עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6311/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6311/11

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. רוסלן אלקינייב

2. אזר אבדייב

3. אנטולי שמאילוב

4. יצחק דרורי

5. ויאצסלב מוצלוב

6. ולדיסלב דוידוב

7. אורחן זרבאילוב

8. ארתור פבלוצקי

בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים החל מתאריך 13.9.2011, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 18686-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם ביניהם

בשם המבקשת: עו"ד איילת קדוש

בשם המשיב 1: עו"ד יניב שגב

בשם המשיב 2: עו"ד זאב גורדון

בשם המשיב 3: עו"ד יובל ליבדרו, עו"ד אורי דייגי

בשם המשיב 4: עו"ד נועם בונדר, עו"ד ליאור כהנא

בשם המשיב 5: עו"ד דניאל וויס

בשם המשיב 6: עו"ד עמית בר

בשם המשיב 7: עו"ד אהרון רוזה

בשם המשיב 8: עו"ד ליאור רונן

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מתאריך 13.9.2011, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 18686-12-10, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

בפתח הדברים אציין כי בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 8.9.2011, הסכימו המשיבים 2,1 ו-5 כי מעצרם יוארך בהתאם לבקשת המדינה, ועל כן הוריתי בתאריך זה על הארכת מעצרם של המשיבים הנ"ל, כמבוקש וכמוסכם. בנוסף קבעתי, בעניינו של המשיב 5, כי שמורה לו זכותו להציג בתוך תקופת תשעים הימים חלופת מעצר הדוקה – אחרת מזו שנדונה בפני כב' השופטת ש' דברת, וככל שתוגש בקשה כזו, יתבקש לגביה תסקיר חלופת מעצר, והערכאה הדיונית תתייחס לבקשה ולתסקיר, ותחליט בעניין כטוב בעיניה. לבסוף, הוריתי על המשך מעצרם של המשיבים 4-3, 8-6 (להלן, גם: המשיבים) עד להחלטה אחרת בעניינם.

נוכח האמור לעיל – ההחלטה שלהלן תתמקד בעניינם של המשיבים 8-6,4-3, אשר התנגדו, כאמור, לבקשת המדינה. אפתח בהבאת העובדות הצריכות לעניין.

כתב האישום

2. בתאריך 12.12.2010 הוגש כנגד המשיבים, וכנגד שניים נוספים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס להם מספר רב של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד, שוד, התפרצויות ועבירות נוספות, וזאת במסגרת 22 אישומים. מכתב האישום עולה כי בשנים 2010-2009 קשרו המשיבים קשר, ביחד עם אחרים, לביצוע עבירות שוד ביעדים שונים ברחבי הארץ. יש לציין כי במסגרת הפרשה, הוגשו גם כתבי אישום כנגד ס.ס., המשמש עד מדינה (להלן: עד המדינה), וכנגד מר ארתור רפאלוב (להלן: רפאלוב), המשמש עד תביעה.

אביא עתה, בתמצית, את עובדות האישומים שבכתב האישום. מאחר שהמשיבים 5,2,1 הסכימו, כאמור, לבקשת המדינה, אמנע מלפרט את אישומים מס': 8, 13, 16, 19, 22-20, אשר מיוחסים למשיבים אלה בלבד, ועל כן אין להם נגיעה לענייננו.

3. אישום מס' 1 (המיוחס למשיבים 1, 7): במועד שאיננו ידוע למבקשת, המשיבים 1 ו-7 קשרו ביחד עם עד המדינה וגורמים נוספים קשר לשדוד דירה מסוימת בעיר חולון. במסגרת הקשר האמור, בתאריך 30.12.09 או בסמוך לו, התקשר המשיב 1 לעד המדינה, והורה לו להגיע לחולון. עד המדינה נפגש ברכב מסוים עם המשיבים 1 ו-7, ועם שני קושרים אחרים. המשיב 1 הסביר אז לשאר הקושרים כיצד להגיע לדירה, ואמר להם שבדירה תהיה נוכחת אימו של הבעלים, ושעליהם לקשור אותה, לסתום את פיה, ולחפש אחר כסף בדירה.

בשעה 11:11 או בסמוך לה, הגיעו עד המדינה, המשיב 7 וקושר נוסף לדירה, כשעד המדינה חובש לראשו כובע ומשקפיים, לשם הסוואה. השלושה עמדו בסמוך לדירה, כשאחד מהם מצלצל בפעמון הכניסה. י.ל, שנכחה בבית, פתחה את הדלת. אז נכנס לדירה עד המדינה, דחף את י.ל., וחבט בפניה. בשלב זה הבחינו הקושרים שאישה נוספת נמצאת בדירה, והשלושה נמלטו מן הזירה.

4. אישום מס' 2 (המיוחס למשיבים 1, 5-3): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 1, 5-3 ועד המדינה קשר לשדוד דירה מסוימת בירושלים, ביודעם כי בדירה יש כספת. במסגרת הקשר, הגיעו עד המדינה והמשיבים 3 ו-5 לדירה בחודש ינואר 2010, לשם ביצוע השוד, אך המשיב 4 הודיע להם כי בניגוד לתכנון, הדיירת המתגוררת בדירה לא יצאה ממנה בבוקר אותו היום, ולכן עזבו השלושה את המקום מבלי לבצע את השוד.

