עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7042/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                             עו"ד אריה ליכט                           

 

 

 

א.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת הלסמן) מיום 14.9.11 בתיק ע"פ 27028-06-11, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שאן (השופטת מרדכי) מיום 3.5.11 בתיק תו"ב 3738-04-08. הבקשה עניינה מבנים אשר הוחלט על הריסתם לפני יותר משלושה עשורים, אולם עדיין עומדים הם על תילם.

 

רקע והליכים

 

ב.        ביום 12.3.1980 הונפק למבקש היתר לבניית מבנה חדש בכפר ניין, ולימים אכן הוקם שם בית מגוריו בשטח של 428 מ"ר לערך. במסגרת אותו היתר הוחלט על הריסת שלושה מבנים שעמדו במקום ששטחם הכולל 30 מ"ר, ואלה עומדים בלב ענייננו דהאידנא. ביום 27.5.04 במסגרת תיק ת"פ 1905/00 הוחלט בהתאם להסכמת הצדדים, כי המבקש יהרוס את שלושת המבנים בתוך שנתיים, וכך יסתיים ההליך ללא הרשעתו. לאחר מכן האריך בית המשפט את מועד הביצוע פעמיים עד לתאריך הסופי של 1.1.08 בציינו, כי "לא יינתנו ארכות נוספות" (החלטה מיום 9.9.07).

 

ג.        משלא הרס המבקש את המבנים, הגישה המשיבה כתב אישום לבית משפט השלום בבית שאן בגין עבירות של אי קיום צו בית משפט; ביום 3.5.11 הרשיע בית המשפט (השופטת מרדכי) את המבקש על-פי הודאתו באישום המיוחס לו, וגזר עליו מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, קנס בגובה 35,000 ₪ או 350 ימי מאסר תמורתו והתחייבות בגובה 50,000 ₪ להימנע מעבירה על הסעיפים בהם הורשע, למשך 3 שנים. בית משפט השלום קבע, כי על גזר הדין לשקף את עמדת המחוקק, לפיה אין להשלים עם בניה בלתי חוקית ועם אי-קיומם של צווי בית משפט במשך שנים ארוכות.

 

ד.        ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה אין ביכולתו לבצע את הצו, כיון שמקומה של טענה זו היה בהליך שהגיע לקיצו בשנת 2004, בהסכמת המבקש. כן צויין, כי העבירה בה הורשע המבקש הייתה יכולה לגרור עונשים כבדים מזה שהושת עליו, ועל כן ניכר שבית משפט השלום שקל לקולה את חלוף הזמן מאז החלו ההליכים; מה גם שהתמשכות ההליכים נובעת במידה רבה מהתנהגות המבקש.

 

הבקשה

 

ה.        בקשה זו נסבה על עצם ההחלטה להוציא צו הריסה למבנים נשוא ענייננו, החלטה שהתקבלה כאמור עוד בשנת 2004 בהסכמתו של המבקש. נטען, כי אין בענייננו אינטרס ציבורי חשוב המצדיק את מתן צו ההריסה. עוד נטען, כי הזמן הרב שחלף מאז החלו ההליכים ועד שניתן צו ההריסה בשנת 2004, הופך את הצו לבלתי ניתן לביצוע; זאת, כיון שמשפחתו של המבקש – אמו, אחיו וילדי אחיו - מתגוררים במבנים אלה.

 

הכרעה

 

ו.        תיק זה אינו מעורר כל שאלה משפטית או ציבורית בעלת אופי כללי שבגינה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 673). כפי שציין בית המשפט המחוזי, המדובר בהליך שנסתיים ב-2004 בהסכמה, ואין כל מקום לפתחו מחדש. אשר להריסה - המוסכמת - בית משפט השלום ציין, כי ניתנה "שהות ארוכה וחריגה, על פי כל אמות מידה להסדיר את הנושא", והוסיף "שהופגן אורך רוח רב ומרובה והגיעה השעה לדבר בקול צלול ולשים לדבר סוף". בית המשפט המחוזי חזר על דברים אלה וברוחם, ציין גם כי הימשכות ההליכים הובאה בחשבון בגזר הדין. בית משפט זה לא יהא הכתובת להימשכות נוספת של ההליכים ולעשיית פלסתר מדיני התכנון והבניה; אדרבה, הוא יתן ידו לאכיפתם בגדרי הדין, כפי שנבחנו בשתי ערכאות. איני נעתר לבקשה ואין כל מקום לכך.

 

           ניתנה היום, ‏י"א בתשרי התשע"ב (‏9.10.2011).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11070420_T01.doc   אג+רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il