עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7988/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ז בחשון התשע"ג (12.11.12)

 

בשם המבקשת:                      עו"ד סיגל בלום

בשם המשיבה 1:                    עו"ד קטי צווטקוב

בשם המשיבה 2:                    עו"ד ארז בר-צבי; עו"ד אדווה נפתלי

בשם המשיבה 3:                    עו"ד איתן להמן

 

 

1.             לפניי בקשה להארכת מעצרן של המשיבות בתשעים ימים נוספים, החל מיום 13.11.2012, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתפ"ח 21391-02-12, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

כתב האישום שהוגש נגד המשיבות

 

2.             נגד המשיבות ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. על-פי המתואר בכתב האישום, המשיבות הן נשותיו של דניאל אמבש (להלן: אמבש), בעוד הנאשמים 6-4 בכתב האישום הם בניו. אמבש נמנה עם קבוצת חסידי הרב ישראל אודסר (המכונה על-ידם "סבא"), הקשורה לחסידות "ברסלב", ושם עצמו למטרה לפעול להפצת משנתו ברבים. במטרה לממש את היעוד האמור, חי אמבש כבן זוגן של מספר נשים ובהן המשיבות, הביא יחד עם חלקן ילדים לעולם, ודר עם כולן בכפיפה אחת, תוך יצירת מצג של חיי "משפחה" (להלן: המשפחה). בתוך כך, בין היתר, הביא אמבש לעולם יחד עם המשיבה 1 תשעה ילדים ובהם הנאשמים 6-4 בכתב האישום, וכן ילד משותף, יחד עם המשיבה 2. במסגרת משפחתית זו, ניהל אמבש מערך ענישה משפיל ומבזה, המתכנה בפיו ובפי בני ביתו "דין", במסגרתו הטיל על מי מהנשים או הילדים עונשים קשים ומשפילים. שיטת ענישה זו נהגה לאורך שנות קיומה של המשפחה ובמהלך השנים 2011-2009 חלה עלייה ניכרת בתדירות העונשים ובחומרתם.

 

3.             כתב האישום חובק מסכת של שלושה אישומים, ולהלן תמציתם:       

 

א.          האישום הראשון בכתב האישום – נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק, לאחר שעלה חשד נגד י', יליד 1996 (להלן: י'), אחד מילדיו של אמבש, כי נטל ללא רשות אוכל ממטבח הבית, נלקח י' על-ידי אמבש, ועל-ידי המשיבות 3-2 ואישה נוספת, לחדר והופשט מבגדיו. בשלב זה, שעה שהאישה הנוספת והמשיבה 3 אחזו בידיו של י', החדירה המשיבה 2 את איבר מינו לפיה, לשם ביזויו של י' וכאמצעי ענישה. עוד נטען, כי במועד אחר שאינו ידוע במדויק, הוענש י' בשנית על-ידי אמבש, ועל-ידי המשיבות 2-1, ואדם נוסף העונה לשם אסא מיראש (להלן: אסא). במסגרת אירוע זה, הושכב י' על מיטה כשהמשיבה 2 מכניסה גזר וקישוא לפי הטבעת שלו, ולאחר מכן הוא הושאר עירום למשך שבוע, כשהוא ניזון מסלק לא מבושל בלבד וכשהוא נאלץ לעשות את צרכיו לעיני מי מנשות המשפחה.       

 

           על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשמו המשיבות בביצוע העבירות הבאות: עבירה של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (המשיבות 3-1 בביצוע עבירה אחת, והמשיבה 2 בביצוע שתי עבירות); המשיבות 3-2 הואשמו בביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1), 345(ב)(4) ו- 345(ב)(5) לחוק העונשין; והמשיבה 2 הואשמה בביצוע עבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1), 345(ב)(4) ו- 345(ב)(5) לחוק העונשין.

