עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6348/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6348/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. ראמי עודה

2. מג'די עודה

3. מחמד געברי

4. אדריס געברי

בקשה שנייה להארכת מעצר למשך 90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996

בשם המבקשת: עו"ד אייל כהן

בשם המשיב 1: עו"ד אחמד וואתד

בשם המשיב 2: עו"ד רמי עותמאן

בשם המשיב 3: עו"ד ריאד סואעד

החלטה

1. לפני בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) שימנו החל מיום 08.09.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם. בא-כח המשיב 4 נתן הסכמתו להארכת המעצר בכתב הסכמה שצורף כנספח לבקשה, ולכן בפני התבררה הבקשה בהתייחס למשיבים 3-1 בלבד.

להלן אביא בתמציתיות הנתונים הצריכים לענין.

2. כנגד המשיבים ואחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. פרטיו של כתב האישום, הכולל 15 סעיפי אישום שונים, פורטו בהרחבה מפי חברי, השופט י' דנציגר, בבש"פ 4316 מדינת ישראל נ' עודה (לא פורסם, 10.06.2012), ולפיכך אחזור כאן רק על עיקרי הדברים: במרכזו של כתב האישום ניצבות מספר עסקאות בנשק ובסמים מסוכנים בציר שבין ירושלים, מקום מגוריהם של המשיבים 2-1, לבין חברון, שם מתגוררים המשיבים 4-3. כמו כן כולל כתב האישום אישומים בגין הפרת הוראה חוקית, שיבוש מהלכי משפט ותקיפת שוטרים.

3. לאחר מספר דיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, כל ארבעת המשיבים שבפני נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. עררים שהגישו המשיבים 4-3 לבית משפט זה נדחו בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 7931/11 מתאריך 27.11.2011, וערר שהגיש המשיב 2 נדחה בהחלטתו של השופט נ' הנדל בבש"פ 8611/11 מתאריך 05.12.2011.

4. בתאריך 10.06.2012 האריך בית משפט זה (חברי השופט י' דנציגר) את מעצרם של המשיבים 1, 3 ו-4 בתשעים ימים נוספים, וביום 12.06.2012 הוארך אף מעצרו של המשיב 2 בהתאם. עתה, לקראת תם מניין הימים הללו, שבה המדינה וביקשה את הארכת מעצרם של המשיבים – בתשעים ימים נוספים.

5. אשר להתנהלות ההליך העיקרי, גם הפעם אפנה להחלטת חברי השופט י' דנציגר, וזאת בכל האמור בהשתלשלות האירועים עד לתאריך 10.06.2012. על פי תיאור המבקשת את התקדמות ההליך, התקיימו מאז ישיבות בעניינם של המשיבים בתאריכים: 21.06.2012, 28.06.2012, 12.07.2012, 15.07.2012, במהלכן העידו תשעה עדים מטעם התביעה (מתוך 55 עדי תביעה בסך הכל), וכן נקבעו שבעה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות.

6. המבקשת טענה כי למשיבים מיוחס ביצוען בצוותא של עבירות רבות, אשר התאפיינו בתחכום, בתדירות גבוהה ושבוצעו במשך תקופה ארוכה, וכי מדובר בעבירות חמורות של סחר בנשק ובסמים מסוכנים. כמו כן, הדגישה המשיבה כי למשיבים 2-1 עבר פלילי עשיר, כולל במקצת מהעבירות מושא כתב האישום הנוכחי, וכי כבר שהו מאחורי סורג ובריח בעבר. אשר למשיב 3, הרי שזה הורשע בבית משפט הצבאי ביהודה ושומרון בגין עבירה של מסחר בכלי ירייה בגינה ריצה אף הוא מאסר בפועל. בכל האמור בהתמשכות ההליך העיקרי, טענה המבקשת כי התנהלותם של באי-כח העוררים היא הסיבה המרכזית להתמשכות ההליכים בעניינם, ואף הפנתה למספר אמירות מפי בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

7. המשיב 1 טען כי עיקר האשמה בהתמשכות ההליך העיקרי נעוצה בהתנהלותו של הפרקליט מטעם המבקשת, ולא בסניגורים או במשיבים. לדבריו, קצב ניהול ההליך עד כה מצביע על כך שבעתיד תדרש ארכה נוספת, שלישית במספר, וכי מדובר בתקופת מעצר בלתי סבירה בכלל ובנסיבות העניין בפרט. המשיב 1 הוסיף וטען כי אף אם יש משמעות לעברו הפלילי, הרי משהגיעה העת להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים, חייבת נקודת האיזון להשתנות לטובת שחרורו ממעצר. כמו כן טען המשיב 1 כי הראיות כנגדו הינן נסיבתיות בלבד, ולא ניתן לרוקן את חזקת החפות העומדת לזכותו באופן כזה שימשיך ויוחזק במעצר תקופה כה ממושכת. לחילופין ביקש המשיב 1 כי יוחלט על הארכת המעצר ב-60 ימים בלבד, במקום ב-90 ימים כמבוקש.

