עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7574/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7574/11

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העורר:

ליאור כברה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על פי הוראת סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק מ"ת 30876-08-11 מיום 10.10.2011 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' ברנט

תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשע"ב (24.10.11)

בשם העורר: עו"ד בני נהרי

בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בפתח תקווה (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 10.10.2011 במ"ת 30876-08-11, בה נדחתה בקשת העורר לחלופת מעצר ונקבע כי ייעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום

1. נגד העורר ונגד חברו הוגש כתב אישום המייחס לעורר שתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345א(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ולחברו של העורר עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אונס לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין.

2. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, השניים בילו בבית אחיו של החבר יחד עם המתלוננת ושתי חברותיה, שם שתו כולם משקאות אלכוהוליים. לאחר ששתי החברות עזבו את המקום בחברת העורר, נותרה המתלוננת במחיצת חברו של העורר. בזמן שהותם המשותפת של השניים בבית, נגע החבר בחלקים שונים של גופה, תוך התנגדות חוזרת מצד המתלוננת. עם שובו של העורר לבית, ביקשה ממנו המתלוננת לשוב לביתה, אך העורר הציע לה משקאות אלכוהוליים נוספים והיא נענתה להזמנה.

3. בהמשך, יצאו השלושה לחצר הבית, שם מילא החבר בריכת מים מתנפחת. העורר המשיך למזוג למתלוננת אלכוהול עד שהגיעה לשכרות וערפול חושים. חברו של העורר הרים את המתלוננת מהכיסא עליו ישבה, הפשיטה מבגדיה והותירה בבגדיה התחתונים בלבד. לאחר מכן הכניס החבר את המתלוננת לבריכה, מישש את איבר מינה, וכמו כן ליטף ונישק חלקים שונים של גופה בעוד היא מוטלת רדומה בבריכה. בהמשך, הצטרף העורר לבריכה, בעוד חברו המשיך ללטף את המתלוננת. בשלב מסוים החלה המתלוננת לבכות ולהתלונן על כאבים, או אז העבירוה השניים למיטה בסלון. בשלב זה, בעוד המתלוננת ממשיכה בבכייה, נצמד אליה העורר מאחור, ומישש את גופה. מאוחר יותר, הפשיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר זמן מה, נפלה המתלוננת לרצפה. העורר פיסק את רגליה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה בשנית, נישק את חזה והגיע לפורקן מיני.

הליכי המעצר

4. העורר נעצר ביום 29.07.2011 ומעצרו הוארך מעת לעת על ידי בית המשפט השלום בפתח תקווה עד ליום 19.8.11. עם הגשת כתב האישום ביקשה פרקליטות המחוז מבית המשפט להורות על מעצרם של העורר ושל חברו עד תום ההליכים. ביום 10.10.2011 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה. בה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לעורר מסוכנות שאינה ספציפית המצדיקה את מעצרו עד תום ההלכים ושוללת אפשרות לשחררו למעצר בית, אפשרות שהומלצה על ידי שירות במבחן בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר. בית המשפט קבע כי העורר אינו ראוי לאמון , וזאת במיוחד לאור הרשעותיו הקדמות בעבירות שגם הן נקשרו בצריכת אלכוהול, אליהן התייחס בית המשפט בהרחבה, והתעלמותו מהוראות של שירות המבחן שנקבעו לגביו בעבר. בהקשר זה ציין בית המשפט כי העורר לא מילא את צו המבחן שנקבע לו בעבר בגין עבירות אלימות בהן הורשע, ולא השתלב בטיפול במסגרת עמותה המסייעת לנפגעי אלכוהול. עוד קבע בית המשפט כי העבירה התבצעה על רקע שתיית אלכוהול, וזאת על אף שהעורר ידע כי אלכוהול מביאו לידי אובדן שליטה עצמית, כפי שכבר אירע לו בעבר. בית המשפט אף הטיל ספק ביכולת הפיקוח של בני משפחתו לצורך קיום תנאי מעצר הבית.

הערר

5. לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, ועל קיומה של חזקת מסוכנות. בעררו, ביקש העורר להורות על שחררו לחלופת מעצר תחת פיקוח ובתנאים מגבילים. העורר טען כי שגה בית המשפט בכך שהורה על מעצרו ולא אימץ את חלופת המעצר שהציע שירות המבחן. העורר פירט כי על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, ישנה חובה לבחון האם מתקיימות נסיבות בהן ניתן לשחרר למעצר בית. לטענת העורר במקרה זה, אכן מתקיימות נסיבות שכאלו, וזאת למרות המסוכנות המיוחסת לו. עוד הוסיף העורר וטען כי יש לראות במפקחים שהוצעו – הוריו – כמפקחים הולמים ומתאימים לביצוע תפקידם. לטענתו אין מקום לאבחנה שנעשתה בינו ובין חברו, אשר שוחרר בדיון נפרד למעצר בית בעקבות המלצת שירות המבחן. לבסוף, העורר התנגד לשילובם של נימוקים המבוססים על הרשעותיו הקדמות לצורך שלילת חלופת המעצר. לטענת העורר אין בעבר פלילי כדי לשלול אפשרות של חלופת מעצר. העורר טען כי מקומם של אלו בדיון שייערך לגבי ההרשעה בעבירה וחומרת גזר הדין, ולא היה מקום להתבסס עליהן בקביעת מעצרו. על כן התבקש בית המשפט להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

המדינה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6. איני רואה מקום להיעתר לערר.

אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי העורר אינו ראוי לאמון. בא כוח העורר מתרעם, בכתב ובעל פה, על כך שבית המשפט המחוזי נתן דגש רב בהחלטתו לגזר דין שניתן בבית משפט השלום בו הוטל על העורר צו מבחן ונקבע כי יטופל במסגרת עמותת אפש"ר. ההזדמנות זו לא נוצלה על ידי העורר והוא ביצע, לכאורה, את העבירות נשוא תיק זה תחת השפעת אלכוהול. ניסיונו של הסנגור למעט מחשיבות גזר הדין הקודם לא ייצלח. ניתנה למערער הזדמנות להיגמל והוא אינו יכול להיתלות, שוב ושוב, בשתיית אלכוהול כתירוץ למעשיו. לאור ניסיון העבר עם העורר, בצדק קבע בית המשפט המחוזי שאין לתת במבקש אימון, ואין לשחררו לחלופת מעצר.

7. אין גם מקום להשוואה בין העורר לבין חברו ולו בשל חלקם השונה בפרשה.

8. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏‏‏כ"ו תשרי, תשע"ב (24.10.2011).