עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7541/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשות:                      עו"ד א' טיקולסקר; עו"ד צ' גרינגליק; עו"ד ט' עפרוני

בשם המשיבות:                       עו"ד ע' פירט; עו"ד א' שמעון

 

 

 

          בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.9.2013 (כב' השופטת י' שבח) בהפ"ב 6879-04-12 בגדרו נדחתה בקשת המבקשות לביטול פסק בוררות. במוקד הבקשה השאלה אם פסק הבוררות ניתן בחריגה מסמכות. על-פי החלטה מיום 13.11.2012 השיבו המשיבות לבקשת רשות הערעור.

 

1.       הצדדים התקשרו בהסכם שותפות בו הוסכם, בין היתר, כי "כל סכסוך ו/או מחלוקת שיתגלעו בין הצדדים בקשר עם פרשנות הסכם זה יועברו להכרעתו של בורר". הצדדים התקשרו גם בהסכם אופציות, לפיו ניתנה למשיבות אפשרות לרכוש את חלקה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת) בשותפות. ביום 2.12.2009 הודיעו המשיבות על כוונתן לממש את הסכם האופציות. כחלק מהליך המימוש, הוגשה חוות דעתו של רואה החשבון י' טולדנו (להלן: רוה"ח טולדנו) באשר לשווייה של החברה. לאחר חתימת ההסכם והעברת התמורה, התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לתקופה בגינה זכאית המבקשת לחלקה היחסי ברווחי השותפות.

 

ביום 22.1.2012 פנו המבקשות אל הבורר, השופט בדימוס י' לויט, בתביעה לסעד הצהרתי, לפיו על-פי הסכם השותפות זכאית המבקשת לקבל את חלקה היחסי ברווחי השותפות בגין כל תקופת קיומה של השותפות, קרי עד למועד ביצוע הסכם האופציות (11.7.2010). המשיבות התנגדו לבקשה בטענה שהמבקשת זכאית לחלקה היחסי ברווחים רק עד ליום בו הודיעו על כוונתן לממש את הסכם האופציות (2.12.2009).

 

2.       בפסק הבוררות מיום 8.2.2012 נקבע, בין היתר, כי לא עלה בידי המבקשות, שעליהן נטל הראייה, להוכיח כי בתקופה הרלבנטית היו בקופת השותפות רווחים ראויים לחלוקה, ומשכך דין תביעתן להידחות. הבורר נדרש גם לטענה לפיה עניינה של התביעה הוא בסעד הצהרתי וכי לא נתבע בה סכום מסוים לתשלום, בקבעו כי "התובעות אינן זכאיות לרווחים שלא הוכחו כלל", זאת בהתבסס, בין היתר, על חוות הדעת של רוה"ח טולדנו, לפיה אכן לא היו בקופת החברה רווחים ראויים לחלוקה.

 

3.       המבקשות הגישו לבית משפט קמא בקשה לביטול קביעת הבורר באשר לחלוקת רווחי החברה, זאת מן הטעם שהבורר חרג מהסמכות שהוענקה לו. נטען, כי על-פי ההסכם בין הצדדים סמכות הבורר היא להכריע בשאלת פרשנות הסכם השותפות, ואילו בפועל הכריע הבורר בשאלה מעשית, שלא הובאה לפתחו, קרי, כלום היו בתקופה הרלבנטית רווחים ראויים לחלוקה.

 

4.       בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. נקבע, כי אמנם הוסכם בין הצדדים כי בשעת מחלוקת יפנו לבורר על מנת שזה יכריע בשאלת פרשנות ההסכם. עם זאת, המבקשות הרחיבו בהתנהלותן את סמכותו של הבורר לעסוק גם בשאלות מעשיות הנובעות מהתביעה, ועל כן מוסמך היה הבורר לבחון אם היו רווחים ראויים לחלוקה. בית משפט קמא סמך את קביעתו, בין היתר, על הנתונים הבאים: (1) המבקשות הגישו לבורר חוות דעת מומחה מטעמן, לפיה בקופת השותפות היו מצויים רווחים לחלוקה; (2) מטענות הצדדים עולה, כי רוה"ח טולדנו נחקר על סוגיית קיומם של רווחים בקופת השותפות; (3) תביעת המבקשות לא נתחמה לסוגיות פרשניות בלבד, שכן הן תבעו גם סעד המצהיר על זכותן לקבלת רווחים בתקופה שתחילתה כבר בשנת 2008 (כלומר, עוד לפני מועד מתן ההודעה על הכוונה לממש את האופציה). בית משפט קמא הורה לבורר להבהיר מהי עמדתו בשאלת המועד שעד אליו זכאית המבקשת לחלקה היחסי ברווחי השותפות.