8. המשיב 2 טען כי חלקו בפרשה קטן בהרבה מזה של יתר המעורבים, וכי לא היה במעגל הראשון של עסקאות הסחר בנשק ובסמים, כמתואר בכתב האישום, ולפיכך יש להפריד בינו לבין יתר המשיבים והנאשמים בפרשה. בא-כח המשיב 2 טען כי ניסה להגיע להסכמה עם הפרקליטות, אך הדבר לא עלה בידו בשל התנהלות הפרקליט מטעם המבקשת. המשיב 2 אף טען כי יש באפשרותו להציע חלופת מעצר סבירה – מעצר בית מלא בירושלים בפיקוח דודו – וכי לאור התמשכות ההליך מן הראוי לבחון חלופה זו.

9. המשיב 3 טען אף הוא כי המבקשת היא שנושאת ברוב האחריות להימשכות ההליכים, וזאת בשל התנהלותו של התובע בתיק והעיכוב במסירת חומר החקירה. בנוסף, הביע בא-כח המשיב 3 תרעומת על האמור בסעיף 51 לבקשת המבקשת לפיה סירב לקיים דיונים במהלך חג הקורבן ובימי ראשון, וזכותו וזכות מרשו שלא לעבוד או להגיע לבית המשפט בימי חג ומועד. לדבריו, לא ניתן לצפות ממנו כי יפסיק את הטיפול ביתר לקוחותיו ויתמסר לתיק אחד בלבד. המשיב 3 הוסיף וטען כי אין לו עבר פלילי במדינת ישראל, אלא הרשעה בודדת בבית משפט צבאי בשטחים, וכי עצם העובדה שנעצר בביתו בחברון על ידי רשויות החוק מעידה כי החשש מפני הימלטותו מהדין הינו ערטילאי בלבד.

10. בתאריך 06.09.2012 שמעתי את טענות הצדדים, והוריתי למבקשת למסור השלמה לבקשה בכל הנוגע למשיב 2, חלקו בפרשה והתמקדות בו במסגרת חקירת המשטרה. ביום 10.08.2012 הגישה המבקשת הבהרה בעניין זה, ובו שבה וחזרה על עמדתה לפיה אין מקום להפריד בין המשיב 2 לבין יתר המעורבים, תוך שהיא סוקרת את חלקו של המשיב 2 באישומים השונים.

11. לאחר עיון בבקשה, שמיעת טענות הצדדים בדיון בפני, ולאחר שבחנתי את הבהרת המבקשת ביחס למשיב 2, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ביחס לכל המשיבים, אך ביחס למשיב 2 בשים לב לאמור בפיסקה 17 להלן. עתה אביא בקצרה את הנימוקים להחלטתי.

12. כידוע, מצוות המחוקק היא כי ככלל, נאשם המצוי במעצר ישוחרר ממעצרו בחלוף תשעה חודשים מיום המעצר, וזאת אף אם טרם הסתיים ההליך העיקרי בעניינו. לצד הכלל, קבע המחוקק חריג, המאפשר לשופט בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. כפי שציין חברי השופט י' דנציגר בהארכת המעצר הראשונה בעניינם של המשיבים:

"הכלל יפה גם לעניין נאשמים שמיוחסות להם עבירות חמורות ביותר. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של נאשם, זאת בשים לב, בין היתר, למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי עקב חשש להימלטות מפני אימת הדין או שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. במסגרת האיזון הנדרש נלקח בחשבון, בין היתר, גם עברו הפלילי של הנאשם, צפי התקדמות ההליכים בתיק העיקרי והגורמים להימשכות ההליך (ראו והשוו: בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי (לא פורסם, 26.1.2012))" (ראו גם החלטתי לאחרונה בבש"פ 6300/12 מדינת ישראל נ' בראנס (לא פורסם, 09.09.2012)).

נוכח השיקולים הנ"ל – אפנה עתה לבחון את ישומם על ענייננו.

התנהלות ההליך העיקרי

13. כל אחד מהצדדים – המבקשת מחד גיסא והמשיבים מאידך גיסא – תולים זה בזה את האשמה בהתעכבות ההליך העיקרי בעניינם של המשיבים: המבקשת הצביעה על כך שייצוג חלק מהמשיבים התחלף במרוצת הזמן, ושהסניגורים הנוכחיים ביקשו לא אחת לדחות את תשובתם לכתב האישום לצורך לימוד חומר הראיות. עוד טענה המבקשת כי חלק מהסניגורים סירבו למועדים שונים שהציעה המבקשת, ואף התעכבו בהגשת בקשות שונות בתיק (כאן אעיר כי סירובם להתייצב בימי חג ומועד שלהם – היה מוצדק). הסניגורים מצידם טוענים כי העיכוב נובע מאי העברת כל חומרי החקירה לידם, ובא-כח המשיב 3 אף טען בדיון בפני כי עד עצם היום הזה טרם קיבל את מלוא החומר בעניינו. עוד הצביעו הסניגורים על כך שכתב האישום תוקן פעמים רבות, וככלל מלינים הם על התנהלותו של הפרקליט המייצג את המבקשת בהליך העיקרי.

