עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6291/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דוד גולן

בשם המשיבה:                       עו"ד נעמי לולב

 

 

 

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שניתן על-ידי כב' השופט א' סטולר, בתיק עפ"ת 39295-12-11, מיום 11.6.2012. בפסק דינו דחה כב' השופט א' סטולר את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ר' טאובר, ביום 15.12.2011.

 

רקע והליכים

 

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות (סמים), לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה.

 

3.             בכתב האישום נטען, כי ביום 8.3.2009, בסמוך לשעה 06:22, נתפס המבקש כשהוא נוהג באוטובוס מס' 81-791-14, שעה שבבדיקת שתן שנערכה לו נתגלו ממצאי מעבדה המעידים על שימוש בסם מסוג קנביס.

 

4.             ביום 15.12.2011, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה המיוחסת לו, לאחר שמיעת ראיות. בעשותו כן, סמך בית המשפט את ידיו על חוות דעתו של ד"ר גופר, אשר קבע כי ממצאי המעבדה מעידים על שימוש בקנביס, מריחואנה או חשיש, בצורה שאינה מתאימה לשימוש פאסיבי; על כך שלא נפל כל פגם בשרשרת העברת דגימת השתן למעבדה בתל השומר, או בממצאים הקובעים כי בשתן נמצאו סמים; ועל כך שהמבקש קשר עצמו לביצוע העבירה המיוחסת לו, בציינו כי ייתכן ש"הפילו אותו" ובמהלך המסיבה שנערכה בערב הקודם אכל עוגיות או דברים שגרמו לסם להימצא בגופו. בית המשפט קבע כי די במידע מודיעיני חסוי כדי לעמוד בדרישת ה"חשד הסביר", באופן שהצדיק את דרישת שוטר מהמבקש ליתן בדיקת שתן או דם, וכי על אף כפירתו של המבקש במיוחס לו, הרי שהוכחו כל יסודות העבירה.

 

           בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המבקש, אשר נהג באוטובוס תוך שימוש בסמים. לצד הקולא, קבע בית המשפט כי יש להתחשב בעובדה שהמבקש ביצע בהצלחה את כל מבדקי המאפיינים שנערכו לו; וכן בכך שהמבקש נוהג ברכב מעל 40 שנה; אין לחובתו הרשעה מאותו סוג; וכן בעובדה שהמבקש נעדר כל עבר פלילי. לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש של פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 9 חודשים; קנס בסך 2,000 ₪; מאסר על תנאי למשך 6 חודשים; ופסילה על תנאי של רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים.

 

5.             המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז, וטען כי בית המשפט לתעבורה שגה משהרשיעו, כאשר אשמתו לא הוכחה ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לתעבורה משלא קיים דיון ולא נתן החלטה בבקשת המבקש לגילוי ראיה חסויה, בנוגע לזהות הגורם המודיעיני בתיק אשר הפליל את המבקש, במטרה להזמינו למתן עדות ולשם עמידה על מניעיו. כמו כן, חזר המבקש על טענותיו על כי ייתכן שהוא נפל קורבן לאחד מחבריו במהלך מסיבה, והוסיף כי יש בממצאיו של ד"ר גופר כדי לתמוך באפשרות זו, שעה שזה קבע כי ריכוז הסם שנמצא לא היה גבוה במיוחד, וכי ייתכן שהסם נכנס במזונות או בדברים אחרים. בנוסף, טוען המבקש כי חומצת החשיש שנמצאה בשתן, איננה נכנסת לגדר "תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן", כאמור בסעיף 64ב לפקודת התעבורה, ומשך יש לזכותו מעבירה זו.

 

6.             בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בציינו כי עיון בהשתלשלות האירועים באשר להסרת החיסיון מעלה כי בא כוחו של המבקש זנח את הבקשה, עוד טרם שהתברר העניין עד תום. זאת, שעה שנטש את בקשתו ולא העלה אותה שוב, וכאשר בסיכומיו בעל פה לא עמד כך שבדעתו לחקור את המודיע. עוד נקבע, כי אף אם היה על בית המשפט לתעבורה לדון בבקשה, לא היה מקום לבטל את פסק הדין, מתוך הפעלת הכלל של הבטלות היחסית, שעה שאין חשש כי הפגם הדיוני, אם אכן היה כזה, פגע בזכויותיו של המבקש. לעניין זה נקבע, כי תחקור, כזה או אחר, של מודיע משטרתי אין בו כדי לטשטש את הממצא האובייקטיבי שעניינו הימצאות חומצת החשיש בדגימת השתן שנתן המבקש.

