עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7828/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7828/11

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

סרגיי ניקולייב

הודעת ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.10.2011 שניתן על ידי כב' השופט י' בן-חמו

תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"ב (27.10.2011)

בשם העוררת: עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב: עו"ד עבד אלכרים עבאס

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 23.10.2011 במסגרת מ"ת 37156-09-11 אשר הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר טיפולית באשפוזית "טמרה".

כתב האישום

1. ביום 19.9.2011 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס להם עבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירת התפרצות לבית מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, עבירת הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף245(ב) לחוק העונשין, עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ועבירת היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2. על פי המפורט בכתב האישום, בלילה שבין ה- 10-11.9.2011, קשר המשיב יחד עם אדם נוסף קשר להתפרץ לבית מגורים בקצרין ולשדוד את בעל הבית. לשם מימוש הקשר, הגיעו המשיב וחברו, סמוך לשעה 3:50 לפנות בוקר, אל מחוץ לדירתו של אדוארד מדינקוב (להלן: המתלונן). המשיב וחברו דפקו על דלת הכניסה בחזקה, המתלונן התעורר למשמע הדפיקות, ניגש לעבר הדלת ושאל "מי זה?". המשיב וחברו השיבו כי הם מהמשטרה ודרשו כי יפתח את הדלת. המתלונן, אשר הבין שמשהו אינו כשורה, נמלט לחדרו שבתוך הדירה וניסה לחסום את הכניסה לחדר באמצעות הזזת מיטה. בחששו כי רב, התקשר המתלונן לשותפו לעבודה וצעק לו "ויקטור תעזור לי חוליגנים פרצו אלי הביתה". בה בעת, המשיב וחברו, אשר הבינו כי המתלונן אינו פותח את דלת הכניסה, התפרצו אל הדירה, בכך שהכו בדלת הכניסה, עד שזו נשברה ונפתחה. המשיב וחברו נכנסו אל הדירה ופנו אל החדר שבו שהה המתלונן. השניים לקחו ממנו את מכשיר הפלאפון שבו אחז. הם השכיבו את המתלונן על מיטתו ואחד מהם כופף את ידו לאחור. בהמשך, הם שאלו את המתלונן בתקיפות היכן הוא מחביא את כספו ואחד מהשניים חיפש בארונות החדר רכוש בכדי לגנבו. שוטרים שהוזעקו למקום, בעקבות תלונת שכן ששמע את שבירת הדלת, נכנסו לדירה ומצאו את המתלונן ושני הפורצים בחדר. המשיב וחברו הורו למתלונן בשפה הרוסית לומר לשוטרים כי הם הגיעו לדירתו על מנת לתקן את המחשב שלו, שאם לא יאמר כך "יהיה יותר גרוע".

הליכי המעצר בעניינו של המשיב

3. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב וחברו עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיב וחברו, הכוללות, בין היתר, עדויות מפורטות של המתלונן, הגעת השוטרים לדירת המתלונן בעקבות דיווח של שכן ואיתור המשיב וחברו בחדר המתלונן, שיחת הטלפון בין המתלונן לחברו בה ביקש סיוע בעקבות הפריצה ועוד. עוד נטען בבקשה כי העבירות המיוחסות למשיב ולחברו מקימות עילת מעצר הן בשל המסוכנות הנשקפת מהם והן בשל החשש משיבוש הליכי משפט. בבקשה נטען בנוסף כי מסוכנות המשיב וחברו מתעצמת נוכח עברם הפלילי המכביד.

4. בדיון מיום 19.9.2011 לא חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה והוזמן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. מתסקיר המבחן עלה, בין היתר, כי המשיב מנהל אורח חיים בצל התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים שונים, וכי בשונה מבעבר, הוא מודע למצוקתו הרגשית, להתמכרותו הקשה ומגלה יכולת להסיק מסקנות כנות לגבי התנהלותו הבעייתית והשלכותיה הפוגעניות. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר באשפוזית "טמרה". עוד הומלץ כי בסיום תקופת הטיפול, יעבור המשיב לאחת הקהילות הייעודיות לגמילה מסמים ומאלכוהול, וזאת לאחר שיעבור ראיונות קבלה.

5. בהחלטה שניתנה ביום 23.10.2011 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר באשפוזית "טמרה". בית המשפט התרשם כי המשיב עומד במרבית הקריטריונים הנדרשים לצורך שחרור לחלופת מעצר במוסד טיפולי כפי שפורטו על ידי השופט עמית בהחלטתו ב-בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (טרם פורסם, 21.3.2011) (להלן: סויסה), ואימץ את המלצת שירות המבחן בעניינו. בית המשפט בחן את העובדה כי המשיב התחיל בהליך גמילה עוד לפני מעצרו. נבחנו גם גילו של המשיב, האם חלופת הגמילה מאיינת את המסוכנות, סוגי העבירות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי של המשיב ונכונות מוסד מתאים לקלוט אותו. בדו"ח פסיכו-סוציאלי שצורף לתסקיר שירות המבחן נקבע כי המשיב נהג להשתמש בסמים ומזה שנתיים המיר, לדבריו, את הסמים באלכוהול. עוד פורט כי במשך שלושת החודשים שבהם היה בטיפול במרכז "אפשר" הצליח לשמור על יובש לתקופות קצרות. עם זאת, ערב לפני שהיה אמור להגיע לאשפוזית לגמילה פיזית, הוא שתה ונעצר כאשר פרץ לדירה. לעניין מסוכנותו של המשיב, הוסיף בית המשפט כי הוא ער לעברו הפלילי של המשיב, אשר ריצה שלוש תקופות מאסר ושוחרר אך לפני ארבעה חודשים, שחרור על תנאי, וכבר הספיק לעבור עוד עבירה, עובדה העומדת למשיב לרועץ. בית המשפט פירט בנוסף כי הוא מודע לקיומם של מאסרים על תנאי ברי הפעלה כלפי המשיב. עם זאת ציין כי המחוקק איפשר שלא להפעיל מאסרים על תנאי במקרים של הצלחת טיפול גמילה, וזאת על מנת לאפשר למשיב המצביע על נכונות ורצון כן ואמיתי לצאת ממעגל ההתמכרות, לעשות כן. לבסוף הורה על שחרורו של המשיב לקהילה הטיפולית במוסד "טמרה". על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר

6. העוררת טוענת כי שגה בית משפט קמא משהורה על שחרורו של המשיב לטיפול גמילה כבר בשלב המעצר. לטענת העוררת, עוצמת מסוכנותו של המשיב, נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו, בין היתר, לאור ההתפרצות לדירת המתלונן, התחכום הרב שבו פעל, מעשי האלימות ועזות המצח שהפעיל המשיב כשהורה למתלונן לשקר לשוטרים. עוד טענה העוררת כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל הולם לעברו הפלילי המכביד של המשיב. לטענת העוררת, המשיב הוא עבריין קשה ומסוכן. המשיב, לדבריה, בעל עבר פלילי "נכבד" במגוון עבירות. הוא שוחרר רק ארבעה חודשים לפני ביצוע העבירות מושא כתב האישום הנוכחי. עוד טענה העוררת כי כנגד המשיב תלויים ועומדים שלושה מאסרים על תנאי ארוכים בני הפעלה. בנסיבות אלה, סבורה העוררת, כי המשיב אינו ראוי לאמון של בית המשפט ואין הצדקה לסכן את הציבור פעם נוספת על ידי שליחתו לחלופת מעצר טיפולית. העוררת הוסיפה וטענה כין אין מקום לשלוח את המשיב לטיפול גמילה כבר בשלב המעצר, וזאת כאשר כלל ידוע הוא כי שקילת הליכי טיפול וגמילה מקומה בשלב גזירת העונש וריצויו. העוררת הוסיפה כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, יש מקום לבחון השתלבות בקהילה טיפולית כבר בשלב המעצר, ולדבריה, המקרה של המשיב אינו נמנה על נסיבות אלה. העוררת הוסיפה כי העובדה שהמשיב נעצר ערב לפני שהיה אמור להתייצב לבדיקה במוסד אשפוז מלמדת כי אין ממש בטענה כי למשיב יש רצון אמיתי לשנות את דפוס התנהגותו העבריינית. לסיום הוסיפה העוררת, כי לא היה מקום לאבחן בין המשיב ובין חברו, אשר נעצר עד תום ההליכים, וזאת משום ששניהם הוכיחו את מסוכנותם הרבה לשלום הציבור. לדעת העוררת, על שניהם לשהות מאחורי סורג ובריח. על כן התבקש בית המשפט לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

10. בא כוח המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הערר. לטענתו, למרות העבר הפלילי הכבד, יש להתחשב בנסיבות חייו הקשות של המשיב אשר הובילו אותו לביצוע המעשים הפליליים. בא כוח המשיב הוסיף כי יש לראות בפניית המשיב להליך טיפולי כמעשה הנובע מתוך מוטיבציה ורצון אמיתיים לקבלת טיפול וכי ראוי שתינתן לו האפשרות לקבלת טיפול זה.

11. במהלך הדיון לפניי התברר כי אין די נתונים על טיב המקום שבו אמור להיות מאושפז המשיב וכן על היקף הטיפול שעבר המשיב בטרם מעצרו. על כן התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים שיבהיר פרטים נוספים. בתסקיר המשלים שהוגש פורט כי אשפוזית "טמרה" הינה מסגרת סגורה, אך לא נעולה. עוד פורט כי לאחר סיום האשפוז ב-"טמרה" אמור המשיב לעבור מספר ראיונות קבלה לקהילות טיפוליות שונות, אשר אף הן מסגרות סגורות, אך לא נעולות. בתסקיר פורט בנוסף כי עובר למעצרו, הופנה המשיב לעמותת "אפשר", המטפלת בנפגעי אלכוהול והופנה להמשך טיפול אשר לא התממש עקב מעצרו.

12. שקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש, אך בסופו של יום לא מצאתי כי שהייה במקום שאינו נעול מספיקה על מנת לאיין את המסוכנות הרבה הנובעת מהמשיב. אין לחשוף את הציבור לסכנה זו. המשיב, כאמור, מואשם בביצוע עבירה חמורה, הוא איים על הקורבן ופגע בו. הקורבן התבטא כי "חוליגנים" פורצים לדירתו. למרות ההכרה בחשיבות המסגרות הטיפוליות, המשיב, אשר מכור לחומרים פסיכו-אקטיביים, מהווה סכנה לשלום הציבור, ואין די במסגרת שאיננה נעולה בכדי להפיג מסוכנות זו. אוסיף כי המשיב ביצע את העבירה זמן קצר בלבד לאחר שחרורו. עברו הפלילי מכביד ויש לו שלושה מאסרים על תנאי ברי הפעלה. עוד אציין כי אף בעניין סויסה, הנזכר לעיל, לאחר דיון נרחב בשיקולים הכללים, הורה בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. לאחר בחינת הנסיבות הפרטניות, קבע בית המשפט כי אין מקום ליתן אמון במשיב ואין בחלופת המעצר כדי להקהות ממסוכנותו של המשיב כלפי הציבור. מעשי המשיב, כך נקבע, מעידים על מסוכנות של ממש. כך נקבע בעניין סויסה וקביעה זו נכונה אף לגבי נסיבות המקרה שלפנינו.

13. הערר התקבל. המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ניתנה היום, ה' בחשוון התשע"ב (2.11.2011).