 

ב.          האישום השני בכתב האישום – נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק, בסמוך ליום 16.5.2011, העניש אמבש את י', ביחד עם המשיבה 1, הנאשמים 5-4 ואישה נוספת, בכך שכלאו אותו בחדר השירותים של הבית למשך הלילה. למחרת, החדיר אדם בשם נחמן קרופר, חברו של אמבש (להלן: קרופר), מקל לפי הטבעת שלו והיכה אותו בגבו באמצעות מגבת מגולגלת. בהמשך, ובעצתה של המשיבה 1, הכניס קרופר והנאשם 4  את י' בכוח לאמבטיה, אותה מילאו במים קרים ובסבון, והכניסו בכוח את ראשו מתחת למים, עד שי' עמד להיחנק. לאחר מכן, שב קרופר על מעשיו והחדיר בשנית מקל לפי הטבעת של י'. עוד מתואר באישום השני, כי במועד מאוחר יותר, היכה אמבש את ס', ילידת 2000 (להלן: ס'), בכפות רגליה באמצעות שוט, תוך שהמשיבה 1 נכחה במקום ודרשה ממנה להתוודות באשר למעשים שביצעה, כביכול, עם י'.

 

           על יסוד עובדות האישום השני, הואשמה המשיבה 1 בביצוע עבירה של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין, ובביצוע עבירה של התעללות בקטין על-ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.

 

ג.           האישום השלישי בכתב האישום – במסגרת הליכי המעצר, שנועדו לצורכי חקירה שקדמו להגשת כתבי אישום נגד אמבש, אסא וקרופר, נעצרו המשיבות, יחד עם יתר נשותיו של אמבש. ביום 31.7.2011, שוחררו המשיבות ממעצרן, בין היתר, בתנאים הבאים: איסור יצירת קשר עם אמבש, אסא וקרופר; איסור יצירת קשר עם יתר נשות המשפחה וילדיה; והרחקה מירושלים למשך חצי שנה. אף על פי כן, החל ממועד שחרורן, במועדים רבים ובמקומות שונים, נפגשו המשיבות עם שאר נשותיו של אמבש ומי מילדי המשפחה השונים.

          

           עוד מתואר באישום השלישי, כי במועד שאינו ידוע במדויק, ולאחר הגשת כתב האישום, שהו המשיבות יחד עם י' במקומות שונים ומגוונים וניסו לשכנעו שלא יעיד נגד אמבש, אסא וקרופר. במועד אחר, עת שהה י' יחד עם המשיבות, העבירו לו המשיבות מכשיר טלפון נייד, ונתנו לו לשוחח עם אמבש מהכלא. במסגרת שיחה זו, אמר אמבש לי' כי הוא אוהב אותו ומצטער על שאירע.

 

           בנוסף לאלו, תואר, כי בסמוך לפני חודש ינואר 2012, קשרו הנאשמים 5-4 בכתב האישום קשר לשיבוש מהלכי משפטם של אמבש, אסא וקרופר, באמצעות העלמת עדי התביעה מעין הרשויות, וזאת, תוך שיתוף נשות המשפחה, ובהן המשיבות, בתוכניתם.

 

           כמו כן, בתאריכים שאינם ידועים במדויק, נפגשו המשיבות, יחד ובנפרד, עם העדה ה', אחת מנשותיו של אמבש, במטרה לשכנעה לבל תעיד נגדו ונגד אסא וקרופר. בתוך כך, הבטיחו לה המשיבות כי יתגרשו מאמבש על מנת שהיא תיוותר האישה היחידה הנשואה לו. במסגרת מפגשים אלו, העבירו המשיבות לה' מכשירי טלפון ניידים על מנת שיוכלו, הן ואמבש, ליצור עימה קשר, וכן טבעות זהב ויהלום אשר הועברו במצוותו של אמבש, על מנת לשכנעה שלא להעיד נגדו. כך גם, נפגשה המשיבה 3 עם ה' ומסרה לה 2000 שקלים במזומן.

 

           עוד נטען, כי במועדים שונים הפרו המשיבות את תנאי השחרור האמורים לעיל, וזאת, עת שנפגשו עם מי מבין נשותיו של אמבש וילדיו, אשר נרשמו כעדים מטעם המבקשת, במשפטם של אמבש, אסא וקרופר, והפצירו בהם לבל יעידו נגדם.