בתאריך 14.4.2010 או בסמוך אליו, הגיעו המשיבים 4,3,1 ועד המדינה אל אזור הדירה בשנית. המשיב 4 צייד את המשיב 3 באקדח צעצוע, לשם ביצוע השוד. בשעה 10:05 או בסמוך אליה, עלו עד המדינה והמשיב 3 לדירה, כשהם חובשים לראשיהם כובעים ומשקפיים, ועוטים כפפות. עד המדינה דפק בדלת הדירה, ו-י.ל., יליד 1956, פתח אותה. עד המדינה אחז אז ב-י.ל., סתם את פיו, הורה לו להיות בשקט, ובמהלך האירוע שניהם נפלו לרצפה. בזמן ש-י.ל. שכב על הרצפה, ניסו עד המדינה והמשיב 3 לסתום את פיו במגבת מטבח, תוך איומים שיפגעו בו אם יתנגד. המשיב 3 קשר את רגליו של י.ל., וקשר את ידיו מאחורי גבו עם חוטי חשמל שהקושרים הביאו איתם, כשתוך כדי האירוע היכו עד המדינה והמשיב 3 את י.ל. באזורים רבים בגופו. כתוצאה מן המכות איבד י.ל. את הכרתו לזמן קצר. לאחר מכן, איתרו עד המדינה והמשיב 3 את כספת הדירה, לקחו אותה עימם ויצאו מן הדירה, כשהם מותירים את י.ל. כבול וחבול. השניים הביאו את הכספת לדירתו של המשיב 4, ופתחו אותה שם. הכספת הכילה כסף רב, תכשיטים, שעוני זהב, יהלומים, שיקים, דרכונים ומסמכים נוספים.

5. אישום מס' 3 (המיוחס למשיבים 5,3,1): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 5,3,1 ועד המדינה קשר לביצוע שוד בדירה מסוימת בזכרון יעקב. במסגרת הקשר, נסעו הקושרים לדירה על מנת לבדוק אותה לצורך תכנון השוד, ולאחר מכן, בתאריך 15.2.2010, נסעו לדירה, על מנת לבצע את השוד. המשיב 1 הנחה את עד המדינה לדפוק על הדלת ולהציג עצמו כעובד של חברת המים. לאחר שעד המדינה ניסה להיכנס לדירה בתואנת שווא כי הוא עובד חברת המים, בלא הצלחה, חזר עד המדינה ודפק על הדלת בשנית. ש.ג., אשר עבדה באותה העת כשמרטפית בדירה, ושמרה על התינוק שישן בה, פתחה את הדלת. עד המדינה ביקש מ-ש.ג. לבדוק האם יש מים בברז, וכשזו הסתובבה לכיוון המטבח, תפס אותה מאחור, סתם את פיה בידיו, השכיב אותה על הרצפה ואיים עליה שלא תוציא הגה. בשלב זה נכנסו המשיבים 3 ו-5 לדירה, וקשרו את ידיה של ש.ג. בסרט דביק. במהלך השוד הקושרים תיחקרו את ש.ג. בנוגע לבעלי הבית ורכושם, ערכו חיפוש בבית, הוציאו ממנו את תכולת הארונות, ולקחו ממנו שעון מסוג "רולקס", ומעט כסף מזומן. כמו כן לקחו הקושרים כסף מזומן מארנקה של ש.ג.

6. אישום מס' 4 (המיוחס למשיבים 5-3): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 5-3 קשר לשדוד דירה מסוימת בירושלים. בתאריך 25.3.2010, בשעה 05:30 בבוקר או בסמוך לכך נסעו המשיבים 5,3 ביחד עם עד המדינה לכיוון הדירה, כשהמשיב 4 נוסע ברכב נפרד. המשיב 4 תדרך את שאר הקושרים כיצד לבצע את הפריצה, ולאחר מכן עד המדינה טיפס ועלה למרפסת הדירה, חתך את חוטי הכביסה ונכנס לתוך המרפסת. בשלב מסויים עלה למרפסת גם המשיב 3. בשעה 06:15 או בסמוך לכך, בזמן שעד המדינה המתין במרפסת, יצא י.כ., קשיש כבן 80, מהדירה למרפסת. עד המדינה, שהבחין בו, דחף אותו בכוח לאחור, לעבר המטבח. י.כ. נחבט בגבו במקרר, משקפיו ושיניו התותבות נפלו, והוא נפל לרצפה. עד המדינה התיישב על גופו של י.כ., דחף שתי אצבעות לתוך פיו, לפת את צווארו בידיו, חנק אותו וחבט בו באגרופו. כתוצאה מההמולה התעוררה ביתו של י.כ., שהייתה בדירה, והחלה לצעוק. עד המדינה ושאר הקושרים נמלטו אז מהדירה.

7. אישום מס' 5 (המיוחס למשיבים 1, 5-3): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 1, 5-3, עד המדינה וקושר נוסף קשר לפרוץ לדירה מסוימת בירושלים. במסגרת הקשר, בתאריך 25.3.2010, בשעות הבוקר, לאחר ניסיון השוד נשוא אישום מס' 4, התכנסו המשיבים 5,3 ביחד עם עד המדינה, בדירתו של המשיב 4. המשיב 4 צייד אותם בכלי פריצה, והדריך אותם כיצד לפרוץ לדירה. הקושרים הגיעו לדירה, ובזמן שהמשיב 5 תצפת מחוץ לבניין, נכנסו אליו המשיב 3 ועד המדינה, ופרצו את דלת הדירה. השניים נכנסו לדירה והחלו לחטט בארונות על מנת למצוא כסף ותכשיטים. תוך כדי חיפוש, הבחינו השניים בגבר שישן בדירה, ולכן עזבו אותה, מבלי לקחת רכוש.

