עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7999/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7999/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

העורר:

שמואל ג'רבי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 22.10.2012, בתיק מ"ת 5522/12, שניתנה על-ידי כב' השופט נ' אבו-טהה

תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשע"ג (27.11.12)

בשם העורר: עו"ד משה שרמן; עו"ד תומר סבג

בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט נ' אבו טהה), בתיק מ"ת 5522/12, מיום 22.10.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

2. ביום 15.8.2012, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד חמישה נאשמים. הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום הם קרובי משפחה ואילו הנאשם 3 בכתב האישום והעורר (הוא הנאשם 4 בכתב האישום) הם אחים, אשר התגוררו יחד בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. כתב האישום מגולל מסכת של ארבעה אישומים, מהם שניים מיוחסים לעורר, להלן תמציתם:

א. האישום השלישי בכתב האישום – מספר ימים לפני תאריך 5.8.2012, קשרו הנאשמים 1, 3 והעורר קשר לביצוע עסקת סמים, לפיה הנאשם 1 ימכור עשר ויותר סוליות של סם מסוכן מסוג חשיש לנאשם 3 ולעורר. העורר צירף את הנאשם 5 לקשר, על מנת שיסיע אותו למפגש עם הנאשם 1 לצורך רכישת הסם. ביום 5.8.2012, במסגרת הקשר ולשם קידומו, סמוך לשעה 18:40, נסעו העורר והנאשם 5, כשהם רכובים על קטנוע עליו נהג הנאשם 5, מחולון לאשדוד, בכדי לרכוש את הסם. במקום ובשעה שנקבע, מסר הנאשם 1 את הסם המסוכן לעורר, והעורר מסר לנאשם 1 תשלום עבור הסם, בסכום משוער של 14,000 ₪. סמוך לאחר מכן, נעצרו העורר והנאשם 5, כשבאמתחתם 12 פלטות של סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 1,153 גרם.

על יסוד עובדות האישום השלישי, הואשם העורר בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 4999(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).

ב. האישום הרביעי בכתב האישום – נטען כי ביום 3.8.2012, במסגרת קשירת קשר בין הנאשמים 1 ו-3, לביצוע העבירות מושא האישום השלישי בכתב האישום, פנה הנאשם 1 לנאשם 3, וביקש לרכוש ממנו עשר יחידות של סם מסוכן, מסוג שאינו ידוע. הנאשם 3, הודיע כי נמצא ברשותו הסם, וכי הנאשם 1 יכול להגיע לביתו על מנת לקבל את הסם שביקש, ועליו להיות בקשר עם העורר, ולהגיע אליהם לחולון. הנאשם 1 התקשר לעורר, תיאם עימו את ההגעה לביתו שלו ושל הנאשם 3 בחולון, רכש את הסם, ועשה בו שימוש. סמוך לאחר מכן, התלונן הנאשם 1 בפני העורר על איכותו של הסם שמכר לו, והשניים תיאמו מקום מפגש בחולון, בו החזיר הנאשם 1 את הסם, שבו טרם עשה שימוש.

על יסוד עובדות האישום הרביעי, הואשם העורר בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; ובעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

הבקשה למעצר עד תום הליכים

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את חמשת הנאשמים בכתב האישום, ובכללם העורר, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, לרבות, הודאות שותפיהם של הנאשמים בביצוע המעשים המיוחסים להם; תפיסת הסמים והכסף מיום 5.8.2012; דו"חות פעולה; שיחות מוקלטות בהאזנות סתר בין הנאשמים ושותפים אחרים; וכיוצא באלו.

לטענת המשיבה, נגד הנאשמים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן קיים יסוד סביר לחשש כי הם יסכנו את ביטחונו של הציבור, חשש הנלמד מהתנהגות הנאשמים אשר היו חלק בלתי נפרד משרשרת הפצת הסם, כל אחד בחלקו. כמו כן נטען, כי נגד הנאשמים קיימת חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, הקמה מתוקף ביצוע מספר עבירות סמים חמורות. עוד טענה המשיבה, כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מאחר שקיים יסוד סביר לחשש כי אם הם ישוחררו ממעצר, ישבשו את הליכי המשפט נגדם או יתחמקו מאימת הדין.

