עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8063/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 8063/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:

יהודה אברג'יל

נ ג ד

המשיב:

ד"ר רוני חייק

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 24618-09-11 שניתן ביום 20.09.2012 על-ידי כב' השופטת רות לבהר שרון

בשם המבקש: עו"ד יאיר סמוגורה

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 20.9.2012 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 24618-09-11 (כב' השופטת ר' לבהר-שרון), שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו מיום 2.6.2011 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 57087/06 (כב' השופט מ' קליין).

רקע והליכים קודמים

1. המבקש, המגדל סוסים באורווה שבבעלותו בעיר אזור (להלן: האורווה), הגיש בבית המשפט השלום תביעה בנזיקין נגד המשיב, וטרינר במקצועו. לטענת המבקש, טיפול רשלני שהעניק המשיב לסייחה שבבעלות המבקש הביא למותה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן: המבקש רכש סוסה בהריון, ובשנת 2003 נולדה לה סייחה. שלושה חודשים לאחר מכן, הועברו הסייחה והסוסה לחווה בכפר הירוק, ובהמשך הועברו לחווה במושב בורגתה. עשרה ימים לאחר מכן, נפטרה הסייחה. בתקופה ששהתה באורווה, סבלה הסייחה משיעול. המשיב, שבדק את הסייחה, קבע שהשיעול אינו מצריך טיפול אנטיביוטי. המשיב בדק את הסייחה פעם נוספת, לאחר שהועברה לכפר הירוק, או אז הורה לטפל בה בטיפול אנטיביוטי, וכאמור, הסייחה נפטרה עשרה ימים לאחר מכן. הצדדים נחלקו ביניהם לגבי מטרת הביקורים - בעוד שלטענת המשיב ביקוריו באורווה לא נועדו לבדיקת הסייחה, אשר נעשתה אגב בדיקת סוסים אחרים, לטענת המבקש המשיב נקרא במיוחד לבדיקת הסייחה; התסמינים - האם הסייחה סבלה רק משיעול, כטענת המשיב, או שמא גם מנזלת וחום כטענת המבקש; ואופי הטיפול שנדרש בנסיבות העניין.

2. בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו, כי לא הוכח שהמשיב התרשל בטיפול בסייחה. ראשית, נדחתה הטענה לפיה המשיב גרם לנזק ראייתי בכך שלא תיעד את ביקוריו באורוות. הוסבר, כי המבקש לא הצביע על מקור חוקי המטיל על וטרינרים חובת תיעוד. בהקשר זה הובהר, כי הנוהל שהציג המבקש (נוהל מס' 104.01 של השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה: נהלים מקצועיים לרופאים וטרינרים לחיות מחמד - שמירת נתונים במרפאה וטרינרית) פורסם מספר שנים לאחר המקרה, וממילא אין הוא חל על המקרה דנא. לגבי המחלוקות העובדתיות שפורטו לעיל, העדיף בית המשפט את גרסת המשיב, לפיה, הוא לא נקרא לטפל בסייחה באופן מיוחד, כי העיר למבקש על תנאי החזקתם של הסוסים, וכי בעת שהותה באורווה סבלה הסייחה משיעול בלבד. לעניין הטיפול שניתן לסייחה, העדיף בית המשפט את חוות דעתה הוטרינרית של המומחית מטעם המשיב (להלן: ד"ר סיטין), אשר קבעה כי המשיב פעל באופן סביר, הן בבדיקות שנקט והן בטיפול שהעניק לסייחה. בית המשפט לא קיבל את חוות דעתם של המומחים מטעם המבקש. הוסבר, כי חוות דעתו של ד"ר שרביט התבססה רק על דברים שמסר לו המבקש, ולגבי חוות דעתו של ד"ר שיין נאמר, כי הלה לא העיד בפני בית המשפט וכי אף שטיפל בסוסים אחרים באורווה, הוא לא בדק את הסייחה ולא הכיר את מצבה. נוכח האמור נקבע, כי המשיב לא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, וכי מעשיו אינם עולים כדי רשלנות.

3. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. הוסבר, כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות אלה. עוד נאמר, כי מעבר לכך שבמועד הרלבנטי לא חלה על וטרינרים חובת תיעוד מכח הוראת חוק או על פיה, המשיב אף לא הוכיח כי במועד הרלבנטי היתה קיימת פרקטיקה של תיעוד בקרב וטרינרים. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה היה מקום להעביר את נטל ההוכחה למשיב מאחר שהוא נמנע מלהציג חשבוניות או קבלות עבור אותם ביקורים בנימוק ש"מדובר בחובה שעיקרה במישור דיני המיסים", וספק אם היה בהם כדי ללמד על מועדי הביקורים, ובוודאי שלא על מצבה של הסייחה. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה

4. לטענת המבקש עניינו מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית, שכן פסק דינו של בית משפט השלום מנוגד להלכות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה, למשל, בנוגע לדוקטרינת הנזק הראייתי. נטען גם, כי יש לקבל את הבקשה מטעמים של "שוויון בפני החוק", שכן בעוד שבמקרה אחר קרא בית משפט השלום להחמיר עם מי שלא דיווח על הכנסותיו, בענייננו לא יוחסה משמעות לכך שהמשיב נמנע מלהציג חשבוניות. לבסוף נטען, שלא היה מקום להעדיף את חוות דעתה של ד"ר סיטין.

