עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7018/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 7018/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשת:

כרמל-אגוד למשכנאות והשקעות בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. אורי טילטמן

2. יונתן טיטלמן

3. יאיר תלם

4. שטראוס פלד (1975) בע"מ

5. יצחק צולר

6. יורשי המנוח יואל שטראוס ז"ל

7. מרדכי זייד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 7.8.12 בתיק ע"א 34174-05-10 ובע"א 35452-05-10

שניתן על ידי כבוד השופטים ש' שטמר, ב' בר זיו וע' זרנקין

בשם המבקשת: עו"ד ק' אשכנזי

בשם המשיבים: עו"ד ר' בכרך

החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטות ש' שטמר, ב' בר-זיו והשופט ד"ר ע' זרנקין) בע"א 34174-05-10 ובע"א 35452-05-10 מיום 7.8.2012, בו התקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' אליקים) בת"א 26057/99 ובת"א 7048/02 מיום 7.4.2010.

1. בין המשיבים 3-1, למשיבה 4, חברה קבלנית שאינה פעילה עוד, נכרת הסכם קומבינציה לבניית בניין מגורים בחיפה. עקב בעיות שהתגלו הקשורות בביצוע הפרויקט ומועד מסירת הדירות, הגישו המשיבים 3-1 תביעה נגד מספר גורמים: המשיבה 4; יורשי בעלי המשיבה 4; המבקש – הוא הבנק שנתן ערבות לפרויקט; (להלן: הבנק); וכן נגד המשיב 7, הוא השמאי שהועסק על ידי הבנק לצורך מעקב אחר התקדמות הפרויקט. התביעה עסקה במגוון ראשי נזק הקשורים במועד מסירת הדירות, ליקויים שהתגלו בדירות ועוד. לענייננו, טענו המשיבים 3-1 כי הבנק איפס שלא כדין את הערבות שניתנה לפרויקט על בסיס דיווח לקוי שמסר לבנק המשיב 7.

2. לענייננו, בית משפט השלום פסק כי הבנק היה רשאי לאפס את הערבות על בסיס הדו"ח מטעם המשיב 7, כיוון שהצדדים הסכימו שהמשיב 7 ישמש כשמאי המוסמך להודיע לבנק מתי ניתן לאפס את הערבות הבנקאית והבנק פעל על פי אותה ההסכמה. כמו כן נקבע כי הערבות לא הבטיחה ולא עסקה במועד מסירת הדירות אלא רק בביצוע כל שלבי הבניה והשלמתם.

3. ערעורים שהוגשו על ידי בית המשפט המחוזי התקבלו בחלקם. בענייננו, קבע בית המשפט כי בשל הערבות שנתן חייב הבנק בתשלום הסכום שהמשיבה 4 חייבת בו בגין עיכוב הבניה משך שישה חודשים – כעשרים אלף דולר נכון לערכם ביום 28.11.99. בפסק הדין נקבע גם כי חיוב זה אינו קשור לשאלה אם הערבות אופסה כדין או לאו.

מכאן הבקשה שלפניי.

4. הבנק סבור כי יש ליתן בידו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לאור הסתירה שעולה, לכאורה, בין קביעות שונות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסקה 57 בפסק הדין נקבע כי "איפוס הערבות... נעשה כדין.. הבנק היה רשאי לקבל את הדוח של זייד ולשחרר על פיו את הערבות". בפסקה 58 נכתב כי "גם איחור במסירת הדירות, איננו נכלל בערבות ביצוע". לטענת הבנק קביעות אלו אינן תואמות את שנכתב בפסקה 59, בה הורה בית המשפט המחוזי כי הבנק יישא באחריות בגין העיכוב במסירת הדירות. לכן, סבור הבנק כי התרחש בעניינו עיוות דין וכי עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי ניתן לקרוא לתוך כתב ערבות בנקאית את שלא נאמר לו באופן הנוגד את הדין, עניין המחייב קביעת הלכה ברורה בבית משפט זה. כמו כן, לטענת הבנק, סתירה זו עולה גם מהאמור בפסקה 63 לפסק הדין החוזרת על הקביעה שהערבות אופסה כדין וכי הבנק חייב באחריות לגבי האיחור במסירה.

5. מנגד, המשיבים 3-1 סבורים כי דין הבקשה להידחות. לשיטתם, אין מדובר בסוגיה המצדיקה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכן היא נוגעת ליחסים הנקודתיים בין הצדדים. על כך מוסיפים המשיבים וטוענים כי גם אם נפלו פליטות קולמוס או טעויות ניסוח בפסק הדין – הן אינן יורדות "לשורשו של עניין" ולא מתרחש בענייננו עיוות דין.

דיון והכרעה

6. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, בחנתי נימוקיהן, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הרלוונטיות ליחסים שבין הצדדים בלבד. שאלת פרשנות כתב הערבות שהנפיק הבנק למשיבים הספציפיים דנן אינה מעוררת שאלה כללית, והסכסוך שלפנינו אינו מצדיק דיון נוסף במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי", וזאת בדומה למה שנקבע על ידי בית משפט זה בהליך דומה שהוגש מטעם המשיבים 3-1 נגד המשיב 7 ועסק באחריותו של המשיב 7 בסכסוך דנן (ר' ברע"א 7169/12 טילטמן נ' צולר (12.11.12), כב' השופט דנציגר). בענייננו מדובר בכתב ערבות מפורט העוסק בפרויקט נדל"ני מסוים ובפרשנותו לאור נסיבות המקרה בלבד, ולא בשאלה כללית בדבר הפרשנות הראויה לכתבי ערבות בנקאיים, כפי שטען הבנק.

7. בנוסף, הבנק סבור כי יש ליתן בידו רשות ערעור גם בשל כך שלשיטתו יש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משום עיוות דין הנובע מסתירות שנפלו, לכאורה, בין הקביעות השונות בפסק הדין. הגם שעל פניו דומה שישנו חוסר-הלימה מסוים בין כמה מקביעותיו של בית המשפט המחוזי, סבורה אני שממבט כולל על תוצאת פסק הדין עולה כי אין בחוסר-הלימה זה משום עיוות דין המצדיק ליתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. לא שוכנעתי כי בכל אחת מקביעות אלו, כשלעצמן, יש משום עיוות דין, כך שגם אם נפלה שגגה בבית המשפט באופן ניסוח אחת מקביעותיו, אין בכך כדי לפגוע במסקנות פסק הדין, ואין בכך משום עיוות דין המצדיק ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר התוצאה הכללית הינה סבירה (ר' רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.6.2006); רע"א 3954/98 קנית השלום נ' מ.ס.י.פ בע"מ (15.11.1998)).

הבקשה, איפוא, נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ג' בניסן התשע"ג (‏14.3.2013).