עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8193/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 8193/11 - א'

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

יוסף לזרוביץ

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.11 בע"פ 23087-07-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ וב' בר-זיו

ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:

עו"ד רפאל כהן

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 23087-07-11 (כבוד השופטים: סגן הנשיא ש' ברלינר, סגן נשיא י' גריל וב' בר-זיו) מיום 6.10.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"פ 10036-07-09 (כבוד השופטת א' קנטור) מיום 9.3.2011. בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר לו. יוער כי בית המשפט המחוזי הורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 6.11.2011 ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית משפט זה רק ביום 7.11.2011.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה ואי הגשת דו"ח במועד – לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: פקודת מס הכנסה). לפי הנטען בכתב האישום, המבקש שימש כמנהל ופקיד אחראי בחברה פרטית שעיקר עיסוקה בעבודות חשמל (להלן: החברה). החברה, באמצעות המבקש, העסיקה עובדים וקבלני משנה ובמועדים הרלוונטיים לא העבירה לפקיד השומה את המיסים שנוכו ממשכורותיהם ולא הגישה דוחות בגין שנות המס הרלוונטיות.

ביום 10.2.2011 הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לאחר מכן נשמעו טיעונים לעונש. ביום 9.3.2011 ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש ובמסגרתו הושת עליו עונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ותשלום קנס בסך 20,000 ש"ח. בית המשפט שקל את חומרת העבירות ואת העובדה שמחדליו של המבקש טרם הוסרו במלואם ומנגד את העובדה שעסקו קרס בשל פיגורים בהעברת תשלומים מהמדינה וכן את נסיבותיו האישיות.

על גזר הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור וציין כי אין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבותיהם האישיות כדי להצדיק ביצוע עבירות. באשר לאפשרות שהייתה – אך לא מומשה – שתיקים העומדים כנגד המבקש יאוחדו וכתוצאה מכך יוקל עונשו קבע בית המשפט כי המחדל בעניין זה הוא בידי המבקש עצמו. עוד נקבע כי העבירות המיוחסות למבקש, שעניינן סכום של 173,031 ש"ח שניכו המבקש והחברה משכרם של עובדים ו/או מתשלומים שהגיעו לקבלני משנה. בכך הפכו המבקש והחברה לנאמנים על כספים השייכים לקופת המדינה. על כן, הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לקבוע שמדובר בעבירות "טכניות" גרידא. בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש שהלין על כך שרשויות המס פיצלו את ההליך נגדו לשניים. לעניין חלוף הזמן מביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום קבע בית המשפט כי אמנם מדובר בפרק זמן ארוך שלא נמצאה לו הצדקה בטענות המשיבה, אך משלא ביקש המערער כי בית המשפט שדן בעניינו במסגרת תיק אחר (ת.פ 2824/04 (להלן: ההליך הראשון)) ידון אותו גם בגין העבירות נשוא התיק דנן, הרי שאין בכך כדי להוות נסיבה לקולה. עוד ציין בית המשפט כי לו היה המבקש שוטח בפני פקיד השומה את הנימוקים שבעטיים נבצר מן החברה לשלם מס ולהגיש דו"חות במועד, ביניהם העובדה שמשרדי ממשלה שונים לא העבירו לו תשלומים במועד, הוא עשוי היה לקבל דחיית מועד כחוק. המשמעות היא שהייתה לו האפשרות לפעול כחוק. לבסוף הדגיש בית המשפט כי לאור פסיקת בית משפט זה בעניין העונש הראוי בגין עבירות מן סוג שביצע המבקש, גזר הדין של בית משפט השלום מאוזן בנסיבות ואף נוטה לקולה שכן הוא אינו מטיל על המבקש עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי הגיעה העת להתערבותו של בית המשפט העליון בנורמת הענישה המקובלת בעבירות מס "טכניות" כהגדרתו בנסיבות מסוימות. בנוסף, המקרה דנן, לטענת המבקש, הוא מקרה בו יש ליתן רשות ערעור משיקולי צדק שכן נגרם לו עיוות דין ממשי כתוצאה מהתנהלות בלתי הולמת מצד המשיבה. לגופו של עניין, חוזר המבקש על טענותיו בפני הערכאות הקודמות, ביניהן הטענה כי נסיבות המקרה, בהן המדינה האי שגרמה למעשה לכך שנאלץ לבצע את העבירות; הטענה שהועמד לדין פעמיים בגין אותה מסכת עובדתית; הטענה כי אין לקבוע כי הוא שהיה אמור לבקש צרוף תיקים מיוזמתו; הטענה כי העונש שהוטל עליו במסגרת ההליך הראשון פחות מזה שנגזר במסגרת התיק דנן, וזאת למרות שמדובר בסכום חוב גבוה יותר ובמחדל שלא הוסר כלל. לבסוף חוזר המבקש על הטענה להגנה מן הצדק, אותה טען גם כן לפני הערכאות הקודמות, באמרו כי שיהוי ממשי בהגשת כתב האישום צריך להשליך על העונש. כך במיוחד במקרה דנן בו ננקטו ההליכים כלפי המבקש זמן רב לאחר שנחקר, על אף שכבר ננקטו הליכים דומים קודם לכן בגין אותם מעשים. המבקש מדגיש גם את נסיבות חייו הקשות המצדיקות לטעמו הקלה בעונש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, לא מצאתי כי טענותיו של המבקש, רבות ככל שיהיו, אשר נדונו כולן בפני שתי הערכאות הקודמות, מעוררות שאלה שכזו. כך במיוחד לא מצאתי ממש בטענתו שלפיה נדרשת התערבות של בית משפט זה בקביעת מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מס, שכן מדובר בנושא שנדון ונפסק בו לא פעם (ראו למשל רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 20.6.2006) והאסמכתאות המובאות שם). כמו כן העונש שנגזר על המבקש אינו מצדיק מתן רשות ערעור מאחר ואינו חורג מן העונשים המקובלים במקרים דומים ((ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לגופו של עניין יוער, לעניין טענת המבקש באשר לכפל ההליכים נגדו, הרי שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בשני הליכים שונים שהוגשו בגין עבירות על פי חוקים שונים. ההליך הראשון הוגש בגין עבירות שעניינן אי הגשת דו"חות תקופתיים לפי חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 סעיף 67(א) לחוק, ואילו ההליך דנן הוגש בגין עבירות שעניינן אי העברה במועד של מס שנוכה לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה ואי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס ההכנסה. כמו כן יצוין כי לתרומתה של המשיבה לקריסתו הכלכלית של המבקש ניתן ביטוי בגזר הדין. אף בעניין השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום התייחסו הערכאות שקדמו לי בפסקי דינן, ולא מצאתי מקום להתערבות של ערכאה שלישית. לבסוף, פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מנומק ומתמודד עם שלל טענותיו של המבקש וכן העונש שהוטל עליו, לרבות רכיב המאסר בהיותו ניתן לריצוי בעבודות שירות, מקובל עליי בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, י"ב בחשון התשע"ב (9.11.2011).