עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6204/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     ה' באלול תשע"א (4.9.11)

בשם המבקשת:                      עו"ד יורם הירשברג

בשם המשיב 1:                      עו"ד משה שרמן

בשם המשיב 2:                      עו"ד משה שרמן; עו"ד דוד יפתח

 

 

 

א.        לפניי בקשה להארכת מעצרם בשנית של המשיבים החל מיום 5.9.11 או עד למתן פסק-דין בעניינם בתיק תפ"ח 10942-09-10. בנוסף, ענייננו גם בעררו של המשיב 2 על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) מיום 26.8.11 בתיק מ"ת 10994-09-10, בה הוחלט - בגדרי עיון חוזר - להשאיר את המשיב 2 במעצר.

 

 

רקע והליכים

 

ב.        עיקרי העובדות לענייננו פורטו בהחלטות בית משפט זה מן הימים 7.11.10 ו-21.7.11 (השופט מלצר, בש"פ 7504/10 ובש"פ 4027/11 בהתאמה), ועל כן אביא את הדברים בקצרה המתבקשת. נגד משיב 1 (יליד 1974), משיב 2 (יליד 1977) ונאשם נוסף (להלן נאשם 3), הוגש כתב אישום המייחס למשיבים, במסגרת שני אישומים, עבירות של רצח, איומים, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה שגרמה חבלה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק ללא רשות כדין, נשיאת נשק ללא רשות כדין, חבלה במזיד לרכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושיבוש מהלכי משפט; לנאשם 3 לא יוחסה עבירה של רצח אלא סיוע לאחר מעשה פשע, וכן יתר העבירות בהן הואשמו המשיבים.

 

ג.        ברקע האישומים נמצא סכסוך בין משפחת המשיבים לבין משפחת שתיווי. לפי המתואר באישום הראשון, איימו המשיב 2 ונאשם 3 טלפונית על אחדים מבני משפחת שתיווי, ובהמשך תקפו אחד מבני המשפחה בכל חלקי גופו; משיב 1 תקף אותו באמצעות מפתח שבדי. לפי המתואר באישום השני, תקף המשיב 2 אדם אחר בן משפחת שתיווי, שעבד עם אביו לצד העסק בו היו המשיבים. המשיב 1 ירה לכיוון ירכו של האב מטווח קצר, ולאחר מכן ירה בו בשנית בכוונה לגרום למותו. המשיב 2 המשיך לתקוף את הבן, שהצליח להימלט בשלב כלשהו מהמקום. שני המשיבים יחד גררו את האב שנורה והעבירו אותו ברכב לבית חולים, לשם הגיע ללא רוח חיים. כשהגיעה המשטרה לזירת האירוע, מצאה את המשיב 2 כשבידו סכין ואקדח; הוא החל להימלט מן הזירה, ובמהלך מנוסתו השליך את הסכין והעלים את האקדח.

 

