עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7021/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7021/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. סמיר אבן סהיבאן

2. ראפת אבו סהיבאן

ערר על החלטת בית המשפט באר שבע מיום 26.09.2011 בתיק מ"ת 25183-08-11 שניתן על ידי כב' השופט א' אינפלד

תאריך הישיבה: כ"ט באלול התשע"א (28.9.2011)

בשם העוררת: עו"ד איתמר גלבפיש

בשם המשיב 1: עו"ד יונס אל-גרינאווי

בשם המשיב 2: עו"ד עלי אל-קרינאווי

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' אינפלד) אשר הורה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

1. ביום 15.8.2011 הוגש נגד המשיבים כתב אישום, שבו מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, עבירות נשק, שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו. לפי המתואר בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר לגנוב סכום כסף גדול, ולשם כך הצטיידו באקדח, כפפות וכובעי גרב. ביום 4.8.2011 עצר נהג משאית בקו חלוקה של מוצרי מזון (להלן: המתלונן) את משאיתו ליד חנות ביישוב לקיה, כאשר במשאית היתה באותה עת שקית ובה סכום של 28,180 ש"ח. המתלונן נכנס לחנות בעוד שקטין שנסע עימו נשאר בחוץ. בשלב זה ניגשו המשיבים אל הקטין, בעודם רעולי פנים, ואחד מהם כיוון את האקדח לעברו. מי מהמשיבים אמר אז לקטין שיביא להם את הכסף, ומשנענו בשלילה, נכנס אחד מהם למשאית לחפש את הכסף. משמצאו המשיבים את השקית, הצטרף המשיב הנוסף לחברו על גבי המשאית, והשניים נסעו מהמקום. לאחר מכן נטשו המשיבים את המשאית, נפטרו מהבגדים והציוד, החביאו את שקית הכסף מתחת לבגדי המשיב 1, ועלו על טרמפ בחזרה לעיר רהט. בצומת להבים עצרו שני שוטרים את הרכב. המשיב 1 יצא מהרכב והדף את אחד השוטרים כדי לברוח. השוטר מעד ונחבל אולם הצליח לעכב את המשיב 1, אשר המשיך להיאבק תוך שהוא מכה באגרופיו, מה שגרם גם לחבלתו של השוטר השני. בינתיים, ברחו הנהג שהסיע אותם והמשיב 2 מהרכב. שוטרים נוספים שהגיעו למקום רדפו אחריהם, ורק לאחר שירו יריות באוויר עצר המשיב 2 ונעצר.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' פרידלנדר) קבע כי ישנן ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר. עם זאת, סבר בית המשפט כי אין בכך כדי לחייב, בהכרח, מעצר מאחורי סורג ובריח, והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים. באשר למשיב 1, העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו מסוכנות, אולם היות שהתרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו, בא בהמלצה על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר. נוכח המלצה זו, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בצעיר ללא עבר פלילי, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב 1 למעצר בית מלא בבית אימו, תחת פיקוח מתמיד של ערבים, פיקוח אלקטרוני, ובכפוף להפקדת ערבויות כספיות משמעותיות.

3. באשר למשיב 2, העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו מסוכנות, וכן סבר כי המפקחים שהוצעו – אימו של המשיב 2 ואחיו המבוגר ממנו אך בכמה שנים – אינם מתאימים, משום אי יכולתם להוות גורם סמכותי ומציב גבולות. על כן, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרור המשיב לחלופה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אינפלד) אשר הערבים שהוצעו נחקרו לפניו, סבר בדומה לשירות המבחן כי האח אינו מתאים לשמש כערב, אולם בניגוד לעמדת שירות המבחן סבר כי אימו של המשיב 2 מבינה היטב את תפקידה ויכולה לשמש כערבה יחידה, בתוספת פיקוח אלקטרוני וערבויות כספיות גבוהות. על כן הורה בית המשפט על שחרור המשיב 2 למעצר בית מלא בבית אימו, תחת פיקוחה המתמיד, בצירוף איזוק אלקטרוני ותוך הפקדת ערבויות גבוהות יותר משל המשיב 1.

4. להחלטה זו מכוון הערר שלפניי, שבגדרו טוענת המדינה כי מן המשיבים נשקפת מסוכנות כללית נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם, וניסיונם לברוח ממעצר. על כך מוסיפה המדינה כי האקדח שבו השתמשו השניים טרם נמצא, עובדה המחזקת את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. המדינה משיגה על החלופות שהוצעו שכן מדובר במקום מגוריהם של המשיבים, שממנו יצאו לביצוע העבירות נושא כתב האישום. לפיכך, טוענת המדינה, כי משפחותיהם של המשיבים לא מנעו מהם לבצע את העבירות, מה גם שעצם היכרותם של המשיבים את האזור אפשרה להם לבצען. על כן, סבורה המדינה כי החלופות שהוצעו אינן מאיינות את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים.

באשר למשיב 1 טוענת המדינה כי חרף המלצתו החיובית של שירות המבחן, הרי שהתרשם כי המשיב "מטשטש חלקים בעייתיים בהתנהגותו", וכן כי קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. בנסיבות אלו, ונוכח חומרת העבירות, סבורה המדינה כי לא ניתן לתת במשיב 1 אמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר.

באשר למשיב 2 מדגישה המדינה כי המלצת תסקיר שירות המבחן לגביו היתה להימנע משחרור לחלופה, שכן גם המשיב 2 מטשטש חלקים בעייתיים בהתנהגותו, גם לגביו קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, ובעיקר קיים ספק לגבי יכולתה של אימו לשמש כמפקחת סמכותית ומציבת גבולות. משנדרשים נימוקים כבדי משקל לסטייה מהמלצת שירות המבחן, נימוקים שאינם מתקיימים בענייננו לשיטת המדינה, סבורה היא כי אין לשחררו לחלופה שהוצעה. המדינה טוענת כי גם אם היה מקום להורות על שחרורו של המשיב 1 לחלופה, אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של המשיב 2 לחלופה שאינה מספקת מענה ראוי למסוכנותו.