 

           על יסוד עובדות האישום השלישי, הואשמו המשיבות בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 278(א) לחוק העונשין; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין; הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

 

הליכים קודמים

 

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ולנוכח האישום השלישי, ביקשה המבקשת לעצור את המשיבות עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבות, וכי העבירות המיוחסות להן מקימות עילת מעצר על-פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, לפיה שחרורם עלול לסכן את ביטחון הציבור. לטענת המבקשת, נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן הרבה, באופן מתמשך ורציף, תוך שימוש באלימות ועבירות מין קשות כלפי ילדים רכים, מעידות על מסוכנותם זו. כן נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבות יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי משפט או מריצוי עונש מאסר, או יביא להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך, כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לאור האמור, ובשים לב לקשר ההדוק בין המשיבות לשאר המעורבים, לרבות עדי התביעה, טענה המבקשת, כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרורם בתנאים מגבילים.

 

5.             ביום 26.3.2012, התקבלו תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן בעניינן של המשיבות, בהתאם להחלטת בית משפט המחוזי בירושלים. להלן תמציתם:

 

א.          תסקיר המעצר בעניינה של המשיבה 1 – שירות המבחן התרשם, כי המשיבה 1, אשר השתייכה למשפחה שהתנהלה ככת דתית, עודנה מחוייבת כלפי בעלה, העומד בראש הכת וכי שליטתו עליה שרירה וקיימת. עוד נמסר, כי היא מכחישה  את העבירות המיוחסות לה; היא מבטאת כעס ויחס אובססיבי כלפי ה', המשמשת כעדת התביעה; הקשר הישיר והעקיף שלה עם ילדיה וילדים אחרים מבני המשפחה, יצר נסיגה במצבם; וכי היא עושה שימוש ברציונליזציה ומאשימה גורמים חיצוניים, לשם הסברת אירועים שאירעו במשפחה. שירות המבחן העריך, כי המשיבה 1 תמשיך לפעול על מנת ליצור קשר עם ילדיה  ועם ילדים אחרים מבני המשפחה גם בהמשך וכי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת. באשר לחלופת המעצר המוצעת בבית הוריה, צויין, כי אין הם מתאימים לשמש כערבים; הם אינם יכולים לספק השגחה מתמדת; וכי אין בכוחם להוות גורם סמכותי כלפיה. כמו כן, סבר שירות המבחן, כי אין להעמיד את הוריה של המשיבה 1 בדילמה למי עליהם לעזור, לבתם או לנכדיהם, וכי סיועם בשיקום הנכדים הינו משמעותי.

 

           לאור האמור, העריך שירות המבחן, כי "לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות שחרורה לחלופת מעצר כלשהי, לרבות חלופת המעצר שהוצעה", והמליץ על מעצרה של המשיבה 1 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה.

 

ב.          תסקיר המעצר בעניינה של המשיבה 2 – שירות המבחן התרשם, כי המשיבה 2, אשר השתייכה למשפחה שהתנהלה ככת דתית, מחוייבת באופן טוטאלי לבעלה ונותנת אמון בלתי מעורער בדרכו. עוד נמסר, כי היא מכחישה באופן טוטאלי את העבירות המיוחסות לה; מבטאת כעס ותוקפנות כלפי עדת התביעה ה'; היא נוטה באישיותה למעברים קיצוניים בין מצבי רוח; התנהגותה אינה צפויה; וכי בהתנהגותה בעבר בלט קושי במתן אמון ובקבלת סמכות. שירות המבחן העריך, כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת, מצד המשיבה 2, וזאת, בעיקר בתחום שיבוש הליכי משפט. באשר לחלופת המעצר המוצעת בבית הוריה, צויין, כי אין הם יכולים לספק עבורה השגחה מספקת, ואינם מתאימים לשמש כחלופת מעצר.

 

           לנוכח האמור, העריך שירות המבחן, כי "לא ניתן לאיין את הסיכון הנשקף ממנה, באמצעות חלופת מעצר כלשהי", והמליץ על מעצרה של המשיבה 2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה.