ד.        ביום 3.10.10 הורה בית המשפט המחוזי (הנשיא ד' חשין) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים, בהסכמת בא כוחו, אשר ביקש לשמור על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר בנסיבות המתאימות. ביום 12.10.10 הורה הנשיא חשין על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים, ועל הגשת תסקיר מעצר בעניינו של נאשם 3. בית המשפט נימק קביעתו בכך שקיימת תשתית ראייתית לכאורה לעבירות אלימות קשות, וכי העבירות המיוחסות למשיב 2 ולנאשם 3 מקימות חזקת מסוכנות; בית המשפט הוסיף, מבלי להביע דעה לגוף הטענות בעניין העדר הוכחות (לכאורה) מספיקות לרצח לגבי משיב 2, כי "בשלב זה... די בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית המקימה עילה... אף אם מדובר בעבירות שונות מאלה שנטענו בכתב האישום"; צוין עוד, שניכר כי מסוכנותו של המשיב 2 גדולה יותר משל נאשם 3 בשים לב לחלקו בביצוע העבירות. על החלטה זו הגיש המשיב 2 ערר לבית משפט זה. בית המשפט (השופט מלצר, בש"פ 7504/10) קיבל חלקית את הערר ביום 7.11.10, במובן זה שהורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. צוין, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות בין המשיב 2 לעבירות המיוחסות לו, והעבירות הללו חמורות עד מאוד, אולם יש לבחון קיומה של חלופת מעצר שייתכן כי יהא בה כדי להפחית את מסוכנותו. ביום 8.12.10 הוכן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2; שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרורו. צוין, כי למשיב 2 עבר פלילי המייחס לו מספר עבירות אלימות, והוא אינו מקבל אחריות על חלקו בהן אלא תולה זאת בנסיבות חיצוניות. שירות המבחן התרשם, כי המפקחים שהוצעו אינם מודעים למידת מעורבותו של המשיב 2 בעבירות נשוא תיק זה ולעברו הפלילי, ועל כן, אף שחלופת המעצר שהוצעה רחוקה ממקום האירוע, לא יהא בה כדי להפחית במידה משמעותית את מסוכנותו של המשיב 2. ביום 26.12.10 קבע בית המשפט המחוזי (הנשיא ד' חשין), על סמך האמור בתסקיר, כי אין מקום לשנות את ההחלטה לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים.

 

ה.        ביום 21.7.11, משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשים, הוחלט על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים מיום 7.6.11. בית המשפט (השופט מלצר, בש"פ 4027/11) קבע, כי רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מעצם העבירות המיוחסות למשיבים, בצירוף התסקיר הלא חיובי בעניינו של המשיב 2, מחייבים המשך מעצרם. עם זאת צוין, כי יהא באפשרותו של המשיב 2 להציע חלופת מעצר אשר תיבחן על-ידי בית המשפט המחוזי.

 

ו.        ואכן, המשיב 2 הגיש בקשה לעיון חוזר, בה הציע חלופה חדשה – בית קרובים המרוחק ממקום האירוע, ושלושה מפקחים בני משפחתו, המפקחים שם גם על נאשם 3. ביום 28.7.11 הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המשיב 2. גם הפעם נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו; צוין, כי החלופה המוצעת היא זו בה נמצא נאשם 3, ואף שהמפקחים שהוצעו מגלים אחריות ונכונות כנה לפקח על המשיב 2, אין להתעלם מחומרת סכסוך המשפחות העומד ברקע האישומים נשוא ענייננו, במיוחד בהיעדר סימן לסולחה. על כן, כנאמר, ישנו חשש ניכר לסיכון מצידו של המשיב 2 וכלפיו, ולא ברור מה תהיה השפעת המגורים המשותפים של המשיב 2 ונאשם 3 יחד. ביום 26.8.11 נדחתה בקשת המשיב 2 לעיון חוזר. בית המשפט (השופט יונתן אברהם) ציין, כי לא התרחש שינוי בנסיבות שיש בו כדי לשנות את החלטת המעצר, ואף להפך - היריבות המתמשכת בין המשפחות עלולה אף לגבור אם ישוחרר המשיב 2 לחלופה.

 

הבקשה להארכת מעצר (בש"פ 6204/11)

 

ז.        לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים מעידות על מסוכנותם הגבוהה, ואף שירות המבחן התרשם בעניינו של המשיב 2, בשני תסקירים, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיינה. נטען, כי לא חל שיפור בסכסוך המתמשך בין המשפחות, ואף הוגשו 5 כתבי אישום נגד 5 נאשמים מן המשפחה היריבה כנקמה על רצח בן משפחת חמודה. אשר להתקדמות ההליך העיקרי צוין, כי קבועים 8 מועדי הוכחות במהלך אוקטובר ונובמבר.

