עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6321/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6321/11

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

העורר:

חייפיץ ולדימיר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 03.08.2011 בתיק מת 017678-07-11 שניתן על ידי כב' השופטת ש' דברת, סג"נ

תאריך הישיבה: ט' באלול התשע"א (08.09.11)

בשם העורר: עו"ד זייצב ז'אנה

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא, כב' השופטת ש' דברת), מתאריך 3.8.2011, אשר הורתה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. כנגד העורר הוגש בתאריך 11.7.2011, כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב האישום בתאריך 4.7.2011, בשעות הצהריים, הלכה המתלוננת, קשישה ילידת 1927, מקופת החולים בעיר מגוריה לכיוון ביתה, כשהיא עונדת על צווארה שתי שרשראות זהב (להלן גם: השרשראות). המתלוננת נכנסה לדירתה ועמדה לנעול את הדלת, כאשר בשלב זה העורר דחף את דלת הדירה לעבר המתלוננת כשהוא עומד מחוץ לדירה, לאחר מכן נכנס אל הבית, התקרב אל המתלוננת ודחף אותה. המתלוננת נפלה ארצה, ונחבלה ברגלה. העורר התכופף לעברה משך בכח מצווארה את שרשראות הזהב ונמלט מן המקום עם השרשראות.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה ציינה המדינה כי כנגד העורר קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן נסיבות המעשה – שוד ושימוש באלימות כלפי קשישה – מלמדות על תעוזה ומסוכנות רבה לציבור. מסוכנות זו מתעצמת, כך נטען, נוכח היותו של המבקש מכור לסמים ובשים לב לעברו הפלילי העשיר.

4. בדיון מתאריך 1.8.2011, הסכימה באת-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקשה שייערך תסקיר מעצר לבחינת אפשרות גמילה של העורר. המדינה התנגדה, מהנימוק כי העורר לא החל בהליך שיקומי כלשהו טרם מעצרו וכי הנסיבות אינן מצביעות על התקיימות חריג, בגדרו ניתן להורות על הליכי גמילה גם בשלב המעצר. בדיון מתאריך 3.8.2011, לא הציגה באת-כוח העורר חלופה וביקשה לשמור את זכות העורר להגשת בקשה לעיון חוזר, במידה ותימצא חלופה מתאימה.

5. בית המשפט המחוזי הנכבד החליט כאמור על מעצר העורר עד תום ההליכים וקבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, שהמקרה הנוכחי אינו בא בגדרי החריגים שנמצאו כמאפשרים שחרור לחלופת מעצר, שכן העורר לא נקט בהליכי גמילה טרם מעצרו.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

6. בערר טוענת באת-כוח העורר כי שגה בית משפט קמא עת הורה על מעצרו של העורר, מבלי לבחון חלופת מעצר לגביו בדמות של קהילה טיפולית סגורה, שעשויה להוות חלופת מעצר לגביו, אשר תפחית את מסוכנותו בצורה ניכרת. בנוסף טוענת באת-כוח העורר כי מיקומה של הקהילה הטיפולית אליה היא מכוונת – מצוי מרחק רב ממקום מגוריו, ודבר זה עשוי לסייע בניתוק העורר מהסביבה העבריינית המוכרת לו. עוד מציינת באת-כוח העורר כי הפסיקה, כפי שבוטאה ב-בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008) (להלן: עניין גרנובסקי), וככל שהיא מבינה אותה, מאפשרת שחרור נאשם לקהילה טיפולית אף אם טרם החל בהליך הטיפולי, במידה והביע רצון בכך וככל שסיכוייו להצלחה בטיפול גבוהים. על כן מבקשת באת-כוח העורר כי בית משפט זה יורה על ביצוע תסקיר חלופת מעצר על מנת לבחון אם העורר יכול להשתלב בהליך טיפולי כאמור.

7. בדיון שהתקיים בפני טענה מנגד באת-כוח המדינה כי אין מקום להיעתר לבקשה לעריכת תסקיר מעצר וסמכה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. לגישת באת-כוח המדינה, המדובר פה באירוע חמור, אשר העורר איננו מביע חרטה עליו ואף אינו מגלה רצון כן לגמילה, כך שאין המקרה הנדון עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה כמצדיקים, בנסיבות חריגות, שחרור לחלופת מעצר בדמות קהילה טיפולית לגמילה מסמים, כל זאת בנוסף לעברו הפלילי המשמעותי של העורר. לעניין תסקיר חלופת המעצר המבוקש ציינה באת-כוח המדינה כי אין להורות על הכנתו כאן, שכן יהיה בכך רק כדי לטפח בעורר ציפיות שווא, שכן בנסיבותיו – ממילא לא תינתן הוראה לשלבו בקהילה כזו בשלב זה.

8. לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אציין בתמציתיות את הטעמים שהובילוני למסקנתי זו.

9. בשורה ארוכה של החלטות נקבע בבית משפט זה, כי בדרך-כלל הליכי מעצר עד תום ההליכים אינם השלב הראוי לבחינת אפשרות שילובו של נאשם במסגרות של גמילה טיפולית ויעשה כן רק בנסיבות חריגות ותחומות. הנה כי כן על דרך הכלל שעת הבירור בדבר אפשרויות השיקום והגמילה באה בשלב גזירת העונש – בו נשקלים שיקולי הענישה כולם ובין היתר אפשרות שילובו של מי שהורשע בקהילה טיפולית לצורך שיקומו (ראו: בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.6.2008); בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2010); בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010); בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011) (להלן: עניין סויסה)). מכאן ששחרור עצור לחלופת מעצר במסגרת של קהילה טיפולית, או מרכז גמילה יינתן רק בנסיבות חריגות ביותר, בגדרן הסתבר כי הנאשם החל בהליך הטיפולי עובר למעצרו, או כאשר עלה שסיכויי הצלחתו בטיפול גמילה גבוהים והוא הביע נכונות כנה ואמיתית לשינוי (ראו: בש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2008); עניין גרנובסקי; בש"פ 6167/10 נחומוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010)).

10. בענייננו, העורר מואשם במעשה אלימות חמור, המשקף רף מסוכנות גבוה. לעורר מיוחס מעשה שוד, תוך פריצה לביתה של קשישה, הפלתה ארצה (נפילה שגרמה לה לחבלה ברגלה) ותלישת שרשראותיה מצווארה. גם מפגשיו הקודמים של העורר עם בתי המשפט וגורמי אכיפת החוק לא הרתיעוהו. נתונים אלה מובילים למסקנה כי יש בעורר מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. טענתו של העורר כי יש לבחון שחרורו לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית שתסייע לו בגמילה – איננה עומדת בקריטריונים החריגים שנקבעו לצורך זה בפסיקה, שהרי הוא לא נקט טרם מעצרו בכל פעילות לקידום גמילתו האפשרית. לפיכך, גם האמור בעניין גרנובסקי – אין בו כדי לשנות ממסקנתי ומהנימוקים שהובאו לעיל, מה גם שנפסק כי החלת החריגים תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו: בש"פ 2644/11 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011) בפיסקה 7 וכן עניין סויסה, בפסקאות 10-9).

11. נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה והעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, י"ד באלול תשע"א (13.9.2011).