עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7932/10

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט ע' פוגלמן:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' פלאוט) אשר דחה את תביעתה של המערערת למתן פסק דין הצהרתי שלפיו חוזה המכר, הערות אזהרה וצו ניהול נכס באשר לנכס המקרקעין נושא הערעור, בטלים.

 

1.             המערערת הייתה הבעלים הרשום של מלוא הזכויות בנכס מקרקעין בגוש 7932 חלקה 408 תת חלקה 26 בנתניה (להלן: הדירה). לפי ממצאיו של בית המשפט קמא, נחתם ביום 26.1.1999 חוזה בין המערערת לבין בנה, המשיב 2 (להלן: אדוארד) וכלתהּ דאז, המשיבה 3 (להלן: ילנה) שבמסגרתו מכרה המערערת לבנה ולכלתהּ את זכויותיה בדירה תמורת סך של 105,000 דולרים ארה"ב. החוזה נחתם בפני עו"ד ילנה קובליוב (להלן: חוזה המכר). בעקבות חתימת חוזה המכר נרשמו הערות אזהרה על הדירה לטובת אדוארד וילנה. בהמשך, ביום 7.2.1999 נחתם הסכם בין בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק) לאדוארד וילנה שבמסגרתו הלווה להם הבנק סך של 300,000 ש"ח, וכערובה לפירעון ההלוואה הוסכם על שיעבוד זכויותיהם בדירה במשכנתה (להלן: הסכם המשכנתה). בהתאם להסכם זה, העביר הבנק 300,000 ש"ח, מהם כ-113 אלף ש"ח לבנק לאומי למשכנתאות לשם פירעון משכנתה קודמת שנטלה המערערת במועד רכישת הדירה, כ-149 אלף ש"ח לידי המערערת עצמה, ושאר הסכום הועבר לידי עו"ד קובליוב בנאמנות. מירב הכספים שהועברו לידי עו"ד קובליוב בנאמנות, הועברו אף הם – כך לפי קביעת בית המשפט קמא, בהתבסס על מסמכים שהוגשו לו – לידיה של המערערת, כתשלום נוסף בגין הדירה. ביום 2.5.1999 חתמה המערערת בפני עו"ד קובליוב על מסמך הנושא את הכותרת "התחייבות מוכר" (להלן: מסמך התחייבות המוכר), לטובת הבנק. במסגרת מסמך זה התחייבה המערערת כלפי הבנק כי תעביר את זכויותיה בדירה על שמם של אדוארד וילנה עד ליום 7.9.1999, וזאת לצורך רישום המשכנתה על זכויותיהם בדירה. משלא נפרעה ההלוואה, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתה על הדירה. במסגרת הליכים אלו ניתן ביום 26.1.2005 צו פינוי לדירה, שבה התגוררה המערערת. שתי בקשותיה של המערערת לביטול צו הפינוי נדחו. המערערת פונתה מן הדירה ואיננה מתגוררת בה מאז.

 

2.             בחלוף מספר שנים, ביום 29.6.2009, הגישה המערערת תובענה על דרך המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי מרכז, שבה ביקשה להצהיר כי חוזה המכר אשר נחתם לכאורה בינה לבין אדוארד וילנה בטל; כי הערות האזהרה הרשומות על שמם בטלות; וכי צו הניהול על הדירה שהוצא לבקשת הבנק במסגרת מימוש המשכנתה – בטל אף הוא.

