עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6234/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6234/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

יוסף ביטון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.8.11 במ"ת 005361-08-11 שניתנה על ידי סגן הנשיא ג' גינת

תאריך הישיבה: ט' באלול תשע"א (8.9.11)

בשם העורר: עו"ד ניר זנו; עו"ד ברק זיו אור

בשם המשיבה: עו"ד זיו אראילי

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא גינת) מיום 22.8.11 בתיק מ"ת 5361-08-11, לפיה ייעצר העורר – המואשם בשוד, בתקיפת זקן ובקשירת קשר לפשע - עד תום ההליכים המשפטיים.

רקע והליכים

ב. נגד העורר (יליד 1956) ושניים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לשלושתם את העבירות הנזכרות. לפי המתואר בכתב האישום, קשרו שלושת הנאשמים קשר להתפרץ לדירת המתלוננת, ילידת 1942; תפקידו של בנו של העורר (להלן נאשם 3) - כנטען - היה להשיג את המפתח לדירה ולהתקשר אליה ביום האירוע כדי לוודא כי אין בה איש, ותפקידם של העורר ונאשם נוסף (להלן נאשם 2) היה להתפרץ לדירה. נאשם 3 הגיע לבית המתלוננת כחודש טרם ביצועה של עבירת השוד נשוא כתב האישום, לשם תיקון אינסטלציה. כחודש לאחר מכן, בבוקר יום 30.1.11, התקשר נאשם 3 לדירה על מנת לוודא כי אין בה איש. בהמשך היום, התפרצו העורר ונאשם נוסף (נאשם 2) לדירה וגנבו מתוכה 2,800 ₪ במזומן, כ-520 יורו ושלוש שרשראות בשווי כ-13,000 ₪. המתלוננת הגיעה לדירתה בזמן שהעורר ונאשם 2 שהו בה, ונעזרה בשכנתה, ילידת 1937, כדי לפתוח את הדלת. בשלב זה יצאו העורר ונאשם 2 מן הדירה כשלראשם כובעים, ריססו גז מדמיע בפניהן של המתלוננת ושכנתה ויצאו מן הדירה כשהשלל בידיהם.

ג. ביום 22.8.11 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר ונאשם 2 עד תום ההליכים. טענתם העיקרית דאז של באי כוח הנאשמים, הייתה שמדובר בטעות בזיהוי, וכי העורר ונאשם 2 כלל לא היו אלה שפרצו לדירה. מנגד הציגה המשיבה, חוות דעת לפיה נמצאו שרידי דנ"א על מפתח הדירה, הקושרים את העורר ונאשם 2 לביצוע העבירות. בית המשפט קבע, כי חומר הראיות כולל ראיות לכאורה מספקות לשם ביסוס מעצרם של העוררים: בדיקת הדנ"א; איכוני מכשירי הטלפון של העורר ונאשם 2, הקושרים אותם לזירת האירוע; צילום במצלמת האבטחה, בה נראות שתי דמויות הדומות להם בסמוך לאירוע יוצאות מהבניין; הודעתו של גנן הבית, שתיאר שני אנשים עוזבים את המקום, בדומה לעורר ולנאשם 2. כן נקבע, כי נוכח נסיבות ביצוע השוד, ונוכח העובדה שהעורר ונאשם 2 היו מעורבים לאחר ביצוע השוד בהליכים פליליים נוספים, קמה עילה למעצרם עד תום ההליכים. טענתם של העורר ונאשם 2 לפיה חל עיכוב בלתי מוסבר בהפקת הדנ"א נדחתה, וצויין כי אין לדבר משמעות לעניין מעצרם. עוד ציין בית המשפט, כי ככל שיהיה בידם להציג חוות דעת הנוגדת את זו של המשיבה לעניין ה-דנ"א, יהיה אפשר לעיין בשנית בהחלטת המעצר. אשר לנאשם 3 נקבע, כי דלות הראיות נגדו בצירוף עברו הפלילי המועט, מביאים לכך שאין לעצור אותו עד תום ההליכים. יצוין כי בהחלטה מיום 1.9.11 בבש"פ 6130/11 יהודה ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שוחרר לחלופה (ארעית) בנו של העורר.