 

5.       להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 16.2.2012 ניתנה החלטת הבורר בסוגייה שהוחזרה לפתחו. בהחלטת הבורר הובהר, כי יש לפרש את ההסכם באופן שהשותפות בין הצדדים הסתיימה ביום מתן ההודעה על מימוש האופציה, ולא ביום בו בוצעה העסקה בפועל, ומשכך תקופת זכאותה של המבקשת לרווחים הסתיימה ביום מתן ההודעה. בית משפט קמא אישר את פסק הבוררות "המשלים" בהחלטתו מיום 14.1.2013 (כלפי פסק הדין המשלים הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת - רע"א 1207/13).

 

6.       כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה שלפניי. ראשית נטען, כי אין לבחון את הבקשה על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לקבלת בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מאחר שרק ערכאה אחת נתנה דעתה לטענות המבקשות. לחלופין נטען, כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור נוכח עיוות הדין שנגרם למבקשות עת הכריע הבורר בסוגייה שלא הובאה לפתחו, שלא היה מוסמך לדון בה ושלא ניתנה להן הזדמנות לטעון לגביה. לגופם של דברים טוענות המבקשות, כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על טעויות עובדתיות. ראשית נטען, כי חוות הדעת של המומחה מטעמן התמקדה בשאלות הנוגעות לחוות הדעת של רוה"ח טולדנו, וכלל לא עסקה בשאלה אם היו רווחים בשותפות. עוד נטען, כי, בניגוד לאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, רוה"ח טולדנו כלל לא העיד בבוררות. לבסוף נטען, כי החלק בתביעתן שעוסק בזכאותן לרווחים מתקופה מוקדמת עורר אף הוא שאלה פרשנית בלבד, ועל כן לא ניתן להסיק מכך שהמבקשות הסכימו להרחבת סמכויותיו של הבורר.

 

7.       המשיבות מתנגדות לבקשה בנימוק שלא נפל פגם בפסק הבורר, שכן כפי שקבע בית משפט קמא, המבקשות הרחיבו את סמכות הבורר בכך, שהלכה למעשה, עוררו בכתב התביעה  את שאלת קיומם של רווחים הראויים לחלוקה. עוד טוענות המשיבות, כי הבקשה אינה מגלה את כלל התמונה העובדתית, שכן המבקשות לא ציינו כי הגישו תובענה נוספת, בדרך של המרצת פתיחה, שנדחתה בינתיים, למתן סעד הצהרתי לפיו יש לבטל את חוות דעתו של רוה"ח טולדנו, וכי המרצת פתיחה דומה עודנה תלוייה ועומדת. המשיבות אינן חולקות על כך שרוה"ח טולדנו לא נחקר במסגרת הבוררות.

 

 

 

דיון והכרעה

 

8.       לאחר העיון, סבורני כי דין הבקשה להידחות. אינני סבור כי השאלות והטענות המועלות בבקשה מצדיקות מתן רשות ערעור, זאת אף בבחינה רחבה ושימוש באמות מידה גמישות מאלה הנהוגות בבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו, למשל, רע"א 402/11 נבט נ' גבעת ישעיהו מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה י"ב (21.8.2011)). כפי שיפורט, לא השתכנעתי גם מטענות המבקשות, כי נגרם להן עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה.

 

          כזכור, טענת המבקשות מתמקדת בכך שפנייתן אל הבורר נעשתה כדי שיוענק להן סעד הצהרתי לגבי התקופה בגינה זכאית המבקשת לחלקה היחסי ברווחי השותפות, ואילו הבורר הכריע בפועל גם בשאלת קיומם של רווחים ראויים לחלוקה באותה העת. בית משפט קמא קבע, ואיני רואה להתערב בקביעתו זו, כי אמנם בהסכם השותפות התכוונו הצדדים להעניק לבורר סמכות להכריע בסוגיות הנוגעות לפרשנות ההסכם, אך התנהלות המבקשות אינה מלמדת כי הן אכן הגבילו את עצמן, וכפועל יוצא את הבורר, לעסוק אך בשאלה זו. יודגש, כי המבקשות אינן חולקות על כך שככלל ניתן להרחיב את סמכותו של הבורר בדרך של התנהגות, ובקשתן מתמקדת בטענה שאין להסיק מהתנהגותן כי הן הקנו לבורר סמכויות נוספות מעבר לאלה שהוקנו לו בהסכם השותפות.