8. אישום מס' 6 (המיוחס למשיבים 8,7,2,1): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 8,7,2,1, עד המדינה וקושר נוסף קשר לשדוד חנות תכשיטים מסוימת בנתיבות. במסגרת הקשר, נסעו הקושרים לראות את החנות בחודש יוני 2010, ולמחרת, הגיעו לחנות, כשעל פי תכנונם, היו אמורים הקושרים להיכנס לחנות, לקשור את הבעלים, ולגנוב ממנו תכשיטים, כאשר שניים מהם משמשים לתצפית. בעודם מתארגנים לביצוע השוד, הגיעו למקום צוותי משטרה, ובשל כך לא המשיכו הקושרים בביצוע השוד.

9. אישום מס' 7 (המיוחס למשיבים 8,2): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 8,2 ביחד עם רפאלוב קשר לשדוד חנות תכשיטים בעיר נתיבות. במסגרת הקשר, בתאריך 6.7.2010, בשעות הבוקר, הגיעו השלושה ברכבו של המשיב 8 אל אזור החנות והחלו בתצפית לעברה. לאחר מכן, נסעו השלושה מן המקום ונעצרו על ידי המשטרה, ובשל כך לא המשיכו בתכניתם.

10. אישום מס' 9 (המיוחס למשיבים 3-1): במועד שאיננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 3-1 ביחד עם עד המדינה קשר לשדוד בית מסוים בעיר שדרות. על פי מידע שהגיע למשיב 1, הוחזק בדירה כסף וזהב רב. המשיב 1 הנחה את הקושרים האחרים באשר למועד ביצוע השוד, כשהוא צופה לעבר איזור הדירה בזמן המעשה. בתאריך 10.8.2010 בשעה 13:15 או בסמוך לכך הגיעו המשיבים 3-2 עם עד המדינה לדירה, כשהם חובשים כובעים ועוטים כפפות. עד המדינה דפק על הדלת והזדהה בתור נציג הדואר. בזמן זה המתינו המשיבים 3-2 במדרגות, חצי קומה מעל לדירה. א.א., יליד 1935, פתח את דלת הדירה, ואז דחף עד המדינה את הדלת, אחז ב-א.א., סתם את פיו ושאל אותו היכן הכסף שהוא מחביא בדירה. באותו הזמן נכנסו המשיבים 3-2 לדירה. המשיב 3 היכה את א.א. באגרוף בפניו, וביחד עם עד המדינה והמשיב 2 השכיב אותו על הרצפה. המשיבים 3-2 קשרו את ידיו ורגליו של א.א. ועד המדינה איים עליו כי אם יצעק הם יפגעו בו, תוך שהוא מנופף בסכין כנגדו. הקושרים לקחו כסף מארנקו של א.א. וכן מצאו בדירה 23,000 ש"ח, 2000 דולר ושני שעונים, ונטלו אותם עימם.

11. אישום מס' 10 (המיוחס למשיבים 6,2,1): במועד אשר איננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 6,2,1, עד המדינה וקושר נוסף קשר לשדוד חנות תכשיטים מסוימת בשדרות, כשהמשיב 1 תכנן את ביצוע השוד וגייס את שאר הקושרים. במסגרת הקשר, בתאריך 2.9.2010 ערכו הקושרים תצפית לעבר החנות. לאחר מכן נכנס עד המדינה לחנות בסביבות השעה 11:45, פנה אל בעל א.מ., בעל החנות, וביקש ממנו לקנות שרשרת זהב גדולה. א.מ. הוציא מתוך חלון זכוכית שתי שרשראות גדולות והראה אותן לעד המדינה, ובשלב זה נכנס הקושר הנוסף לחנות ועד המדינה היכה את א.מ. באגרוף בעינו הימנית, ואז עבר לצידו השני של הדלפק והמשיך להכות את א.מ., ביחד עם הקושר הנוסף. תוך כדי מאבק, הצליח א.מ. לצעוק לעזרה, ותוך כדי האירוע נכנסה לחנות אישה. בעקבות זאת, חטף עד המדינה את שרשרות הזהב, והוא והקושר הנוסף נמלטו מהמקום ברכבו של המשיב 6.

12. אישום מס' 11 (המיוחס למשיבים 4-1): במועד אשר איננו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים 4-1 ביחד עם אחרים קשר לשדוד דירה מסוימת ברמת-גן. במסגרת הקשר, ערכו הקושרים תצפית על הדירה, והמשיב 3 ואחרים והגיעו אליה בתאריך 28.9.2010 לשם ביצוע השוד, כאשר המשיב 3 עדכן את המשיב 1 טלפונית בכל המתרחש וקיבל ממנו הנחיות. בשעה 19:14 לערך התכנסו המשיבים 4,2,1 ועימם אחרים בבית עסק מסוים ברמת גן, וכמה דקות לאחר מכן עזבו המשיב 2 ואדם נוסף את האחרים ועברו להתיישב על ספסל המתצפת על הדירה. בהמשך הצטרף אליהם גם המשיב 1. לאחר מספר דקות עזבו הקושרים את הספסל וחזרו לבית העסק האמור, שם פגשו במשיב 3, ועימו אדם נוסף. אולם, בטרם שעלה בידי הקושרים לבצע את השוד, הבחינו בכלי רכב משטרתיים ולכן נמנעו מלהמשיך בתכניתם.

