עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7480/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

בשם שירות המבחן לנוער:        הגב' שלומית מרדר

 

 

 

 

 

 

השופט צ' זילברטל:

 

 

1.        לפנינו ערעור על העונש שנגזר על המערער ביום 9.9.2012 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו-ג' רביד) במסגרת ההליך בתפ"ח 31049-04-11.

 

2.        המערער, יליד 5.8.1994, שהיה קטין במועד ביצוע העבירה, הועמד לדין ביחד עם נאשם נוסף (להלן: האחר). במסגרת הסדר טיעון, הוגש לבית משפט קמא כתב אישום מתוקן, אשר ייחס למערער ולאחר עבירה של נסיון שוד, לפי סעיף 403 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, בתאריך 17.4.2011 הגיעו המערער והאחר (אף הוא יליד 1994) לביתה של יצאנית (להלן: המתלוננת). השניים הלמו בחוזקה על דלת הדירה והתחזו להיות שוטרים שהגיעו למקום לצורך חיפוש סמים. כשהמתלוננת פתחה את דלת דירתה, נכנסו השניים פנימה כשהם דוחפים את המתלוננת ומפילים אותה. האחר אחז בחוזקה בצווארה של המתלוננת, סתם את פיה וניסה לחנקה, תוך השמעת איומים. המערער נטל סכין ממטבחה של המתלוננת ויחד עם חברו דרש מהמתלוננת את כספה. כשהיא נתונה לאיומי השניים, ובהם איום שייעשה שימוש בסכין בה אחז המערער, הראתה המתלוננת היכן מצוי כספה ושני הנאשמים נטלו מארנקה 400 ש"ח. בהמשך השכיבו השניים את המתלוננת על מיטתה, ובחיפוש שערכו בדירה מצאו 1,000 ש"ח נוספים, שגם אותם נטלו. בשלב זה קיים האחר יחסי מין עם המתלוננת בעוד המערער עומד מנגד, ומכין עצמו לקיום יחסי מין. המשטרה שהוזעקה למקום הגיעה לדירה, ומפאת חששם הכניסו הנאשמים את סכומי הכסף שנטלו למגירה בדירה. כתוצאה מהאלימות בה נקטו השניים נגרמו למתלוננת סימני חבלה בידה.

 

           כאמור, המערער הודה בעובדות האמורות, והורשע בעבירה שיוחסה לו.

 

3.        בית משפט קמא גזר על המערער 6 חודשי מאסר בפועל והפעיל עונש של 5 חודשי מאסר על תנאי שהוטל על המערער בגזר דין מיום 15.7.2010 בת"פ 334/07 של בית משפט השלום לנוער בראשון לציון (להלן: התיק הקודם), באופן שחודשיים מתוכו ירוצו במצטבר. בסך הכל נגזר על המערער מאסר בפועל לתקופה כוללת של 8 חודשים. עוד נגזרו על המערער עונשי מאסר מותנים, פיצוי המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח וחתימה על התחייבות להימנע מלעבור עבירה. כמו כן הופעלה התחייבות להימנע מלעבור עבירה, עליה חתם המערער במסגרת התיק הקודם, והוא חויב לשלם בגין כך 4,500 ש"ח.

 

           להשלמת התמונה יצויין, כי על האחר נגזר, בין היתר, עונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות לתקופה של 6 חודשים.

 

4.        הרקע האישי והמשפחתי של המערער מפורט בהרחבה בתסקיר מיום 13.3.2012 שהוגש לבית משפט קמא. מתסקיר זה עולה תמונה מכמירת לב של נער שגדל בצל פרידות וגירושין של הוריו, המעורב בפלילים מגיל 12. המערער, בן הזקונים מבין חמשת ילדיהם של הוריו, נשר ממערכת החינוך בגיל 16 לערך. עוד קודם לכן הוא אובחן כסובל מקשיי קשב וריכוז וניכרו אצלו בעיות התנהגות. ניסיונות שונים למציאת פתרון חוץ ביתי עבורו נכשלו.

 

           בשנת 2007 הוגש כתב האישום בתיק הקודם, ובמהלך שלוש השנים בהן התנהל תיק זה, בין היתר במטרה למצוא דרכים לשיקומו של המערער, המשיך המערער לבצע עבירות ומעת לעת צירף לתיק האמור תיקים נוספים. שופטת בית המשפט לנוער מ' קפלן-רוקמן, שגזרה את דינו של המערער בתיק הקודם, ציינה בגזר הדין מיום 15.7.2010, כי "לא נשקף כל מורא חוק מצידו של הנער" וכי מדובר ב"נער בסיכון גבוה אשר שב ובחר בדרך עבריינית". גזר הדין האמור מתאר בצבעים קודרים את  מצבו של המערער, כמי ששיתוף הפעולה שלו עם גורמי השיקום אינו מהותי ומעורבותו בפלילים נמשכת גם בעת שההליך המשפטי בעניינו תלוי ועומד, בהעדר תובנה ממשית למצבו.