 

ערר המשיב 2 (בש"פ 6227/11)

 

ח.       נטען, כי שגה בית המשפט בכך שדחה את חלופת המעצר שהוצעה. זאת, כיון שההחלטה מבוססת אך על החשש שהדבר יביא להחמרת הסכסוך בין המשפחות, ובכך אין כדי להורות על מעצרו של המשיב 2, בודאי לא לאחר שחלפה כשנה מאז נעצר. עוד נטען, כי כתב האישום אינו מייחס למשיב 2 את עצם הירייה באקדח ואף לא את החזקתו, וכי אין די בראיות בתיק כדי להצביע על הקשר של המשיב 2 לרצח. בין היתר, סומך המשיב 2 טענתו זו על החלטת הנשיא ד' חשין מיום 12.10.10, לפיה אין צורך בשלב בחינת הראיות לכאורה לברר האם נטל המשיב 2 חלק ברצח עצמו, שכן ברור כי ישנן ראיות לכאורה המצביעות על התנהגותו האלימה והאכזרית (בין הראיות, נמצא סרטון מצלמת האבטחה בה נראה המשיב 2 מכה את בנו של המנוח באופן נמרץ). עוד נטען, כי המשפט נמצא רק בתחילתו, והמשך הדיונים מרוחק. 

 

הדיון

 

ט.       עו"ד הירשברג טען למדינה (בש"פ 6204/11) והפנה אל התסקירים ששללו אפשרות חלופה, וכן אל עברו הפלילי של משיב 2, הכולל עבירות אלימות, סחיטה ושני מאסרים של 26 ו-14 חודשים. אשר להשלכות האפשריות של שחרור, התסקיר האחרון מציין כי אמנם ישנה הודנה (הפסקת אש, שביתת נשק) אך אין סולחה ומעשי האלימות בין הצדדים נמשכים. כן טען כי מן הראיות עולה שהמשיב 2 תקף את המנוח ואחר כך, בהיותו פצוע, גרר אותו באופן קשה על הכביש, דבר המתיישב עם כוונת קטילה, וגם הנשיא חשין קבע - כך נטען - שאף אם אין מתגבשת עילת רצח יש באלימות הנוראה כדי להקים עילת מסוכנות, וזו עולה גם מהתסקירים ומהעבר הפלילי. עוד נזכר המצב כנפיץ שבין שתי המשפחות; אך נאמר כי אין מדובר בהחזקת המשיב 2 כ"בן ערובה" לסכסוך, אלא במסוכנותו שלו. הוצג גם מידע מודיעיני שהיה בפני בית המשפט המחוזי (אציין כי בא כוח המשיב 2 התנגד להצגת החומר, אך משהיה בפני בית המשפט קמא לא ראיתי מקום שלא לעיין בו).

 

י.        עו"ד יפתח טען, לעניין המשיב 2 (בש"פ 6227/11), כי הוא לא החזיק בנשק ואילו רצה לפגוע במנוח הריהו במקצועו קצב וברשותו סכינים ארוכות, אך לא עשה כן. נטען, כי הנשיא חשין אומר שלגבי משיב זה אין ראיות לרצח, אך גם מכות בידיים הן אלימות - ומכאן עילת המעצר. לאחר החלטת השופט מלצר מיום 21.7.11 הוצעה חלופת מעצר טובה, אך בסופו של דבר הוחלט שלא לשחרר את המשיב 2, שנותר כבן ערובה לסכסוך בין המשפחות, ובינתיים יושב המשיב 2 שנה במעצר והמשפט מתקדם לאיטו. אכן, כך נאמר, החלופה שהוצעה היא עם אחיו הנאשם 3, אך מסכים הוא גם לשתי דירות נפרדות. עו"ד שרמן הוסיף, כי לא היה למשיב קשר פיסי למנוח, וכי המפקחים שהוצעו טובים. אשר להימשכות המשפט, אין הצמצום במספר העדים כטענת התביעה (לאחר הדיון אף הוספו עדים), והמשפט לא יסתיים במהרה.

