עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7124/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7124/12

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:

איוון טוקמצוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.9.12 בעמ"ת 15010-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופט ציון קאפח

בשם המבקש:

עו"ד איתי בן-נון

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח), מיום 10.9.2012 בתיק עמ"ת 15010-09-12, הדוחה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט צ' עוזיאל) לעצור אותו עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

2. ביום 17.6.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ובו שני אישומים. על-פי האישום הראשון, מיוחסות למבקש עבירות של תקיפה כדי לגנוב, גניבה, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בהתאם לעובדות כתב האישום, תקף המבקש את המתלונן וחטף ממנו תיק מסוג פאוץ'. בהמשך, בעת שהמתלונן ניסה להשיב לידיו את התיק, תקף אותו המבקש, בעט וחבט בו באגרופו. כתוצאה מכך, המתלונן נפל ארצה ונחבל בגופו. המבקש נס מן המקום, אולם חברו של המתלונן החל דולק אחריו. או-אז, תקף המבקש אף את חברו של המתלונן על ידי כך שהפילו ארצה. המבקש הגדיל עשות ואחז באבנים, תוך שהוא מאיים כי ישליכן על המתלונן וחברו. לבסוף אף השליך אחת מהן באופן שהסב חבלה לחברו של המתלונן. במסגרת האישום השני, מיוחסת למבקש עבירה של גניבה, עת נטל תיק שהניח המתלונן לצידו בעת שישב בבית קפה בתל-אביב.

3. בא-כוח המבקש הסכים כי ביחס לחלק מן העבירות קיימת תשתית ראיות לכאורית נגדו ובהחלטת בית משפט השלום מיום 25.6.2012 נקבע כי אכן ישנן ראיות לכאוריות בנוגע לאישום הראשון. בהליך שלפני המבקש אינו משיג עוד על ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, אלא ממקד השגותיו בשאלת קיומה של חלופת מעצר פוגענית פחות. לפיכך, קביעותיהן של הערכאות הקודמות יובאו כאן רק ככל שהן נוגעות לעניין זה.

החלטת בית משפט השלום

4. עיקר החלטתו של בית משפט השלום יוחד לשאלה האם להורות על שליחתו של המבקש – שהינו מכור לסמים – לחלופת מעצר שיקומית בקהילה הטיפולית "אילנות", אם לאו. על מנת להכריע בדבר, הוגשו לבית משפט השלום מספר תסקירי מבחן. כך למשל, עלה מתסקיר המבחן, מיום 8.7.2012, כי המבקש ניסה להיגמל מסמים מספר פעמים בכוחות עצמו, אולם ניסיונותיו אלו כשלו. עוד צוין, כי במסגרת המאסר האחרון שריצה, שולב המבקש בקבוצת גמילה ושיקום. עם זאת, הוער בתסקיר המבחן גם כי יכולותיו של המבקש להירתם בשלב זה לתהליך טיפולי ארוך טווח הן מוגבלות, ובנסיבות אלה קיים סיכון להישנות עבירות סמים. לא זו אף זו, בית המשפט ציין כי שירות המבחן מצא שקיימת רמת סיכון בינונית להישנותן של עבירות אלימות אצל המבקש ושרמת חומרתן צפויה להיות בינונית. שירות המבחן הוסיף וציין, כי נטיית המבקש לאלימות תקשה על השתלבותו במסגרות שיקומיות, המייצרות מצבי קונפליקט ותסכול מורכבים.

חרף דברים מפורשים אלה המליצה קצינת המבחן על שליחת המבקש לבחינת האפשרות לקליטתו ב"אילנות", וזאת בעיקר בשל גילו הצעיר. ואכן, ביום 17.7.2012 וביום 31.7.2012 הוקדשו שני הדיונים בבית משפט השלום לבחינתה של אפשרות זו. כל זאת, חרף התנגדותה העקבית של המשיבה למהלך. ביום 27.8.2012 הוגש תסקיר מבחן נוסף, ובו צוין כי המבקש התקבל לתכנית הטיפולית בקהילת "אילנות".

