עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6867/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 6867/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

בהיל ג'בארין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 18.8.11 בעפ"ת 22404-05-11

בשם המבקש: עו"ד ג'בר ג'ברין

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 18.8.11 בתיק עפ"ת 22404-05-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט בנג'ו) – הכרעת הדין מיום 6.2.11 וגזר הדין מיום 2.5.11 בתיק ת"ד 1619-08-09. הפרשה עניינה תאונת דרכים שאירעה תוך נהיגת המבקש בשכרות; הערעור מכוון נגד הכרעת הדין בלבד – גזר הדין היה מוסכם בהסדר טיעון.

רקע והליכים

ב. נגד המבקש, יליד 1981, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסטייה מנתיב נסיעה. לפי המתואר בכתב האישום, כאשר נהג המבקש ביום 16.5.08 ב-0630 בבוקר בכביש ראשי בשכרות, איבד שליטה על רכבו ופגע במעקה בטיחות בימין הדרך. לאחר מכן סטה שמאלה, פגע בתמרור, חצה שני נתיבי נסיעה ופגע בתמרור נוסף; לבסוף עצר המבקש לאחר שרכבו עלה על מדרכה. כתוצאה מהתאונה נזקק המבקש לטיפול רפואי, וכן נגרם נזק לרכבו ולתמרורים. בבדיקת דם שנערכה למבקש בסמוך לאירוע נמצא בדמו ריכוז אלכוהול של 84 מיליגרם לכל 100 מיליליטר.

ג. המערער הורשע בעובדות כתב האישום, לאחר ניהול הוכחות. בית המשפט קבע, כי נהיגת המבקש בשכרות יכולה להילמד הן מבדיקת הדם שנעשתה לו ובה נמצא ריכוז אלכוהול המצביע על נהיגה בשכרות (ונזכיר, כי נקבע בתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שרף השכרות בבדיקת דם יעמוד על 50 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם), והן מדו"ח המאפיינים - ארחות התנהגות - שנערך מיד לאחר האירוע. אשר לבדיקת הדם טען המבקש בפני בית המשפט לתעבורה, כי כיון שניטלה ממנו דגימת דם ללא חיטוי מקום הדקירה, יש בכך כדי לפגוע באמינות תוצאת הבדיקה; למשל, כך נטען, יתכן שבמקום בו נערכה הבדיקה, בית החולים רמב"ם, היה אלכוהול, אשר היה בו כדי לזהם את הבדיקה. טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט בציינו, כי הדגש בחוק הושם על חיטוי מקום הבדיקה ללא כוהל (תקנה 169ח(1) לתקנות התעבורה), וזאת כדי שחומר החיטוי המכיל כוהל לא ישפיע על תוצאות הבדיקה. אשר לדו"ח המאפיינים צויין, כי המבקש הודה בתחקור ראשוני ששתה שני בקבוקי בירה, נדף מפיו ריח של אלכוהול, עיניו היו אדומות והוא דיבר בקול רם ואיים לשבור את מכשיר הינשוף; זכרון דברים שערך בוחן התנועה בסמוך לאירוע מעלה אותם ממצאים. בחקירתו במשטרה, שנערכה ארבעה ימים לאחר מכן, אף אישר המבקש ששתה אלכוהול. נקבע, כי דו"ח המאפיינים, בצירוף העובדה שהמבקש נמנע מעדות במשפט, די בהם כדי להרשיעו בשכרות אף מבלי בדיקת הדם.

ד. אשר לאחריות לתאונה נקבע, כי חוות דעתו של בוחן התנועה מצביעה על אחריות המבקש, וכי לא היו אלה אי תקינות הרכב או תנאי הדרך שגרמו לתאונה. בית המשפט אימץ את טענת המבקש בעדותו, לפיה כשניסה לבצע עקיפה אסורה מימין, נצמד למעקה הבטיחות ופגע במדרכה, וכתוצאה מכך התפוצץ צמיג רכבו. בית המשפט קבע, כי המבקש בדבריו שלו בחקירתו במשטרה הראה שהתאונה לא היתה בלתי נמנעת, וכי אין ממש בטענה שהעלה בא כוחו במשפט לפיה היה תקר בצמיג עובר לתאונה; בחירתו של המבקש שלא להעיד במשפט מחזקת את הראיות נגדו. לאחר שהגיעו הצדדים להסדר לעניין הענישה, ובציינו כי ההסדר מקל עד מאוד עם המבקש, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 100 שעות; 36 חודשי פסילה בפועל; 5 חודשי פסילה מותנים; 6 חודשי מאסר על תנאי; קנס כספי בסך 2,500 ₪; התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות דומות.