 

הכרעה

 

יא.      אפתח בבקשת המדינה (בש"פ 6204/11). ככל שמדובר בבקרת ההליך, תפקידו העיקרי של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 הוא בקרת ההליך, ולצד זאת הבדיקה האם השתנתה נקודת האיזון מבחינת חרות הנאשם אל מול מסוכנותו. באשר להתקדמות ההליך, קבועים שישה מועדים לאוקטובר-נובמבר 2011, ואני יוצא מן ההנחה,  כי בית המשפט יקבע מועדים נוספים ככל הנחוץ ולפי יכולת יומנו; הצדדים יפנו לעניין זה לבית המשפט המחוזי. אשר למשיב 1 אין טענה אמיתית באשר לשחרורו בנסיבות, ומעצרו מוארך בזה ב-90 יום מ-5.9.11. אשר למשיב 2, לגביו אדרש בהמשך במסגרת עררו, ואומר כבר כאן כי מעצרו מוארך בדומה ב-90 יום מה-5.9.11, בכפוף לאפשרות שחרורו במקרה שתימצא חלופה מתאימה (ראו להלן).

 

יב.       אשר לערר משיב 2 (בש"פ 6227/11), כבר נקבע בהחלטות שיפוטיות בשתי הערכאות כי עילת המסוכנות מתקיימת לגביו, ואין כל מקום לשנות מכך, הן נוכח האלימות לכאורה בתיק דנא, שהיתה קשה כנאמר, והן נוכח עברו. ועם זאת נקבע בבית משפט זה בשתי ההחלטות מ-7.11.10 ו-21.7.11, כי יש אפשרות לבדוק חלופה. אציין כאן, כי בכל הכבוד איני רואה עין בעין עם בית המשפט המחוזי שציין בהחלטה מ-26.8.10, כי כיוון שהוא דן במסגרת עיון חוזר לפי סעיף 52(1) לחוק המעצרים, אין לראות את החלטת השופט מלצר (מ-21.7.11) כבאה בגדרי אחת מחלופות הסעיף - עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר. החלטות שיפוטיות המאשרות חיפוש חלופה ניתנו על ידי השופט מלצר פעמיים, ועל בית המשפט המחוזי לבחון את הדברים בהקשר זה; שינוי הנסיבות הוא לטעמי הצעת חלופה חדשה, וכמובן אוסיף לכך בשלב הנוכחי את חלוף הזמן - עתה כבר כשנה וחודש למעצר. עיינתי בשני התסקירים, מ-8.12.10 ו-18.8.11, והאחרון נדרש לפיקוח במקום פלוני (המצוי באיזור מרוחק במידה משמעותית למדי מנצרת), שבו גרים קרוביו של המשיב 2, המפקחים גם על נאשם 3, ששוחרר לשם. התסקיר התרשם לחיוב מן המפקחים, אך נדרש למצב המתיחות בין שתי המשפחות שביניהן סכסוך הדמים, וחושש ברמת סיכון גבוהה להסלמה עם השחרור, ועל כן לא הומלצה חלופה זו, וכן גם בגלל שהות יחדיו של האחים. נכון אני לקבל גישה זו של שירות המבחן, לה הסכים בית המשפט המחוזי; בבחינת חלופה בהקשר דנא על בית המשפט לנהוג בזהירות ובשכל ישר, וגם אם ניתן לחשוב על חלופה למשיב 2, כפי שהוחלט, צימודו עם אחיו אינו בריא במציאות הסוערת של יחסי המשפחות.

