עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7295/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד רויטל כרם

בשם המשיבים 1 ו-2:             עו"ד גדיאל בלושטיין; עו"ד עידו פרישתא

 

 

 

           בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף) מיום 28.9.2011, בה התקבלה בקשת המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) למתן צו עשה זמני, אשר יורה למבקשים לשתף עמם פעולה בביצוע הפעולות הדרושות לשם השבת עיקר כספי השקעתם הראשונית במשיבה 3, חברת Harvest Dragon Industrial Ltd., הרשומה בהונג קונג ונמצאת בבעלותם של המבקשים והמשיבים (להלן: החברה או החברה בהונג קונג). כמו כן עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור.  

 

           אלה, בתמצית, העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

 

1.        ביום 19.9.2010 נחתם בין המשיב 1 (שפעל גם עבור המשיב 2) לבין המבקשים הסכם מייסדים לצורך הקמת מיזם עסקי שעניינו רכישה, ייצור ומכירה של מוצרי ביו-דיזל בסין (להלן: הסכם המייסדים ו-המיזם). במסגרת המיזם הוקמה החברה בהונג קונג וכן חברת בת בסין (להלן: החברות), ובהתאם להסכם המייסדים הועברו לחשבונה של החברה בהונג קונג, כהלוואת בעלים, כספי השקעה ראשונית בסך 630,000$ לפי החלוקה הבאה: 567,000$ מצד המשיבים, ו-63,000$ מצד המבקשים. מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות כשלון המיזם ובהתאם לזכותם על-פי הסכם המייסדים, הביאו המשיבים את ההסכם לכדי סיום. באותו שלב נותרו מרבית כספי ההשקעה הראשונית (סך של 573,115$) בחשבונה של החברה בהונג קונג ונוכח העובדה כי משיכת כספים מחשבון החברה מחייבת חתימה מטעם שני הצדדים, פנו המשיבים למבקשים ודרשו, בהסתמך על סעיף 30.4 להסכם המייסדים, כי תושב להם עיקר השקעתם הראשונית. המבקשים סרבו לעשות כן, ועמדו על כך שהשבת הכספים תיעשה רק לאחר שיחוסלו עסקי החברה בהונג קונג. המבקשים לא חלקו על כך שהמיזם נכשל והמחלוקת, לפיכך, נסובה על עיתוי השבת הכספים ולא על עצם זכאותם של המשיבים להשבה. נוכח סירובם של המבקשים כאמור, הגישו המשיבים נגד המבקשים תביעה כספית להשבת כספי ההשקעה ולתשלום פיצויים בגין כשלון המיזם בסכום כולל של 6,803,310 ₪, ובמסגרתה עתרו המשיבים למתן סעד זמני מסוג צו עשה, אשר יורה למבקשים לפעול להשבת כספי ההשקעה שבחשבון החברה.

 

2.        בהחלטתו מיום 28.9.2010 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבים בקובעו כי הם עמדו בנטל להוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורה להשבת עיקר השקעתם הראשונית. לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת דבריהם במהלך הדיון בבקשה, קבע בית המשפט כי פעילות המיזם הגיעה לכלל סיום וכי בקופת החברה בהונג קונג מצויים מרבית כספי ההשקעה הראשונית, בסך של 573,115$. עוד נקבע כי חלק הארי של הסכום האמור (לפחות 473,115$) אינו דרוש לצורך חיסול הפעילות של החברות וכי סירובם של המבקשים לאפשר את השבתו לידי המשיבים כבר עתה נובע מרצונם למנף את זכות החתימה המוקנית להם לגבי ביצוע פעולות בחשבון החברה, על מנת לגרום למשיבים לחתום על כתב ויתור בכל הנוגע לתביעות הקשורות לכישלון המיזם. לאחר ששמע את חקירת המצהיר מטעם המבקשים, ולאחר שהובא בפניו תמליל מפגש שנערך בין הצדדים, שוכנע בית המשפט בחוסר תום ליבם של המבקשים והוסיף כי דרישתם לוותר על זכות לברר סכסוך בבית משפט כתנאי להיענות לדרישה שאינה שנויה במחלוקת בתום לב מעמידה בסכנה את זכות הגישה לערכאות של המשיבים. הגם שהסעד המבוקש הוא סעד זמני חריג מסוג צו עשה, קבע בית המשפט כי בנסיבות הקיצוניות שלפניו, ומשהובאו ראיות המוכיחות ברמת ודאות גבוהה לכאורה כי בעל דין מסרב להיענות לדרישה שאינה שנויה במחלוקת בתום לב בעניין אחד על מנת לסחוט ויתור על תביעה לגיטימית של הצד שכנגד בעניין אחר, יש להעניק את הסעד הזמני על מנת לאיין את הלחץ הפסול. בית המשפט הורה, אפוא, למבקשים ולמשיבים לשתף פעולה בביצוע הפעולות הדרושות לשם השבת עיקר כספי ההשקעה הראשונית (סך של 473,115$)(להלן: כספי ההשבה), באופן שיותיר בחשבון החברה סך של 100,000$. בית המשפט התנה את זכותם של שני הצדדים לקבלת כספי ההשבה בהפקדת התחייבות עצמית במזכירות בית המשפט, לפיה מתחייב כל אחד מהם להעביר בעתיד לחברה בהונג קונג סכומים שיהיו דרושים כדי לאפשר את פירוק החברות עד לגובה הכספים שהועברו לידיו בהתאם להחלטה. כמו כן חויבו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים בבקשה בסך של 40,000 ₪.

