עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6493/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקשים:                     עו"ד ענת בירן; עו"ד דפנה תמיר; עו"ד ליאור לוי

בשם המשיבים:                     עו"ד לימור דניאלי-שוסטר

 

 

1.            בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה, השופט ג' גינת), אשר דחה את בקשת המבקשים לעיין מחדש בהחלטה קודמת שלו, בגדרה סירב להעניק להם צו ביניים.

 

אעמוד בקיצור נמרץ על עיקרי העובדות הצריכות להכרעה.

 

2.            המבקשים מפעילים אולם אירועים בהרצליה בשם "קסיופיאה", החל משנת 2005. חלק מאירועי החתונה במקום, ובפרט – קבלת הפנים והחופה – מתקיימים על ידם בשטח פתוח מחוץ לאולם. המדובר, לטענת המשיבים, בשטח ציבורי פתוח בשטח כולל של כאלף מ"ר, הסמוך לחוף ימה של הרצליה, שנועד לשמש את הציבור (להלן: השטח הציבורי). רישיון העסק של המבקשים, שניתן להם לאחרונה בשנת 2009, לאחר הליכים משפטיים קודמים בין הצדדים, הותנה במגוון תנאים המונעים כליל, מבחינה מעשית, כל שימוש בשטח הציבורי לצרכי האירועים. יוער כי גורמי פיקוח שונים בעירייה אמנם החליטו בראשית שנת 2011 לאפשר למבקשים לקיים קבלות פנים על גבי רחבת הדק שמחוץ לאולם, אך זאת במגבלות ברורות ומפורשות. עד כמה שניתן להבין מן הבקשה עצמה וצרופותיה החלקיות, כמו גם כנטען מפורשות בתשובת המשיבים, הרי שחרף האמור – המבקשים ממשיכים בקיום אירועי החתונה בשטח הציבורי, ובפרט עריכת חופות באמפיתיאטרון המצוי שם, כמו גם שימוש בדק באופן נרחב משמעותית משהותר להם. הם מבקשים להמשיך בפעילות זו גם כיום.

 

3.            מראשית שנת 2011 החלה העירייה במתן מספר רב של דו"חות למבקשים נוכח המשך ההפרה הנטענת של תנאי רישיון העסק (לרבות לאחר מתן ההקלות למבקשים כאמור). בתאריך 2.5.2011 אף הודיעה העירייה למבקשים על ביטול רישיון העסק שלהם, נוכח הפרת תנאיו, בכפוף לשימוע. שימוע זה נערך לבסוף בתאריך 30.6.2011, ולאחריו הודיעה העיריה למבקשים בתאריך 28.7.2011 כי אין הצדקה לאפשר להם את המשך הפעלת העסק בניגוד לתנאי הרישיון, תוך התרת פעילות בשטח הפתוח לציבור, כך שככל שפעילות העסק תמשיך לחרוג אל מחוץ למבנה הסגור – יוצא לעסקם של המבקשים צו סגירה מנהלי.

 

4.            המבקשים הגישו בתאריך 9.8.2011 לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב עתירה כנגד החלטת העירייה, כמו גם בקשה לצו ביניים במעמד צד אחד. זו נדחתה על-ידי כב' סגן הנשיאה, השופט ג' גינת, בהחלטתו מתאריך 18.8.2011, בה נקבע כי הבקשה לסעד ביניים לוקה בשיהוי ודינה להידחות. המבקשים לא ביקשו לערער על החלטה זו, אלא עתרו בחלוף כשבוע לעיון חוזר בה. בקשה זו הניבה מספר בקשות המשך ותגובות של בעלי הדין. בתאריך 30.8.2011 אף הוציאה העירייה צו סגירה מינהלי, שמימושו הושעה בהחלטת כב' השופט ד"ר ק' ורדי עד להכרעה בבקשה לעיון חוזר.

 

5.            בהחלטתו מתאריך 7.9.2011, דחה כב' סגן הנשיאה, השופט ג' גינת את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטה צוין, בין היתר, כי המבקשים אינם מבקשים לתקוף צו ספציפי שהוצא כנגדם, אלא להשיג – כפי שעשו גם בהליכים משפטיים שונים גם בעבר – על מדיניות העירייה, הידועה למבקשים זה מכבר. בנסיבות אלה, נקבע, הרי שהמבקשים, שלכאורה הפרו וממשיכים להפר את רישיון העסק שלהם מזה זמן, השתהו בפנייתם לבית המשפט ובבקשתם לצו ביניים. יצוין כי נוכח החלטה זו בוטל אף הצו הארעי אשר התייחס לצו הסגירה המנהלי כנגד המקום, ואשר בעניינו מתקיימים כיום הליכים נפרדים בבית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה, הליכים שאינם מעניינה של הבקשה שבפניי.