13. אישום מס' 12 (המיוחס למשיב 4): במועד אשר איננו ידוע למבקשת, קשר המשיב 4 ביחד עם עד המדינה קשר לשדוד חלפן כספים מסוים, המתגורר בדירה בירושלים. במסגרת הקשר, במועד מסוים בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 2010, נפגשו המשיב 4 ועד המדינה בירושלים, ונסעו לאזור שבו נמצאת הדירה. בהנחיית המשיב 4, ניגש עד המדינה לדירה על מנת לבדוק את אופן הנעילה של הדלת. בהמשך, בהנחיית המשיב 4, תצפת עד המדינה אל תוך הדירה דרך החלון, ודיווח למשיב 4 על שראה. באותו לילה, הגיעו השניים בשנית לדירה, תצפתו עליה ואספו מידע בנוגע אליה. בהמשך הגיעו אל הדירה בפעם השלישית, בליווי אדם נוסף, על מנת לתצפת עליה, אך בסופו של דבר לא בוצע השוד.

14. אישום מס' 14 (המיוחס למשיבים 8,2,1): במועד אשר איננו ידוע למבקשת, בשנת 2010, קשרו המשיבים 8,2,1 ביחד עם רפאלוב ועד המדינה קשר לשדוד תכשיטן מסוים בתל-אביב. על פי מידע שמסר רפאלוב לקושרים, התכשיטן היה אמור להגיע למקום ביום חמישי בשעה 16:45 עם תיק המכיל זהב במשקל של כארבעה ק"ג, לבית מלאכה מסוים. על פי התכנון, רפאלוב ועד המדינה היו אמורים לנסוע על האופנוע של עד המדינה, ורפאלוב היה אמור לחטוף את התיק מהתכשיטן ולמוסרו למשיבים 8,2,1, אשר חיכו בקרבת מקום, ברכבו של המשיב 8. במועד המתוכנן נפגשה החבורה בתל-אביב, אך עד המדינה עדכן את שאר הקושרים כי האופנוע עדיין נמצא בתיקון במוסך, ועל כן השוד לא בוצע כמתוכנן.

15. אישום מס' 15 (המיוחס למשיבים 3-2): במועד אשר איננו ידוע למבקשת קשרו המשיבים 3-2 קשר לפרוץ לדירת מגורים מסוימת בעיר שדרות. במסגרת הקשר, בתאריך 7.10.2010 הגיעו הקושרים לדירה לאחר שדיירי הבית עזבו אותה, ופרצו אליה. המשיב 3 ערך חיפוש בדירה וגנב מתוכה תכשיטי זהב רבים, וכן יהלומים. במהלך האירוע היה המשיב 3 בקשר טלפוני רציף עם המשיב 2, אשר הנחה אותו, קיבל ממנו דיווחים ואף אסף אותו מן הזירה לאחר ביצוע ההתפרצות.

16. אישום מס' 17 (המיוחס למשיבים 6,2,1): במועד אשר איננו ידוע למבקשת קשרו המשיבים 6,2,1 קשר לפרוץ לדירת מגורים מסוימת ביישוב בני-עייש. במסגרת הקשר, בתאריך 27.10.2010 בשעות הבוקר, לאחר שבעלת הדירה יצאה ממנה, פרץ המשיב 6 לדירה, כשהמשיבים 2-1 ממתינים ברכב בקירבת הדירה, בעמדת תצפית. המשיב 6 חיפש בדירה אחר חפצי ערך אך לא מצא דבר, ולכן הוא עזב את המקום ביחד עם הקושרים האחרים.

17. אישום מס' 18 (המיוחס למשיבים 6,2,1): במועד אשר איננו ידוע למבקשת קשרו המשיבים 6,2,1 ביחד עם עד המדינה ואדם נוסף, אשר נאשם אף הוא בכתב האישום (להלן: הנאשם 9) קשר לשדוד את הדיירת הקשישה ל.מ., המתגוררת בדירה מסוימת בחיפה. השוד תוכנן על ידי המשיב 1, אשר גייס לביצועה את הקושרים האחרים. במסגרת הקשר, בתאריך 19.10.2010 נסעו הקושרים לעיר חיפה, והנאשם 9 הוביל את החבורה אל הבניין בו נמצאת הדירה, והצביע על מיקומה. על פי התכנון, היו אמורים עד המדינה והמשיב 6 להיכנס אליה ולבצע את השוד. המשיב 6 הלך לבדוק את הדירה, אך מאחר שהוא חשד כי מישהו הבחין בו, לא בוצע השוד באותו היום.

בתאריך 24.10.2010 אספו המשיבים 6,2,1 את עד המדינה והחבורה נסעה בשנית לעיר חיפה. בתחנת דלק בחיפה נפגשו עם הנאשם 9, אשר הביא למקום אקדח שהחזיק ברכבו, והנאשם 9 מסר את האקדח לעד המדינה. משם נסעו כל הקושרים, בשתי מכוניות, לכיוון הדירה. במהלך הנסיעה החביא עד המדינה את האקדח מתחת למושב הרכב עליו ישב, ויצא מן הרכב ללא האקדח. עד המדינה והמשיב 6 הגיעו לאזור הדירה לצורך ביצוע השוד, אך מאחר שהיו באזור מספר אנשים, הם החליטו לא להמשיך בביצועו. אז אמר הנאשם 9 לאחרים כי יש במרחק 200 מטרים מהדירה חנות תכשיטים, והחבורה תכננה כי עד המדינה והמשיב 6 יבצעו שוד במקום. בעקבות זאת, הנאשם 9 נכנס לחנות בחיפה, על מנת לבדוק את המקום. בהמשך הודיע המשיב 2 טלפונית לעד המדינה ולמשיב 6 להגיע לחנות, ולאחר זמן קצר סימן הנאשם 9 לעד המדינה ולמשיב 6 לצאת מן החנות, והשלושה פסעו לכיוון הרכב ממנו הגיעו. הנאשם 9 דיווח לאחרים כי ראה שיש בחנות מצלמות רבות ולכן הקושרים לא המשיכו בביצוע השוד.