 

3.             בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' פלאוט) דחה את טענות המערערת כי מעולם לא חתמה על חוזה המכר ועל מסמך התחייבות המוכר, וחתימותיה על מסמכים אלו זויפו, בקובעו כי טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל תימוכין בחומר הראיות. כמו כן נדחתה טענתה החלופית שלפיה סברה שהיא חותמת על מסמכי הלוואה בלבד, ושלא ידעה כי מדובר בעסקת מכר, מאחר שהייתה עיוורת במועד החתימה על המסמכים. בית המשפט קמא קבע כי מחומר הראיות ומהעדויות שלפניו עולה כי המערערת לא הייתה עיוורת במועד העסקה, וכי הייתה מודעת לטבעה. לעניין זה הגישה המערערת מסמכים המצביעים על בעיות ראיה, וביניהם אישור זכאות ממשרד הרווחה לתעודת עיוור הנושא תאריך שקדם למועד עריכת העסקה. בית המשפט קמא העדיף את מכלול העדויות שהציגו המשיבים שמהן ניתן היה ללמוד כי באותה תקופה תפקדה המערערת באורח תקין, כי כושר ראייתה היה סביר, וכי מכל מקום עו"ד קובליוב הקריאה לה את ההסכם והסבירה לה את משמעותו. כן נדחו טענות המערערת כי לא נתבצעה כל עסקה בפועל. בית המשפט קמא קבע כי התשלום הראשון בעבור הדירה בוצע במעמד חתימת ההסכם, וסכום נוסף הועבר מאוחר יותר למערערת כתשלום מן הכספים שהוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד קובליוב. זאת בנוסף על העברת חלק הארי מן ההלוואה שניתנה מהבנק לאדוארד וילנה לזכות המערערת. נוכח כלל האמור, דחה בית המשפט קמא את התביעה.

 

טענות הצדדים

 

4.             המערערת אינה משלימה עם קביעותיו של בית המשפט קמא, וחולקת על התרשמותו ממהימנות העדים השונים אשר הופיעו לפניו ועל אופן ניתוח חומר הראיות. בין היתר, מלינה היא על כך שלא שוכנע מהראיות בדבר היותה עיוורת ובלתי עצמאית במועד החתימה על המסמכים. לשיטתה, יש להסיק מחומר הראיות, ובכלל זה אישור משרד הרווחה ומסמכים נוספים שהוגשו לבית המשפט קמא, כי היא הייתה עיוורת במועד החתימה על חוזה המכר ומסמך התחייבות המוכר, ומשכך לא ידעה ולא יכלה לדעת את משמעותם. המערערת חוזרת על טענותיה שהועלו לפני בית המשפט קמא. לשיטתה, לא חתמה על המסמכים, ואף מעולם לא ביקרה במשרדיה של עו"ד קובליוב. לחלופין, אם חתמה עשתה כן עקב תרמית, הטעיה, או טעות; ונוכח מצבה דאז, דין העסקה להתבטל.

 

5.             הבנק סומך את ידיו על הקביעות בפסק הדין של בית המשפט קמא. להשקפתו, טענותיה של המערערת מכוונות כולן לממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות, מהסוג בו תמעט ערכאת הערעור להתערב. בא כוחו של הבנק מצביע על סתירות וחוסרים בעדות המערערת לעניין עיוורונה בתקופה הנידונה ולעניין חתימתה על חוזה המכר ומסמך התחייבות המוכר. לשיטת הבנק, חומר הראיות מגלה בבירור כי המערערת חתמה מרצונה על הסכם מכר והתחייבות להעברת בעלות לבנה ולכלתה, כאשר חלק הארי מן כספי ההלוואה שנטלו בני-הזוג הועבר למערערת עצמה כתמורה. הבנק מציין כי בית המשפט קמא העדיף את גרסת העדים האחרים על פני גרסתה של המערערת במשפט, וקבע כי עדותהּ הייתה לא עקבית. עוד טוען הבנק לשיהוי מצד המערערת אשר הגישה את תביעתה למעלה מארבע שנים לאחר מתן צו הפינוי עקב מימוש המשכנתה. המשיב 2 לא הגיש סיכומים מטעמו, והמשיבה 3 סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא.