 

6.            מכאן הבקשה ה"בהולה" שלפניי, שהמבקשים הגישו בתאריך 8.9.2011, ושבגדרה הם עותרים להתערבות בהחלטתו האחרונה של בית המשפט הנכבד קמא ולהוצאת צו זמני כנגד ביטולו של רישיון העסק שניתן בידם. טענתם המשפטית העיקרית היא שמכיוון שההודעה בדבר תוצאות השימוע נתקבלה בידם רק בסוף יולי 2011, וסעיף 7ד(ד) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, קובע כי ביטול רישיון העסק ייכנס לתוקפו רק בתוך 60 יום ממתן ההודעה, הרי שהם לא השתהו בבקשתם, בניגוד לקביעתו של בית המשפט הנכבד קמא. המבקשים מציינים עוד בבקשתם כי כבר בערב הגשתה של הבקשה אמורה הייתה להתקיים חתונה שחופתה תהא תחת כיפת השמיים, בהתאם לאחת המסורות ביהדות, ומכאן דחיפותה של הבקשה.

 

7.            לאחר שקיבלתי לעיוני את הבקשה הבהולה, שלא צורפו לה כל תגובות המשיבים להליכים בבית המשפט קמא, הוריתי למשיבים להשיב לבקשה עד לתאריך 11.9.2011. כן נתתי צו ארעי, שיאסור על המשיבה 2 למנוע מן המבקשים את קיום אירועי החתונה הצפויים בפרק הזמן שבין הגשת הבקשה ליום מתן התשובה בידי המשיבים, במתכונת שתוכננה להם מראש (אך לא מעבר לכך), לרבות בשטח הציבורי. זאת עשיתי, כפי שהובהר בהחלטה, על מנת שלא לפגוע בזוגות הצפויים להתחתן באולמם של המבקשים, ומטעם זה בלבד. כן הוריתי למבקשים כי ככל שלא עשו כן עד הנה, הם יעדכנו לאלתר את המתכננים לקיים אירועים אצלם החל מתאריך 11.9.2011 ואילך, בנושאים הבאים: עמדת המשיבים בדבר קיום אירועי המבקשים אף בשטח הציבורי; מהלכי המשיבים בקשר עם רישיון העסק והמשך הפעילות באולמם של המבקשים; ההליך המשפטי הנוכחי, והצורך בשינוי מתווי האירועים המתוכננים, ככל שתידחה הבקשה.  

 

8.            בהודעתם מתאריך 11.9.2011, הודיעו המבקשים כי החלו לעדכן את לקוחותיהם, כנדרש בהחלטתי, אך זאת רק החל מבוקר יום הודעתם. כן מסרו כי הם פועלים בבית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה לביטול צו הסגירה המינהלי.

 

9.            המשיבים התנגדו בתשובתם למתן הצווים המבוקשים, בגורסם, בין היתר, כי המבקשים מפרים באופן רציף את הוראות הדין; כי הוצאת הצו המנהלי היא במקומה, וכי לא היה מקום כלל לעתור ל"עיון מחדש" בהחלטתו הקודמת של בית המשפט הנכבד קמא.

 

דיון והכרעה

 

10.         דין הבקשה – להידחות. הנימוקים לכך יסקרו בקצרה להלן.

 

11.         טעם ראשון המבסס תוצאה זו נעוץ בכך שהבקשה הוגשה בעיתוי כזה שבית משפט זה נדרש מעשית ליתן בה החלטה על-אתר, אף שלא צורפו אליה כל תגובות המשיבים לבקשותיה השונות של המבקשת בבית המשפט קמא (ראו: בר"ם 6943/09 נכסי וין-דור (1980) בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.9.2009)). גם בחירתה של המבקשת להשיג על הבקשה בהחלטה לעיון חוזר, ולא על ההחלטה בבקשה לצו ביניים – מקשה על קבלת הבקשה הנוכחית שבפני.

 

12.         חשוב מכך, ולגוף הדברים: מבחינה מהותית, דומה שאין עסקינן במקרה רגיל של ביטול רישיון עסק, כי אם בניסיון של גורמי הרישוי לאכוף על בעל הרישיון לפעול בהתאם לתנאי רישיונו, במקרה דנן – להבהיר למבקשים כי אין הם יכולים להמשיך בעריכת אירועים בשטח הציבורי הפתוח, בלתי אם (לכל היותר) פעילות מוגבלת בדק, הצמוד לעסקם. עיקר תוחלתה של החלטת העירייה היא איפוא להביא את המבקשים לפעול בהתאם לתנאי הרישיון שניתנו להם, כך שיתכנסו לתוך השטח שבחזקתם.  לכאורה נראה שככל שהמבקשים יעשו כן – העירייה לא תעמוד על שלילת רישיון העסק של המבקשים. העירייה אף מדגישה עניין זה בתשובתה ומצהירה כי מטרתה האחת והיחידה היא להפסיק את השתלטותם הנטענת של המבקשים על שטח ציבורי, האמור לשמש לטובת הציבור.