הליכי המעצר וההליכים בתיק העיקרי

18. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. מאחר שבתיק זה התקיימו מספר רב ביותר של דיונים בנוגע למעצרם של המשיבים – לא אסקור את כל הדיונים שהתקיימו בתיק ואסתפק, איפוא, בפירוט תמציתי של החלטות בית המשפט המחוזי הנכבד, הרלבנטיות למשיבים 4-3, 8-6, הכל כמבואר להלן:

(א) בתאריך 9.3.2011 נעצר המשיב 3 עד לתום ההליכים, לאחר שנדחתה בקשתו לשחרור לחלופת מעצר. בתאריך 30.3.2011 הגיש המשיב 3 ערר, אשר נדחה, בתאריך 17.4.2011 (כב' השופטת א' חיות).

(ב) בתאריך 9.3.2011 הסכים בא-כוח המשיב 4 למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, ובית המשפט הנכבד קמא הורה על המעצר כאמור. בתאריך 30.5.2011 הגיש המשיב 4 בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו, אך בתאריך 6.6.2011 חזר בו מן הבקשה, ועל כן היא נמחקה.

(ג) בתאריך 23.2.2011 הודיע המשיב 6, אשר ריצה באותו זמן עונש מאסר בגין עבירות אחרות, כי הוא מסכים למעצר עד תום ההליכים, ובהתאם לכך הורה בית המשפט על מעצרו, כמוסכם.

(ד) בתאריך 10.4.2011 קבע בית המשפט הנכבד קמא כי גם המשיב 7 ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב 7 ריצה עונש מאסר בתיק אחר באותה התקופה ועל כן הוא נתן את הסכמתו למעצר.

(ה) בתאריך 13.1.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 8 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 3.2.2011 הגיש המשיב 8 ערר על ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים. הערר נדחה, בתאריך 16.2.2011 (כב' השופט א' רובינשטיין). בתאריך 28.2.2011 הגיש המשיב 8 בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה, בתאריך 10.3.2011.

19. באשר להשתלשלות ההליכים בתיק העיקרי, הרי שהדיון הראשון בתיק נקבע לתאריך 28.12.2010, ברם בא-כוח המבקשת לא התייצב לדיון זה, עקב שביתת הפרקליטים, ועל כן הדיון נדחה. בתאריך 5.1.2011 בוצעה הקראה פורמלית למשיבים, ובאי-כוחם של המשיבים ביקשו דחייה על מנת ללמוד את חומר החקירה. בתאריך 28.2.2011 ביקשו באי-כוח המשיבים דחייה נוספת, וטענו כי המבקשת לא העבירה לידיהם חומרים שונים המצויים בתיק החקירה. בית המשפט הנכבד קמא נעתר לבקשת המשיבים, ודחה את הדיון לתאריך 10.4.2011.

בתאריך 10.4.2011 התקיים דיון, ובו כפרו המשיבים כפירה כללית בכתב האישום, למעט המשיב 8, אשר מסר מענה בכתב. במעמד הדיון ביקשו באי-כוח המשיבים דחייה נוספת, על מנת למסור מענה מפורט. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הדיון לתאריך 5.6.2011, וקבע כי המשיבים ימסרו מענה מפורט בתוך 21 ימים, ובנוסף, המבקשת תגיש רשימה מפורטת של מוצגים אותם בכוונתה להגיש כראיה (להלן: תיק המוצגים), בתוך 30 ימים. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר, בתאריך 28.4.2011, כשהיא טוענת כי יש לדחות את הגשת תיק המוצגים, עד לקבלת המענה מכל המשיבים. בתאריך 1.5.2011 נעתר בית המשפט המחוזי הנכבד לבקשת המבקשת, וקבע כי לאור הקושי שהציגה המבקשת, ניתן יהיה להסתפק בסיווג המוצגים לפי קבוצות עדים בלבד.

בתאריך 5.6.2011 התקיים דיון נוסף, בו ציינה המבקשת כי היא טרם קיבלה מענה מפורט מן המשיבים, למעט המשיבים 8,6. שאר המשיבים, מצדם, טענו כי הם טרם קיבלו את כל חומר החקירה מן המבקשת, ועל כן הם ביקשו דחייה נוספת, על מנת לענות לכתב האישום. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי האחרונים יגישו מענה מפורט עד לתאריך 21.7.2011, ואילו המבקשת תגיש עד לתאריך 14.8.2011 את תיק המוצגים, כשהוא ערוך בהתאם להחלטה מתאריך 1.5.2011.

20. בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 8.9.2011 מסרה באת-כוח המבקשת כי למרות הוראות בית המשפט המחוזי הנכבד, רק שלושה משיבים – המשיבים 8-6 – מסרו מענה מפורט לכתב האישום. המשיבים 4,2 כפרו בכתב האישום בצורה כללית, המשיב 3 מסר מענה בכתב שאיננו מפורט דיו, ואילו המשיבים 5,1 לא מסרו תגובה כלל. כמו כן המבקשת עדיין לא העבירה את תיק המוצגים למשיבים, למרות שהוא "מוכן עם מגבלות", כדברי באת-כוח המבקשת (ראו: עמוד 6, שורה 15 לפרוטוקול).

טענות הצדדים

21. המבקשת טוענת כי מסוכנתם הרבה של המשיבים, הן כלפי המתלוננים והן כלפי הציבור הרחב, עולה בבירור מן העבירות המיוחסות להם, והיא מבקשת כי מעצרם יוארך בתשעים ימים נוספים.

22. בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 8.9.2011, העלו המשיבים 8-6,4-3 את הטענות הבאות כנגד בקשת המדינה:

(א) המשיב 3 סבור כי קצב התקדמות המשפט הינו איטי, וכי את האשם יש להטיל ברובו על המדינה, אשר, כאמור, לא העבירה עדיין את תיק המוצגים למשיבים. עוד טען המשיב 3 כי יש להבחין בינו ובין המשיבים האחרים בתיק זה, כיוון שהוא פעל בצורה נמרצת, לדידו, על מנת להגביר את קצב הדיונים. בהקשר זה הוא הזכיר כי המשיב 3 הינו היחיד אשר הגיש עתירה לגילוי ראיה חסויה, וכן בקשה לגילוי חומר חקירה (יצויין כי שני ההליכים עדיין תלויים ועומדים). כמו כן, לשיטתו יש להתחשב בכך שהמשיב 3 מסר להבנתו תגובה מפורטת לכתב האישום.

(ב) המשיב 4 טוען כי לנוכח גילו המבוגר (67), ראוי שיוגש בעניינו תסקיר מעצר, ובמיוחד נוכח העובדה כי לא מיוחסת לו עבירה הכוללת אלימות במסגרת כתב האישום.

(ג) עמדתו של המשיב 6 היא כי יש להתחשב בעובדה כי הוא מסר תגובה מפורטת לכתב האישום, וכן כי האישומים המיוחסים לו הינם פעוטים יחסית.

(ד) המשיב 7 ציין כי הוא צעיר במיוחד (בן 19), וכי מיוחסים לו בגדרי כתב האישום רק ניסיונות לביצוע עבירות, ולא עבירות מושלמות. עוד טוען המשיב 7 כי יש להתחשב בעובדה כי הוא הציע חלופת מעצר הדוקה, לשיטתו, אשר תאיין את מסוכנותו.

(ה) המשיב 8 הזכיר כי עברו הפלילי דל, מבחינה יחסית, וכי גם חלקו בפרשה מושא החלטה זו איננו גדול, ועל כן הוא ביקש לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

23. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הרב שהוגש על ידם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל, כך שמעצרם של המשיבים 4-3, 8-6 יוארך בתשעים ימים נוספים, כאמור בפיסקה 34 שלהלן. אביא עתה, בקצרה, את הנימוקים התומכים במסקנתי זו.

24. בפתח הדברים אזכיר, כי סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק) קובע כי נאשם אשר הוגש כנגדו כתב אישום, ובעקבות כך הושם במעצר – ישוחרר, ככלל, ממעצרו, בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, במידה ומשפטו לא הסתיים. הוראה זו נועדה להבטיח כי חירותו של הנאשם לא תישלל מעבר למידה המתחייבת מעצם ניהול ההליך הפלילי בעניינו, בזמן שחזקת החפות עומדת לו (ראו: בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2007); להלן: פרשת נאצר; בש"פ 1016/06 מדינת ישראל נ' ז'וק (לא פורסם, 14.2.2006)). יחד עם זאת, סעיף 62 לחוק נתן בידיו של שופט בית משפט עליון את הסמכות להורות על הארכת המעצר מעבר לתשעה החודשים הראשונים, ועד לסיום המשפט, כאשר עד לאחרונה ניתן היה להאריך את המעצר בתקופה של תשעים ימים בלבד בכל פעם (ראו: סעיף 62(א) לחוק), וכיום נוספה האפשרות להארכת המעצר, במקרים מסוימים, בתקופה של 150 ימים בכל פעם (ראו: סעיף 62(ב) לחוק).

באשר לאמות המידה השולטות בשיקול הדעת בשאלת הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, נקבע בפסיקה כי ככלל – בתום תשעת החודשים שבהם הוחזק הנאשם במעצר, נקודת האיזון בין זכותו לחופש של הנאשם, ובין אינטרס הציבור בביטחון ובתקינות ההליך הפלילי, נעה, עם מעבר הזמן, לעבר מתן משקל מוגבר לזכותו של הנאשם לחירות. עם זאת, הערכת עוצמת השיקול התומך בשחרורו של נאשם איננה נתונה לסד מוגדר מראש של כללים, ואת כפות המאזניים יש לאזן בצורה עדינה, בהתבסס על נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, ובשים לב, בין היתר, להשפעת חלוף הזמן על עילת המעצר, לקצב התקדמות המשפט, ולהתנהלות הצדדים (ראו: עניין נאצר; בש"פ 4002/11 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 14.6.2011)).

25. למסגרת הנורמטיבית הכללית שתוארה לעיל יש להוסיף מספר תובנות הנוגעות בצורה הדוקה יותר לנתוני המכלול שלפנינו. כאמור, הפרשה שבפנינו מתאפיינת במספר רב של אישומים, נאשמים וראיות. בנוגע למקרים מן הסוג הזה נקבע בפסיקה כי שומה על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבותו וגודלו של התיק, בגדרי בחינת קצב התקדמותו, שהרי סד הזמנים הנדרש לניהול תיק שכזה – עולה, מטבע הדברים, על זה שנדרש לתיקים מורכבים פחות. השופטת א' פרוקצ'יה העירה כבר בשעתו בהקשר זה כך: "הצרכים הדיוניים בניהול משפטים מורכבים שבהם משולבים נאשמים רבים, אישומים רבים, ועדים רבים, אינם מתיישבים, על-פי רוב, עם קביעתו הכוללנית והאחידה של החוק בדבר תשעת חודשי מעצר כתקופה בסיסית שבה יש לסיים את ההליך הפלילי" (ראו: פרשת נאצר, פיסקה 17; ועיינו גם בדבריי ב-בש"פ 2296/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 31.3.2009) (להלן: פרשת בן דוד)). אולם, בכך אין כדי לקבוע כי עצם מורכבותו המיוחדת של תיק פלוני, פוטרת את המדינה (ואת הערכאה הדיונית) מניהול התיק בצורה יעילה; מורכבותו של התיק – לחוד, והתנהלות המדינה – לחוד, כאשר קיימת אפשרות כי התנהלות התביעה תחריף את הקושי האובייקטיבי שמקרים מסוג זה מעלים (ואכן – נדמה, מבלי לקבוע מסמרות, שבמקרה שלפניי ניתן להצביע על עיכובים מסוימים שנגרמו שלא באשמת המשיבים, ולכך אתייחס בהמשך הדברים). לבסוף אזכיר כי גם במקרים שבהם מואשמים מספר נאשמים בגדרי כתב אישום אחד, על בית המשפט להתייחס לכל נאשם ונאשם בנפרד, וכאשר נתוני המקרה מצדיקים זאת, יש להבחין בין נאשמים שונים הנמצאים בכתב אישום אחד, על בסיס נסיבותיהם האישיות (ראו, לדוגמה: פרשת בן דוד; בש"פ 1954/11 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 23.3.2011) (להלן: פרשת זגורי)).

