב" את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת, ובלבד שיש בכך כדי לגלות בצורה חד משמעית את כוונת העבריין" (פרשת ברואיר, בפסקה 6; ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 221, 264 (1989); ע"פ 6948/93 אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.11.94)). עבירת הניסיון מתאפיינת בהיעדר השלמת המעשה הפיזי ובגילוי ברור של היסוד הנפשי של הכוונה (ראו עניין קובקוב, בעמ' 694). ניתן להטיל אחריות בגין ניסיון לבצע עבירה באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, על פי מבחן הקרבה להשלמת הביצוע – שלב הניסיון מתחיל מרגע שנעשה מעשה "המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת"; השניה, ביצוע התחלתי המגלה בצורה חד משמעית את כוונת העושה. על פי מבחן זה ניתן להסתפק גם בתחילת ביצוע אך כאמור יש לדרוש כי יהיה במעשה או במכלול הנסיבות "כדי לגלות בצורה חד משמעית את כוונת העבריין".

 

           באשר למבחן הראשון, אין חולק כי לשם ביצוע עבירת ניסיון נדרשת פעולה גלויה של אדם המהווה תחילת הוצאת הכוונה הפלילית אל הפועל. עד כמה יש בפעולה הגלויה כדי להוות תחילת ביצוע, תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

 

           באשר למבחן השני, כיצד נוכל להשתכנע בצורה חד משמעית באשר לכוונת העושה? נקבע כי "היסוד העובדתי של הניסיון הוא אותה התנהגות אשר יצאה מגדר הכנה ולגדר השלמת העבירה המוגמרת לא הגיעה... המאפיין התנהגות זו, שהיא ביטוי התנהגותי, המהווה חוליה... בשרשרת חוליות התנהגותיות מתאימות שהיו מוליכות להשלמת היסוד ההתנהגותי אלמלא הופסקו" (דברי הנשיא ברק בע"פ 5150/93, 5447 סירס נ' מדינת ישראל פ"ד מח(2) 183, 186 (1994)) הבחנה זו אומצה גם על ידי פרופ' פלר (ראו ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך ב' 104 (התשמ"ז)). ככל שמדובר בסדרת פעולות ארוכה יותר שהמבצע הספיק לבצע, או ככל שזיקתן של הפעולות שנעשו לשם הגשמת העבירה המיועדת היא הדוקה יותר, כך תגדל הנטייה לראותו כמי שהחל בביצוע.

 

8.        המערער הורשע בביצוע עבירה של ניסיון לבצע מעשה סדום בכך שביקש מהמתלוננת לבצע בו מין אורלי ואף דחף את ראשה לעבר איבר מינו. בית המשפט ביסס את מסקנתו על דברי המתלוננת כפי שפורטו בסעיף 5 להכרעת הדין:

 

"הוא רצה שאני ארד לו, כאילו ש, והוא ניסה לדחוף לי את הראש למטה... הוא ניסה לדחוף את הראש שלי למטה לאיבר מין שלו, ואני לא רציתי. ואז הוא אמר לי - זה בסדר, זה רק אני, ותרגישי את זה כמו סוכרייה בפה. אבל אמרתי לו שאני לא רוצה. ואז הוא נישק אותי והרגיע אותי..." (עמ' 29 לפרוטוקול).

 

           התיאור שהובא על ידי המתלוננת ושהתקבל במלואו כאמין על ידי בית המשפט המחוזי הוא חוליה אחרונה בשרשרת מעשים שראשיתם במפגשים קודמים, נגיעות מעל הבגדים במחסן של הצרכנייה, רצונו של  המערער להכניס למתלוננת את איבר מינו לאחוריים שלה והמשכם ביום האירוע כשהוא קורא לה, מנשק אותה, מוריד לה את המכנסיים כשהיא מתנגדת, הוא מרגיע אותה "זה רק אני", מוריד את תחתוניה נוגע בה בפי הטבעת ובאיבר המין ומשפשף את איבר מינו מעל ביטנה. כאן המתלוננת מוסיפה את האירוע שבו ניסה המערער לדחוף את ראשה למטה לכיוון איבר המין שלו והיא לדבריה לא רוצה – מתנגדת.

 