 

           בתיק הקודם הורשע המערער בעבירות גניבה, החזקת מכשירי פריצה, החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרת הוראה חוקית, נהיגה פוחזת של רכב, שימוש ברכב ללא רשות הבעלים, נהיגה ללא רישיון ושיבוש מהלכי משפט. נגזרו עליו, בין היתר, 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי (שהופעל בתיק דנא).

 

           בתקופה בה ביצע המערער את עבודות השירות הוא נעצר בגין חשד לביצוע שוד, אך ביום 14.11.2010 זוכה מכל אשמה.

 

5.        לאחר מעצר המערער בתיק דנא, הוא שוחרר לחלופת מעצר מוסדית בהוסטל "שיטה". התנהגותו במקום התאפיינה בעליות ובמורדות. בתוך כך הוא נעצר ביום 3.7.2011 בחשד של החזקת סכין במהלך שהותו בהוסטל. בגין כך הוגש נגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום לנוער בבאר-שבע ויוחסה לו עבירה של החזקת סכין. המערער צירף תיק זה לתיק דנא והורשע גם בעבירה זו. בהמשך לכך נשלח המערער להסתכלות פסיכיאטרית ונמצא כי הוא סובל מהפרעה דיכאונית או כפייתית. המערער שב להוסטל "שיטה", וביום 9.10.2011 חזר לבית אמו, בתחילה למעצר בית מלא. ניסיון לשלב את המערער בקהילה הטיפולית "מלכישוע" נכשל בשל התנגדותו הנחרצת. המערער שהה בבית אמו, בתנאי שחרור שונים, עד למועד מתן גזר הדין. שירות המבחן התרשם כי באותה תקופה שיתוף הפעולה של המערער עם השירות היה תקין ומועיל, כשהוא לוקח חלק במספר מסגרות טיפוליות. שירות המבחן ציין בתסקיר, כי המערער עושה מאמצים ניכרים כדי להוכיח שבכוונתו לשנות את דפוסי התנהגותו הקודמים, וכי הוא "עובר תהליך משמעותי של שינוי". לפיכך המליץ שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה ולהעמיד את המערער בפיקוח השירות לתקופה של שנה.

 

6.        בית משפט קמא לא קיבל את המלצת שירות המבחן. בגזר הדין מנה בית המשפט בין השיקולים לקולא את הודאת המערער, את היותו קטין, את נסיבות חייו הלא קלות, את התרשמות שירות המבחן כמפורט לעיל, את העובדה שהפיצוי למתלוננת שולם בפועל, את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ואת העובדה שהמערער היה נתון בתנאים מגבילים במשך כשנה. מאידך גיסא סבר בית המשפט כי משקל השיקולים לחומרא רב יותר, ובהם נמנו חומרת העבירה ונסיבות ביצועה (התחזות כשוטרים, הפעלת אלימות, שימוש בסכין); העבירה בתיק המצורף (החזקת סכין); עברו הפלילי של המערער, והעובדה שעונשים מותנים תלויים ועומדים לא הרתיעו את המערער.

 

7.        להשלמת התמונה יצויין, כי בית משפט קמא ביקש לבחון את האפשרות לגזור על המערער מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הממונה על עבודות השירות התבקש פעמיים לחוות דעתו, והודיע לבית המשפט המחוזי כי נוכח אופן תפקודו של המערער בעבר, עת ריצה את המאסר שנגזר עליו בתיק הקודם, אין לאפשר לו לרצות מאסר בדרך זו. הממונה ציין כי המערער נעדר לעיתים תקופות ו"תפקודו והתנהגותו היו גרועים ביותר", כאשר התפקוד הגרוע אפיין את כל אורך תקופת עבודות השירות.

 

8.        בערעורו טוען המערער כי ראוי היה לאמץ את המלצת שירות המבחן, ובכל מקרה להימנע מלגזור עליו עונש מאסר בפועל שלא בעבודות שירות. נטען כי המערער עבר "תהליך מרשים" של שיקום (כמפורט בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא) וכי לא היה ראוי לאבחן בין המערער לבין האחר. בא-כוח המערער גורס כי היה מקום ליתן משקל לנסיבות חייו הקשות של המערער ולרקע המשפחתי שלו, כמו גם להודאתו. נטען כי לא היה מקום לשלול את האפשרות לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, שכן חוות דעתו השלילית של הממונה על עבודות השירות כללה טענות כלליות בלבד, ובפועל סיים המערער את ריצוי העונש בדרך זו במלואו.