על רקע הדברים האמורים אפנה עתה לבחון את טענותיהם של המשיבים שלפניי.

26. כאמור, בדיון בפניי העלו המשיבים את הטענה, כי התנהלותה האיטית של המדינה בניהול ההליך מהווה גורם משמעותי המטה את הכף לטובת שחרורם. בעניין זה אציין כי אכן התנהלותה של המבקשת בתיק העיקרי לא הייתה נקייה מקשיים, אשר יש לתת עליהם את הדעת. במה דברים אמורים? בית המשפט המחוזי הנכבד הורה למבקשת, בהחלטותיו מתאריך 1.5.2011 ו-5.6.2011, כי על המבקשת למסור למשיבים את תיק המוצגים (בצורתו כפי שנקבעה בהחלטה מתאריך 1.5.2011), אך הדבר לא נעשה עד היום. גם בדיון לפניי מסרה כאמור באת-כוח המדינה כי תיק המוצגים "מוכן עם מגבלות", אך לא ניתן הסבר מספק בנוגע למהות ה"מגבלות" או באשר לסיבה שבגללה תיק המוצגים לא הועבר למשיבים, והפרקליטה המטפלת בתיק בערכאה הדיונית אף לא הייתה נוכחת בדיון שלפניי.

עם כל זאת, יש לזכור כי חלק מן המשיבים תרמו אף הם תרומה משמעותית לעיכוב ההליכים, בכך שהם נמנעו, כאמור בפיסקה 19 שלעיל, מלהשיב תשובה מפורטת לכתב האישום. בכך, למעשה, הפרו משיבים אלו את הוראותיו של בית המשפט הנכבד קמא מתאריכים 10.4.2011 ו-5.6.2011, ומטבע הדברים גרמו לסרבולו והתארכותו של ההליך. אף בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על עובדה זו, בקובעו כי: "נראה שהסנגורים משהים את מתן המענה המפורט ללא כל הצדקה. בתיק זה הוגש כתב אישום בחודש דצמבר 2010 ומאז חלפו 5 חודשים וחומר החקירה נמצא בידי הסנגורים וניתן היה להגיש מענה מפורט על אף היקפו הרב" (ראו: החלטה מתאריך 5.6.2011). על אף האמור לעיל, יש לזכור כי בעניין זה קיים שוני מסוים בין המשיבים, שכן המשיבים 8-6 הגישו תגובה מפורטת לכתב האישום. על כן, אין לזקוף לחובתם של משיבים אלו את מחדלי המשיבים אשר התעכבו במתן התגובה (השוו: פרשת זגורי, בפיסקה 6).

27. מסקנתי מן המקובץ היא כי אכן, ניתן להצביע במקרה זה על בעייתיות מסוימת בהתנהלותה של המבקשת, אך נתון זה – כשהוא נבחן לבדו – איננו מכריע בשלב זה את הכף לזכותם של מי מהמשיבים. מסקנה זו מתחזקת במיוחד בשים לב לנקודת הזמן בה נמצא ההליך. אמנם, הליך זה מתמשך זמן מה, ונראה כי הדרך עוד ארוכה (ובמיוחד נוכח העובדה כי עדיין לא נקבעו מועדי הוכחות בתיק), ואולם נקודת האיזון טרם הגיעה למקום שבו תועדף זכותם של המשיבים. בהקשר זה אוסיף כי דומה עלי שחלק נכבד מהקושיות שמעלים המשיבים – וביניהן אי-קבלת תיק המוצגים, וההבחנות שעורכים המשיבים השונים לעניין חלקם בפרשות נשוא כתב האישום – יתבהרו בעתיד הקרוב, ויקבלו מענה כזה או אחר, מטבע הדברים, במהלך תשעים הימים הקרובים. על כן הדעת נותנת כי בתום מניין תשעים הימים יוכלו הצדדים כולם לבחון את עמדתם לעניין המשך המעצר בצורה מושכלת יותר.

28. אעבור עתה לבחון את מסוכנותם של המשיבים. בעניין זה אציין כבר בתחילת הדברים כי החומרה היתרה של המעשים המיוחסים למשיבים ברורה על פניה מתיאורו של כתב האישום. המדובר בסדרה מתוכננת וארוכה של מעשי שוד והתפרצות מתוחכמים ואלימים, אשר בה נטלו חלק כל המשיבים, במידות שונות של מעורבות. מקובלת עלי, איפוא, טענתה הבסיסית של המדינה, כי המעשים, מושא כתב האישום, משקפים מסוכנות שלא ניתן להפחית אותה על נקל – אך כאמור, עדיין נותר לבחון האם בטענות מי מהמשיבים יש כדי להטות את הכף לזכותם בעניין זה.