 

           לבקשת המבקשים עיכב בית משפט קמא את מועד ביצוע ההחלטה למשך ימים ספורים, על מנת לאפשר להם להשיג עליה.

 

3.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי השבת הכספים והותרת סך של 100,000$ בלבד בחשבון החברה, טרם פירוק החברות ובעוד המשיבים מסרבים להסכים על פירוקן, מהווה הימור שהמבקשים אינם מוכנים לקחת, שכן עלות הוצאות הפירוק של החברות טרם נתבררה במלואה ולא ניתן להעריכה. בין העלויות הצפויות מונים המבקשים את שכר טרחתו של עורך הדין הזר שיטפל בפירוק בסך 15,000$, תביעה של המבקשים עצמם להחזר הוצאות שהוציאו עבור החברה הסינית בסך 66,000$ (בהתבסס על חוזה ניהול שנחתם עימם), וכן הוצאות שונות בשל תשלומים שידרשו לרשויות בסין ובהונג קונג ולבעלי מקצוע ובהם מנהלי חשבונות ורואי חשבון. לפיכך, לטענת המבקשים, קביעתו של בית המשפט להותיר בקופת החברה סכום של 100,000$ בלבד הינה בלתי סבירה בעליל. עוד טוענים המבקשים כי כתב ההתחייבות שניתן על-ידי המשיבים בהתאם להחלטת בית משפט קמא, אין בו כדי להבטיח את יכולת הפירעון של החברה, וזאת ממספר טעמים: ראשית, מימוש ההתחייבות מותנה בדרישה של החברה עצמה לתשלום הכספים, והחברה מצויה בשליטת המשיבים; שנית, יכולת המימוש מוגבלת לסכומים שיהיו דרושים כדי לאפשר את הליך הפירוק, שהמשיבים מתנגדים לו ובכוחם למנוע אותו מתוקף תפקידם בחברה; ושלישית, עולה השאלה כיצד ניתן יהיה להבטיח שהמפרק אכן יוכל להשיב את הכספים במקרה שתידחה הבקשה לעיכוב ביצוע. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בקובעו שסירובם לאפשר את השבת הכספים נובע משאיפתם לקבל מן המשיבים כתב ויתור על תביעות, והם מדגישים כי כל רצונם הוא לעמוד על היקף החובות של החברות, לקבל חוות דעת מומחים בדבר הוצאות הפירוק הצפויות ולקבל החלטה על פירוק החברות ועל מינוי מפרק. לאחר שיתמלאו תנאים אלה מוכנים המבקשים כי יתרת הכסף שאינה דרושה לפירוק תוחזר למשקיעים באופן יחסי להשקעתם. לטענתם, בהתאם להסכם המייסדים, זכאים המשיבים להחזר כספי ההשקעה רק לאחר שכל החובות וההוצאות כוסו - ומשלא התמלא תנאי זה הרי שלמשיבים אין עילה לקבל בחזרה את כספם מקופת החברה. עוד טוענים המבקשים כי קיימת מחלוקת בינם לבין המשיבים באשר לתאריך תחילת תוקפו של חוזה הניהול וכי ככל שתתקבל עמדת המשיבים בתביעה העיקרית לגבי מועד תחילת תוקפו של חוזה זה, יהיו הם המבקשים זכאים לקבל מהחברה עבור  דמי הניהול סכום נוסף של 350,000$, ובמקרה כזה לא יוותרו כלל כספים להשבה בקופת החברה.

 

           בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה כאמור לצד בקשת הרשות לערער, מוסיפים המבקשים ומדגישים כי ביצועה של ההחלטה והותרת סך של 100,000$ בלבד בחשבון החברה, עלולים להביא את החברות לחדלות פירעון ולפגוע בשמם הטוב.

          