 

           בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה חומצת החשיש שנמצאה בשתן, איננה נכנסת לגדר "תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן", בהינתן העובדה כי מדובר בשאלה של מומחיות, אשר הוכרעה על סמך חוות דעתו של ד"ר גופר; בשים לב לכך שהמבקש לא הביא כל חוות דעת נגדית לסתור את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה; וכאשר מדובר בטענה חדשה המועלית לראשונה בזמן הערעור ואשר לא נידונה בערכאה הדיונית.

 

           בהתייחס לגזר הדין, קבע בית המשפט המחוזי, כי העונש שהושת על המבקש הוא מידתי ומאזן נכונה בין האינטרסים של הציבור והאינטרס האישי של המבקש. אשר על כן, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ערעורו של המבקש, על כל חלקיו.

 

הבקשה

 

7.             בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, חזר בא כוחו על הטענות שהעלה בפני ערכאת הערעור, והוסיף כי "עניינו [של המבקש – א.ש.] מגלה סוגיה משפטית רחבת היקף... מקרה חריג, המצדיק מתן רשות ערעור, וזאת לאור שיקולי צדק". לטענת המבקש, קיימת לקונה משפטית בכל הנוגע להגדרת הכמות המדודה של תוצרי חילוף החומרים בשתן לצורך קביעה כי נעברה עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. כמו כן, טוען המבקש, כי נגרם לו עיוות דין בכך שחומר החקירה המלא בעניינו לא הועבר לרשותו מבעוד מועד, ומשלא התאפשר לו למצות את ההליכים בנוגע לבקשתו להסיר את הראיה החסויה. עוד טוען המבקש, כי נגרם לו עיוות דין, שכן כמות חומצת החשיש שנמצאה בגופו הינה מזערית ביותר, והגיעה לגופו ללא ידיעתו.

 

           לאור האמור, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

8.             ביום 20.9.2012, הוגשה הודעת הבהרה מטעם המשיבה, בהתאם להחלטתי מיום 4.9.2012. לטענת המשיבה, במהלך שמיעת הוכחות בתיק זה, ביום 17.1.2012, עלתה סוגיית החיסיון על מידע מודיעיני שהוביל לבדיקת השתן שבוצעה למבקש. בסוף פרשת התביעה, הביע בא כוח המבקש את רצונו לבקש את הסרת החיסיון בפני שופט אחר, ועל רצונו לדחות את פרשת ההגנה. ביום 7.4.2012, בסמוך ליום שבו הוגשה העתירה לגילוי הראיה החסויה, התקיים במועדו דיון ההוכחות שנדחה. במעמד זה, לא חזר בא כוח המבקש על הבקשה לדחות את מועד ההוכחות עד להחלטה בעתירה לגילוי ראיה חסויה, ונוהלה על-ידו פרשת ההגנה, במהלכה העיד המבקש. עם סיום עדותו של המבקש, ציין בא כוח המבקש כי: "אבקש דחיה כי הבוקר קיבלתי את תגובת התביעה ותעודת החיסיון. מדובר בעניין מרכזי שלטעמנו בנסיבות התיק הזה ונבקש לשקול את התגובה שלנו והמשך צעדינו בכל מה שקשור לראיה החסויה. בנוסף נשקול הסדר טיעון".

 

           עוד מציינת המשיבה, בחלוף למעלה משלושה חודשים נוספים, ביום 18.7.2011, הודיע בא כוח המבקש כי "אנחנו נסכם בכתב ונודיע לבית המשפט אם הגענו להסדר  לפני כן."

 

           לאור האמור, הבהירה המשיבה, כי משלא הוגשה בקשה לדחות את המשך ההוכחות במשפט עד לקיום דיון בעתירה, ובא כוחו של המבקש לא עמד על בירורה בטרם סיכומי הצדדים, ואף הביע את רצונו לשקול את המשך צעדיו בקשר אליה, הרי שבצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש זנח את טענותיו בעניין זה.

