עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7847/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בירושלים

בש"ם 7847/12

בש"ם 7838/12

בש"ם 7839/12

בש"ם 7840/12

בש"ם 7841/12

בש"ם 7842/12

בש"ם 7844/12

בש"ם 7845/12

בש"ם 7848/12

בש"ם 7849/12

בש"ם 7851/12

בש"ם 7852/12

לפני:

כבוד הרשמת ליאת בנמלך

המבקשת:

מדינת ישראל - משרד הפנים

נ ג ד

המשיבה:

Ouwash Wudanchi Haile Meshesh

בקשה להארכת מועד

החלטה

1. בפניי בקשות אותן הגישה המבקשת בכל אחד משניים-עשר ההליכים שבכותרת להארכת מועד להגשת ערעור על פסקי-דין שניתנו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב).

המבקשת מציינת בבקשות כי בכל אחד מפסקי הדין הנ"ל קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי הרחקת נתין זר שהסתנן לגבולות המדינה מותנית באישור, אותו מוטל על המדינה להמציא, כי לא יאונה לו כל רע "במדינת היעד" אליה בכוונתה להרחיקו. לטענת המבקשת פסקי דין אלו אינם יכולים לעמוד, ועוד היא מציינת כי לגבי שני פסק דין העוסקים אף הם בסוגייה זהה ואשר נקבעו בהם קביעות דומות הוגשו על ידה לבית משפט זה ערעורים מנהליים הקבועים לדיון למועד קרוב - ביום 27.11.2012 (עע"ם 7079/12 ועע"ם 7466/12). המבקשת טוענת כי בנסיבות אלו, ועל מנת לחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של הצדדים, יש מקום להשהות את "שעון החול" להגשת הערעורים בשניים עשר ההליכים הנוספים העוסקים בסוגיה זהה, וזאת עד ל-21 ימים מהכרעת בית המשפט בעע"ם 7079/12 ובעע"ם 7466/12 הנ"ל.

יצויין כי הבקשות הוגשו כולן ביום 30.10.2012 ואילו המועד האחרון להגשת הערעורים משתנה ממקרה למקרה - המוקדם שבהם חלף עוד ביום 31.10.2012 והמאוחר שבהם חל היום, 11.11.2012.

2. ביום 30.10.2012 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשות, ובתגובות שהגישו שמונה מהם הם מתנגדים למתן הארכה המבוקשת (בארבעה הליכים לא הוגשו תגובות).

בתמצית ניתן לומר כי המשיבים טוענים שבניגוד לנטען אין זהות בין ההליכים שבכותרת לערעורים בעע"ם 7079/12 ובעע"ם 7466/12 או בין כל אחד מן ההליכים שבכותרת למשנהו, ועל כן לא מוצדק להביט על ההליכים כמקשה אחת ולהשהות את הגשת הערעורים, אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הפרטניות. לטענתם גישת המבקשת פוגעת בעקרון סופיות הדיון, ואין לאפשר מצב בו מעמדם יהא לוט בערפל תקופה ארוכה. עוד מדגישים המשיבים כי הטעם של יעילות דיונית אינו יכול לעמוד אל מול הפגיעה בזכויותיהם לוודאות שיפוטית, להליך הוגן ולכך שיקבלו יומם להגן על זכויותיהם בעניינם הקונקרטי. כן מציינים המשיבים כי המבקשת לא הסבירה מדוע בחרה להגיש ערעור דווקא בשני המקרים הנ"ל, אך מכל מקום וודאי שאין בכך להצדיק להאריך את המועד להגשת הערעור בעניינם שלהם לזמן בלתי מוגבל, וכי מכל מקום ממילא גם אם יתקבלו הערעורים שהגישה המבקשת בשני ההליכים האמורים היא תאלץ להגיש ערעורים גם בעניינם על מנת להביא לביטול פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט לעניינם מינהליים. המשיבה בבש"ם 7847/12 מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור שיוגש בעניינה, אם יוגש, קלושים וכי התנהלות המבקשת, אשר הגישה את הבקשה יומיים לפני חלוף המועד להגשת הערעור ולא המתינה לתגובתה לבקשה טרם שהוגשה, מצדיקה את סילוקה על הסף. המשיבה בבש"ם 7839/12 מצטרפת לאמור ומוסיפה כי יש למחוק את הבקשה בעניינה על הסף גם נוכח העובדה שאינה נתמכת בתצהיר, ועוד היא מוסיפה כי עיקרון היעילות היה מושג לו הדיון בעניינם של כל המשיבים היה מאוחד עם הדיון בערעורים שכבר הוגשו, כך שניתן היה לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה וכוללת.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקשת להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת הערעורים (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינם מינהליים (סדרי דין), תש"ס-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים)). כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו וכבר נקבע כי המדובר ב"מונח גמיש"-

"המאפשר לבית המשפט לצקת לתוכו שלל שיקולים, בהם שיקולים הנוגעים לאינטרסים של המבקש ... ושיקולים מערכתיים ..." (בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פסקה 8 (טרם פורסם, 10.1.2012)).

בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)).

4. הבקשה שבפניי הינה בקשה לא שגרתית. המבקשת סבורה כי טעמים של יעילות דיונית גוברים בענייננו על כלל האינטרסים והטעמים העומדים בבסיס הכלל לפיו הגשת ערעור על פסק דין תעשה ככלל בגדר המועד הקבוע לכך בדין, ובענייננו בתוך 30 ימים (תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים). אין בידי להסכים עם גישה זו.

גם אם אכן ניתן להניח כי המדובר בסיטואציה מיוחדת בה ניתנו שורת פסקי דין המצביעים על גישה דומה הננקטת על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, אין בכך משום הצדקה ליתן ארכה לזמן בלתי מוגדר להגשת ערעורים בכל אותם מקרים תוך התעלמות מהנסיבות הפרטניות נשוא כל אחד מהם - אשר אף לא היה בידי לבחון אותן לגופן משאלו לא פורטו בבקשות שבפניי - נסיבות שייתכן ויהא בהן להוביל להכרעה שונה מזו שתינתן בערעורים שהגישה המבקשת; ובנוסף, וזהו עיקר הדברים, תוך העמדתם של כל אחד מן המשיבים באי וודאות לגבי סופיות ההליך שהתנהל בעניינו בבית המשפט לעניינים מינהליים. בנסיבות אלו, בהן מתבקשת הארכת מועד להגיש ערעור בשל הליכים תלויים ועומדים המתנהלים בין המבקשת ובין בעלי דין אחרים, אשר כאמור לא ניתן בהתבסס על האמור בבקשות להעריך את עוצמת הזיקה ביניהם ובין עניינם של המשיבים וכן לא ניתן להעריך את מסגרת הזמן המשוערת בה יוכרעו אותם הליכים (והשוו: ב"ש 1186/85 אליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מ(2) 15, 18 (1986); בש"א 1160/10 ברנשטיין נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 3 (לא פורסם, 16.3.2010); בש"א 9692/07 אליהו נ' חסקל, פסקה 4 (לא פורסם, 6.5.2008)) - אין הצדקה לסטות מדרך המלך של הגשת הערעורים בכל אחד מהמקרים הפרטניים בהתאם למועד הקבוע בדין. למותר לציין, ומבלי לחוות כל דעה לגבי המקרים שבפנינו, כי לבית משפט זה נתונים כלים דיוניים שונים המאפשרים לו לדון באופן יעיל בהליכים המעוררים שאלות דומות, הכל בהתאם לנסיבות העניין.

5. בנסיבות שנוצרו חלף המועד להגשת הערעורים על שמונה מפסקי הדין של בית המשפט לעניינם מנהליים נשוא הבקשות, ולגבי ארבעה מהם היום הוא המועד האחרון להגשת הערעור. בשים לב לעובדה שכל הבקשות שבפניי הוגשו בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעורים, כך שלא נוצרה אצל מי מהמשיבים "ציפיה סובייקטיבית לגיטימית" לכך שלא יוגש ערעור בעניינו (השוו רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרנירית בע"מ (לא פורסם, 29.8.2012)) וכן בהינתן העובדה שאכן מדובר במצב דברים חריג יחסית ונוכח חשיבות הסוגיה שעל הפרק, מצאתי לנכון להאריך את המועד להגשת כל אחד מהערעורים על פסקי הדין נשוא ההליכים שבכותרת עד ליום 21.11.2012, אך לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים אשר טרחו והגישו תגובה לבקשה שהוגשה בעניינם.

בקביעת סכום ההוצאות נתתי דעתי לכך שהמשיבים בבש"ם 7852/12; בבש"ם 7849/12, בבש"ם 7841/12 ובבש"ם 7840/12 יוצגו על ידי אותו בא-כוח והגישו תגובה זהה, ובנסיבות אלו תשלם המבקשת לכל אחד ממשיבים אלו סך של 500 ש"ח. כמו כן לכל אחד מן המשיבים בבש"ם 7842/12 ובבש"ם 7848/12, המיוצגים אף הם על ידי אותו בא-כוח והגישו תגובה זהה, תשלם המבקשת סך של 750 ש"ח. לכל אחת מן המשיבות בבש"ם 7847/12 ובבש"ם 7839/12 תשלם המבקשת סך של 1,500 ש"ח (המשיבים בבש"ם 7845/12; בבש"ם 7844/12; בבש"ם 7851/12; ובבש"ם 7838/12 לא הגישו תגובה מטעמם ועל כן בעניינם אין צו להוצאות).

המבקשת תציין את דבר הארכה בפתח ההליכים שתגיש ותצרף החלטתי כנספח. המזכירות תתייק את ההחלטה בתיקי השופטים בערעורים שיוגשו, וכן בתיקי השופטים בעע"ם 7079/12 ובעע"ם 7466/12.

כן תעביר המזכירות את החלטתי לידי הצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשע"ג (11.11.2012).