עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7350/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7350/11

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

העורר:

איאד אלזרו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.9.11 בעמ"ת 8132-09-11 שניתנה על-ידי כבוד השופט צ' גורפינקל

בשם העורר: עו"ד עלא זחאלקה

החלטה

1. זוהי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) אשר קיבל את הערר שהגישה המשיבה וקבע כי המבקש יושם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. ביום 26.8.2011 הוגש כנגד המבקש, תושב שכונת עין שרה בחברון, כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: כתב האישום). חלקו הראשון של כתב האישום עוסק בעבירות שבוצעו לכאורה בשנת 2006. בתקופה זו, על פי כתב האישום, המבקש רכש תעודת זהות מזויפת, נכנס לישראל שלא כדין, והשתמש בתעודה המזויפת בכדי להזדהות בפני שוטר. כתב האישום מייחס למבקש מספר עבירות הנובעות ממעשים אלו, וביניהן: שהות בישראל שלא כדין, שימוש במסמך מזויף והכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו. כתב אישום ראשון בגין העבירות הללו הוגש כבר בשנת 2006 (להלן: כתב האישום הראשון). בסמוך למועד הגשת כתב האישום הראשון, נדחתה בקשה למעצר עד תום ההליכים בתנאי שהמבקש יפקיד 12,000 ש"ח כערובה. למרות שהמבקש לא השיג את מלוא הסכום הנדרש, בית המשפט הסכים לשחררו בתנאי שיפקיד את יתרת הסכום בתוך 14 יום. עם זאת, יתרת הסכום לא הופקדה מעולם והמבקש לא התייצב למשפטו. ב – 20.9.2007 נאלץ בית המשפט למחוק את כתב האישום הראשון בעקבות היעדרות המבקש.

3. יתרת כתב האישום עוסקת במעשים שבוצעו לכאורה בחודשים יוני ואוגוסט 2011. כתב האישום טוען כי בתקופה זו רכש המבקש רשיון נהיגה ישראלי מזויף, והזדהה באמצעותו בשתי הזדמנויות שונות בפני שוטרים. עוד נטען בכתב האישום כי בפעם השניה שהשתמש המבקש ברשיון הנהיגה המזויף, נמלט המבקש מהשוטרת שעצרה אותו, לאחר שהבחין כי הוא עורר את חשדה. המבקש נעצר על ידי המשטרה כעבור מספר דקות. בשל מעשים אלו ואחרים מייחס כתב האישום למבקש שורה של עבירות נוספות: קבלת דבר במרמה, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, שימוש במסמך מזויף, ועוד.

4. בהמשך להגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה כי המבקש יעצר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ל' רייך) החליט לשחרר את המבקש ממעצר בתנאי שיפקיד ערבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח ויציג ערבות צד ג' מצד שני ערבים שונים על סך 15,000 ש"ח כל אחד. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל ונפסק כי המבקש ישהה במעצר עד תום ההליכים נגדו. הסיבה המרכזית לקבלת הערר היא הימלטותו של המבקש מן הדין לאחר הגשת כתב האישום הראשון. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח מעשי המבקש אשר נעדר ממשפטו הקודם, הפר את צו בית המשפט ונמלט משוטרים, אין לתת בו אמון כי יתייצב למשפט הנוכחי.

5. המבקש קובל בפנינו על התעלמותו של בית המשפט המחוזי מהסבריו לאי-התייצבותו למשפטו הראשון. לטענתו, הוא לא ידע על מועד הדיון דאז בשל המצב הביטחוני ולכן לא הגיע למשפט. עוד טוען המבקש כי החזקתו במעצר עד תום ההליכים היא צעד עונשי אשר אינו הולם את מטרות המעצר. כל זאת, בעוד העבירות המיוחסות לו הן עבירות שאינן חמורות ונמצאות לטענתו כמעט בכל כתב אישום המוגש כנגד שוהה בלתי חוקי בישראל. לבסוף, המבקש אף מציע להוסיף שני ערבים נוספים לאלו שנדרשו על ידי בית משפט השלום, כך שארבעה ערבים יהיו מוכנים לחתום על כל התחייבות הנדרשת להבטחת התייצבותו למשפטו. לטענתו, בתנאים אלו, אין מקום לחשש כי המבקש ימלט מאימת הדין.

6. דין הבקשה להידחות. טענות המבקש בפנינו ממוקדות בשאלת קיומה של עילת מעצר בגין חשש להתחמקות מהליכי שפיטה. כידוע, רשות ערר "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, כאשר הערר מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכות כלליות החורגות מנסיבות המקרה הספציפי. בקשת רשות הערר אינה מעלה שאלה עקרונית כלשהי אלא ממוקדת בטיעונים שנועדו לשכנע את בית המשפט כי אין סכנה שהמבקש יעדר ממשפטו. לפיכך, אינני רואה צורך לבחון מחדש את החלטת בית המשפט המחוזי. אמנם, בית משפט השלום היה מודע לעברו הבעייתי של המבקש וסבר כי ניתן להסתפק בהטלת ערבויות שונות בכדי להבטיח את ההתייצבות למשפט. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי ערבויות אלו אינן מספקות, לאור הימלטותו של המבקש ממשפטו הקודם, ואיני רואה סיבה להתערב בשיקול דעתו.

7. למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הימלטותו של המבקש מן הדין במשפטו הראשון מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים במקרה זה. כאמור, המבקש טוען כי המעצר עד תום ההליכים הוא צעד עונשי שאינו מקיים את מטרות המעצר וכי יש לשים לב לחומרתן הקלה יחסית של העבירות שביצע. אלא, שטענות אלו הן טענות סותרות. מעצר אכן לא נועד למטרה עונשית ועל כן חומרת העבירות שבהן הואשם המבקש אינה מצויה במוקד הדיון. גם אם נקבל את טענת המבקש כי מדובר בעבירות קלות יחסית, מעצרו לא נועד להעניש אותו בגינן אלא להבטיח את התייצבותו לדיון. כאשר נאשם ששוחרר בערובה מתחמק מהגעה לדיון במשפטו, הוא מוכיח כי הוא אינו נרתע מהפרת צו בית המשפט. הדרך של מערכת אכיפת החוק להתגונן באופן יעיל כנגד נאשמים כאלו היא על ידי האפשרות לעוצרם עד תום ההליכים נגדם. במקרה זה, לאור מעשי המבקש בעבר קיים חשש סביר שלא יתייצב לדיון ועל כן אין מנוס מהחלטה על מעצר עד תום ההליכים. אגב, יש להעיר כי לפי סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, אי-תשלום מלוא הערובה על ידי המבקש, היא לכשעצמה עילה למעצר עד תום ההליכים. כאשר המבקש לא שילם את הערובה ואף לא התייצב למשפט, על אחת כמה וכמה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב בתשרי התשע"ב (10.10.2011).