 

ג.           תסקיר המעצר בעניינה של המשיבה 3 – שירות המבחן התרשם, כי המשיבה 3, אשר השתייכה למשפחה שהתנהלה ככת דתית, מגלה פנאטיות דתית לגבי תורתו של "סבא" ותלות רגשית ומחוייבת לבעלה אמבש. עוד נמסר, כי היא מכחישה באופן טוטאלי את קיומם של האירועים בכלל ואת מעורבותה בפרט; היא מבטאת כעס מרוסן כלפי עדת התביעה ה'; היא עושה שימוש ברציונליזציה ומאשימה גורמים חיצוניים, לשם הסברת מקור כתבי האישום; וכי היא בעלת דפוס התנהגות מניפולטיבי. שירות המבחן העריך, כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת, מצד המשיבה 3, וכי, אין בכוחם של הוריה להוות גורם סמכותי כלפי, ואין הם מתאימים לשמש כמפקחים בעניינה.

 

           לאור האמור, העריך שירות המבחן, כי "לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות שחרורה לחלופת מעצר כלשהי", והמליץ על מעצרה של המשיבה 3 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה.

 

6.             ביום 4.4.2012, התקבלו תסקירי מעצר משלימים מטעם שירות המבחן בעניינן של המשיבות, בהתאם להחלטת בית משפט המחוזי בירושלים. להלן תמציתם:

 

א.          תסקיר מעצר משלים בעניינה של המשיבה 1 – שירות המבחן התרשם, כי מחויבותה של המשיבה 1 לבעלה ולתפיסת עולמו נותרה איתנה; היא עלולה לפגוע בתהליך השיקום המורכב של ילדיה; וכי היא צפויה להמשיך לפעול ליצירת קשר עמם גם בהמשך. שירות המבחן העריך, כי אף אחד מהמפקחים המוצעים אינו מתאים לשמש חלופת מעצר עבורה וכי אין בכוחן של החלופות המוצעות כדי לאיין את הסיכון הגבוה להישנות התנהגות פוגעת, הנשקפת ממנה. משכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורה של המשיבה 1 לחלופת מעצר.

 

ב.          תסקיר מעצר משלים בעניינה של המשיבה 2 – שירות המבחן התרשם, כי מחויבותה של המשיבה 2 לבעלה עדיין בלתי מעורערת. עוד נמסר, כי שירותי הרווחה בירושלים הביעו חשש מפני פגיעה אפשרית של המשיבה 2 בתהליך השיקום של בנה, לאחר שזו יצרה עימו קשר ממקום מעצרה והפעילה עליו לחץ, בנוגע להליך המשפטי הנדון. נמסר, כי החשש קיים אף לנוכח העובדה כי חלק מילדיה של המשיבה 2 מצויים במסגרות פתוחות, בהן לא קיימת אפשרות לפיקוח מתמיד. שירות המבחן בחן את החלופה המוצעת בבית דודתה של המשיבה 2, והעריך, על בסיס שיחת טלפון עם אחת משני המפקחים המוצעים, כי היא אכן מתאימה לשמש כמפקחת. יחד עם זאת, צויין, כי אופייה הקיצוני של המשיבה 2 הינו מרכיב, העלול ליצור קונפליקטים בינה לבין המפקחים המוצעים. שירות המבחן העריך, כי נסיבות אלו מגבירות סיכון להישנות התנהגות פוגעת, הפרת תנאים, לרבות אפשרות לשיבוש הליכי משפט. על כן, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורה של המשיבה 2 לחלופת המעצר המוצעת, והוסיף, כי היה ובית המשפט יחליט על שחרורה, הרי שנדרש כי הקשר עם בנה יישמר תחת השגחה ופיקוח מתאימים.

 

ג.           תסקיר מעצר משלים בעניינה של המשיבה 3 – שירות המבחן התרשם, כי לא חל שינוי בעמדותיה של המשיבה 3 ובנאמנותה המוחלטת לבעלה ולתפיסת עולמו. להערכת שירות המבחן, הוריה של המשיבה 3 יתקשו להציב לה גבולות, ויתקשו להוות גורם סמכותי כלפיה. כן נמסר, כי הסיכון להישנות התנהגות פוגעת, לרבות שיבוש הליכי משפט, הינו גבוה. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורה של המשיבה 3 לחלופת המעצר.

