עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7537/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7537/11

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

העורר:

ניקיטה טקצנקו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.10.2011 בתיק ת"מ 31549-09-11 שניתן על ידי כב' השופט ר' שפירא

תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי התשע"ב (23.10.2011)

בשם העורר: עו"ד בוריס שרמן

בשם המשיבה: עו"ד נעמי לולב

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מתאריך 11.10.2011, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

להלן יובאו עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

2. כנגד העורר הוגש בתאריך 15.9.2011 כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה לשם סחיטה או איומים, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, אשר בוצעו קרוב לשנה לפני מועד הגשת כתב האישום. על פי הנטען בכתב האישום עובר לתאריך 30.10.2010 קשרו העורר, סרגיי פורונגרץ ודניאל טייברג (להלן: סרגיי ו-דניאל) קשר לחטוף נהג מונית באמצעי תרמית לשדוד ולסחוט ממנו רכוש. לשם ביצוע המעשה הצטיידו השלושה בתיק גדול, מוט ברזל, נייר דביק ומיכל גז מדמיע. בתאריך 30.10.2010, עובר לשעה 03:20, עצרו העורר ודניאל מונית, בה נהג המתלונן, וביקשוהו כי יסיעם ליערות הכרמל, תוך תרמית ומצג שווא לפיהם ישלמו לו 140 ש"ח תמורת הנסיעה. סרגיי נסע ברכב נוסף ועקב אחרי המונית עד אשר הגיעו למקום מבודד ביערות הכרמל, כאשר העורר ודניאל מדריכים אותו כיצד להגיע למקום בטלפון. בהגיעם לזירה הורו העורר ודניאל למתלונן לעצור את המונית, תפסוהו בכח, תקפוהו באמצעות מוט הברזל בראשו וגופו, ריססו גז על פניו וחבלו בו חבלות חמורות. בשלב מסוים השניים הוציאו את המתלונן מן המונית, כפתו את ידיו ורגליו באמצעות סרט דביק והושיבוהו על ברכיו. השניים דרשו מן המתלונן את מספר כרטיס הבנקט שלו וחקרו אותו בדבר אמיתות הקוד שמסר, דרשו פרטים מזהים אודות המתלונן ובני משפחתו, תוך שאיימו עליו כי הם יכולים להגיע אליו ולפגוע בו ובמשפחתו. במהלך האירוע שדדו העורר ודניאל מן המתלונן את שני מכשירי הפלאפון והקשר שנשא עמו, מכשיר ניווט, ארנק כרטיסים שונים סכום של 700 ש"ח ופריטים נוספים. בכדי למנוע מן המתלונן לחלץ עצמו מן הזירה ולהזעיק עזרה, הסתירו העורר ודניאל את מפתחות המונית, חלצו את נעליו של המתלונן והשליכו אותן למרחק, השאירו אותו בזירה כאשר הוא כפות בידיו ורגליו, כשהוא יושב רכון על ברכיו והורו לו לעצום את עיניו ולספור עד עשרים בזמן שהם נמלטים מהמקום. השניים נמלטו לרכבו של סרגיי שעמד בסמוך לזירה ונסעו משם עם השלל. במהלך הנסיעה השליכו השלושה חלק מהפריטים שנטלו מן המתלונן ונסעו אל מכשיר בנקט בחיפה, שם משכו מחשבונו של המתלונן סכום של 1,200 ש"ח. כתוצאה ממעשיהם של העורר ודניאל נגרמו למתלונן חבלות חמורות בהן שבר ביד שמאל, פציעות ושריטות בראשו, עורפו, פניו וגפיו וכן נגרמה לו נזקים בעיניו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), זאת לאחר שנאספו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ובשל החשש כי העורר ימלט מן הדין ויביא לשיבוש הליכי משפט נוכח העובדה כי במשך שנה לא ניתן היה לאתרו.

4. בית המשפט דן בבקשה והורה על ביצוע תסקיר מעצר לעורר.