 

9.        עובר לדיון בפנינו הוגש תסקיר משלים. לדאבון הלב, הפעם לא חזר שירות המבחן על ההמלצה עימה בא לבית המשפט המחוזי. מהתסקיר מיום 13.1.2013 עולה, כי חלה התדרדרות בתפקודו של המערער, הוא מעמיד את עצמו במצבים מסוכנים (שכוללים הימורים ושתיית אלכוהול) ויש אפשרות של שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. לא זו אף זו – המערער שולל את הצורך בפגישות בשירות המבחן ואינו רואה בעיה בהתנהלותו. נוכח עמדת המערער, שאינו רואה צורך ותועלת בטיפול, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית.

 

           במהלך הדיון ביקשנו לברר באמצעות קצינת המבחן, הגב' מרדר, את האפשרות לבחון את עניינו של המערער במהלך פרק זמן נוסף. לשם כך שמענו גם את המערער וביקשנו שהגב' מרדר תשוחח עימו במהלך ההפסקה. בסופו של יום לא השתנתה עמדת שירות המבחן, בעיקרו של דבר נוכח ההתרשמות מיחסו המסתייג של המערער באשר לצורך בקבלת טיפול ועזרה. גם אם קיימת נכונות מצידו להיעזר, נראה כי מדובר בהסכמה מהשפה ולחוץ בלבד, שאין מאחוריה תובנה ממשית בדבר הצורך בכך.

 

           בנסיבות אלה אין אנו רואים לנכון לקבל את בקשת הסניגור לדחות את ההכרעה בערעור כדי לאפשר לשירות המבחן לבחון האם חל שינוי שיאפשר מתן עדיפות לשיקולי שיקום.

 

10.      למרבה הצער, לרקע המפורט לעיל, נראה כי גם בהתחשב בנימוקים לקולא, שבוודאי אין להקל בהם ראש, ובראשם נסיבות חייו של המערער, אין מנוס מדחיית הערעור. למערער ניתנו במהלך השנים הזדמנויות רבות, זאת בסיועו ובתמיכתו של שירות המבחן המלווה את המערער מגיל 13. תהא לכך הסיבה אשר תהא, בפועל לא הצליח המערער לעלות על מסלול של שיקום, וגם אם מפעם לפעם נדמה היה שהאופק מתבהר, חלה לאחר מכן נסיגה.

 

           גם אם מהלך אמיתי של שינוי המציאות בה נתון המערער הוא בשלב זה מעבר לכוחותיו, ואין אנו באים בהכרח בטרוניה למערער בעניין זה אלא מציינים זאת כנתון מצער שאין דרך להתעלם ממנו, אין לעת הזו מקום ליתן לשיקולי השיקום מעמד של בכורה במכלול שיקולי הענישה.

 

           אכן, עניין לנו במי שהיה קטין ביום ביצוע העבירה ובמי שנסיבות מצערות שונות (שעל חלקן אין לו שליטה) הביאו לכך שלא עלה בידו לקיים אורח חיים נורמטיבי. אך בהעדר אופק טיפולי-שיקומי אין בכוחן של נסיבות אלה, כשלעצמן, לגבור על שיקולי הענישה האחרים. במצב זה בהכרח עולה משקלם היחסי של השיקולים לחומרא שמנה בית המשפט המחוזי, ונוכח שיקולים אלה העונש שנגזר עליו אינו חמור כלל ועיקר.

 

           הפגיעה שפגעו המערער והאחר במתלוננת קשה ואכזרית. מדובר בשילוב חמור של עבירת רכוש, התנהגות אלימה ופגיעה בכבוד האדם. בנוסף, עניין לנו במי שאחז בסכין גם במהלך האירוע הנ"ל וגם בהזדמנות נוספת. כל זאת, לאחר שזמן לא רב קודם לכן נגזר דינו של המערער בתיק הקודם, ועל-אף התרשמותו הקשה של בית המשפט לנוער, לא מוצה עימו הדין באותה עת.

 

11.      התוצאה אליה הגענו אינה קלה. אכן, כפי שטען הסניגור, עניין לנו בדיני נפשות ממש. קיים חשש, והלוואי ונתבדה, שמאסר המערער יגרום לנסיגה נוספת במצבו. מאידך גיסא, נוכח כשלון הכיוון השיקומי אין אלא ליתן ביטוי עונשי הולם לחומרת העבירה, בהתחשב גם בעברו המכביד של המערער (ובכך שונה עניינו מזה של האחר, שעברו היה נקי, שירות המבחן בא לגביו בהמלצה שיקומית והוא לא הורשע בעבירה הנוספת של החזקת הסכין), ולדחות את הערעור.

 

           הערעור נדחה.

 

           המערער יתייצב לריצוי העונש במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 3.2.2013 עד לשעה 09:00.

 

           ניתן היום, ‏ט' בשבט התשע"ג (‏20.1.2013).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12074800_L03.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il