 

13.         באופן דומה, נראה כי הצו הזמני המבוקש איננו מיועד למנוע את כניסתה לתוקף של ההחלטה בדבר ביטול רישיון העסק של המבקשים, כי אם ניסיון לקבל בפועל היתר מבית המשפט להמשיך ולפעול בדרך שהיא על-פני הדברים – בלתי חוקית, תוך שימוש בשטח ציבורי פתוח לצרכים מסחריים של המבקשים. בניסיון זה של המבקשים טמונים שלושה קשיים עיקריים:

 

(א)     קושי ראשון הוא של שיהוי, כפי שקבע בית המשפט הנכבד קמא. המבקשים יודעים היטב, מזה חצי שנה לפחות, וככל הנראה – מזה שנים אחדות, כי העירייה גורסת שהמבקשים מפרים את תנאי הרישיון שלהם ועושים שימוש שלא כדין בשטח הציבורי. מזה ארבעה חודשים ידוע למבקשים כי העירייה מתכוונת אפילו לשלול את רישיון העסק של המבקשים מטעם זה. בנסיבות אלה דומה כי היה בסיס לקביעה שאם חפצו המבקשים בהגנתו של בית המשפט להמשך פעולותיהם, היה מקום שיפנו לבית המשפט במועד מוקדם יותר.

 

(ב)     קושי שני הוא של חוסר נקיון כפיים. המבקשים פועלים, לכאורה, בניגוד לתנאי רישיון העסק שלהם. הם עשו כן, כך נראה, ברוב התקופה שמאז הקמת אולם האירועים. הם המשיכו לנהוג כך גם לאחר שניתנו להם עשרות דו"חות נוכח הפרת תנאי הרישיון, ואף לאחר שהעירייה הודיעה להם שבכוונתה לפעול לביטול רישיון העסק, ואפילו, כך נראה, לאחר שסורבה בקשתם לצו ביניים בבית המשפט המחוזי. הווה אומר, לדידם של המבקשים, בין אם יש בידם היתר כדין ובין אם לאו, בין אם זכו בצו שיפוטי המאפשר להם לפעול בשטח הציבורי ובין אם לאו – הם רשאים להמשיך בשלהם. בכך יש לכאורה משום עשיית דין עצמית פסולה, השוללת סעד שיפוטי. השוו: בג"ץ 609/75 ישראל נ' ראש עירית תל אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי II – עילות הסף 152-147 (2008).

 

(ג)      קושי שלישי, אשר קשור לקודמו, נעוץ בכך שהמבקשים מעוניינים למעשה כי בית המשפט יעניק להם היתר לפעול בניגוד למה שנקבע ברישיון העסק שלהם ובניגוד לדין. קושי זה, ודאי כאשר הוא מצטרף לקשיים האחרים, שנמנו לעיל, מונע כל אפשרות להיעתר לפניית המבקשים.

 

14.         הגורם היחיד הראוי להגנה בענייננו הם בעלי האירוע החוגגים באולמם של המבקשים. ככל שלא יינתן למבקשים צו, שיאפשר להם להשתמש בשטח הציבורי לצרכי האירועים המתוכננים, הרי שצפוי שלקוחותיהם ייפגעו, שכן הדבר יחייב שינוי במתווה האירועים, ואם ימשיכו המבקשים לעמוד במריים – ייתכן שסופו של הליך יחייב אפילו את ביטולם של האירועים. מובן שהאחראים הכמעט בלעדיים לתקלה זו הם המבקשים עצמם, שנראה לכאורה כי החליטו לעשות שימוש בשטחים ציבוריים כדי להעשיר את קופתם. המבקשים המשיכו לכאורה במעשיהם הנ"ל גם כאשר העירייה הודיעה להם באופן המפורש ביותר כי הם פועלים שלא כדין, ואף כאשר בוטל רישיון העסק שלהם והוצא להם צו סגירה מינהלי. בכך הציבו לכאורה המבקשים מכשלה בפני לקוחותיהם. ראוי להעיר כי מתברר שרק בעקבות החלטתי מתאריך 8.9.2011, בה הוריתי למבקשים למסור עדכונים ללקוחותיהם כנדרש, החלו המבקשים על פי הנטען לפעול כאמור, ואף זאת רק בחלוף כארבעה ימים.

 

15.         נוכח כל האמור לעיל הרי שהבקשה נדחית. זאת, בחריג אחד: בשים לב לעדכון המאוחר של המבקשים את לקוחותיהם, ועל מנת לאפשר למתחתנים באולמם של המבקשים להתמקד ביום חגם בלא לעסוק ברגע האחרון בשינוי מתווה חתונתם, הרי שניתן למבקשים צו ארעי, עד לתום יום 15.9.2011, לפיו ייאסר על המשיבים מלפעול כדי למנוע מן המבקשים את קיום אירועי החתונות הצפויים בפרק זמן זה, במתכונת שתוכננה להם מראש (אך לא מעבר לכך), לרבות בשטח הציבורי.

 

16.         נוכח התנהלות המבקשים, דומה שלא יהיה למותר לציין כי משמעות דחייתה של הבקשה למתן צו כמבוקש היא כי עליהם להימנע מכל שימוש בשטח הציבורי, שלא הותר להם כדין, למעט האמור בפיסקה 15 לעיל.

 

17.         המבקשים יישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 15,000 ש"ח.

 

 

ניתנה היום, ‏י"ג אלול, תשע"א (‏12.09.2011).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11064930_K02.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il