תסקיר המעצר בעניינו של העורר, מתאריך 10.10.2011, מציין כי לאורך השנים תפקד העורר במישור התעסוקתי, אולם בשיחה עמו קשה היה להעריך את אישיותו ודפוסי התנהגותו נוכח מסירת אינפורמציה באופן מצומצם. כמו כן צוין כי העורר מתקשה להתמודד בצורה אחראית ואדפטיבית עם קשייו, מצב המעלה סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד. העורר מייחס את נסיבות מעצרו להשפעת אלכוהול, אם כי העורר שלל בפני קצינת המבחן כי קיימת אצלו בעיית שתייה. שירות המבחן ראיין את המפקחים המוצעים (אביו של העורר ובת זוגו) והתרשם כי השניים יכולים לפקח על העורר באופן רציני ואחראי, אף שאין אפשרות לחיזוק מעצר הבית באיזוק אלקטרוני בקיבוץ בו הם מתגוררים. כן המליץ שירות המבחן על העמדת העורר בפיקוח משך שישה חודשים.

5. בית המשפט המחוזי הנכבד דן בתסקיר המעצר ובחן את המפקחים המוצעים ובהחלטתו מתאריך 11.10.2011, ציין כי שני הנאשמים האחרים בפרשה אותרו בתוך חודש ממועד ביצוע העבירה ושוחררו לחלופת מעצר, ואילו העורר לא אותר משך 10 חודשים עד שהסגיר עצמו לאחרונה, ובכך יש כדי להקים עילת מעצר בגין חשש להימלטות מאימת הדין, נוסף על עילת המעצר העולה מסוג זה של חטיפה ושוד אלים. בית המשפט ציין כי העורר הסגיר עצמו רק לאחר שמצא עצמו במצוקה קיומית והרגיש שאינו יכול עוד להסתתר וכי במהלך תקופת הימלטותו היה בקשר עם דניאל על מנת לקבל ממנו מידע על התקדמות הדיונים במכלול. בית המשפט הנכבד התייחס בהרחבה לחסר הקיים בתסקיר המעצר לתקופה בה נמלט העורר מן המשטרה. חסר זה, כך נאמר בהחלטה, מקשה על בחינת התאמתו של העורר לחלופת מעצר. עוד הוסיף בית המשפט הנכבד וציין כי אף מעדות אביו של העורר, שהוצע כמפקח, עולה כי האב לא נקט בפעולות מעשיות להפניות העורר למשטרה בתקופה בה הסתתר ועל כן לא ניתן ליתן בו אמון כמפקח עיקרי ובהתאם אין ליתן אמון מספק גם בבת זוגו של האב ובסבתו של העורר, אף שרצונן לעזור לעורר נראה כן ואמיתי. נוכח כלל הנתונים הורה בית המשפט הנכבד על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

6. בערר שלפני טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט בהחלטתו הנ"ל וזאת ממספר טעמים:

ראשית, בקביעתו כי העורר לא ראוי לאמון בסיסי הדרוש לצורך שחרור לחלופת מעצר. השגתו זו מעגן סניגורו של העורר בהתרשמות שירות המבחן מן העורר ובמסקנתו כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר. כן צויינה בהקשר זה חרטתו המיידית הנטענת של העורר לאחר ביצוע העבירה, שכללה, לדברי בא כוחו, נסיעה למקום האירוע על מנת לוודא כי המתלונן השתחרר מקשירתו ופנייתו של העורר לבית החולים רמב"ם לאחר מכן כדי לבדוק מה מצבו של המתלונן. עדות נוספת לכנות חרטתו יש למצוא, לטענת בא כוחו, בכך שהקליט את דניאל, מי שהיה, לדבריו, השותף המרכזי לעבירה – אותו הוא הביא, לשיטתו, כדי הודיה בביצוע העבירה. לעניין זה הוסיף בא כוח העורר עוד כי אין יסוד למסקנה כי העורר הסגיר עצמו כיוון שנקלע למצוקה קיומית, שכן קביעה זו מסתמכת רק על אמרותיו של העורר מהשיחה המוקלטת הנ"ל עם שותפו והמדובר בשיחה "מבוימת" כדי ליצור אצל שותפו רושם של מצוקה קיומית על מנת שידבר עמו באופן פתוח וגלוי. לגישתו – העורר עבד בעבודות מזדמנות מאז ביצוע העבירה ולא היה מצוי במחסור.