הערר

ד. נטען, כי ההליך הפלילי נשוא ענייננו נוהל בשיהוי ממשי, לרבות החקירה, המעצר והגשת כתב האישום; השיהוי מתבטא הן בזמן הרב שעבר - כארבעה וחצי חודשים - מאז נלקחה בדיקת הדנ"א ועד שהופקה חוות דעת בהתאם, והן בזמן שעבר - תשעה ימים - מאז הצטבר חומר ראיות בעניינם של העורר ונאשם 2 ועד שהוחלט לעצרם. על פי הטענה, הזמן הממושך מאז אירע השוד עד שנעצרו העורר ונאשם 2 (ביום 27.7.11), מצביע על כך כי שאינם מסוכנים במידה המחייבת את מעצרם. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא שקל חלופת מעצר בעניינו של העורר על-ידי שליחת העורר לתסקיר מעצר. כן נטען, כי העורר סובל מהתמכרות ארוכת שנים לסמים, וכי שירות המבחן המליץ, בתסקיר מיום 12.6.11 שנערך במסגרת הליך פלילי קודם, כי העורר ישתלב בהליך גמילה.

ה. בדיון נתבקש על ידי עו"ד זנו לשלוח את העורר לתסקיר מוחדש. נטען כי התיק הנוכחי קדם לתיק האחר, ועל כן אין מדובר בהפרעת תנאי שחרור, והוא מעלה אינדיקציה ברורה של צורך בטיפול, והמשטרה השתהתה ביותר. ועוד נטען, כי העורר סובל ממחלת כבד קשה.

ו. עו"ד אריאלי טען למדינה שהמסוכנות במקרה דנא אינה סטטוטורית בלבד אלא עולה מן המעשים – שוד ותקיפת אשה קשישה, תוך הכנה מראש של תרסיס גז; לעורר 20 הרשעות בעבירות רכוש, ושתי האחרונות היו לכאורה בצוותא עם אותו שותף; אין גם אות למוטיבציה לגמילה; את השיהוי הנטען, גם אם אינו מיטבי, יש לייחס לכך שהעורר לא היה עצור – ומכל מקום, אף אם התנהלות המשטרה היתה איטית אין לתת לעורר להיבנות מכך.

הכרעה

ז. התלבטתי בתיק זה. העורר הוא עבריין מדופלם. בעל קבלות ארוכות שנים. הוא עמד לא פחות מעשרים פעם לפני בתי המשפט מאז היותו בגיל 15 לפני ארבעים!! שנה, בעבירות רכוש רבות מאוד, ובהמשך עבירות סחר בסמים (עליהן נדון ל-10 שנות מאסר בפועל). בעבירות הרכוש נהגו בתי המשפט בעורר חסד, ככל שניתן להתרשם מגליון הרישום הפלילי. העבירה הנוכחית אכן בוצעה לכאורה לפני מעצרו של העורר בתיק הקודם, בו שוחרר לחלופת מעצר בקשר לעבירה שנעברה בשותפות עם שותפו בתיק דנא, בשיטת התפרצות לא רחוקה מנידון דידן (שני השותפים הטובים הללו כבר פעלו לכאורה בשיטה דומה לפי כתב אישום נוסף מ-2007). במקרה דנא – לכאורה – הגדילו לעשות בתרסיס שהכינו והשתמשו בו כלפי המתלוננת ושכנתה. רף המסוכנות עלה.

ח. אכן, טחנות המשטרה טחנו לאט, לאט מדי, וההסבר לכך דחוק למדי; יצא איפוא שהעורר שהה מספר חודשים במעצר בית בטרם נעצר בעבירה זו, ולו גם בעיות בריאות. ואולם, השאלה בסופו של יום היא בטחון הציבור – והשובל הארוך של תולדות העורר בצירוף התעוזה והשדרוג בעבירה הנוכחית בפגיעה בשתי נשים מבוגרות מדברים שלא בזכותו. יש לי איפוא ספק רב מאוד באמון שאפשר ליתן בעורר, וקרוב הייתי לדחות את הערר; אך הואיל והעורר היה במעצר בית שלא הופר מאז מארס 2011 עד יולי 2011, ואף שער אני להחלטת השופט עמית בבש"פ 173/10 שלאעטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), יוגש תסקיר משלים בתוך 21 יום שיידרש למצב החדש שנוצר (התסקיר הקודם מ-12.6.11 תיאר את עברו הפלילי הקשה של העורר ואת נסיונותיו הכושלים לגמילה, וגם - כאמור - היעדר מוטיבציה של ממש לכך). שוב, אודה ולא אבוש כי תמהני מאוד היש מקום לחלופה, אך גם במקרה המוטל בספק שיוחלט עליה, התנאים שנקבעו ב-27.3.11 בבית משפט השלום אינם יכולים להיות בסיס לשחרור, בהתחשב במסוכנות העולה מן העבירה הנוכחית.

הערר מתקבל איפוא לעניין הזמנת תסקיר.

ניתנה היום, י"ג באלול תשע"א (12.9.2011).