דיון והכרעה

5. לאחר העיון בטענות המבקש החלטתי שאין מקום ליתן למבקש רשות לערער, זאת אף בלי שיהא צורך לבקש תשובה. כפי שיפורט, חרף טענות המבקש, רוב רובה של הבקשה מתייחסת לטענות הנוגעות לממצאי עובדה ומהימנות, או לסוגיות שהוכרעו בעבר בפסיקה, ועל כן היא אינה מעלה שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 6248/08 וירניק נ' שיינברג (לא פורסם, 18.2.2009)).

6. בפסיקה הובהר, לא פעם, כי לשם העברת נטל השכנוע, לפי דוקטרינת הנזק הראייתי, על התובע בנזיקין להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים "ראשית, עליו להראות כי אכן נגרם לו נזק ראייתי אשר פגע ביכולתו להוכיח את טענותיו; שנית, נדרש כי נזק ראייתי זה נגרם כתוצאה ממחדל רשלני של הנתבע" (ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.10.2011), להלן: עניין פלוני). בענייננו, אף אם היינו קובעים שעלה בידי המבקש להוכיח את התקיימותו של התנאי הראשון, נראה כי לא עלה בידיו להוכיח את התקיימותו של התנאי השני. כפי שציינו הערכאות הקודמות, המשיב לא הצביע על מקור, אשר במועד הרלבנטי, הטיל חובת תיעוד. בהיעדרו של מקור זה לא ניתן להתייחס להחלטת המשיב שלא לתעד את ביקוריו כמחדל רשלני (השוו לעניין פלוני, פסקה 10).

אכן, לעיתים ניתן להוכיח, שאף בהיעדר חובה בחוק, ישנה פרקטיקה נוהגת או הוראה אחרת בדין המחייבת תיעוד, או כי זוהי הפרקטיקה הראוייה בנסיבות העניין. אך בענייננו לא עלה בידי המבקש להוכיח כל זאת. אמנם המבקש טוען, כי הוכיח קיומה של פרקטיקה אך סבורני, כי לשם כך אין די באמירותיהם של עדי המשיב - ד"ר פרישלינג וד"ר אינדיג, לפיה הם עצמם נוהגים לערוך רישומים, שכן אלה לא העידו כמומחים לעניין זה. אמנם נטען בבקשה כי הדברים עולים אף מדבריו של המומחה ד"ר שרביט, אך זאת ללא כל אסמכתא או הפנייה למקום אמירת הדברים (בחוות דעתו של ד"ר שרביט שצורפה לבקשה אין התייחסות לעניין זה), ומשכך לא ברור אם ד"ר שרביט נתן דעתו לשאלה זו והאם ניתן להסיק מדבריו קיומה של פרקטיקה.

מעבר לכך, אף אם היינו קובעים, שגם בהיעדר חובה חוקית הפרקטיקה הראויה היא עריכת תיעוד ורישום לכל ביקור וטיפול שמעניק וטרינר – במרפאתו ומחוצה לה, סבורני, כי עדיין לא היה בכך כדי לסייע למבקש, שכן בית משפט השלום קבע, בהתבסס על ממצאי מהימנות ועובדה, שבנסיבות המקרה הבדיקות והטיפול שהעניק המשיב לסייחה, ובכלל זה ההחלטה שלא לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה, אינם עולים כדי רשלנות. אין מקום לבחון קביעה זו פעם נוספת במסגרת ערעור שני, שכן ברי כי עניינה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ואין מדובר בשאלה בעלת היבט כללי.

אינני סבור גם, כי היה מקום להעביר את נטל השכנוע בשל אי הצגת חשבוניות. כפי שציין בית משפט קמא, חובת התיעוד בהקשר זה נועדה לשרת את דיני המס. מעבר לכך, המשיב לא הוכיח כי בהיעדר החשבוניות נמנעה ממנו האפשרות להוכיח את טענותיו, שהרי חשבוניות אינן אמורות להכיל מידע על עיקר העובדות שבמחלוקת, כגון התסמינים מהם סבלה הסייחה.

7. טענות המבקש לגבי העדפת חוות דעתה של ד"ר סיטין אף הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. ככלל, הכרעה בין חוות דעת היא בבחינת ממצא עובדתי שנקבע על ידי הערכאה המבררת, והתערבות בממצאים אלה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 2416/08 בושוויק נ' בני ציון (לא פורסם, 12.1.2011)). בענייננו, בית משפט השלום אמנם ציין שעדותה של ד"ר סיטין העלתה מספר תמיהות, אך ככלל סבר שעדותה היא מקצועית ואמינה, ועל כן רשאי היה להעדיפה על פני חוות דעת אחרות.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ב בטבת התשע"ג (‏25.12.2012).