           ההתנגדות שלה לכל אורך הדרך וגם בשלב זה היא שגרמה לו בסופו של דבר להפסיק ולא לסיים את ביצוע זממו. לדבריה הוא "ניסה לדחוף לי את הראש למטה לאיבר המין שלו, ואני לא רציתי". למרות התנגדותה, ניסה המערער לשכנע אותה גם בדיבורים אך היא לא התרצתה ולא הסכימה ואז לדבריה "הוא נישק אותי והרגיע אותי". המתלוננת הייתה נסערת והיה צורך להרגיעה. לא יכול להיות ספק שמה שגרם לה להיות נסערת הוא ניסיונו של המערער בדחיפה של ראשה אל אבר מינו לקרב אותה אליו, כשהוא גם מלווה את מעשיו בדיבורים "זה בסדר, זה רק אני, ותרגישי את זה כמו סוכרייה בפה"... היה כאן מעשה גלוי של דחיפה של הראש לכוון אבר מינו, כשהכוונה של המערער – כוונה ברורה וחד משמעית – נלמדת גם מדבריו ומשתקפת במעשיו. זוהי הכוונה הנדרשת בעבירת ניסיון. העובדה שבשלב מסוים ומתקדם הופסק הביצוע בשל התנגדותה הנחרצת של המתלוננת אין בה כדי להשמיט את התשתית מעבירת הניסיון בהתייחס לשלבים בהם בוצעה העבירה, וזאת על פי שני המבחנים – המעשה הגלוי והכוונה החד משמעית המשתקפת מהמעשים. יש לראות את התמונה בכללותה, גם את המעשים שקדמו, כדי להשתכנע באשר לכוונתו של המערער בשלב זה של העשייה, ולא יכול להיות ספק כי לולא התנגדותה היה המערער משלים את זממו.

 

           מכאן הצעתי לחברי לדחות את הערעור על ההרשעה ולהותיר על כנה גם את ההרשעה בעבירה של ניסיון לביצוע מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, עבירה לפי סעיף 347(ב) בצירוף 345(א)(3) וסעיף 25 לחוק העונשין. שאר העבירות שבהן הורשע המערער ואשר לגביהן לא הוגש ערעור נשארות בעינן על פי קביעת בית המשפט המחוזי.

 

9.        אשר לערעור על העונש. בבואנו לשקול אם העונש הנגזר הולם את העבירות שהורשע בהן המערער, יש לזכור כי הלה זוכה מביצוע מעשה סדום והורשע במספר עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, בעבירה של ניסיון למעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה ובעבירה של כניסה ושהיה שלא כדין (על פי הודאתו). על כל אלה נידון המערער כאמור לעונש של ארבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננת בסכום של 50,000 ₪.

 

           המערער ניצל את תמימותה של המתלוננת, שהייתה בעת ביצוע המעשים כבת 13. המערער שאל לגילה במפגש הראשון עמה וכשהשיבה אמר לה "בסדר תגדלי ותהיי חברה שלי". המערער ידע את גילה וחרף זאת גרם לה להיפגש עמו מספר רב של פעמים, נהג לנשקה ולגעת בישבנה ובחזה מעל בגדיה. מעשיו התדרדרו והוחמרו ושיאם במעשים החמורים שפורטו בעדותה של המתלוננת ושבגינם הורשע. המתלוננת חרף גילה הצעיר ניסתה להתנגד למערער, המבוגר ממנה במספר שנים. המפגשים עם המתלוננת אירעו מספר פעמים. מעשי העבירה כפי שהתברר בפני הערכאה הדיונית הסבו למתלוננת נזק קשה, טראומטי ובלתי הפיך, הכרוך בצורך בטיפולים ובסיוע נפשי שילווה אותה זמן רב. על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהיעדר הסכמה אין צורך להכביר מילים. פגיעה מינית בקטינה תוך ניצול תמימותה היא מהתופעות הקשות בעבירות המין, אשר יש בה כדי לערער את ביטחונו הגופני והנפשי של הפרט כמו גם את שלום הציבור בכלל. המערער שהינו תושב השטחים, שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. סמוך לביצוע העבירות נעלם למשך שלוש שנים מיד לאחר שהתברר שהמשטרה החלה בחיפושים אחריו. מהערכת המסוכנות שנערכה בעניינו עולה כי הוא מכחיש את מעשי העבירה, אינו נוטל אחריות ואינו מביע כל אמפתיה לקרבן. מעצם הפער בין התמונה החיובית שמציג אודות עצמו והעבירות המיוחסות לו קיימת רמת סיכון שהיא להערכתם המקצועית בינונית לטווח ארוך. לצד זאת, בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לטיעוני ההגנה באשר לגילו הצעיר של המערער, היותו מוסלמי דתי המנהל אורח חיים נורמטיבי, אשר עזב את לימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו. כן צוין כי זו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

 

           בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול השיקולים הרלבנטיים ואיזן נכונה בין הרכיבים השונים. בהתחשב במעשים בהם הורשע המערער, ולאחר שנדחה את הערעור על הרשעתו בעבירה של ניסיון לביצוע מעשה סדום, איני סבורה כי העונש שהושת על המערער מצדיק התערבות ערכאת הערעור, באשר העונש אינו חורג כלל ממדיניות הענישה הראויה.

 

           אשר על כן, דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

 

                                                                                                          ש ו פ ט ת

 

 

 

 

השופט א' רובינשטיין:

           אני מסכים.

 

                                                                                                            ש ו פ ט

 

השופט צ' זילברטל:

           אני מסכים.

 

                                                                                                            ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופט ע' ארבל.

 

           ניתן היום, ט"ז באלול תשע"ב (3.9.12).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11082000_B04.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il