 

7.             ביום 5.4.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת המבקשת לעצור את המשיבות ואת הנאשמים 5-4 עד לתום ההליכים במשפטם, וזאת לאחר שקיים דיון בעניינם. בית המשפט דחה את טענותיהן של המשיבות כי שירות המבחן גילה עוינות כלפיהן, וקבע כי יש לאמץ, בשלב זה, את עמדתו המקצועית אשר הובעה בעקביות. לנוכח תסקירי המעצר השליליים, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבות והנאשם 4 עד לתום ההליכים המשפטיים במשפטם. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי אם תוצג חלופת מעצר הרמטית אחרת בנוגע למשיבה 3, ניתן יהא לשקול אותה, וכי ניתן יהא לדון בעניינה של המשיבה 2, אם יעלה בידיה להצביע על כך שהתשתית הראייתית נגדה אינה מבוססת. כמו כן, קבע בית המשפט כי ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם 5 באמצעות חלופת המעצר שהוצעה, וזאת, לאור העובדה כי חלקו קטן במידה משמעותית מחלקם של יתר הנאשמים בכתב האישום; כי הוא הקים משפחה משלו ואינו מזדהה באופן מלא עם אותה דרך חיים בה חי בעבר; וכי מסוכנותו ומעורבותו בשיבוש נמוכה.

 

8.             עוד יצויין, כי אחר הדברים האלה, שוחרר הנאשם 4 בכתב האישום לחלופת מעצר בהסכמת המבקשת, וזאת, לאחר ששירות המבחן התרשם משינוי משמעותי בתפיסתו והמליץ על שחרורו לחלופה מוסדית, צופה פני שיקום. כך גם, הנאשם 6 בכתב האישום, אשר שוחרר לאור הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ובשל הימצאותה של חלופת מעצר ראויה עבורו.

 

9.             לשם השלמת התמונה, יצויין כי, ביום 11.9.2012, דחה בית המשפט המחוזי את מרבית טענותיהם המקדמיות של הנאשמים בתיק העיקרי, לפיהן יש להורות על ביטול כתב האישום כנגדם (כב' השופטים ד' מינץ, מ' בר-עם ו- ר' שמיע). בית המשפט קבע, כי הגשת כתב אישום נגד המשיבות וניהול הליך פלילי בעניינן אינו עומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, וכי לא ניתן לומר שהדין נאכף כנגד הנאשמים באופן מפלה למול מקרים דומים. עוד נקבע, כי האישום השלישי, המתייחס לתקופה שלאחר ביצוע העבירות המפורטות בשני האישומים הראשונים, ובשעה שהנאשמים היו משוחררים, מצביע, לכאורה, על כך שהתנהגותם הייתה תוצאה של מחשבה עצמאית.

 

           לאור האמור, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש להותיר את כתב האישום על כנו, זולת האשמה המיוחסת למשיבה 1 באישום הראשון (ביצוע עבירה של התעללות בקטין), אותה הורה למחוק.

 

בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

 

10.          ביום 4.11.2012, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבות בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.11.2012. בבקשה צויין כי מדובר בפרשה חריגה בהיקפה ובחומרתה, בה לקחו המשיבות חלק פעיל, ברצון ומבחירה מודעת, במסכת של אלימות מתמשכת ורציפה כלפי ילדים רכים בשנים. עוד נטען, כי מעשיהן של המשיבות, כפי שהם מפורטים באישום השלישי בעודן משוחררות בתנאים מגבילים, מעידים על זלזול בוטה ברשויות החוק ועל היותן חדורות תחושת שליחות לסכל את ההליך השיפוטי. לטענת המבקשת, תסקירי שירות המבחן מלמדים, באופן חד משמעי, על מסוכנותן של המשיבות ועל היעדרה של כל חלופה שתסכון בעניינן.

 

           בדיון שנערך בפניי, ביום 12.11.2012, חזרה באת כוח המבקשת על טענותיה וציינה כי יש להאריך את מעצרן של המשיבות, מאחר שאין הן מבינות את חומרת מעשיהן; היות שמסוכנותן בעינה עומדת; שעה ששחרורן עלול להביא לידי פגיעה אפשרית בשיקום ילדיהן עצמן; ולנוכח העדרה של חלופת מעצר הולמת.