 

9.             ביום 9.12.2012, הוגשה תגובת המבקש להודעת ההבהרה של המשיבה, בה טען כי היא מתעלמת מן העוול המשפטי שנגרם לו, וכי אין בהודעה זו כדי לשנות מעיוות הדין שארע לו, בגין העובדה כי ההגנה לא זכתה להיחשף, מבעוד מועד, לכל חומר החקירה, ולנוכח העובדה כי הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה לא התקיים כלל.

 

דיון והכרעה

 

10.          לאחר עיון בבקשה, בהודעת ההבהרה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

 

           כלל ידוע הוא, כי בקשת רשות ערעור תתקבל רק במקום בו מתעוררת סוגיה ייחודית בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו, לעניין זה, רע"פ 8014/12 פרקש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2012); רע"פ 7822/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2012)). כך גם מקובל, כי יש להידרש לבקשה כגון דא משיקולי צדק, המתעוררים במקרים מיוחדים וחריגים (ראו, לעניין זה, רע"פ 2777/11 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.2012)).

 

           במקרה דנן,לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף, היות שהבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות מיוחדת החורגת מעניינם של הצדדים לה, ומשתחושת הצדק אינה דורשת להיעתר לבקשה.

 

11.          בניגוד לטענותיו של המבקש, ולניסיונו לשוות לבקשה נופך עקרוני, סבורני כי עניינה של הבקשה כרוך בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, וטענותיו מופנות בעיקרן כלפי קביעות עובדתיות אשר, כידוע, התערבות בהן תעשה אך במקרים חריגים ומצומצמים. המבקש מלין על מסקנותיהם של הערכאות הקודמות, אשר ראו עין בעין, וקבעו בפסקי דין מפורטים ומנומקים כי המבקש זנח את טענותיו לעניין הראיה החסויה, ועוד קבעו, לגופו של עניין, כי חומצת החשיש שנמצאה בגופו של המבקש נכנסת לגדר "תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן", כפי שקבע ד"ר גופר (אשר חוות דעתו לא נסתרה).

 

12.          למעלה מן הדרוש, אציין כי מקובלות עליי מסקנותיהם של הערכאות הקודמות, בשים לב למסכת ההתרחשויות שפורטה לעיל. משהודיע בא כוח המבקש כי בכוונת ההגנה "לשקול את התגובה שלנו והמשך צעדנו בכל מה שקשור לראיה החסויה", משלא עמד על בירורה של העתירה לגילוי ראיה חסויה, וכאשר לא הצהיר על כוונתו לחקור את המודיע במסגרת סיכומיו שבעל פה, הרי שלא נפל פגם בקביעה, לפיה המבקש זנח את טענותיו לעניין זה.

 

           לגופו של עניין, הנני סבור, כי הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה, עומדת על קרקע מוצקה, שעה שבגופו של המבקש נמצא ריכוז של סם בשיעור שאינו מתאים לשימוש פאסיבי; כאשר עדותו של המומחה לעניין זה לא נסתרה במאומה; לאחר שהוכח בפני בית המשפט כי לא נפל כל פגם בשרשרת העברת המבחנה עם דגימת השתן למעבדה בתל השומר; ובשים לב לעובדה כי המבקש קשר עצמו לביצוע העבירה, בציינו כי ייתכן שבמהלך מסיבה אכל דבר מה, אשר גרם לסם להימצא בגופו.

 

           בית המשפט המחוזי סמך ידו על הכרעת דין זו, ודומני כי אין מקום להתערב בפסק דינה של ערכאת הערעור.

 

13.          אשר לעונש שהוטל על המבקש, אציין, כי אין בו כל סטייה ממדיניות הענישה המקובלת. זאת, בשים לב לחומרת מעשיו של המבקש אשר נהג באוטובוס תחת השפעת סמים, ולכך שבית המשפט לתעבורה נתן דעתו לנסיבותיו של המבקש לקולא ולקח אותן בחשבון בגזירת דינו.

 

14.          אשר על כן, הגעתי לידי מסקנה כי אין הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

 

           לאור האמור, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

 

           ניתנה היום, ‏ו' בטבת התשע"ג (‏19.12.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12062910_I05.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il