אשר על כן, נטען, כי לא ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, משלא ניתן ליתן בנאשמים, ובעורר בכלל זה, אמון בסיסי כי יקיימו תנאיה של חלופת מעצר כלשהי, ועל כן, יש להורות על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

החלטת בית משפט קמא

4. ביום 11.9.2012, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בעניינם של הנאשמים, בגדרה הורה בית המשפט על שחרורם ממעצר של הנאשמים 2 ו-5 בתנאים מגבילים, וקבע, כי ההכרעה בבקשה להארכת מעצרם של הנאשמים 1, 3 והעורר תדחה עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינם.

בית המשפט בחן את חומר החקירה ואת גרסאות הנאשמים, וקבע כי "המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום". בית המשפט עמד, בין היתר, על דו"ח העיקוב והצילומים המתעדים את המפגש בין העורר לנאשם 1 באישום השלישי, במהלכו מסר הנאשם 1 לעורר סם מסוכן מסוג חשיש, ולאחריו נעצר העורר, יחד עם הנאשם 5. כמו כן, הוצגו שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, בהן נשמע הנאשם 3 (אחיו של העורר) מוסר לנאשם 1 את מספר הטלפון של העורר, על מנת שיוכל ליצור עימו קשר לצורך העברת הכספים תמורת הסמים. בית המשפט סבר, כי די בהאזנות הסתר בין הנאשם 1 לנאשם 3, ובין הנאשם 1 לעורר, כדי להוות תשתית הראייתית לכאורית ביחס לאישום הרביעי, אך הוסיף כי בשלב זה עוצמתן פחותה מעוצמת הראיות באישומים האחרים.

אשר לעילת המעצר כנגד הנאשמים, נקבע, כי זו מתגבשת הן מכוח חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, והן מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן שעה שספק הסם המקורי טרם נתפס, קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחררו הנאשמים הם ישבשו את הליכי המשפט נגדם.

לאחר שנקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לחובת הנאשמים, קבע בית המשפט, כי בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב לחוק המעצרים, יידחה הדיון בעניינם של הנאשמים 1, 3 והעורר, עד לקבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן.

כאמור, בית המשפט הורה על שחרורם של הנאשמים 2 ו-5 לחלופת מעצר בדמות מעצר בית, לאחר שקבע כי "קיימת אבחנה בין המשיבים 2 ו-3 לבין האחרים, הן במישור הראייתי כמפורט לעיל, והן ביחס למידת מעורבותם במעשים המיוחסים להם בכתב האישום. כמו כן, עסקינן בשני בחורים צעירים, נעדרי הרשעות קודמות, שניהלו אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרם."

5. ביום 14.10.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר. מהתסקיר עולה, כי העורר שוחרר משירות בצה"ל בגין אי התאמה, לאחר ביצוע עבירות נפקדות ועריקות; כי לחובתו הרשעה בבית דין צבאי בגין ביצוע עבירה שעניינה העדר מהשירות שלא ברשות; וכן ביצוע עבירה של קבלת נכסים אשר הושגו בעוון, בגינה נידון ביום 1.7.2012 לעונשי מע"ת והתחייבות כספית. שירות המבחן התרשם, כי מדובר בצעיר עם מאפייני אישיות לא בשלים; נטייה להשפעה על-ידי דמויות דומיננטיות; קושי בהצבת גבולות פנימיים; וכי מעצרו הנוכחי קטע מהלך של הסלמה עבריינית. שירות המבחן סבר, כי המפקחות המוצעות (אימו ואחיותיו של העורר) יתקשו לאיין את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, וכי קיימת הגברה ברמת הסיכון על רקע שותפותו עם אחיו בתיק.

לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, והוסיף, כי היה ובית המשפט יחליט על שחרורו, רצוי כי החלופה לא תהיה בשותפות עם אחיו.

6. ביום 22.10.2012, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בעניינם של הנאשם 3 והעורר. בית המשפט קבע, כי חומר הראיות מלמד כי הנאשם 3 והעורר מהווים, לכאורה, חוליה מרכזית בהפצת שרשרת הסם; כי מדובר בפעילות עבריינית לאורך תקופה ממושכת בצוותא חדא עם אחרים; כי אין לייחס משקל רב לעובדה כי עברם הפלילי אינו מכביד; כי אמם ואחותם של הנאשמים אינן מסוגלות להוות דמות סמכותית עבורם ולהציב גבולות להתנהגותם; וכי מדובר בחלופת מעצר הממוקמת בסביבתם הטבעית של הנאשמים.

