עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7028/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 7028/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ') בעפ"א 2696-05-11 מיום 7.8.11

בשם המבקש: עו"ד עבדאללה דכוור

בשם המשיבה: עו"ד יריב אבן חיים

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ') בתיק עפ"א 2696-05-11 מיום 7.8.11, בגדרו נדחה ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ברסלר-גונן) בתיקים ת"פ 2066/04 ו-4695/06 מיום 15.4.11. בהחלטת בית משפט השלום נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד כניסתם לתוקף של צוי הריסה שיפוטיים אשר ניתנו בגזר הדין באותם תיקים.

רקע והליכים

ב. ביום 15.12.08 הוציא בית משפט השלום צוי הריסה למבנים בלתי חוקיים, במסגרת גזר דין שניתן בעניינו של המבקש. ביצועם נדחה בשנה ונקבע ליום 15.12.09, על מנת שהמבקש יוכל למצוא מקום חלופי ולהשלים הסדר פשרה שניהל מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. בהמשך עתר המבקש להארכת מועד ביצועם של הצוים בנימוק של התקדמות המשא והמתן. בית משפט השלום נעתר לבקשה וניתנה ארכה עד ליום 5.4.11. ביני לביני הוגשה בקשת ארכה נוספת בה נטען, כי המבקש הסכים להסדר פשרה עם ועדת הפשרות, ולכן המשכו של הליך אישור ההסדר אינו בידו אלא בידי הרשות. בית משפט השלום קבע כי אין בכך עילה להארכת מועד נוספת ודחה את הבקשה. הוטעם, כי נדרשת הבחנה בין הליך הריסה ללא הרשעה לבין הריסת בניה מכוח צו שיפוטי בגדרי הליך פלילי. כאשר עסקינן בהריסת מבנה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, אשר שימש תקופה ארוכה למגורים, ושהמדינה איפשרה בשתיקה את הקמתו – ראוי כי המדינה תצביע על פתרון דיון חלופי טרם ההריסה. לא כך כאשר עסקינן בצו מכוח סעיף 205 לחוק, מקום שמדובר בבניה חדשה יחסית, לה לא ניתן היתר, וכאשר הצו ניתן במסגרת גזר דין, שהרשיע את הנאשם בעבירה; במקרים שכאלה, גובר האינטרס הציבורי במניעת בניה בלתי חוקית. כן צוין, כי ההארכה הראשונה ניתנה לפנים משורת הדין, ובה נקבע כי לא יינתנו הארכות נוספות.

ג. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. כנטען בבקשה, חלה התפתחות מאז פסיקתו של בית משפט השלום, שכן ביום 23.5.11 אישרה ועדת הפשרות הסכם עקרונות פשרה, הממתין לאישורו הסופי של מינהל מקרקעי ישראל. בית המשפט המחוזי דחה את מתן פסק הדין ליום 19.7.11, כדי לאפשר למבקש להציג ראיה להתקדמות המדוברת, שגם תתייחס לצפי פינוי המבקש. ואולם במועד הנקוב, הבהיר בא כוחו החדש של המבקש, כי החלטת ועדת הפשרות היא למעשה הצעתה הסופית של המדינה למבקש, אשר עדיין לא החליט אם לקבלה – ולכשיחליט לקבלה – יידרש אישורו של מינהל מקרקעי ישראל. כן צוין, כי אין בכוונת המבקש לאשר את המתוה הנוכחי, ובכוונתו לנסות לשנותו. ביום 7.8.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, והטעים כי בנסיבות גובר האינטרס הציבורי על צרכי המבקש, אשר בניגוד לטענתו המקורית לפיה ממתין הוא לאישור הפשרה, יושב הוא עתה על מדוכה ומנסה לשפר עמדותיו; ואף שאין בכך פסול, שיקולים אלו נסוגים מפני האינטרס הציבורי כאמור, ויש להעדיף את ביצוע הצוים. ובכל זאת, בשל חודש הרמדאן, דחה בית המשפט את צו ההריסה עד ליום 2.10.11.

הבקשה

ד. כנטען בבקשה, ביום 25.9.11 התקיימה ישיבה נוספת עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים ונקבעו עקרונות להסכם, הצפוי להיחתם "בעתיד הקרוב". כנטען, מדובר בשינוי נסיבות שיש בכוחו לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן בשעתו לא היה צפי לפינוי.

ה. בתגובת המשיבה נאמר, כי אין כל שינוי נסיבות, שכן המבקש לא עמד בהתחייבותו להמצאת תצהיר לפיו מקבל הוא את תנאי הפשרה שהוסכמו עקרונית; הכדור איפוא במגרשו של המבקש; על כן אין שחר לטענתו כי בקרוב ייחתם ההסכם (אלא אם יחליט לחתום). הדבר עולה גם מסיכום השיחה מיום 25.9.11 שצורף לבקשה, אף שנסתיים בנימה חיובית בתקוה לפתרון.

דיון והכרעה

ו. לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. על מנת שתינתן רשות ערעור בגלגול שלישי, נדרש כי הסוגיה הנדונה תחרוג ממחלוקתם הקונקרטית של הצדדים, כגון סוגיה חוקתית חשובה; החלטות סותרות של ערכאות נמוכות; נושאים בהם אין הלכה ברורה; או מקרים בהם עולה סוגיה משפטית או ציבורית חשובה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אין מדובר ברשימה סגורה, אך נדרש להראות טעם בעל משקל המצדיק גישה נוספת לערכאות על פני מקרים אחרים. במקרה הנדון, סבורני כי אשר הוצג אינו בחינת טעם המקנה למבקש זכות גלגול ערעורי נוסף.

ז. לגופם של דברים, פרשה זו מתגלגלת בערכאות מזה שנים ארוכות, והגיעה עת סיומה. היו החלטות שיפוטיות, ניתנו ארכות, היתה התקדמות, אך הדברים "תקועים" ולמבקש פתרונים.

ח. באחת הפרשות עמדתי על החומרה שבעבירות תכנון ובניה בכגון דא:

"במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר '... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה..., לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה'. ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית 'אונו', פ"ד נו(3) 49, 59: 'אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות'; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש 'להתנצל' על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך" (רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט. איני נעתר איפוא לבקשה לרשות ערעור.

ניתנה היום, כ"ג בחשון תשע"ב (‏20.11.2011).