עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7494/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 32251-04-11 (כבוד השופטים:  ד' ברלינר - נשיאה, ג' קרא ו ח' כבוב) מיום 14.9.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (ת"ד 10280-10 השופט  י' ויטלסון) מיום 15.12.2010. כמו כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר על המבקש.

 

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות. נטען, כי בתאריך הרלוונטי נהג המבקש ברכב ופנה שמאלה, מבלי שעצר קודם את רכבו ומבלי שהבחין בנהג האופנוע (להלן: המנוח) שנסע ממולו על אף ששדה הראייה לפניו היה פתוח למרחק של 100 מ' לפחות. המבקש התקדם בנסיעה לתוך נתיב נסיעתו של המנוח ופגע בו בעוצמה. כתוצאה הועף המנוח על גבי הכביש ונפגע בראשו ולאחר שעות ספורות נפטר בבית החולים. נטען כי המבקש לא נקט אמצעי זהירות כנדרש למניעת התאונה.

 

           לאחר שמיעת העדויות ואף לאחר ביקור במקום בו התרחשה התאונה, קיבל בית המשפט לתעבורה את גרסת התביעה והרשיע את המבקש על יסוד ההוכחות. נקבע כי אילו היה המבקש ער למתרחש במסלול הנגדי היה מבחין בלא קושי במנוח שנסע מולו באורות דולקים והתאונה הייתה נמנעת. לאור חומרת העבירה ותוצאתה הקטלנית גזר בית המשפט על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, שהתמקד בחומרת העונש, וקבע כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה מבוסס ומנומק היטב וכי העונש משקף את חומרת העבירה. בית המשפט שקל גם את היות המבקש אדם נורמטיבי שעברו התעבורתי אינו מכביד וכן את נסיבותיו האישיות אך בכל זאת הגיע למסקנה כי בהיעדר מסלול ענישה אחר ההולם עבירות רשלנות אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל.

 

           מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור, המתמקדת כולה בעונש שנגזר למבקש. המבקש טוען כי ראוי שנסיבות חייו ואישיותו יהוו עילה להקלה בעונש. עוד הוא טוען כי המקרה דנן, מעורר שאלות נוקבות באשר לשיקולי הענישה המקובלים ככלל ובפרט ביחס לשיקול של הרתעה כללית.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. על אף הנסיבות הקשות והמצערות של המקרה ולמרות שמדובר באדם נורמטיבי אשר מצר על מעשיו, הרי שאין מדובר בענייננו בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה ועל כן הבקשה שלפניי אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. (ראו למשל רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006)). רשלנותו של המבקש הובילה לתוצאה קטלנית והיא שמצדיקה את העונש שנגזר לו. לא מצאתי בענייננו מקום לדיון נרחב בשיקולי הענישה מאחר והעונש הולם לדעתי את חומרת העבירה. אמנם, אף לטעמי, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, יש מקום לשקול יצירת מסלול ענישה נפרד וייחודי בגין עבירות רשלנות מן הסוג דנן. אך בהיעדר מסלול כזה כיום, אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל גם בנסיבותיו של המבקש. לאור האמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי העונש ביום 1.11.2011 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

           ניתנה היום, כ"ו בתשרי התשע"ב (24.10.2011).

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11074940_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il