ה. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע, כי ככלל אין הכרח בבדיקה מדעית כדי לקבוע את שכרותו של אדם, ובענייננו די בדו"ח המאפיינים, בזכרון הדברים של הבוחן ובהודעת המבקש במשטרה כדי לקבוע שנהג בשכרות. אשר לאחריות המבקש לתאונה, חזר בית המשפט המחוזי על קביעותיו של בית המשפט לתעבורה בציינו, כי מחומר הראיות עולה שבעודו נוהג בשכרות, ביצע המבקש עקיפה אסורה מימין, נצמד למעקה הבטיחות, עלה על המדרכה, ובשל כך התפוצץ צמיג מכוניתו.

הבקשה

ו. נטען, כי שגו הערכאות הקודמות בהסתמכן על בדיקת הדם שנערכה למבקש בקבען שנהג בשכרות, כיון שאין לקבל את הבדיקה לאחר שבוצעה ללא חיטוי, ולאחר שלא אוחסנה כראוי לאחר שנלקחה. בהמשך לכך נטען, כי כיון שאין להסתמך על בדיקת הדם, לא ניתן להרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות על סמך דו"ח המאפיינים, אלא לכל היותר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. לבסוף נטען, כי לא הוכח כדבעי שהתקר בצמיגו של המבקש אירע כתוצאה מן התאונה ולא קודם לכן.

הכרעה

ז. לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה זו, אשר כל כולה טענות שהועלו בפני שתי הערכאות הקודמות ונדחו לגופן, ושלא היה מקום משפטי להגישה. ככלל, בית משפט זה ישקול בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי אך במקרים המעלים שאלה ציבורית או משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6170/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נראה כי ענייננו, בלשון עדינה, רחוק במובהק מבוא בקהלם של מקרים חריגים אלה.

ח. אף לגופם של דברים, עיקר הבקשה נסב על בדיקת הדם שנעשתה למבקש ללא חיטוי ועל כן, על פי הנטען, אין לקבלה כראיה לשכרותו. טענה זו נראית על פניה כמצויה בגדרי ספק ספיקא, ואולם, כפי שהבהירו בתי המשפט הקודמים די בנידון דידן באמצעים ה"לא מדעיים" – קרי, דו"ח המאפיינים, זכרון הדברים של בוחן התנועה והודעת המבקש במשטרה – כדי לקבוע שהמבקש נהג בשכרות. נפסק זה מכבר, כי אין הכרח בבחינה מדעית כדוגמת בדיקת דם או בדיקת הינשוף כדי לקבוע את שכרותו של אדם, וניתן להסתפק באמצעים שאינם מדעיים לשם כך (ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 463, 467; ע"פ 9396/94 בן איסק נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4) 151, 161). בענייננו, כאמור, הודה המבקש בפני בוחן התנועה כי שתה שתי בירות, נדף מפיו ריח של אלכוהול, עיניו היו אדומות והוא צעק על בוחן התנועה ואיים לשבור את מכשיר הינשוף. בנוסף, האופן בו נהג, והעובדה כי נצמד בשוגג למעקה הבטיחות בעודו מנסה לעקוף מימין את הרכב לפניו ועלה על המדרכה, אך תומכים במסקנה כי נהג בשכרות; בחירת המבקש שלא להעיד במשפטו בודאי אינה מסייעת לו להפריך מסקנה זו. עסקינן במבקש, שהורשע בשני בתי משפט בנהיגה בשכרות, עבירה שיש לענוש עליה בחומרה נוכח הסיכון המובנה - הזועק - לכל המצוי על הכביש, ולא למותר לציין כי יצא בעונש קל שלא קל להלמו.

ט. אשר לטענת המבקש בדבר המועד בו אירע התקר בגלגל, מדובר בטענה עובדתית, שאין זה תפקידה של ערכאת ערעור, קל וחומר בגלגול שלישי, להתערב בה (רע"פ 9430/08 עתיק נ' יו"ר הועד המקומי תכנון ובניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 2847/10 צור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, לא העלה המבקש טעמים המצדיקים את התערבותנו בקביעה לפיה התקר אירע כתוצאה מן התאונה ולא לפניה.

י. איני נעתר איפוא לבקשה.

ניתנה היום, כ"ח באלול תשע"א (27.9.11).