 

תגובת המשיבות לבקשה

 

11.          באת כוח המשיבה 1, טענה כי ראוי למקד את הדיון בעניינה לאישום השלישי, וזאת, לנוכח העובדה שעקב האישום הראשון והשני לא שהו המשיבות במעצר, ומשום שהמיוחס למשיבה 1 באישום הראשון נמחק בהחלטת בית המשפט המחוזי. עוד ציינה, כי ארבעה עדי המפתח שהודחו, לכאורה, כנטען באישום השלישי, כבר העידו במשפטו של אמבש; כי הפרת תנאי שחרורה של המשיבה אירעה, בין היתר, בשל נוכחותה במקומות תמימים; וכי יתר הנאשמים בכתב האישום הינם ילדיה, אשר שוחררו לחלופות מעצר. לאור האמור, נטען, כי יש לשקול את האפשרות לשחררה לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

 

12.          בא כוח המשיבה 2, טען כי לנוכח העובדה שמשפטו של אמבש בעיצומו וכי כבר העידו בו העדים המרכזיים, הרי שאין חשש לשיבוש מהלכי המשפט. כמו כן, הוצע, כי יוארך מעצרה של המשיבה 2 ב-30 ימים נוספים, אשר במהלכם ייבחן שירות המבחן חלופת מעצר מוסדית עבורה.

 

13.          בא כוח המשיבה 3, טען כי אין כל הצדקה לאבחן בין המשיבה 3 לבין יתר הנאשמים, אשר שוחררו לחלופות מעצר שונות. עוד צויין, כי עילת המעצר בגין שיבוש מהלכי משפט, אינה קיימת עוד, שעה שמשפטו של אמבש מצוי בעיצומו ולאחר שכבר העידו בו מרבית העדים. לטענת בא כוח המשיבה 3, יש לאבחן בינה לבין יתר המשיבות ולשחררה לחלופת מעצר, וזאת, שעה שאין היא מואשמת באישום השני; משום שחלקה באישום השלישי מזערי בלבד; ולנוכח האמור בתסקיר המעצר המשלים בעניינה.

 

דיון והכרעה

 

14.          כידוע, בחינתה של בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מחייבת עריכת איזון מידתי בין זכות היסוד לחירות, העומדת לנאשם אשר טרם הורשע, לבין האינטרס הנגדי של בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש. משקלם של ערכים נוגדים אלו, נקבע לאור השיקולים השונים הצריכים לעניין, וביניהם: הזמן שחלף מאז הושם הנאשם במעצר; קצב התמשכות ההליך המשפטי; מידת המסוכנות הנשקפת מצד הנאשם; החשש לתקינות ההליך באם ישוחרר; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; וכיוצא באלו (ראו, לעניין זה, בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.9.2010); בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 31.7.2012); בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' דלו (לא פורסם, 4.11.2012)). באשר לקצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של נאשם, הרי שככל שזה מתארך, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2007); בש"פ 3726/04 מדינת ישראל נ' חאתם (לא פורסם, 6.5.2004); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011)).

 

15.          במקרה דנן, עסקינן בבקשה להארכה מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים, אשר הוגשה בסמוך לתחילת פרשת ההוכחות בתיק העיקרי, כאשר ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 14.11.2012. יחד עם זאת, ועל אף הצפי כי ההליכים יתמשכו אף מעבר לתקופת הארכת המעצר המבוקשת, סבורני, כי אין בכך כדי להוות גורם השקול לחומרת האישומים המיוחסים למשיבות; לפגיעה בשלטון החוק ובתקינות הליך הפלילי; לחשש כי שחרורן יביא לפגיעה בשיקום הילדים הנוגעים בדבר; ולעובדה כי החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים נותר בשלב זה בעינו. אלו מלמדים, כפי שיובהר להלן, כי נקודת האיזון טרם השתנתה בעניינן של המשיבות.