 

דיון והכרעה

 

6.             לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כזכור, המערערת טוענת כי חתימותיה על מסמכי עסקת המכר זויפו. את טענתה זו ביססה המערערת על כך שמעולם לא ביקרה במשרדי עו"ד קובליוב ולא חתמה על המסמכים בפניה; ועל כך שהחתימה בעברית על העמוד הראשון בחוזה המכר לא יכולה להיות שלה, נוכח העובדה כי אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית. מנגד, שלושה עדים שונים העידו כי המערערת חתמה על מסמכי המכר בפני עו"ד קובליוב, ביניהם עו"ד קובליוב עצמה אשר עדותה נמצאה עקבית ומהימנה על ידי בית המשפט קמא. עוד העידו עו"ד קובליוב וילנה כי המערערת חתמה על גבי העמוד הראשון בראשי התיבות של שמה בעברית, ולאחר מכן חתמה על שארית המסמכים כפי חתימתה השגורה ברוסית (עמוד 18, 30 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא). יצוין כי חתימתה זו ברוסית, המופיעה על גבי שארית הדפים למעט העמוד הראשון בחוזה המכר בו מופיעה החתימה בעברית, תואמת את רישומי הבנק בצורתה לפי חומר הראיות בתיק. כידוע, ככלל, תמעט ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי פ"ד נב(2) 562, עמוד 594 (1998)). נוכח העובדה כי קביעותיו של בית המשפט קמא בוססו היטב בחומר הראיות, לא מצאתי לנכון לחרוג מכלל זה בענייננו ולשנות מהקביעה שלפיה לא זויפו חתימותיה של המערערת על מסמכי מכר הדירה.

 

7.             לתמיכה בטענתה של המערערת כי הייתה עיוורת במועד החתימה (ולכן אם חתמה על מסמכי עסקת המכר עשתה כן שלא מדעת), הגישה המערערת אישור זכאות לתעודת עיוור ממשרד הרווחה ומספר מסמכים רפואיים המעידים על בעיות ראיה. כמו כן תמכה בגרסתה זו עדותה של בתה אשר העידה כי ליקוי הראייה של המערערת היה קיים עובר למועד החתימה על המסמכים, על אף שהעידה כי לא הייתה מעורבת כלל בעסקה כלשהי. מנגד העידו שלושה עדים שונים במשפט כי המערערת לא הייתה עיוורת במועד עריכת ההסכמים ותפקדה באורח עצמאי: עו"ד קובליוב העידה כי המערערת הגיעה למשרדה מספר פעמים, בחלקן אף לבדה, ושבאותה העת תפקדה באורח עצמאי מבלי שניתן היה להבחין כי היא סובלת מעיוורון; ילנה העידה כי על אף שהמערערת סבלה מבעיות ראיה באותה תקופה, לא עלו בעיות אלה כדי עיוורון, והיא תפקדה בחיי היום יום; ואדוארד העיד גם הוא ברוח דומה. המערערת התנגדה להגשת מסמכים המפרטים את הקריטריונים לקבלת תעודת עיוור מטעמו של המשיב 1, אשר נועדו לתמוך בגרסתה של ילנה שלפיה התעודה ניתנה למערערת בגין הליך הדרגתי של התדרדרות בראייתה. זאת על מנת להראות כי הזכאות לתעודת עיוור אינה מצביעה בהכרח על עוורון מלא אלא על ליקוי בראייה, ובמקרה דנן התעודה אכן לא מעידה על עיוורון מלא במועד הנפקתה (עמוד 12, 24 לפרוטוקול). מנגד, המערערת לא הגישה חוות דעת רפואית בשלב ההוכחות לתמיכה בטענתה כי הייתה עיוורת במועד חתימת המסמכים. יתרה מזאת, אף אילו הייתי מניח לטובת המערערת ובניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא כי אכן לקתה בראייתה כשחתמה על המסמכים, לא היה בכך כדי לסייע בידה לקבל את הסעד אותו היא מבקשת; שכן עו"ד קובליוב העידה כי במועד החתימה הקריאה למערערת את החוזה כולו, ואף תרגמה אותו לרוסית עבורה:

 