 

           ארחיב קמעא בהקשר המצב בשטח והשפעתו; לפנינו הודנא (שתוקפה עד היום) ואינני יודע אם הוארכה - יש לקוות שכן - ומכל מקום מכלל החומר, לרבות המודיעיני, עולה בעייתיות נמשכת ביחסי המשפחות, שאין להקל בה ראש. בבש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם) נזדמן לי לומר:

 

 "העובדה שפעילות עבריינית מסוימת נקשרת לסכסוך משפחות, או לריב חמולות, מחייבת כמובן בחינה של כל רוחב היריעה – אך גם אין הנאשמים באירוע קונקרטי (להם כמובן עדיין עומדת חזקת החפות) יכולים להיות 'בני ערובה' של הסכסוך הכולל, ומצוות המחוקק היא לבחון את האפשרות לאיין את מסוכנותם שלהם (ונזכיר, כי בעניינו מדובר בסכסוך שנמשך כארבע שנים וסופו אינו ידוע). בהקשר זה יש אמנם לשבח את שירות המבחן הכולל בתסקיריו תמונה רחבה ככל הניתן, אך האחריות למיגור התופעה של ריבי המשפחות מוטלת על המדינה על זרועותיה (על המשטרה כעומדת בחזית, וכן על התביעה וכמובן על בתי המשפט).

 

...

 

לא אמנע מהביע דעתי, כי גם אם על בית המשפט, בהקשר למסוכנות למשל, להביא בחשבון את האוירה המתוחה בכפר, בסופו של יום אין זה יכול להיות במדינת חוק, שיקול מרכזי – שהרי 'נתת תורת כל אחד ואחד בידו' (משנה שביעית ב' א'); ולכל המבקש להצר לזולת יהא זמן כלי לעשות כן, על ידי יצירת אוירה מתוחה, כבר נאמר לא אחת, כי לסולחה מעמד תרבותי-חברתי שאין להתעלם ממנו, אך אין היא מכריעה בעניין השחרור; ראו בש"פ 590/08 מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והדיון שם" (בש"פ 5784/10  מדינת ישראל נ' אבו רומי (לא פורסם) בפסקה ח'; ההדגשות במקור – א"ר).

 

 

לעניין זה יש משמעות כמובן למרחק הפיסי של החלופה, כדי לצמצם את האפשרויות ההפרה עד למירב. ביסוד הדברים עומדות אמיתות ידועות שבית המשפט חוזר עליהן שוב ושוב:

 

'אכן כל מי שעבר לכאורה עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים. ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות למימוש הסיכון' (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהרן (לא פורסם) – השופטת נאור)".

 

 

יג.       כך גם בענייננו שלנו. המשיב 2 הצטייד בפסיקה שבה שוחררו אנשים לחלופה (או הוזמן תסקיר לשם כך) בתיקי רצח או תיקים חמורים אחרים, גם בגדרי סכסוכי משפחות ואף כשטרם הושגה סולחה. נזכור גם את הנחיית המחוקק באשר לחלופה, מקום שהדבר אפשרי. כך או אחרת, נוכח ההחלטות שיצאו מבית משפט זה בתיק דנא, התוצאה היא כי הערר מתקבל חלקית, במובן זה שבידי המשיב 2 להציע לשירות המבחן ואחר כך לבית המשפט המחוזי חלופה נוספת (איזור מרוחק בגליל הוא אפשרות, אך בנסיבות אף עדיף ממנו הדרום או המשולש), בפיקוח מפקחים טובים. שנית, שירות המבחן אינו צריך להתעלם מהמשך הסכסוך, אך החלופה תיבדק לגופה, תוך מתן תשומת לב לאפשרויות לצמצם את החשש לאלימות. פשיטא שחלופה חדשה - אם ולכשתימצא, והלימותה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי - תותנה בהפקדות גבוהות וערבויות גבוהות, איזוק אלקטרוני, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה, אפשרות למשטרה לבקר, וכל תנאי נוסף שיקבע בית המשפט המחוזי.  

 

יד.       סוף דבר, מעצרו של משיב 1 מוארך ב-90 יום מ-5.9.11 או עד לפסק דין בבית המשפט המחוזי, מעצרו של משיב 2 מוארך כך אף הוא, בנתון לאפשרות למציאת חלופה.

 

           ניתנה היום, ט"ז באלול תשע"א (15.9.2011),

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11062040_T05.docחכ/

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il