 

16.          מן הראוי להבהיר, כי במקרה המונח לפניי, אין ספק בדבר קיומן של עילות מעצר, המצדיקות את מעצרן של המשיבות. די בכוחו של האישום השלישי כדי לבסס עילת מעצר סטטוטורית עצמאית ונפרדת, הנעוצה בקיומו של יסוד סביר לחשש כי "שחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת" (סעיף 21(א) (1)(א) לחוק המעצרים). עילה זו, קמה לנוכח העובדה כי המעשים המיוחסים למשיבות באישום זה, אינם בגדר מעידה חד פעמית ומעידים על זלזול בוטה, חוזר ונשנה, בשלטון החוק ובתקינות ההליך הפלילי. ניכר, כי בנהייתם אחר אמבש והשקפת עולמו, לא בחלו המשיבות באמצעים לשם מימוש מטרתן, הפרו את תנאי שחרורם והפצירו במי מבין נשותיו של אמבש וילדיו, לבל יעידו נגדו. על חשש זה למדים אנו אף מהתרשמותו העקבית והחד משמעית של שירות המבחן, לפיה נשקפת מהמשיבות רמת סיכון גבוהה להתנהלות, אשר עלולה להביא לידי שיבוש ההליכים המשפטיים כנגדן.

 

17.          אין בידי לקבל את הטענה כי החשש האמור מתאיין לנוכח העובדה כי משפטו של  אמבש מצוי בעיצומו וכי העדים אשר, לכאורה, הודחו והוטרדו, כבר העידו במשפט. זאת, משום שהמעשים המיוחסים למשיבות באישום השלישי מלמדים על נכונותן העקרונית לפעול בעקביות, על מנת להשפיע על תוצאות של הליכים משפטיים. ומכאן, ברי כי קיים חשש לפגיעה בתקינותו של ההליך הפלילי, בדרך זו או אחרת. מה גם, שאף אם העידו מרבית העדים, הרי שעדיין קיימת האפשרות כי אלו יחזרו בהם בשלב מאוחר של המשפט, עקב איומים שהופנו כלפיהם, ועמד על כך השופט נ' הנדל:

 

"צר לי לציין, שהניסיון המשפטי של העשורים האחרונים מלמד כי סיום עדות לא מהווה מחסום מפני ניסיון למעשים מטעם הנאשם שמטרתם להשפיע על עדים. לא פעם ולא פעמיים, עדים אשר כבר העידו - מתייצבים בבית המשפט לשנות את גרסתם, ומתברר שבקשה זו נובעת מאיומים שהופנו כלפיהם... אין לקבל את הגישה שעילת האיום על עדים, וניסיון להשפיע עליהם, פגה אוטומטית ברגע שירד העד מעל הדוכן" [ההדגשות שלי – א.ש.] (בש"פ 5561/12 מדינת ישראל נ' שירזי (לא פורסם, 31.7.2012), פס' 5).

 

18.          זאת ועוד, אין להתעלם מכך שהמיוחס למשיבות באישום השלישי מהווה חלק ממסכת רחבה יותר של אישומים נגדן, המלמדת על מעורבותן, לכאורה, בפרשה חריגה בחומרתה, בה לקחו חלק פעיל באלימות והתעללות מתמשכת כלפי ילדים רכים בשנים. אף אם לא היה באישומים הראשון והשני כדי להביא למעצרן של המשיבות, הרי שיש לראות את המכלול, וללמוד ממנו על רמת המסוכנות הנשקפת מצדן. רמת מסוכנותן הגבוהה, נלמדת בצורה חד משמעית ועקבית אף מתסקירי המעצר מטעם שירות המבחן בעניינן של המשיבות, במסגרתם נבחנו חלופות מעצר לכל אחת מהמשיבות ונקבע, כי אין בהן כדי להשיג את תכלית המעצר.

 

19.          בנסיבות אלה, שעה שעסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר; כאשר מידת המסוכנות הנשקפת מצד המשיבות גבוהה ואיתה החשש לפגיעה בשיקום הקטינים; לאור החשש לתקינות ההליך באם ישוחררו; לנוכח חומרת העבירות המיוחסת להן ונסיבותיהן; ובהעדר טעם של ממש לאבחן בין המשיבות לבין עצמן, סבורני, כי נקודת האיזון טרם השתנתה, והמטוטלת לא נעה, עדיין, לכיוון שחרורן של המשיבות לחלופת מעצר.

 

20.          אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרן של המשיבות יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 13.11.2012, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתפ"ח 21391-02-12, לפי המוקדם.

 

           ניתנה היום, ‏א' בכסלו התשע"ג (‏15.11.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12079880_I03.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il