עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 775/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

עע"ם 775/12 - ב'

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. פלוני

2. פלונית

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

בקשה לצו ביניים

בשם המבקשים: עו"ד רמי יובל

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 27315-08-11 מיום 3.1.2012, בו נדחתה עתירתה של המבקשת כנגד החלטתו של יו"ר הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים מיום 24.7.2011.

רקע עובדתי בתמצית

1. בית המשפט לעניינים מנהליים עמד בהרחבה על הרקע העובדתי לפרשה דנן ומשכך אציין רק את העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה בבקשה המונחת לפני. המבקשת 2 (להלן: המבקשת), אזרחית פולין, היא אמו של המבקש 1 – קטין (להלן: הקטין) והיא שוהה בישראל שלא כדין. זוהי תקופת שהותה השלישית בישראל של המבקשת שלא כדין כאשר בעבר נכנסה באמצעות דרכונים שונים ותחת שם משפחה שונה. במהלך תקופת שהותה השלישית בישראל הרתה המבקשת לאזרח ישראלי אשר מעולם לא ניהלה עמו משק בית משותף. מהריון זה נולד ביום 25.4.2005 הקטין שהינו אזרח ישראלי. למבקשת ולקטין אין כל קשר עם אביו של הקטין. ביום 22.8.2010 פנתה המבקשת בבקשה נוספת לקבלת מעמד בישראל הפעם על סמך החלטת ממשלה מספר 2183 מיום 1.8.2010 (להלן: החלטה 2183), המעניקה מעמד בהסדר חד פעמי לילדים של שוהים בלתי חוקיים וכן להוריהם ואחיהם. עוד באותו יום נדחתה בקשתה של המבקשת על הסף. למבקשת ניתן מכתב סירוב והיא נדרשה לצאת מהארץ פעם נוספת תוך 30 ימים. לאחר חילופי מכתבים בין הצדדים הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (עת"מ 50660-12-10) שנדונה לפני השופטת י' שטופמן.

2. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 2.5.2011 במערכת "נט-המשפט" (המבקשת לא צירפה את פרוטוקול הדיון וכתבי בי-דין ככל שהיו) עולה כי בא כוח המשיב טען בדיון שהחלטה מספר 2183 אינה רלבנטית במקרה דנן שכן הקטין הינו אזרח ישראל בעוד שההחלטה הנ"ל מסדירה מעמדם של קטינים השוהים בישראל ושאינם אזרחי ישראל. בא כוח המשיב טען כי לא ניתן לנקוט בפרשנות מרחיבה של ההחלטה בשים לב לעובדה כי מדובר בהסדר ייחודי וחד פעמי שנעשה לפנים משורת הדין. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עניינם של המבקשים יובא לעיונה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים תוך ש"העותרים שומרים, כמובן, על כל טענותיהם...".

3. ביום 24.7.2011 ניתנה החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין ויו"ר הוועדה הבינמשרדית לפיה:

"בתום בחינת מכלול נסיבות התיק, הבקשה והמסמכים שצורפו לה, לא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים שיש בהם כדי לבסס מתן מעמד למבקשת. המבקשת שהתה בארץ פעמיים שלא כדין ואף הורחקה מהארץ. בתאריך 25/11/04 נכנסה לארץ בשלישית בשם נעוריה וילדה בארץ את בנה. לאחר שבקשתה לקבלת מעמד מכוח בנה סורבה הגישה בקשה מכוח החלטת הממשלה לילדי זרים אשר סורבה אף היא על הסף. מהבקשה עולה כי אין קשר בין הילד לבין אביו הישראלי. לאור האמור, לא מצאתי סיבות הומניטאריות חריגות המצדיקות מתן מעמד בישראל. יש לאפשר למבקשת שהות של 30 ימים לצורך התארגנות ויציאה מן הארץ".

כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

4. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי מהראיות שהובאו לפניו עולה כי אין כל קשר בין הקטין לבין אביו הישראלי. משכך, קבע בית המשפט כי לא יהיה בדחיית העתירה כדי לגרום לנזק כלשהו לקשר עם אביו. עוד הוסיף בית המשפט כי זיקתו של הקטין לישראל, בהיעדר כל קשר עם אביו, אינה עולה על זיקתו למדינת אזרחותה של אימו. כן דחה בית המשפט את טענתה של המבקשת בדבר יצירת זיקות של הקטין לישראל מאז הולדתו בנימוק כי בסמוך לאחר לידתו של הקטין סורבה בקשתה של המבקשת וחרף זאת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין. בית המשפט ציין כי אין המבקשת רשאית לבסס טענותיה על זיקות שנוצרו במהלך שהייה בלתי חוקית זו בישראל. בנוסף לכך, קבע בית המשפט כי עילת העתירה היא ביתרון הכלכלי שרואה המבקשת לה ולבנה במגוריה בישראל, שכן לטענתה בארץ מוצאה אין לה עבודה או מקורות אחרים להתפרנס מהם, אולם טענה זו אינה מבססת עילה להמשך שהותה של המבקשת בישראל. באשר לטענתה של המבקשת כי יש לאפשר לה לשהות בישראל על מנת למצות את תביעת המזונות נגד אביו של הקטין, קבע בית המשפט כי האב חויב במזונות על פי פסק דין חלוט ולא נטען כי אינו מקיים את חובו. מכל מקום, כך קבע בית המשפט, נוכחותה של המבקשת בארץ אינה נדרשת על מנת לכפות על אביו של הקטין את המשך קיום חובת התשלום.

5. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי אינו מתעלם מאזרחותו הישראלית של הקטין ועל זכותו לשהות בישראל ועל כך כי הרחקת המבקשת מישראל תביא דה פקטו גם לתוצאה לפיה הקטין לא יוכל להישאר בישראל. ברם, בית המשפט לעניינים מנהליים הפנה לפסיקתו של בית משפט זה [דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.2003); בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992)], לפיה אין באזרחותו של הקטין כדי להביא למתן מעמד להורה כאשר אין מתקיימות אותן נסיבות הומניטאריות המצדיקות זאת.

6. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ככל שהיא מבוססת על החלטה 2183 שהסדירה באופן חד פעמי וחריג את מעמדם של ילדים השוהים בישראל שלא כחוק ושל הוריהם. בית המשפט נימק קביעתו זו בכך שההחלטה חלה לגבי הורי ילדים שנכנסו לישראל כדין ואילו המבקשת נכנסה לישראל שלא כדין בניגוד לצו הרחקה שהוצא נגדה.

כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עמו גם בקשה למתן צו זמני האוסר על המשיב להרחיק את המבקשת מישראל עד להכרעה בערעור.

נימוקי הבקשה

7. הבקשה ערוכה באופן תמציתי ולצורך ההכרעה בה עיינתי בהודעת הערעור. בערעורה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי החלטה 2183 אינה חלה בעניינה. המבקשת טוענת כי אמנם שהותה בישראל אינה כדין אך כניסתה לישראל הייתה כדין באמצעות דרכון ובאשרה. המבקשת טוענת כי יש להחיל את החלטה 2183 בעניינה ובעניינו של הקטין על דרך ההיקש משום שהקטין עומד בתנאים המהותיים של ההחלטה לגבי משך שהותם וזיקתם של ילדיהם הקטינים של שוהים לא חוקיים. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקביעתו כי לקטין אין זיקה עודפת לישראל, שכן הקטין נולד, גדול והתחנך בישראל ועתה הוא לומד בכיתה א'. טובת הילד, כך טוענת המבקשת, מצדיקה הותרתה יחד עמו בישראל שכן בארץ מוצאה לא תוכל לפרנסו. המבקשת טוענת כי הרחקתה מישראל מהווה הלכה למעשה הפקעת אזרחותו של הקטין. באשר ל"מאזן הנוחות" טוענת המבקשת כי הקטין תלמיד כיתה א' ובוודאי ראוי לאפשר לו להשלים את לימודיו בשנת הלימודים הנוכחית.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9. כידוע, הגשת ערעור על פסק דין אינה מביאה כשלעצמה לעיכוב ביצועו. על מנת שיעוכב ביצועו של פסק דין, על המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו למשל: עע"מ 777/08 הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' לשכת המסחר ת"א (לא פורסם, 12.2.2008), פסקה 6; עע"מ 5928/10 רוטרו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 30.8.2010), פסקה ז').

10. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי סיכויי הערעור אינם טובים. אף המבקשת מודה בערעורה כי החלטה 2183 אינה חלה ישירות בעניינה ובעניינו של הקטין אך מבקשת היא להחילה על דרך ההיקש. נדמה כי החלטה 2183 אינה חלה בעניינם של המבקשים שכן בסעיף 1 להחלטה צויין מפורשות כי ההחלטה תקפה לגבי "ילד השוהה בישראל שלא כחוק" ומשכך ההחלטה לא נועדה להסדיר מעמדו של קטין בעל אזרחות ישראלית. מקובלת עליי העמדה לפיה לא ניתן לפרש את החלטת הממשלה באופן נרחב ו"מהותי" כפי שטוענת המבקשת שכן עסקינן בהחלטה שניתנה לפנים משורת הדין באופן חד פעמי, כפי שהדברים הודגשו בסעיף 10 להחלטה:

"החלטה זו הינה הסדר חד פעמי לשעה הנעשה לפנים משורת הדין, ומשכך, אין בה כדי לשנות את מדיניות הממשלה בתחום זה. הממשלה מבהירה כי תנאי הסדר זה לא יחולו על זרים שיכנסו למדינת ישראל בכל דרך בעתיד, ולא על מי ששוהים בה שלא בהתאם לכללים שנקבעו בהחלטה זו".

באשר לטענתה של המבקשת כי נכנסה לישראל עם דרכון ואשרה כדין; עולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים והחלטתו של יו"ר הוועדה הבינמשרדית, כי המבקשת נכנסה לישראל תחת זהות שונה עם דרכון אחר וכאשר עומד כנגדה צו הרחקה מישראל. לכן, איני סבור כי ניתן לקבל את טענתה של המבקשת כי מדובר בכניסה לישראל כדין. אף אם ניתן היה לקבל את טענתה של המבקשת כי היא נכנסה כדין לישראל, הרי שממילא החלטה 2183 אינה חלה בעניינה ובעניינו של הקטין.

11. באשר לטענות שמעלה המבקשת מכוח טובת הקטין, זיקותיו לישראל ואזרחותו, הרי שקביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוססת היטב על פסיקתו של בית משפט זה אליה הפנה, לפיה אין אזרחותו של הקטין מצדיקה מתן מעמד להורה. כפי שעמד על כך בית המשפט לעניינים מנהליים זיקותיו של הקטין לישראל התגבשו במידה רבה בשל התנהלותה של המבקשת שהמשיכה לשהות בישראל חרף דחיית בקשותיה למתן מעמד בישראל וללא כל עילה שבדין ומשכך סבורני כי המבקשת מנועה מלהתבסס על זיקות אלה. באשר לצורך להשלים את הטיפול בתביעת המזונות, כנטען, הרי שבדין קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי המבקשת יכולה להשלים את הטיפול בתביעה ממקום מושבה כפי שעמדתי על כך בהחלטה אחרת שניתנה לאחרונה [ראו: עע"ם 660/12 פלונית נ' משרד הפנים (לא פורסם, 23.1.2012)]. מכל הטעמים הנ"ל סבורני כי סיכויי הערעור אינם טובים.

12. באשר ל"מאזן הנוחות"; יתכן כי היה מוטב אילו המשיב היה מתיר את הארכת שהותה של המבקשת בישראל עד לתום שנת הלימודים כדי לאפשר לקטין לסיים את לימודיו בכיתה א', ויתכן כי טרם נסתם על כך הגולל. ברם, החלטתו של המשיב שלא לעשות כן אינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט והשאלה האם לאפשר המשך שהותה של המבקשת עד לתום שנת הלימודים הנוכחית מסור לפררוגטיבה של המשיב.

13. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' בשבט התשע"ב (27.1.2012).