עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 777/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 48101-06-11, כבוד הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ו-מ סוקולוב, מיום 4.1.2012), שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 20679-10-09, כבוד השופט ב' שגיא).

 

           נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הספקת סמים מסוכנים והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 18.4.2009, סחרו המבקש ואחיו בסם מסוכן מסוג MDMA. המבקש מסר לאחיו 100 טבליות של הסם, שמתוכם מכר האח 24 טבליות לשוטר סמוי. עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 18.10.2009 החזיק המבקש 12.38 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית. ביום  17.4.2011 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות של הספקת סם מסוכן, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

 

           ביום 29.5.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע; חודש מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים שהיא עוון; קנס בסך של 3,000 ש"ח; פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שמונה חודשים; 18 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים; וכן חילוט אופנוע וטלפון נייד השייכים למבקש. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המבקש ולכך שמדובר בהספקת כמות גדולה של סם מסוג אקסטזי. עוד נקבע כי חלקו של המבקש בעסקה גדול מזה של אחיו, שכן הוא זה שסיפק את הסמים, ועד להגעתו לא הייתה העסקה יכולה לצאת אל הפועל. כן התייחס בית המשפט למדיניות הענישה המחמירה בעבירות של סחר סמים ולכך שיש צורך, במסגרת מדיניות זו, לתת משקל מכריע לאינטרס ההרתעה והשמירה על בטחון הציבור. עוד התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המבקש, אך ציין כי מדובר בעבר פלילי ישן. מבחינת שיקולים לקולה, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש. עוד התייחס בית המשפט לשירותו הצבאי של המבקש ולכך שבשנים האחרונות התנהלותו היא התנהלות נורמטיבית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בהתאם לעמדת הפסיקה, יש לתת לנסיבות אלה משקל נמוך בעבירות סמים, לעומת האינטרסים האחרים העומדים בבסיס קביעת העונש. עוד התייחס בית המשפט לעונש שהוטל על אחיו של המבקש שכלל, בין היתר, רכיב של שנת מאסר בפועל וכן הפעלה, בחופף, של עונש מאסר מותנה בן 36 חודשים. בהקשר זה חזר וציין בית המשפט, כי עניינו של המבקש חמור יותר מזה של אחיו. כמו כן, ציין בית המשפט כי האח בחר להודות במיוחס לו, נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה.

 

           על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, הן לעניין הכרעת הדין, הן לעניין גזר הדין. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש, לפיה סטה בית משפט השלום מעיקרון אחידות הענישה בכך שהטיל עליו עונש מאסר חמור יותר מזה שהוטל על אחיו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי חלקו של המבקש בפרשה גדול יותר מזה של אחיו. עוד קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי בנסיבות העניין.   

 

           מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלות עקרוניות הנוגעות לשיקולי ענישה ובייחוד לעיקרון האחידות בענישה. לטענתו, יש לתת במקרה זה רשות ערעור בשל הפער בין העונש שהוטל עליו לבין זה שהוטל על אחיו. לטענתו, שגה בית משפט השלום בכך שקבע כי חלקו בביצוע העבירות היה גדול יותר מזה של אחיו. זאת, שכן לטענתו אחיו הוא זה שהיה דומיננטי בעסקה, ולכל הפחות, מעמדם של השניים זהה. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי בעת ביצוע העבירות עמד נגד אחיו מאסר מותנה בר הפעלה ובכל זאת העונש שהוטל עליו הוא עונש מקל יותר.

 

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

 

           הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. על כן, דינה להידחות מטעם זה בלבד. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

 

           אף טענותיו של המבקש, בכל הנוגע לעיקרון אחידות הענישה, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. זאת, שכן "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)). בענייננו, נימק בית משפט השלום מדוע בחר להטיל על המבקש עונש כבד יותר מזה שהוטל על אחיו, ולא מצאתי מקום להתערב בהנמקה זו. אוסיף, כי לנוכח הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, שעליהן לא משיג המבקש במסגרת בקשה זו שעניינה בחומרת העונש בלבד, אף לטעמי חלקו של המבקש במעשה העברייני גדול יותר מזה של אחיו. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי מדובר בפער ניכר ושאינו מוצדק, שיש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאה זו. מעבר לנדרש אציין, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. העבירות שביצע המבקש הן עבירות חמורות, ומסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה העונש שהוטל עליו הוא עונש מידתי וראוי בנסיבות העניין, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

 

           אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

 

           ניתנה היום, כ"ה באדר התשע"ב (19.3.2012).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12007770_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il