29. עניינו של המשיב 3 מובחן, במידת-מה, מעניינם של שאר המשיבים, בכך שהמשיב 3 טרח והגיש מספר בקשות אשר מכוונות להביא לזירוזו של ההליך (כאמור – בקשה לגילוי חומר חקירה ובקשה לגילוי ראיה חסויה). ברם, על אף עובדה זו יש לזכור כי לכאורה חלקו של המשיב 3 בפרשות, מושא כתב האישום, הינו משמעותי ביחס לאחרים, וכי המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה, כאשר מיוחסות לו עבירות חמורות, הכוללות שימוש באלימות. בנושא זה ציינה חברתי השופטת א' חיות בהחלטתה מתאריך 17.4.2011 כי: "על המסוכנות הנשקפת מן העורר [המשיב 3 – ח"מ] נוכח המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אין צורך להכביר מילים" – ואין לי אלא להצטרף לדברים נכוחים אלה.

בשים לב למספר העבירות המיוחסות למשיב 3, לחומרתן, ולנסיבות ביצוען, וכן בהתחשב בעובדה כי המשיב 3 מסר כפירה כללית בלבד (על אף ניסיונותיו להציג את המסמך בכתב שהוא הציג כ"מענה מפורט") – דומה בעיני כי בשלב זה לא בשלה השעה לבחון חלופת מעצר בעניינו, ועל כן בקשת המדינה להארכת מעצרו – מתקבלת.

30. באשר למשיב 4, הרי שלמרות גילו המבוגר, המשיב איננו כופר בכך שנצבר לו עבר פלילי מכביד ביותר, ונראה שגם במסגרת פרשה זו מיוחסות לו עבירות המלמדות על מסוכנות רבה. לדוגמה, המשיב 4 מואשם בכך שהוא לקח חלק מרכזי בתכנון העבירות נשוא אישומים מס' 11,5,4,2, על ידי כך שהוא תכנן, תדרך, והסביר לקושרים האחרים כיצד לבצע את העבירות נשוא האישומים, וכן סיפק בידם כלים לביצוע העבירות האמורות. נוכח נתונים אלה, אין בידי לקבל את טענותיו של המשיב 4 בנוגע לבקשתה של המדינה להאריך את מעצרו.

31. למשיב 6 מיוחסות שלושה אישומים (אישומים מס' 10, 18-17), מהם עולה כי המשיב 6 נטל חלק פעיל במעשים הפליליים מושא כתב האישום (אף שחלק מן המשיבים שיחקו תפקיד מרכזי יותר ממנו במכלול). עם זאת, נוכח חומרתם היחסית של המעשים, ובהתחשב בעובדה שהמשיב 6 לא הציע חלופת מעצר קונקרטית בתשעת החודשים שבהם הוא עצור, באתי לידי מסקנה כי אין בטענותיו של המשיב 6 כדי ליצור, בשלב זה, הבחנה מספקת בינו ובין שאר המשיבים, ועל כן יש לקבל, איפוא, את בקשתה של המדינה, גם בעניינו.

32. המשיב 7 הוא אכן הצעיר בחבורה, אך גם לו עבר פלילי מכביד, הכולל חמש הרשעות במספר רב של עבירות אלימות, רכוש, סמים, שוד ועוד (ראו: החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 7.7.2011). לכך יש להוסיף את החומרה של העבירות המיוחסות למשיב 7 (אישומים מס' 6,1, הכוללים ניסיונות שוד), ואת העובדה שלחובתו של משיב זה 12 עבירות של הפרת הוראה חוקית, מן השנים 2009-2008, דבר המעיד על הקושי שבמתן אמון במשיב. אשר על כן, ועל אף גילו הצעיר של המשיב 7, אני מוצא לנכון להורות על הארכת מעצרו, בהתאם לבקשת המדינה.

33. לבסוף, עניינו של המשיב 8 נבחן, כאמור, בגדרי הערר שהגיש, על ידי כב' השופט א' רובינשטיין, בתאריך 16.2.2011. בהחלטתו, ציין כב' השופט א' רובינשטיין כדלקמן:

"השאלה המרכזית בחיפוש חלופה בכגון דא היא שאלת האמון, ועל פני הדברים אין בטיב העבירות לכאורה, בריבוין ובעבר הפלילי כדי ליצור אמון זה. חוששני איפוא כי על פניו אין זה מקרה שבו ניתן מניה וביה לשחרר לחלופה. [...] עם זאת, אם תוצג חלופה מרוחקת "נקיה", בפיקוח ערבים מתאימים ואיזוק אלקטרוני וערבויות גבוהות, תוכל להיבדק בבית המשפט המחוזי, שיוכל להסתייע בשירות המבחן, בלא שאטע מסמרות כלשהן".

החלטה זו ניתנה, כאמור, לפני כשבעה חודשים, ברם המשיב 8 טרם הציג חלופה בהתאם להוראותיו של כב' השופט א' רובינשטיין, וגם בדיון שהתקיים בפניי לא התרשמתי כי יש בידיו של המשיב הנ"ל להציג חלופה שתאיין בצורה מספקת את מסוכנתו. אשר על כן, בקשתה של המדינה מתקבלת גם בעניינו של המשיב 8.

34. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת בזאת. מעצרם של כל המשיבים מוארך בתשעים ימים, החל מתאריך 13.9.2011, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 18686-12-10, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, י"ד אלול התשע"א (13.9.2011).