"עו"ד קובליוב: אני זוכרת את המבקשת. היא לא הייתה עיוורת ולא חירשת באותה תקופה. הם ישבו אצלי במשרד מספר פעמים [...] הסברתי לה את ההסכם סעיף סעיף לרוסית [...] היא חתמה גם על כתב ההתחייבות והסברתי לה את המשמעות של חתימה על כתב התחייבות [...] אני ביטלתי את המשכנתה שהייתה רשומה על שמה בבנק לאומי למשכנתאות. לאחר מכן העבירו לחשבונה את הכספים של המשכנתה. היא קיבלה כסף במעמד חתימת ההסכם". (עמוד 1 לפרוטוקול).

 

           עדותה זו של עו"ד קובליוב, אשר כאמור נמצאה מהימנה על ידי בית המשפט קמא, נתמכת בעדותה של ילנה אשר העידה שהמסמך הוקרא ותורגם למערערת במועד החתימה:

 

"גב' ילנה פלדמן: היא ידעה טוב מאוד שהיא מוכרת את הדירה וברגע שלוקחים משכנתה משעבדים את הבית ובמקרה שלא עומדים בתשלומים והסבירו לנו זאת [...] שאם לא נעמוד בתשלומים ימכרו את הבית. ולמרות שהייתי אז חמש שנים בארץ הסבירו לנו בשתי שפות. בעברית וברוסית. ברגע שלוקחים משכנתה לא עומדים בתשלומים לוקחים לנו את הבית". (עמוד 29 לפרוטוקול)

 

 

8.             מנגד, הראיות העיקריות העומדות לזכות גרסת המערערת הן עדותה ועדות בתה, אשר העידה כי כלל לא הייתה מעורבת בעריכת ההסכמים. בית המשפט קמא מצא את עדות המערערת עצמה לא עקבית ורצופה סתירות: כך, העידה המערערת לחלופין כי לא חתמה על מסמכים כלשהם, וכי חתמה על מסמכים אך לצרכי הלוואה בלבד; וכי עיוורונה היה תהליך איטי של התדרדרות בראייתה, ומנגד שהעיוורון החל יום אחד בשנת 1996 (פסקה 20 לפסק דינו של בית המשפט קמא). עדותה זו סתרה את תצהירהּ, שבו טענה כי עיוורונה החל בשנת 1998. בית משפט זה פסק לא אחת כי יש לתת משקל משמעותי להתרשמות הבלתי אמצעית של שופטי הערכאה הדיונית מן העדים (ע"א 78/84 עיזבון סווילם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, עמוד 145 (1988)). על יסוד התרשמותו של בית המשפט קמא מהממצאים והעדויות אשר הובאו לפניו שעל תמציתם עמדנו לעיל, נמצא כי חתימות המערערת על ההסכמים לא זויפו, כי טענת הזיוף נטענה בעלמא; כי המערערת לא הייתה עיוורת במועד עריכת ההסכמים, והייתה מודעת היטב לתוצאות חתימותיה עליהם, לאחר שעו"ד קובליוב הסבירה לה את משמעותם בפירוט במעמד החתימה בשפה הרוסית. המערערת קיבלה כספים תמורת דירתה במועד המכירה, וכן נפרעה משכנתה קודמת על הדירה, בגין הלוואה שנטלה עבור רכישת הנכס במקור. בנסיבות שתוארו, לא מצאתי עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא ובמסקנות הנגזרות מהן, ואציע לחבריי לדחות את הערעור.

 

 

           בנסיבות העניין, ובהתחשב – בין היתר – במצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת, אציע לא לעשות צו להוצאות.

                            

 

                                                                                                ש ו פ ט

 

 

המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין:

 

           אני מסכים.

 

 

                                                                             המשנה-לנשיא (בדימ')

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                                ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.

 

 

           ניתן היום, ‏י"א בתמוז התשע"ב (‏1.7.2012).

 

 

 

המשנה לנשיא (בדימ')                 ש ו פ ט                                      ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10079320_M08.doc   אצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il