עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8111/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד מוטי קניאל

בשם המשיב:                         עו"ד משה מורגנשטרן

 

 

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' גייפמן) הקובעת הוראות בעניין אכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.

 

2.        המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה נגד המבקשים, בה עתר לאכיפת זיכרון דברים שנכרת בינו לבין המבקש 1 (להלן – זיכרון הדברים). בכתב התביעה טען המשיב כי בזיכרון הדברים התחייב המבקש 1 להעביר לבעלותו נכס מקרקעין בעיר בני ברק (להלן – הנכס) בתמורה לסכומי כסף שונים. לאחר הגשת התובענה גיבשו הצדדים הסכם פשרה (להלן – הסכם הפשרה). הסכם זה קיבל תוקף של פסק-דין ביום 6.3.2011. בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי זיכרון הדברים ייאכף וכי הזכויות בנכס תועברנה על שם המשיב. בנוסף נקבע, כי יתרת התמורה שטרם שולמה על-ידי המשיב, בסך 1,520,000 ש"ח (להלן – יתרת התמורה), תשולם תוך 50 ימים ממועד רישום הערת אזהרה על הנכס על שם המשיב, וממועד העברת הזכויות בנכס על שם המבקשים 3-2. יוער, כי הוראה אחרונה זו באה על רקע העובדה שלפני כריתת זיכרון הדברים רכשו המבקשים 3-2 את הנכס מצד שלישי, אך הנכס טרם נרשם על שמם. עוד יצויין, כי מכתב התביעה עולה שהמבקשים 3-2 רכשו את הנכס בנאמנות עבור המבקש 1.

 

3.        ביום 2.8.2011 הודיעו המבקשים לבית המשפט כי הנכס נרשם על שם המבקשים 3-2. עוד צויין, כי על הנכס נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב. משכך נטען בהודעה, כי החל מניין חמישים הימים לתשלום יתרת התמורה. חלפו קרוב לחודשיים, וביום 25.9.2011 שיגרה באת-כוח המבקשים מכתב לבא-כוח המשיב, בו הודיעה על ביטול הסכם הפשרה. הטעם לכך, כך על פי המכתב, הוא כי המשיב לא העביר למבקשים את יתרת התמורה עד ליום 21.9.2011, הוא המועד האחרון לתשלום יתרת התמורה. עוד הודיעה באת-כוח המבקשים כי על המשיב לשלם למבקשים פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. ביום 27.9.2011 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה למתן הוראות. בבקשתו טען המשיב, כי הוא לא הפר את הסכם הפשרה וכי לא נפל פגם בהתנהלותו מול המבקשים. עמדת המשיב נתקבלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' גייפמן) מיום 16.10.2011, אשר קבע כי הסכם הפשרה לא הופר על-ידי המשיב. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לפעול להשלמת העיסקה. למטרה זו נקבעו בהחלטה הוראות שונות. המבקשים אינם משלימים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

4.        דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, בהסכם הפשרה נקבע כי על המשיב לשלם למבקשים סכום של 1,520,000 ש"ח. המשיב התחייב כי הסכום ישולם לא יאוחר מ-50 ימים לאחר שתירשם על שמו הערת אזהרה על הנכס ולאחר שהבעלות בנכס תירשם על שם המבקשים 3-2. כעולה מן ההודעה ששיגרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחודש אוגוסט 2011, נראה כי תנאים אלה מולאו ביום 2.8.2011. מכאן, שלכאורה היה על המשיב להעביר למבקשים את הסכום של 1,520,000 ש"ח בחלוף 50 ימים ממועד ההודעה, כלומר עד ליום 21.9.2011. אין חולק שסכום זה לא הועבר למבקשים עד למועד זה. דא עקא, בנסיבות העניין מקובלת עלי עמדת בית המשפט המחוזי לפיה אי העברת התמורה עד למועד הנזכר לא היוותה הפרה יסודית של הסכם הפשרה. זאת, משום שהתנהלות המבקשים הובילה לכך שהמשיב לא יכול היה ליטול משכנתה לצורך השלמת העיסקה. נזכיר בהקשר זה, כי המבקשים 3-2 רכשו את הנכס מצד שלישי. נוסיף, כי לצורך רכישת הנכס נטלו הם משכנתה מבנק למשכנתאות (להלן – המשכנתה הראשונה). על-מנת שהמשיב יוכל ליטול אף הוא משכנתה לצורך מימון העסקה (להלן – המשכנתה השנייה), נדרש הוא לקבל מכתב כוונות מטעם הבנק שהעמיד למבקשים 3-2 את המשכנתה הראשונה. ברי, כי בהיעדר מכתב כוונות כאמור, לא היה הבנק עמו התקשר המשיב נעתר לבקשתו לקבל הלוואה המובטחת במשכנתה השנייה על הנכס. זאת, משום שהנכס שועבד לבנק שהעמיד את המשכנתה הראשונה. מכתב הכוונות נועד להבהיר, אם כן, כי לאחר פירעון המשכנתה הראשונה יוסר השיעבוד על הנכס שהוטל בעקבות העמדת משכנתה זו.

 

5.        הנתון החשוב לענייננו הוא שמכתב הכוונות מטעם הבנק ממנו נטלו המבקשים את המשכנתה הראשונה (בנק מזרחי-טפחות בע"מ), אשר הוצג בפני הערכאה הדיונית ואף צורף לבקשת רשות הערעור, נושא תאריך של יום 22.9.2011. היינו, מכתב הכוונות נערך במועד מאוחר למועד אשר לגישת המבקשים היווה את המועד האחרון לתשלום יתרת התמורה (21.9.2011). עולה, אם כן, שהתנהלותם של המבקשים היא שמנעה מן המשיב את האפשרות ליטול משכנתה עד ליום 21.9.2011 לצורך מימון עסקת המכר. ודוקו, לצדדים היה ברור כי לצורך מימון העסקה נדרש המשיב לפרק זמן של חמישים ימים לצורך נטילת המשכנתה. בהסכם הפשרה הובהר, בעניין זה, כי יתרת התמורה תשולם על-ידי המשיב בחלוף חמישים ימים ממועד רישום הזכויות על הנכס, "כדי לאפשר ל[משיב] ליטול משכנתה מבנק המשכנתאות". משכך, בצדק ציין בית המשפט כי המשיב לא הפר את הסכם הפשרה בכך שלא שילם את יתרת התמורה עד ליום 21.9.2011. ניתן, איפוא, לתמוה על עצם ניסיונם של המבקשים לבטל את ההסכם נוכח אי תשלום יתרת התמורה, תוך התעלמות מכך שאי העברת מכתב הכוונות היא שמנעה, למעשה, את נטילת המשכנתה השנייה. לסיום יצוין, כי לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט ליתן הוראות לצורך השלמת עיסקת המכר. טענת המבקשים כאילו בית המשפט לא היה מוסמך ליתן הוראות כאמור, אין לה על מה שתסמוך. זאת, משום שבהסכם הפשרה הובהר כי בית המשפט המחוזי רשאי ליתן הוראות בעניין האכיפה "ככל שיידרש". כמו-כן, העובדה שהצדדים הסמיכו את בית המשפט למנות כונס נכסים מלמדת אף היא כי בית המשפט רשאי היה להורות לצדדים כיצד עליהם לפעול לצורך השלמת העיסקה.

 

6.        אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב פעולות. הצו הארעי מיום 23.11.2011 מתבטל. המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח. 

 

           ניתנה היום, י"ב בכסלו התשע"ב (8.12.2011).

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11081110_S05.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il