לאור האמור, קבע בית משפט קמא, כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותם של הנאשם 3 והעורר, ועל כן, יש להותירם במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

עררו של העורר

7. בערר על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, טוען בא כוח העורר, כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי בעניינו של העורר לא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות שחרור בערובה. זאת, שכן העורר מואשם בשני אישומים מתוך ארבעה; כי העורר אינו חלק מרכזי אלא חוליה מקשרת לכאורה בין הנאשמים 1 ו-3; שעה שעברו של העורר אינו מכביד; וכאשר בית משפט קמא קבע, כי עוצמת התשתית הראייתית הלכאורית באישום הרביעי הינה חלשה. עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא עת נתן משקל כה רב לאמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, על אף ששירות המבחן לא בחן את משפחתו של העורר, אלא עשה שימוש במסקנותיה של קצינת המבחן, אשר הכינה את התסקיר בעניינו של הנאשם 3. אשר להשפעה ההדדית הרעה שבין העורר ואחיו, הנאשם 3, נטען על-ידי בא כוח העורר, כי העורר הוא המושפע ולא המשפיע, וכי משנמצא הנאשם 3 מאחורי סורג ובריח, הרי שאין עוד חשש להשפעה שלילית זו.

8. בדיון שנערך לפניי, ביום 27.11.2012, חזר בא כוח העורר על טענותיו בערעור, והוסיף, כי קיימות לגבי העורר נסיבות מיוחדות המאפשרות את שחרורו לחלופת מעצר. זאת, שעה שניתן לאבחן בינו העורר לבין הנאשם 3; כאשר האישום השלישי מייחס לו ביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ולא סחר בסם; בהיותו צעיר הנעדר עבר של עבירות סמים; לנוכח העובדה כי מדובר בסם מסוג חשיש בלבד; ובשל כך שאין טעם של ממש לאבחן בין העורר לבין הנאשמים 2 ו-5, אשר שוחררו ממעצרם.

מנגד, עמדה המשיבה על האבחנה בין הנאשמים 2 ו-5 לבין העורר וטענה כי העורר היה חלק מהקשר לביצוע עסקת הסמים, שעה שכל הקשר עם הנאשם 1 באישום הרביעי התבצע אל מול העורר, בתיווכו של הנאשם 3, כאשר העורר גייס את הנאשם 5 על מנת שזה יסיעו. לטענת המשיבה, התסקיר השלילי של שירות המבחן והעובדה שהעבירות המיוחסות לו בוצעו, לכאורה, כחודש לאחר שהורשע בתיק אחר שעניינו קבלת נכסים שהושגו בעוון, מלמדות, אף הן, על מסוכנותו הגבוהה.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בחומר שהונח לפניי ושמיעת טענות הצדדים, נחה דעתי כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. זאת, לאחר ששוכנעתי כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מצד העורר בדרך של חלופת המעצר שהוצעה.

10. במקרה דנן, אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל לביסוס אשמתו של העורר, כמו גם על קיומן של עילות מעצר העומדות כנגדו. בנסיבות אלה, ממוקד עררו של העורר בטענה כי חלקו בפרשה ונסיבותיו האישיות מלמדות כי מסוכנותו אינה גבוהה, כי יש לאבחן בינו לבין אחיו, הנאשם 3, כי דינו כדין הנאשמים 2 ו-5, אשר שוחררו לחלופות מעצר בתנאים מגבילים.

11. בענייננו, מואשם העורר בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, על יסוד עובדות האישום השלישי בכתב האישום, ובביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן, בגין עובדות האישום הרביעי. בפתח דבריי, אזכיר, כי בדרך כלל, יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים כנגד מי שמואשם בעבירות כגון דא, הנתמכות בראיות לכאורה מספקות. עבירות הסמים המיוחסות לעורר מקימות כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, הנשללת "רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ניתן להצדיק שחרור לחלופת מעצר" (בש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי (לא פורסם, 6.11.2012), פס' 14. וראו גם, בש"פ 4305/09 חרבאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2009); בש"פ 1567/12 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2012)).