שנית, בא כוח העורר מציין כי שגה בית המשפט הנכבד עת קבע כי לא ניתן ליתן אמון במשמורנים, וזאת נוכח בדיקתם על ידי שירות המבחן וההמלצה שניתנה –לשחרור העורר לפיקוחם. בהקשר זה הוא מוסיף כי המפקחים לא ידעו על מעורבות העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו וכן כי האב נקט בפעולות הכוללות שליחת דואר אלקטרוני לעורר ועריכת ניסיון לברר עם תחנת המשטרה במה מדובר, אך לא נענה.

שלישית, בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא משמצא טעם להבחנה בין העורר לבין שני הנאשמים האחרים בפרשה (ששוחררו בערבות) וזאת כיון שחלקו של העורר אינו עולה על חלקו של דניאל בפרשה, בו בזמן שסרגיי ניסה, לדבריו, לשבש הליכים בכך שניסה לשכנע את העורר למסור הודעה כוזבת במשטרה, שהייתה אמורה להביא לזיכויו (ואף הציע לעורר כסף לשם כך).

7. בדיון בפני התייחסה באת כוח המדינה לשוני הנטען בין הנאשמים וציינה כי בעניינו של הנאשם דניאל, השחרור בערבות בא בעקבות תסקיר חיובי הן ביחס לנאשם האמור והן ביחס למפקחיו. עוד הוסיפה באת כוח המדינה כי השותפים נעצרו כעבור חודש ולא הייתה מצידם הימלטות מן הדין – כפי שקרה אצל העורר. עוד הוסיפה באת כוח המדינה כי התנהלותו של האב בתקופה בה נמלט העורר, כעולה מתרשומת משטרתית המצויה בתיק וכן מהחלטת בית משפט הנכבד קמא, מעידה על בעיה באמון שניתן ליתן באב כמשמורן, שכן הוא עצמו טען בזמנו כי אינו יכול להשפיע על בנו.

8. לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה – כי דין הערר להידחות. אציין בתמציתיות את הטעמים שהובילוני למסקנתי זו.

9. העורר מואשם בעבירות קשות, בהן חטיפה ושוד אלים ואכזרי של המתלונן, השארתו כפות ללא נעליו (לאחר שהופעלה כלפיו אלימות קשה ורוסס על פניו גז מדמיע). העורר חמק מן המשטרה לאחר המעשה הנטען משך כעשרה חודשים, אף שנותר בקשר עם אחד הנאשמים האחרים. מסוכנות העורר נלמדת איפוא ממעשיו הנטענים. אף שבעניינו, כבעניין השותפים הנוספים לעבירה נערך תסקיר מעצר ושירות המבחן אף המליץ על חלופת מעצר, הרי שכוחו של בית המשפט להיענות להמלצה לחלופת מעצר תלויה, בין היתר, ביכולת ליתן בנאשם אמון. יכולת זו מוסקת, בין היתר, מעברו, מהתנהגותו של נאשם במהלך האירועים מושא כתב האישום ואחריהם ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.4.10); בש"פ 352/11 איאסי ברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.11)). נראה כי הנתונים המבדילים בין העורר לבין שותפיו האחרים, אשר אותרו כחודש לאחר המעשה ובינתיים שוחררו לחלופת מעצר – יש בהם כדי להביא להבחנה משמעותית בין העורר לבינם (ראו: בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004; בש"פ 3987/11 קדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2011)). אינני רואה איפוא כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, אשר עמד על החסר בתסקיר המעצר והתרשם כי אין ביכולתה של החלופה המוצעת כדי להוות, בנסיבות, מענה הולם למסוכנות העורר.