5. אחר שנדרש לתסקירי המבחן שעיקרם הובא לעיל, מצא בית משפט השלום לדחות את המלצת קצינת המבחן וקבע כי המבקש אינו עומד באמות המידה שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (טרם פורסם, 21.3.2011) לעניין שילוב עצור במסגרת טיפולית לגמילה מסמים (להלן: עניין סויסה). בית המשפט עמד על עברו הפלילי המכביד של המבקש, על קיומו של מאסר מותנה בר-הפעלה התלוי ועומד נגדו ועל העובדה כי המבקש שב לסורו חודשיים בלבד לאחר שחרורו ממאסרו האחרון. בית המשפט הוסיף וציין כי גם לשיטת שירות המבחן סיכויי הגמילה של המבקש אינם גבוהים וכי יכולתו להירתם לתהליך שיקומי ארוך טווח הינה מוגבלת. כמו-כן, הדגיש בית המשפט את ממצאיו של שירות המבחן לעניין המסוכנות הנשקפת מהמבקש ואת החשש כי שילובו ב"אילנות" יציבו בקונפליקטים מורכבים, שיגררו אחריהם תגובות אלימות. מכל הטעמים האמורים, מצא בית משפט השלום לדחות את חלופת המעצר הטיפולית ב"אילנות" והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

החלטת בית המשפט המחוזי

6. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) דחה את עררו של המבקש בעניין חלופת המעצר. בהחלטתו, העניק בית המשפט המחוזי משנה בולטות לעברו הפלילי המכביד של המבקש – שבע הרשעות קודמות בעבירות של התפרצות לדירה, לרכב, גניבה, תקיפת שוטר ועוד – ולעובדה כי חלפו אך חודשיים מאז שוחרר המבקש ממאסר ועד ששב למעגל הפשיעה. לאור המבחנים שנקבעו בעניין סויסה, נדרש מן המבקש להציג תסקיר מבחן חיובי באופן יוצא דופן כדי להיעתר לבקשתו, ואילו בנסיבות העניין תסקיריו רוויים היו בלבטים משמעותיים ביחס ליכולתו להירתם לשיקום ולהימנע מאלימות. בשים לב לכל אלו, לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית משפט השלום, וחתם את החלטתו בכך שפתוחה בפני המבקש דרך השיקום בשירות בתי הסוהר.

מכאן בקשת רשות הערר שלפני.

7. המבקש מעמיד במרכז בקשתו את רצונו לעבור תהליך שיקומי ואת העובדה כי כבר התקבל לקהילה הטיפולית "אילנות". לשיטתו, ההחלטות הקודמות שהתקבלו בעניינו החמירו עימו באופן בלתי סביר. המבקש מציין כי אינו מבין כיצד שמטו תחת רגליו את היכולת להשתקם, דווקא כאשר נמצא מתאים להתחלת התהליך ב"אילנות". לטענתו, מתקיימות במצב דברים זה הנסיבות המיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור, בהתאם לסעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

8. דין הבקשה שלפני להידחות. כפי שפורט לעיל, עניינו של המבקש נדון בפירוט בפני שתי ערכאות שונות, אשר כל אחת מהן מצאה לדחות את חלופת המעצר המבוקשת על-ידי המבקש. החלטותיהן של הערכאות הנמוכות, העולות בקנה אחד זו עם זו, מפורטות ומנומקות, ולא מצאתי כל עילה להתערב בהן, בוודאי לא עילה המצדיקה מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי". המבקש הינו בעל עבר פלילי מכביד במיוחד. חודשיים בלבד לאחר שחרורו ממאסר ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. תסקירי המבחן שהוגשו בעניינו מלמדים על אדם בעל מסוכנות בינונית, ועל כך שקיים חשש להישנותם של מעשי אלימות ושימוש בסמים. אם לא די בכך, נמצא על ידי שירות המבחן כי יכולותיו להירתם לתהליך שיקומי ארוך טווח הן מוגבלות. בנסיבות אלה, ואף שניתן להבין למצוקות ליבו של המבקש, אין לומר כי נפל דופי בהחלטותיהן של הערכאות הנמוכות, וממילא לא פגם המצדיק מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" בגדרי סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים. אכן, ייתכן שהבדיקה בנוגע לאפשרות לקלוט את המבקש במסגרת "אילנות" נטעה בליבו ציפיות – ואולי אף היה עדיף להימנע ממנה – בנסיבות שבהן הנתונים האחרים מעידים כי התאמתו למסגרת השיקומית לא תוכל להכריע את הכף נוכח קיומם של גורמי סיכון ברורים. מנגד, עדיין עומדים הטעמים הנכוחים התומכים בהחלטות שהתקבלו.

9. לצד כל האמור, יש לקוות כי המבקש יאזור כוח לעלות על דרך השיקום באפיקים הקיימים במסגרת שירות בתי הסוהר. יש להניח ששירות בתי הסוהר ייתן משקל לבחינה שכבר התקיימה בעניינו של המבקש בעת שיוחלט על המקום שבו יוחזק.

10. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז בתשרי התשע"ג (3.10.2012).