12. טוען העורר כי "ניתן להבין מקריאת כתב האישום והחלטות בימ"ש קמא כי העורר אינו חלק מרכזי אל חוליה מקשרת לכאורה בין הנאשמים 1 ו-3". סבורני, כי ההפך הוא הנכון, זאת, הן שעה שבית משפט קמא קבע, באופן מפורש וברור, כי העורר מהווה "חוליה מרכזית בהפצת שרשרת הסם" והן לנוכח העולה מעובדות כתב האישום ומהעבירות המיוחסות לו. די בתשתית הראייתית העומדת לחובת העורר באישום השלישי, כדי ללמד על חלקו הפעיל והמרכזי בקשר לביצוע עסקת הסמים. על חלקו זה למדים אנו אף מעצם העובדה שהעורר גייס לעזרתו אדם נוסף, הוא הנאשם 5, על מנת שזה יסיע אותו למפגש עם הנאשם 1, לצורך רכישת הסם. בגדר תשתית ראייתית זו, נכללת גם שיחה שנערכה בין הנאשם 3 לבין הנאשם 1 ונקלטה במהלך האזנת סתר, בה מוסר הנאשם 3 לנאשם 1, כי: "אתה תקבל הכל עם אחי, אחי זה אני זה אותו דבר בדיוק, הוא ידבר איתך תשאל אותו הוא יגיד לך.... הוא יגיד לך הכל..." (תשריט 2012-73077, שיחה 1104).

13. מהאמור לעיל עולה, כי לא ניתן למזער את חלקו של העורר למימדים של בלדר גרידא, ואין גם מקום להחיל גזירה דומה עליו ועל הנאשמים 2, ו-5, שעה שעל האחרונים אמר בית משפט קמא כי: "עיקר חלקו של המשיב 2 היה בהסעת עלי למפגשים עם המשיב 1, וחלקו של המשיב 5 היה בהסעת המשיב 4 [העורר] לפגישה עם המשיב 1 במסגרתה מסר המשיב 1 לכאורה למשיב 4 [העורר] סם מסוג חשיש בתמורה כספית... המשיב 2 לא ידע את מטרת המפגשים עם המשיב 1, וגם לא נטל חלק בקבלת סם או העברתו או תמורתו... כך הם פני הדברים גם באשר למשיב 5." ברי, כי לא ניתן לומר דברים אלו, על העורר, אשר היה, לכאורה, חלק מרכזי בקשר.

14. ומכאן לשאלה האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה, כנדרש בסעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים. לעניין זה, נקבע כי על חלופת המעצר להפיג את הסיכון הנשקף מצד הנאשם, בשים לב לעוצמת הראיות לכאורה לביסוס אשמתו ולחוזקה של עילת המעצר העומדת לחובתו (ראו, לעניין זה, בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011), פס' 4; בש"פ 8056/12 מדינת ישראל נ' פילטקין (לא פורסם, 8.11.2012), פס' 16); בש"פ 7943/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 28.11.2012), פס' 16).

בענייננו, הניח שירות המבחן כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר, ולהפיג את מסוכנותו של העורר, בדרך של החלופה המוצעת. מתסקיר המעצר עולה, כי נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה, המתגברת לנוכח מעורבותו של אחיו בפרשה. בית משפט קמא אימץ את המלצת שירות המבחן וקבע כי המפקחות המוצעות אינן מסוגלות להוות דמות סמכותית עבור העורר; אין בכוחן להציב גבולות להתנהגותו; וכי מדובר בחלופת מעצר הממוקמת בסביבתם הטבעית של הנאשמים. אומנם, האמור בתסקיר המבחן הינו בגדר המלצה שבית המשפט אינו ממחויב לקבלה, ואולם לא מצאתי בחומר ובטיעוני הסניגור כל טעם שלא לאמצה. כאמור, התשתית הראייתית הלכאורית העומדת לחובת העורר מבוססת למדיי (בעיקר בנוגע לאישום השלישי), ואין ספק בקיומן של עילות מעצר בעניינו. כך גם, על אף שלא עומד לחובתו של העורר עבר פלילי מכביד, אין להתעלם מכך שהעבירות המיוחסות לו, במסגרת תיק זה, בוצעו, לכאורה, במועד סמוך ביותר למועד בו הורשע העורר בתיק אחר, דבר המלמד כי אין מדובר במעידה חד פעמית. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא ניתן להגשים את תכלית המעצר באמצעות חלופת המעצר ויש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, בדין יסודה.

15. על יסוד האמור לעיל, דין הערר להידחות.

ניתנה היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ג (‏2.12.2012).