על פי התרשמותי, הקצב שבו התנהל ההליך העיקרי עד היום אכן לא היה משביע רצון, והמשך בירור התיק בקצב הנוכחי עתיד להביא את המבקשת בפני בית משפט זה להגיש בקשות נוספות להארכת מעצר מכח סעיף 62 לחוק המעצרים (ואין בדברים אלה משום הבעת ביקורת כלשהי על בית המשפט המחוזי הנכבד, שכן ההתמהמהות פה נבעה בעיקרה מהתנהלות הצדדים).

14. בהקשר לאמור לעיל – מוצא אני לנכון להעיר למבקשת כי לא יתכן שבחלוף שנה מיום הגשת כתב האישום עדיין לא הועבר מלוא חומר החקירה לידי המשיבים, כנטען על ידי באי-כחם. בהתאם, הריני מנחה בזאת את בא-כח המבקשת לבחון את טענת המשיבים בהקשר זה, ולהעביר אליהם ללא דיחוי את החומר החסר. זאת, כמובן, בהנחה שלא קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לסיווגם של מסמכים מסוימים כ-"חומר חקירה" במובן סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

השיקולים התומכים בהמשך מעצרם של המשיבים

15. העבירות לכאורה המיוחסות למשיבים, אשר במרכזן שורת עסקאות סחר בנשק ובסמים, משקפות מסוכנות רבה, ורובן אף מקימות עילת מסוכנות סטטוטורית כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(2), בשילוב עם סעיף 35(ב)(1), ובסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף לאור עברם הפלילי של המשיבים, אשר משקף את נטייתם לשוב ולעסוק ב-"מסחר" מהסוג המתואר בכתב האישום. בהחלטה בבש"פ 6208/12 מדינת ישראל נ' ג'עברי (לא פורסם, 26.08.2012), שעסקה בעניינו של מעורב אחר בפרשה, קבע חברי השופט י' דנציגר כך:

"סבורני כי יש מקום להורות על הארכת המעצר המבוקשת... כידוע, עבירות הסחר בסמים ובנשק מקימות חזקת מסוכנות אינהרנטית מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(2)-(3) לחוק המעצרים. בית משפט זה שב וקבע פעמים רבות כי דינם של המעורבים בעבירות סחר בסמים מסוכנים ובנשק שעשוי ליפול לידיהם של גורמים חבלניים הוא מעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, זאת נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מהם (ראו למשל: החלטותי בבש"פ 6666/08 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.2008) ובבש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.1.2012) והאסמכתאות הנזכרות בהן)".

כמו כן, וכפי שהצביעה המבקשת בסעיף 62 לבקשתה, עצם ביצוען לכאורה של עבירות הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט המיוחסות למשיבים 1 ו-3, מקימה חשש בלתי מבוטל לכך שבמידה וישוחררו ממעצר הם עלולים לפעול כדי להשפיע על עדים או לטשטש ראיות התומכות באשמתם.

16. אשר למשיב 2, מקובלת עליי טענת בא-כחו לפיה חלקו בעבירות נשוא כתב האישום פחות מזה של המשיבים 1 ו-3. יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מהבהרת המבקשת מתאריך 10.09.2012, אשר פירטה את חלקו הבלתי מבוטל של המשיב 2 במקצת מהעבירות החמורות שבכתב האישום, את עברו הפלילי המשמעותי, ואף ערכה השוואה מסוימת בין המשיב 2 לבין חלקם של יתר המעורבים בפרשה (שאינם המשיבים 1 ו-3). אציין, כי המבקשת ציינה גם את התסקיר השלילי שהוגש בעניינו של המשיב 2.

17. הצבתם של העיכוב בבירור אשמתם של המשיבים בכף המאזניים האחת, למול הצבת השיקולים התומכים בהמשך מעצרם בכף האחרת, הובילו אותי למסקנה כי בשלב זה יש להיענות לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים 3-1.

יחד עם זאת, לנוכח ההבדל באשמה הלכאורית בין המשיב 2 לבין המשיבים 1 ו-3, ולנוכח העובדה כי מבין המעורבים האחרים בפרשה קיים נאשם אשר שוחרר ממעצר לחלופה הולמת, הריני מדגיש כי לא בנקל יוארך מעצרו של המשיב 2 בשלישית. אם וכאשר יגיע המועד להגשת בקשה שלישית להארכת מעצר, הנה כי כן מן הראוי שתהיה נכונות לבחון אפשרות לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר, היה ותוצע חלופה הדוקה שכזו בעתיד.

18. אשר על כן, אני מאריך את מעצרם של המשיבים, כמבוקש, בתשעים ימים נוספים שימנו החל מתאריך 08.09.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, כ"ו באלול התשע"ב (13.09.2012).