עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7137/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 7137/12

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערער:

יאיר עוקב

נ ג ד

המשיבה:

רשות המיסים – אגף המכס והמע"מ

משרד אזורי מע"מ באשדוד

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' אלון) מיום 23.9.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בע"מ 037568-03-12

בשם המערער:

עו"ד יואב ציוני

בשם המשיבה:

עו"ד יורם הירשברג

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' אלון), מיום 23.9.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בע"מ 37568-03-12.

2. המערער הוא בעל השליטה בחברה לעבודות בניין בשם בן יאיר עוקב בע"מ (להלן - החברה). בחודש נובמבר 2009 פסל המשיב את ספרי החברה והטיל עליה קנס לפי סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק). כמו כן, חייב אותה המשיב בכפל מס לפי סעיף 50(א1) לחוק בגין ניכוי מס תשומות על סמך חשבוניות פיקטיביות. החברה ערערה על השומה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"ש 1547/09, ע"ש 1548/09). בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' אלון) דחה את הערעור ביום 28.2.2011 (להלן - פסק הדין הראשון). לאחר מתן פסק הדין הודיעה המשיבה למערער על כוונתה לעשות שימוש בסעיף 106ב לחוק, ולחייבו באופן אישי בחובה של החברה בשל היותו בעל השליטה בה. למערער נערך שימוע והוחלט לגבות ממנו, כאמור, את חובות החברה. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטה זו. הערעור נקבע לדיון לפני כבוד הנשיא י' אלון. המערער הגיש בקשה לפסול את המותב מלדון בעניינו. המערער טען בבקשת הפסלות שחיובו האישי בחוב החברה מתייחס לחובותיה בשל כפל המס. לכן, קיים לדעתו חשש למשוא פנים עקב קיומה של דעה קדומה, לאור הקביעות והממצאים שקבע בית המשפט בפסק הדין הראשון. המערער ציין כי החברה הגישה ערעור על פסק הדין הראשון לבית המשפט העליון, והוא עודנו תלוי ועומד (ע"א 2681/11), ומצא בעובדה זו טעם נוסף לפסילת המותב.

3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי חרף הזיקות הקיימות ביניהן, שאלת חיוב המערער באופן אישי בחובות החברה היא שאלה נפרדת מעצם חיוב החברה בכפל המס. מאחר שבית המשפט לא מצא נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, החליט, כאמור, לדחות את בקשת הפסלות. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4. המערער טוען שבפסק הדין הראשון התייחס המותב מפורשות אליו ואל פעולותיו כבעל תפקיד בחברה. לדעתו, גם ההתייחסויות לחברה בפסק הדין הראשון, נוגעות לו למעשה. שכן, מדובר בחברה פרטית שהמערער הוא מנהלה ובעל המניות בה, והוא זה שהתקשר בשם החברה עם מנהל החברות שחשבוניותיהן קוזזו. נקבע בפסק הדין הראשון, כאמור, שמדובר בחשבוניות פיקטיביות. המערער מצטט מתוך פסק הדין הראשון וטוען שמדובר בקביעות נחרצות של בית המשפט הנוגעות לו ישירות. נסיבות אלו יוצרות, לדעת המערער, חשש כבד כי דעתו של בית המשפט נעולה וכי קביעותיו בפסק הדין הראשון ישפיעו על תוצאת פסק הדין בערעור הנוכחי שלפניו. לדעת המערער, החפיפה בין השאלות הנדונות מחריפה את החשש לקיומה של דעה קדומה, המועצם בשל כך שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין הראשון. המערער מציין כי הוא מתכוון להגיש ראיות חדשות במסגרת התיק הנוכחי. לדבריו, מששמע המותב ראיות וטיעונים בטרם מתן פסק הדין הראשון, יש לפסול אותו מלדון בערעור הנוכחי.

5. בהתאם להחלטתי מיום 4.1.2013 הגישה המשיבה תשובתה לערעור. המשיבה מציינת כי סעיף 106ב הוסף לחוק במטרה להתמודד עם תופעה רווחת של חברות שהתחמקו מתשלומי מע"מ והפסיקו לאחר מכן את פעילותן. לדברי המשיבה, תנאי להפעלת הסעיף הוא שקיים לעוסק חוב בר גבייה, הקיים, בין היתר, לאחר שניתן פסק דין הדוחה ערעור על החלטת המשיבה בהשגה, כפי שהיה בענייננו. בנסיבות אלו טוענת המשיבה כי הליך חיובו האישי של המערער לפי סעיף 106ב לחוק הוא הליך נפרד מהערעור בו נדון עצם חיוב החברה בכפל מס. המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט כשקבע שלמרות שקיימת זיקה בין ההליך נגד החברה להליך הנדון כעת, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה מציינת את ההלכה פסוקה לפיה אין מניעה ששופט יישב בדין בין אותם צדדים יותר מפעם אחת ובתיקים עוקבים. כאן, מוסיפה המשיבה, אין מדובר באותם צדדים, אלא בהליכים נפרדים שקיימת ביניהם זיקה, ולכן קל וחומר, לדעתה, שההלכה חלה. לבסוף טוענת המשיבה כי החלת חוב המס על המערער לפי סעיף 106ב לחוק טעונה בירור לפני בית המשפט וכי חזקה על המותב שישמע את טענותיו הרבות של המערער ויכריע בהן באופן מקצועי. ככלל, לדעת המשיבה, נכון שאותו שופט שדן בערעור המס ידון גם בערעור על הפעלת סעיף 106ב לחוק. לאור האמור מבקשת המשיבה לדחות את ערעור הפסלות.

6. דין הערעור להידחות. כבר נקבע בעבר כי פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, עילת פסלות, וכי עצם הדיון באותה סוגיה או בנגזרותיה, אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן בו אין הוא פתוח לשכנוע (למשל, ע"א 438/12 קאלותי נ' סמאן (5.3.2012)). עוד נקבע כי יש להוסיף ולהראות כי בהליך הנוכחי אין השופט פתוח לשכנוע (יגאל מרזלדיני פסלות שופט 266-265 (2006)). במלים אחרות, אין בעובדה שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, כדי לשמש עילה לפסילת השופט (למשל, ע"א 1883/09 נבו נ' חברת הבונה א.ק. עבודות ביצוע בע"מ (26.3.2009)). זאת ועוד, הבעת עמדה על ידי השופט במסגרת הליך קודם אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים (למשל, ע"א 6172/11 כהן נ' אמויאל (18.9.2011)). הדברים נכונים גם כאשר ההכרעה בפסק הדין הראשון נעשתה על יסוד ממצאים עובדתיים, בנסיבות בהן הדיון הנוכחי שנמצא כעת לפני השופט אינו עוסק בשאלה זהה. בוודאי הדברים נכונים כאשר המערער מציין כי בדעתו להגיש ראיות חדשות (השוו מרזל, בעמוד 266). גם העובדה שעל פסק הדין הראשון הוגש ערעור אינה מצדיקה את פסילת השופט, והדברים ברורים. לפיכך, אין כל מניעה שהשופט אשר דן בעבר בשאלת חובות החברה, ידון כעת בשאלת חיובו האישי של המערער בחובות אלו, וכך אני פוסק.