5. מנגד, טוען בא-כוח המשיב 1 כי כבר בהחלטתו הראשונה סבר בית המשפט קמא כי במקרה שלפנינו יש לבחון חלופת מעצר, נוכח העובדה שמדובר בראיות נסיבתיות, ושמדובר במשיבים צעירים ללא עבר פלילי קודם. לשיטתו, מדובר בתסקיר חיובי, ואכן החלופה שנבחנה בגדרו היא טובה מאוד, שכן המפקחים שהוצעו הם אחראים ורציניים – ביניהם מורה ועובד סוציאלי המתמחה בעבודה עם בני נוער – אשר בכוחם להחזיר את המשיב 1 למוטב. על כן, לשיטתו, אין לבחון חלופה מרוחקת יותר, ויש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. בא-כוח המשיב 2 מדגיש כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי קודם. לגישתו, התרשמות שירות המבחן לפיה המשיב 2 "מטשטש חלקים בעייתיים בהתנהגותו" נבעה מכך שמדובר בבחור צעיר, לא בשל, מרקע תרבותי שונה, הנפגש לראשונה עם שירות המבחן בנסיבות קשות של מעצר. עוד הוסיף כי קביעת המסוכנות בתסקיר אינה נחרצת, אלא נלמדת אך מהעבירות המיוחסות לו. כמו כן טוען הוא כי שירות המבחן לא שלל על הסף את החלופה שהוצעה, שכן סבר כי אימו של המשיב מבינה את האחריות המוטלת עליה. בא-כוח המשיב מוסיף כי האם נחקרה בפני בית המשפט המחוזי, ולא נמצא בה רבב. לבסוף טוען בא-כוח המשיב 2 כי אין מקום לבחון חלופה מרוחקת מהעיר רהט, שכן המתלוננים ועדי התביעה מתגוררים כולם במרכז הארץ.

דיון והכרעה

6. לאחר שבחנתי את החלטת בית המשפט המחוזי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ערר המדינה בנוגע למשיב 1 – להידחות, בעוד שביחס למשיב 2 - דינו להתקבל. הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. עם זאת, בהינתן קיומן של אלו, סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 מורה כי בית המשפט יבחן אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה. הדברים מתחדדים בענייננו, שעה שמדובר בשני נאשמים צעירים, נעדרי עבר פלילי. נפנה כעת לבחינת החלופות שהוצעו, ביחס לכל אחד מהמשיבים.

המשיב 1

7. בית המשפט קמא קבע כי החלופה שהוצעה בעניינו של המשיב 1 היא חלופה ראויה, ואינני רואה לנכון להתערב בקביעה זו. כאמור, המלצת שירות המבחן בנוגע לחלופה זו חיובית. נמצא כי ארבעת המפקחים שהוצעו הם אנשים רציניים, אשר מבינים את האחריות המוטלת עליהם ומהווים עבור המשיב 1 דמויות סמכותיות, שבכוחן להציב גבולות להתנהגותו. ער אני לעמדת המדינה שלפיה יש לבחון חלופה מרוחקת, אולם חלופות מעצר נבחנות בכל מקרה לגופו, בהתאם למידותיו של הנאשם, ובמקרה זה סבורני כי יש בכוחה של החלופה שהוצעה לאיין את המסוכנות הכללית הנשקפת מן המשיב, נוכח השפעתם החיובית המוערכת של המפקחים והתגייסותם, מה גם שזו אינה נמצאת בסמיכות למקום מגוריהם של המתלוננים והעדים.

המשיב 2

8. כאמור, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב 2 לחלופה. בתסקיר המעצר בעניינו נקבע כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, וכי המפקחים שהוצעו – אימו ואחיו הבכור – אינם מסוגלים להציב לו את הגבולות הדרושים לשם הפגת המסוכנות הנשקפת ממנו. אמנם, בית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצות התסקיר, אך כפי שנפסק לא אחת, רק לעיתים נדירות יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן, והוא יעשה כן רק בהתקיים נימוקים מבוססים וכבדי משקל (ראו: בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 9 וההפניות שם (לא פורסם, 1.12.2009)). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה מקום לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על השוואה בין עניינם של שני המשיבים, אלא שלטעמי – קיימת הבחנה רלוונטית בין המשיב 2 לבין המשיב 1, שכן בעוד שבעניינו של המשיב 1 מצא שירות המבחן כי החלופה שהוצעה מנטרלת את הסיכון שנשקף ממנו, לא אלה הם פני הדברים בעניינו של המשיב 2. יובהר כי אין באמור משום שלילה עקרונית של אפשרות שחרורו של המשיב 2 לחלופה אחרת, ככל שתוצע, בהנחה שהמפקחים שיוצעו יוכלו להציב גבולות אפקטיביים למשיב 2 (לעניין תפקיד המפקחים, ראו בש"פ 6855/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.9.2011)). עניין זה יוכל להיבחן על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון מחדש, ככל שתוצע על ידי המשיב 2 חלופה אחרת ותיבחן על ידי שירות המבחן שיגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים. בשלב זה, אין מקום לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה, ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

סיכומו של דבר, ערר המדינה נדחה ביחס למשיב 1, אשר ישוחרר בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא. באשר למשיב 2 דין הערר להתקבל, ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים, בכפוף לאפשרותו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לבחינת חלופות מעצר אחרות.

ניתנה היום, כ"ט באלול התשע"א (28.9.2011).