עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6791/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ש 6791/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער:

מאג'ד מסאלחה

נ ג ד

המשיבה:

ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בירושלים מיום 20.6.11 בעמל"ע 26419-02-11 שניתן על-ידי השופט רפי כרמל

בשם המערער: עו"ד דיאב עדוי

החלטה

א. בקשת רשות ערעור (ובגדרה בקשה לעיכוב ביצוע) על פסק דינו של בית משפט המחוזי בירושלים (השופט רפי כרמל) בעמל"ע 26419-02-11 בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין; בית הדין הארצי דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי. על המבקש נגזרו השעיה מלשכת עורכי הדין לתקופה של 48 חודשים, השעיה על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פיצוי כל אחד מהמתלוננים בסכום של 5,000 ₪, וכן חויב בהוצאות ההליך בסכום של 2,000 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

ב. בקובלנה שהוגשה כנגד המבקש תואר כיצד ייצג לקוח בתיק תביעת נזיקין, ולאחר שניתן פסק דין לטובתו, קיבל המבקש המחאה על סך 28,953 ש"ח, אך זו לא הועברה ללקוח. כדי לקבל את שקבע בית המשפט שמגיע לו, שכר הלקוח עורכת דין, וזאת פנתה למבקש בבקשה להעביר ללקוח את סכום הזכייה. בקשות אלו לא נענו, ורק לאחר שפנה הלקוח לבית המשפט וניתן פסק דין כנגד המבקש, העביר האחרון את סכום הזכייה ללקוח, וזאת למעט רכיב שכר הטרחה שנפסק. אירוע נוסף שתואר בקובלנה עוסק בייצוג לקוח אחר בתביעה שהוגשה נגדו. הלקוח הפסיד בהליך ונפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. לשם הסדרת החוב, העביר הלקוח למבקש 100,000 ש"ח, אולם אלו לא עברו מעולם לרשות ההוצאה לפועל אלא נשארו בכיסו של המבקש. בשל אי-תשלום החוב, הוצאה כנגד הלקוח פקודת מאסר.

ג. בגין מעשים אלו, הרשיע בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז הצפון את המבקש במספר עבירות משמעת. במהלך הדיון הוגשו תצהירי עדות ראשית של המתלוננים וניתנה למבקש האפשרות לחקור אותם בחקירה נגדית. המבקש עצמו בחר שלא להעיד. בבית הדין העידו עורכי דין ממשרדו של המבקש, וטענו כי באירוע הראשון הלקוח סירב להשלים עם תוצאת פסק הדין – לפי הטענה סכום הזכייה היה נמוך מדי לטעמו – ועל כן מיאן לקחת לידיו את ההמחאה. אשר לאירוע השני, נטען כי המבקש השאיר את הכסף בידו על מנת להמשיך ולנהל משא ומתן לטובת הלקוח, וממילא העביר, בסופו של דבר, את הכסף לרשות ההוצאה לפועל. בית הדין העדיף את גרסתם של המתלוננים על פני גרסתו של המבקש, זאת במיוחד בשל חוסר ההיגיון בטענה שלקוח שאינו מעוניין בקבלת פירות התביעה, יפנה מצדו לעורכת דין ויתבע את המבקש כדי לקבל ממנו את הכסף. בכך מצא בית הדין די לסתור את טענת המבקש באשר לאישום זה. אשר ללקוח הנוסף, הוא הציג קבלות המאשרות כי שילם מכיסו ללשכת ההוצאה לפועל, ועל כן דחה בית הדין את הטענה שהמבקש שילם גם הוא. בנוסף, מצא בית הדין בסירובו של המבקש להעיד משום חיזוק לגרסת הלקוחות.

ד. בערעור שנדון בפני בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין טען המבקש, כי אסור היה לבית הדין המחוזי לקבל את עדויותיהם של המתלוננים במסגרת תצהירים, וזאת בשל אופיו של ההליך המשמעתי המהווה ענף במשפט הפלילי. בכך מצא המבקש פגם היורש לשורשו של ההליך. בנוסף, הציג המבקש קבלות לבית הדין, אשר לטענתו מוכיחות כי השתמש בכסף שהועבר אליו מהלקוח כדי לשלם ללשכת ההוצאה לפועל. בית הדין דחה את שתי הטענות, וקבע כי ההליך המשמעתי במהותו אינו הליך פלילי, כי אם הליך הדומה, במאפיינים רבים, להליך הפלילי - אך בכך אין כדי לאסור מסירתו של תצהיר עדות ראשית. בית הדין הוסיף כי ממילא לא קופחה מכך הגנתו של המבקש, שכן הוא קיבל מראש את התצהירים, וניתנה לו האפשרות לחקור את העדים בחקירה נגדית; מכאן שרשאי היה בית הדין המחוזי להתיר מתן עדות רשאית בדרך של תצהיר. אשר לקבלות שהציג המבקש, בית הדין קבע שאין בהן כדי לשנות ממסקנתו של בית הדין המחוזי, וזאת מן הטעם שהן לא הוגשו לבית הדין המחוזי, ואף לא בהליך שהתנהל במקביל להליך המשמעתי, והוא תביעה אזרחית שהגיש הלקוח כנגד המבקש, שם חויב על ידי בית המשפט להשיב ללקוח את 100,000 ש"ח שקיבל. בנוסף, ציין בית הדין כי חלק מהקבלות שהציג המבקש זהות לאלה שהציג הלקוח בדיון בבית הדין המחוזי. משני אלה הסיק בית הדין הארצי, שיש לדחות את הטענה שהמבקש השתמש בכסף שהועבר לו כדי לשלם ללשכת ההוצאה לפועל.