 

9.       המבקשות מדגישות, כי כבר בפתח כתב התביעה שהוגשה על-ידן לבורר הובהר שהסעד הנתבע הוא להצהיר על ה"פרשנות הנכונה של ההסכמים בין הצדדים". עם זאת, בהמשך אותה פסקה כלולה בקשה להיתר לפיצול סעדים וזאת כדי שהמבקשות תוכלנה לעתור לערכאה המוסמכת "אם הנתבעות [המשיבות - צ.ז] לא ישלמו להן את הסכומים המתחייבים מן ההצהרות המבוקשות כאן". כלומר, משמעות אפשרית שניתן לייחס לבקשה זו היא, שלמבקשות היתה ציפייה שהבורר יכריע בשאלת הסכומים שיתחייבו מהכרעתו בשאלה הפרשנית הנוגעת לתקופת זכאותן לרווחי השותפות. נוסף על כך, וזה עיקר בעיניי, הפרק בכתב התביעה העוסק בפרשנות הסכם השותפות והאמור בו לגבי תקופת זכאותה של המבקשת לרווחים, אינו מצמצם עצמו לשאלה זו כלל וכלל. מעיון בכתב התביעה עולה, כי המבקשות פרשו בו בהרחבה רקע ומחלוקות עובדתיות, שעל פני הדברים כלל אינן נחוצות להכרעה בשאלה הפרשנית המצומצמת שהן מציגות כעת. המבקשות טענו בכתב התביעה באריכות בשאלת קיומם של רווחים הראויים לחלוקה בתקופה שתחילתה בשנת 2008, כלומר עוד בטרם ניתנה הודעת המשיבות על רצונן לממש את הסכם האופציות. זאת ועוד, המבקשות אף כוללות טענות כלפי חוות הדעת של רוה"ח טולדנו והאופן בו נערכה, ככל הנראה, גם במטרה להוכיח שחוות דעתו אינה סותמת את הגולל על האפשרות שבקופת החברה היו רווחים הראויים לחלוקה.

 

          הנה כי כן, כתב התביעה נוסח באופן שניתן להסיק ממנו שהמבקשות לא צמצמו את תביעתן אך ורק לשאלת פרשנותו של ההסכם. אכן, המבקשות לא הצהירו מפורשות שהן מרחיבות את סמכותו של הבורר להכריע בשאלת קיומם של רווחים, אך כתב התביעה רצוף טענות ואמירות שחורגות מהשאלה הפרשנית שבה הן מבקשות להתמקד כעת. לשון אחר, המבקשות הביאו לפתחו של הבורר מחלוקות עובדתיות, שעל פני הדברים ההכרעה בהן לא נדרשת לשם ההכרעה בשאלה הפרשנית שבה היה עליו להתמקד, לטענתן עתה. היקף העניינים שנמסרו להכרעת הבורר, כעולה מכתב התביעה של המבקשות בבוררות, חורג במובהק ממה שהמבקשות טוענות לו עתה. רק לאחרונה נפסק על ידי בית משפט זה, כי כתבי טענות יש לנסח באופן ברור, וכי ראוי להפריד, ככל הניתן, בין הסעד המבוקש לבין העובדות המקימות את עילת התביעה (ראו: ע"א 2161/11 דרור נ' פרץ, פסקה 10 (5.2.2013)). לאופן ניסוח כתב הטענות יש נפקות ברורה. בענייננו, הנטען עתה על-ידי המבקשות, כי הבורר נדרש להכריע אך ורק בשאלת פרשנותו של ההסכם, אינו עולה בקנה אחד עם האופן בו נוסח כתב התביעה שהוגש לבורר, ומשכך אין לקבל את טענותיהן בבקשה זו, ודינה להידחות.

 

10.     סוף דבר, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. המבקשות תשאנה בשכר טרחת עורך דינן של המשיבות בסך 10,000 ש"ח.

 

11.     נוכח תוצאת ההליך, תודענה המבקשות עד ליום 25.2.2013 אם הן עומדות על בקשתן ברע"א 1207/13.

 

         

           ניתנה היום, י"א באדר התשע"ג (‏21.2.2013).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12075410_L04.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il