4.        ביום 7.10.2011 התבקשה תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע ובינתיים הוריתי באופן ארעי על עיכוב הביצוע. בתגובה שהגישו שבים המשיבים על הטענה, אותה קיבל בית משפט קמא, ולפיה סירובם של המבקשים להשיב את הכספים נובע מהרצון להפעיל על המשיבים לחץ לחתום על כתב ויתור תביעות. לטענתם, גרסת המבקשים ביחס לעלויות הפירוק לא נתמכת בראיות ומהווה טעם מלאכותי בלבד לסירובם להשבת כספי ההשקעה הראשונית. המשיבים מציינים כי עמדתם באשר לגובה עלויות הפירוק מבוססת על חוות דעת מטעם משרד עורכי דין בסין, שהוגשה בבית משפט קמא, ולפיה עלויות הפירוק של החברות לא צפויות לעלות על סך של 20,000$. לעומת זאת, כך טוענים המשיבים, המבקשים לא צרפו כל ראיה בדבר חוב ממשי כלשהו של החברה או תשלומים שעליה להעביר לרשויות. טענתם היחידה של המבקשים בהקשר זה הועלתה לראשונה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, ולפיה החברה חייבת להם סך של 66,000$, על-פי רשימת הוצאות שלא הועברה לעיון המשיבים עד לדיון בבית משפט קמא. לטענת המשיבים, המבקשים אינם זכאים כלל על-פי הסכם הניהול להחזר הוצאות אלא לתשלום דמי ניהול וגם זאת רק מעת שהמיזם יתחיל לפעול. על כן, כלול הסכום הנטען בגדר אותם 100,000$ שעל-פי קביעת בית משפט קמא יוותרו לעת עתה בחשבון החברה. לבסוף, טוענים המשיבים כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל אינם גבוהים ומכל מקום המבקשים לא הוכיחו כי ביצוע ההחלטה יגרום להם נזק בלתי הפיך, שכן במידת הצורך ניתן יהיה לגבות בחזרה את הכספים מידי המשיבים.

 

5.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור בלא צורך בתגובת המשיבים וממילא יש לדחות עימה גם את הבקשה לעיכוב ביצוע.

          

           הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב אם להיעתר לבקשות למתן סעד זמני אם לאו והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים נעשית, על דרך הכלל, במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, פיסקה 6 (טרם פורסם, 4.5.2011)). הלכה זו יפה ביתר שאת מקום שבו המצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפני הערכאה הדיונית וניתנה לה האפשרות להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מן הראיות (ראו: רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' Microsoft Corporation, פסקה 4 (לא פורסם, 29.1.2003); רע"א 8235/08 אנג'ל נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ, פסקה 4 (טרם פורסם, 16.4.2009)). במקרה דנן קבע בית משפט קמא ממצאים עובדתיים לכאוריים והסיק מהם את המסקנות המשפטיות המתאימות לעניין הצו הזמני שנתבקש. זאת, על יסוד התצהירים שהגישו בעלי הדין ולאחר דיון שבו נחקר המצהיר מטעם המבקשים. בית משפט קמא ער היה לכך שצו עשה זמני איננו סעד ביניים הניתן כדבר שבשגרה, אך בהחלטה מבוססת ומנומקת היטב הגיע אל המסקנה כי המקרה דנן מתאים למתן צו זה. בחנתי את הטענות שהעלו המבקשים ולא מצאתי כי הן מצדיקות התערבות בסעד הזמני שניתן.

 

6.        המבקשים לא תמכו בראיות את טענתם לפיה עלויות הפירוק צפויות להיות גבוהות מן הסכום אותו הורה בית המשפט להותיר בחשבון החברה ולגביו קבע כי יכסה ברמת ודאות גבוהה מאוד את כל חובותיהן של החברות. מחוות הדעת של עורך הדין בסין שהגישו המשיבים עולה לעומת זאת כי עלויות הפירוק יסתכמו בפחות מ-20,000$. המבקשים לא הבהירו מה טיבן של אותן "הוצאות נוספות" שיש להביא בחשבון בחישוב עלויות הפירוק, דוגמת תשלומים לרשויות בסין ובהונג קונג או תשלומים למנהל החשבונות ולרואה החשבון. הסכום היחיד בו נקבו המבקשים כחוב של החברה העלול לחרוג ממה שיוותר בקופתה על-פי החלטת בית משפט קמא, הוא הסכום הנתבע על ידם מן החברה כהחזר הוצאות ולגביו קבע בית משפט קמא, לאחר שבחן את הסכם הניהול, כי ספק אם יש לטענה זו על מה להישען. מכל מקום, הסכום שנותר בקופת החברה על-פי החלטתו של בית משפט קמא צפוי לכסות גם הוצאות אלו, ככל שיקבע כי המבקשים זכאים להם. טענתם הנוספת של המבקשים בעניין דמי הניהול אינה נסמכת על תשתית ראייתית כלשהי ולו לכאורה ואופן החישוב של הסכום בו נקבו בהקשר זה אף הוא לא הובהר. על כן, לא ניתן להביאו בחשבון בשלב מקדמי זה.

 

           משכשלו המבקשים בהוכחת הסכומים שידרשו לטענתם בשלב הפירוק, ממילא אין לקבל את הטענה כי ייגרם נזק בלתי ניתן לתיקון אם לא יעוכב ביצועה של החלטת בית משפט קמא. בקשתם החלופית של המבקשים לפיה יתנה בית המשפט את זכאותם של המשיבים לכספי ההשבה בקבלת החלטה על פירוק החברה ובמינוי מפרק אין לה בסיס הסכמי לסמוך עליו ודינה להידחות.

 

7.        סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית ועמה נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסכום של 20,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ז בחשון התשע"ב (‏24.11.2011).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11072950_V03.doc   מו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il