ה. המבקש, שסירב להשלים עם החלטתו של בית הדין הארצי, שב וערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בהחלטות בתי הדין המשמעתיים וכי רשאי היה בית הדין להעדיף את גרסתם של המתלוננים על פני זו של המבקש, במיוחד משזה בחר שלא להעיד בפני בית הדין המחוזי. אשר להגשת התצהירים, גם בכך לא מצא בית המשפט פגם היורד לשורשו של ההליך, או כזה שיש בו כדי לקפח את הגנתו; בית המשפט ציין, שאף כי לדעתו ההליך המשמעתי מצוי בשדה הפלילי יותר מאשר באזרחי, ישנם מצבים אף בהליך הפלילי עצמו שבהם מוגשת (אם גם בהסכמה) אמרת עד במשטרה במקום חקירה ראשית, ומכל מקום חלה בנידון דידן בטלות יחסית. כן ציין כי במקרה דנא צמח למערער יתרון, שהרי קיבל מראש את גירסאות עדי התביעה, אף כי זמן קצר לפני הדיון. נוכח כל אלה דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

הבקשה

ו. כעת שב המבקש על הטענות שהעלה בפני הערכאות השונות, לפיהן מייד משקיבל לידיו את כספי הזכייה מחברת הביטוח, ביקש להעביר את הכסף ללקוח, ואף שלח לו מכתבים המעידים על כך, אולם זה סירב להגיע ולקבל את כספו. אשר ללקוח הנוסף, טוען המבקש כי היה על בית הדין לקבוע שיש בקבלות שהציג כדי לשנות מהחלטתו של בית הדין האזורי, ולקבוע כי לא נטל לכיסו את הכסף שהועבר אליו. המבקש מוסיף וטוען כי אסור היה לבית הדין האזורי להתיר הגשת תצהיר חלוף למסירת עדות ראשית, וכי היה עליו להעמידו על זכותו להסתייע בשירותיו של סנגור. בנוסף טוען המבקש, כי פסקי הדין שניתנו בעניינו חסרים הנמקה עניינית ועל כן אין הם מהוים מכשול מפני מתן רשות לערער.

הכרעה

ז. אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 ניתנת "במשורה שבמשורה, שכן גלגול רביעי בתיק, מבלי לפגוע בחשיבותו לבעלי הדין או מי מהם, הוא מותרות דיוניים שבית משפט זה אינו יכול להעניקם, נוכח העומס המוטל עליו, אלא במקרים חריגים ביותר, ועל אלה לכלול שאלות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. כל כך - בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת... חניון חיפה" (1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (טרם פורסם, 10.5.09). לא מצאתי בטענותיו של המבקש נושא החורג מעניינו הפרטני. בית הדין הארצי, ולאחריו בית המשפט המחוזי, קבעו כי הגשת תצהירים כתחליף לעדות הראשית לא קיפחה את הגנתו של המבקש. אף אני סבור, כי ראוי ככלל שעדים יעידו בפני בית הדין ולא יגישו תצהירים חלף עדותם, נוכח מעין-פליליות ההליך המשמעתי; זו דרך המלך, וחריגים צריך שיהיו מועטים. ואולם, כפי שגם ציין בית המשפט, דוקטרינת הבטלות היחסית שהוחלה כאן משמעה כי לא כל פגם משפטי אם נפל כזה בהליך פלילי, דינו בטלות ההליך כולו, אלא אך כזה שגרם עיוות דין (ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד ס(2)559, 569, 570); ולא כל שכן כך בהליך המשמעתי (על"ע 1341/08 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' ניר (לא פורסם)). עם זאת, משניתנה האפשרות לחקור את העדים בחקירה נגדית, לאחר הכנה (התצהירים הגיעו לפני כן) אין לומר עוד כי קופחה הגנתו של המבקש, ובודאי שאין בכך כדי להוביל לביטולו של פסק הדין. כל שנותר מהבקשה הוא איפוא נסיונו של המבקש לשטוח גרסתו בפני ערכאה נוספת, זאת לאחר שדווקא במקום שיוחד לכך – בית הדין המחוזי – בחר המבקש למלא פיו מים. אין איפוא למבקש להלין אלא על עצמו.

ח. גם לגופם של דברים לא מצאתי להלום את טיעוניו של המבקש. אין לקבל את הטענה שהמבקש ניסה בכל מאודו להעביר את סכום הזכייה לידי הלקוח, אולם זה, במקום לפנות למבקש ולקבל לידיו את הכסף, שכר שירותיה של עורכת דין וניהל הליך משפטי נגד המבקש לקבלת הכסף שהוצע לו. הדברים אינם מתיישבים עם השכל הישר. כך מסרבת הדעת גם לקבל את טיעוניו של המבקש באשר ללקוח הנוסף; היש אדם שיתנהל נגדו הליך אזרחי בבית משפט בגין נטילת כספו של אחר, ובידיו קבלות המוכיחות כי ידו לא הייתה במעל - ויימנע מהצגתן?

ט. אשר על כן, איני נעתר לבקשה וגם לבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, כ"ח באלול תשע"א (27.9.11).